פלוני נ. פלוני

8 1 בבית המשפט העליון ע"א 1487/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. היועצת המשפטית לממשלה ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו שניתנה ביום 14.2.2022 בת"ע 18311-10-20 על ידי השופטת א' ז'יטניצקי רקובר; תגובה מטעם המשיב 1 מיום 31.5.2022; תגובה מטעם המשיבה 3 מיום 1.6.2022; תגובה מטעם המשיב 2 מיום 2.6.2022 בשם המערערת: עו"ד מירי יעקב גביש; עו"ד עמרם נהרי בשם המשיב 1: עו"ד כינרת שם אור קולני בשם המשיב 2: עו"ד אחיאל הלוי בשם המשיבה 3: עו"ד שירה אבנת פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א' ז'יטניצקי רקובר) מיום 14.2.2022 בת"ע 18311-10-20 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. המערערת הועסקה בעבר בתור מטפלת סיעודית לאביהם המנוח (להלן: המנוח) של המשיבים 2-1. ביום 18.2.2013 חתם המנוח על צוואה שבה הוריש את כל רכושו למערערת (להלן: הצוואה), בנימוק כי בני משפחתו לא שמרו עמו על קשר במשך שנים רבות. ביום 22.10.2018 פתחה המערערת בהליך שבו ביקשה להורות על מינוייה לאפוטרופסית על גופו של המנוח (א"פ 52708-10-18), בטענה כי האחרון מאושפז ומרותק לכיסא גלגלים ולמיטתו, אך בני משפחתו אינם בקשר איתו. עם זאת, טרם שניתנה החלטה מהותית בהליך זה הודיעה המערערת כי ביום 4.11.2018 נפטר המנוח, ולפיכך לבקשתה נסגר ההליך. ביום 17.3.2019 הגישה המערערת בקשה למינוי באת-כוחה למנהלת עיזבון זמנית לנכסי המנוח (ת"ע 38610-03-19; להלן: הליך מינוי מנהלת העיזבון), בטענה כי על העיזבון רובץ חוב כספי הדורש טיפול. עוד נטען כי המשיב 1, בנו של המנוח, פלש לדירת המגורים שבה התגורר אביו ושאותה הוריש למערערת, והחליף את המנעולים, חרף כך שהבקשה לקיום הצוואה הובאה לידיעתו של המשיב 1 אשר בחר שלא להתנגד לה. ביני לביני, ביום 2.5.2019 הגישו מספר צדדים שלישיים הקשורים למערערת בקשה למתן צו הגנה במעמד צד אחד, בטענה, בין היתר, כי המערערת מבצעת מעשים פליליים הפוגעים בהם, במסגרת קשר שהיא מקיימת עם מאן דהוא שהינו לטענתם, עבריין מין מורשע אשר מנהל את עיזבון המנוח, לפי צוואתו (ה"ט 4561-05-19; להלן: הליך צו ההגנה). ביום 6.5.2019 התקיים דיון לפני המותב, בו התברר כי המערערת מצויה במעצר, ומשום כך קבע המותב כי ההליך התייתר והוא נסגר. ביום 5.6.20, לאחר שהמשיבים 2-1 לא הגיבו לבקשה שהוגשה במסגרת ההליך למינוי מנהלת העיזבון, ולאחר שב"כ האפוטרופוס הכללי הודיע שאין בכוונתו להתערב בהליכים, הורה המותב על מינוי ב"כ המערערת למנהלת עיזבון זמנית. ביום 15.11.2019 הגישה המערערת בקשה בה עתרה, בין היתר, למנות את באת-כוחה למנהלת קבועה על נכסי העיזבון. כמו כן, ביום 17.11.2019 נתנה הרשמת לענייני ירושה בתל אביב צו לקיום הצוואה. ביום 22.11.2019 הורה המותב למנהלת העיזבון להודיע אם ניתן כבר צו קיום צוואה, ובתגובה לכך צירפה המערערת את צו קיום הצוואה וביקשה מתן החלטה בבקשה למינוי באת-כוח למנהלת העיזבון הקבועה. לאחר שהמערערת הגישה מספר בקשות למתן החלטה בבקשה למינוי באת-כוחה למנהלת עיזבון קבועה, ביום 7.1.2020 נתן המותב החלטה בה קבע כי קודם למתן צו מינוי קבוע, ייקבע דיון בנוכחות המערערת ובאת-כוחה והמשיבים 2-1. ביום 16.1.2020 הגישה באת-כוח המערערת בקשה לפטור את המערערת מהתייצבות לדיון וטענה כי "[המערערת] נעצרה בחודש מרץ 2019 בנסיבות שאינן [ההדגשה במקור] קשורות למנוח ו/או לעיזבון ו/או [למשיבים 2-1]. מאז ועד היום [המערערת] עצורה והיא מרצה כיום עונש מאסר למשך התקופה הקרובה. בשל פרטיותה של [המערערת] ושל צדדים שלישיים, אבקש להימנע מחשיפת פרטים נוספים אודות ההליך". כן נטען בבקשה כי אין בנוכחותה של המערערת כדי לתרום לדיון מאחר שאין בידיעתה האישית פרטים רלוונטיים לנעשה בדירה. ביום 6.2.2020 קבע המותב כי נוכחותה של המערערת נחוצה, והורה על התייצבותה באמצעות שירות בתי הסוהר. בפתח הדיון שהתקיים ביום 10.2.2020 שאל המותב על מה מרצה המערערת עונש מאסר, וחידד "השאלה אם זה משהו שקשור לצוואה". לכך השיבה ב"כ המערערת "לא, לא. את זה אני יכולה להגיד בוודאות, שלא. ואני לא אוכל למסור מידע מעבר לזה". בעקבות כך, המותב הורה על הפסקת ההקלטה והתקיים שיח מחוץ לפרוטוקול. לאחר מכן המשיך הדיון ובו טענה באת-כוח המשיבים 2-1 כי המערערת ניצלה את המנוח ויצרה עמו יחסי תלות. במענה לשאלת המותב מדוע לא הגישו המשיבים 2-1 התנגדות לקיום הצוואה, השיבה באת-כוחם כי נסיבות שונות, בריאותיות ומשפחתיות, מנעו זאת מהם. בהמשך אותו הדיון ציין המותב כי "התיק הוא לא תיק רגיל" והוסיף כי המערערת "מרצה עונש מאסר שכן קשור במידה מסוימת, לפי מידע שיש לי [...] כי זה [משפחה אחת שופט אחד]". לכך השיבה ב"כ המערערת "אבל זה לא קשור", והמותב הבהיר "אבל יש לי [את הליך צו ההגנה]". ב"כ המערערת חזרה על טענתה כי ההליך "לא קשור לצוואה ולא קשור לתיק הזה" והמותב השיב "לא, אבל שם קשורים כל מיני דברים". לאחר חילופי הדברים הללו פנה המותב למערערת ישירות, הסביר לה את מהות ההליך והוסיף כי הוא מבקש להבין על מה נאסרה. בעקבות זאת, הופסקה הקלטת הדיון ויצאו מן האולם הנוכחים מלבד המותב, המערערת ובאת-כוחה. לאחר מכן נתן המותב החלטה בה קבע כי "לא בכדי, בית המשפט זימן היום לדיון הן את היורשת על פי צוואת המנוח [...] וכן את יורשי המנוח שהם שני בניו. בתיק זה התברר לבית המשפט ש[המערערת] מורשעת ומרצה מאסר שקשור בצורה עקיפה לתיק העיזבון. ולכן, יש מקום לאפשר ליורשים על פי דין להגיש את התנגדותם". כן קבע המותב כי צו קיום הצוואה שניתן ביום 17.11.2019 בטל וכך גם מינויה של מנהלת העיזבון. על החלטה זו הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נתן רשות ערעור וקיבל את הערעור ביום 28.7.2020 (רמ"ש 24550-03-20; להלן: הערעור הראשון), תוך שקבע כי המותב לא היה מוסמך להורות שצו קיום הצוואה בטל בשעה שהמשיבים 2-1 כלל לא ביקשו את ביטולו, וזאת במסגרת דיון שעסק במינוי מנהלת עיזבון קבועה. נקבע כי המשיבים 2-1 רשאים להגיש בקשה לביטול צו קיום הצוואה לרשמת לענייני ירושה. ביני לביני, ביום 10.6.2020 הגישו המשיבים 2-1 התנגדות כתובה לקיום הצוואה, וכן הודעה לרשמת לענייני ירושה על ההחלטה מיום 10.2.2020 לביטול הצו לקיום הצוואה. בעקבות זאת, נתנה הרשמת לענייני ירושה החלטה בה ציינה כי ב"כ היועצת המשפטית לממשלה החליטה להתייצב בהליך, והורתה על העברת התיק לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. בהתאם, נפתח ההליך נושא הערעור דנן, שנדון לפני המותב. ביום 10.11.2020 הגישו המשיבים 2-1 בקשה להורות, בין היתר, על גילוי כתב האישום נגד המערערת ופסק הדין המלא בעניינה, וכן מסמכים שונים הנוגעים למצבו הבריאותי והנפשי של המנוח. ב"כ היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי הוא סבור שיש להיעתר לבקשת הגילוי, ואילו המערערת טענה כי על ההליך הפלילי בעניינה הוטל צו איסור פרסום והפרתו עשויה לפגוע בצדדים שלישיים. ביום 6.12.2020 נתן המותב החלטה בה הורה על העברה לעיונו, במעטפה סגורה, את תיק החקירה בעניינה של המערערת, את כתב האישום שהוגש בעקבות החקירה ואת פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שלפיו מרצה המערערת עונש מאסר. ביום 16.12.2020 הורה המותב לפרקליטות מחוז תל אביב (פלילי) להעביר לידיו את חקירתה המלאה של המערערת במשטרה וכן את חקירתו של שותפה לעבירה. על החלטה זו הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע, ולאחר שהתקיים דיון ביום 20.12.2020 בפני המותב, הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 4.1.2021. על החלטה זו הגישה המערערת בקשת רשות ערעור, אשר ניתנה והערעור התקבל ביום 25.3.2021 (רמ"ש 15810-01-21; להלן: הערעור השני). בית המשפט המחוזי קבע כי המותב חרג מסמכותו כאשר הורה על העברת חומרים מהליך אחר, חלף פנייה למותב המטפל בהליך הפלילי לצורך קבלת אישורו. על כך הוסיף בית המשפט המחוזי כי על ההליך הפלילי הוטל צו איסור פרסום אשר חל גם על בתי המשפט, וכי גם מטעם זה נדרש היה לקבל היתר מהמותב המטפל בהליך. בחודשים הבאים הוגשו בקשות שונות וניתנו החלטות, ובפרט ביום 22.8.2021 הגישה המערערת בקשה להורות למשיבים 2-1 להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה. ביום 18.10.2021 התקיים דיון בהליך, שבפתחו שאל המותב את המערערת מספר שאלות בנוגע למאסרה, בין היתר בנוגע למועד שחרורה ותקופת המאסר שאותו ריצתה. ביום 20.10.2021 הגישה המערערת בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון וטענה כי יש להוסיף, בין היתר, שאלות נוספות ששאל המותב בנוגע לעונש המאסר שריצתה. ביום 26.10.2021 נעתר המותב לבקשה שהגישו המשיבים 2-1 להורות על גילוי מסמכים שונים, ובהם מסמכים פיננסיים ורפואיים הנוגעים למנוח. בהמשך, ביום 17.11.2021, דחה המותב את הבקשה להורות למשיבים 2-1 להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המערערת, וחייב המערערת בהוצאות המשיבים 2-1 בסך של 3,000 ש"ח. למחרת, ביום 18.11.2021, הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב. המערערת טענה כי למותב דעה קדומה ומשוא פנים נגדה בשל המעשה הפלילי שביצעה בשנת 2019 "שאינו קשור לצוואה". לטענתה, העובדה שהמותב דן בהליך צו ההגנה חשפה אותו "למידע רגיש ביותר" מתוך אותו הליך, "ונראה כי באותה העת כבר החלה להתגבש [בדעתו] דעה קדומה נגד [המערערת]". המערערת טענה כי העובדה שהמותב מונה לשבת בתיקים שהדבר המשותף היחיד להם הוא מעורבותה של המערערת "מנוגדת לדין". בהקשר זה הוסיפה המערערת כי הכלל של "משפחה אחת שופט אחד" אינו חל במקרים שבהם מדובר בצדדים שונים ובעניינים שונים – והמבקשת והמשיבים 2-1 אינם בני משפחה, וגם הצדדים בהליך צו ההגנה היו אחרים. המערערת טענה כי בדיון שהתקיים ביום 10.2.2020 במסגרת הליך מינוי מנהלת העיזבון, ציין המותב כי הוא זוכר את המערערת מהליך צו ההגנה, אך לטענתה "אותה העת" עוד האמינה "במערכת המשפט ובאובייקטיביות של [המותב]" ולפיכך לא ביקשה את פסילתו חרף "החלטות ספונטניות מיידיות ולא מנומקות". כמו כן טענה המערערת כי המותב המשיך "לנבור" בעברה הפלילי של המערערת והחליט "באופן שרירותי" כי ההליך הפלילי קשור לצוואתו של המנוח. עוד טענה המערערת כי נאלצה להגיש את הערעור השני, אשר התקבל, כאמור, ובית המשפט המחוזי "לא ראה קשר [בין ההליך הפלילי ובין צוואת המנוח] ולא מנע מה[מערערת] לרשת את המנוח". המערערת הוסיפה כי מאז הדיון שהתקיים ביום 10.2.2020 הצטברו "אמירות, החלטות והתנהלויות" של המותב המצביעות על "אפשרות ממשית למשוא פנים", והפנתה להחלטות דיוניות שונות שקיבל המותב, ובכלל זאת טענה כי המותב לא ציית להחלטת בית המשפט המחוזי בערעור הראשון, וסגר את הליך ההתנגדות לקיום הצוואה, שנפתח טרם שבוטל הצו לקיום הצוואה, רק לאחר שהגישה בקשה חוזרת לבית המשפט המחוזי להורות על סגירת ההליך. לבסוף טענה המערערת כי המותב "סילף" את טענות המשיבים 2-1 והציג אותן באופן חמור יותר משהם עצמם טענו, ובפרט, כך נטען, ציין המותב מספר פעמים כי המשיבים 2-1 טוענים שהמערערת שידלה את המנוח באמצעות "יחסי מין ופנטזיות מיניות" אף שלפי המערערת, לא נטען כדבר. המשיבים טענו כולם כי דין הבקשה להידחות, וביום 14.2.2022 דחה המותב את בקשת הפסלות. בפתח הדברים קבע המותב כי מאחר שעסקינן בבית המשפט לענייני משפחה, שם חל הכלל של "משפחה אחת שופט אחד" הועברו כל ההליכים בעניינה של המערערת לטיפולו של המותב. המותב ציין כי בדיון שהתקיים ביום 10.2.2020 הודתה המערערת בדיון שהתקיים מחוץ לפרוטוקול וללא נוכחות יתר הצדדים, כי היא "מרצה עונש מאסר בגין עבירה הקשורה לירושת המנוח וזאת בניגוד גמור [ההדגשה במקור] לדברים שכתבה באת כוח [המערערת] בבקשתה [...] וכן בניגוד גמור להצהרת באת כוח [המערערת] בדיון שטענה, שאין כל קשר בין התיק הפלילי לעיזבון המנוח". המותב הוסיף כי מתגובות המשיבים 2-1 לבקשת הפסילה עולה כי הגישו בקשה לגילוי מסמכים בנוגע להליך הפלילי בעניין המערערת למותב שדן בהליך זה, אשר נעתר לבקשה ובהתאם הועברו חומרים שגם מהם עולה קשר בין העבירה הפלילית ובין הצוואה. המותב ציין בהקשר זה כי מאחר שהמותב שדן בהליך הפלילי סבר שהחומרים אכן רלוונטיים להליך דנן, חשיפת המותב בענייננו לחומרים לא יכולה להקים עילת פסלות. מכל מקום, כך צוין, חשיפה להרשעות קודמות אינה מקימה עילת פסלות ועל המערערת הנטל להוכיח חשש ממשי למשוא פנים, והמערערת לא עמדה בנטל זה. עוד קבע המותב כי החלטותיו הדיוניות אינן מקימות עילת פסלות, ובפרט בקשת הארכה שנתן למשיבים 2-1 לאחר שאחד המשיבים שכל את בנו באסון בהר מירון. לבסוף ציין המותב כי עיתוי הגשת הבקשה מלמד כי המידע בדבר מאסרה של המערערת "אין בו כשלעצמו כדי להצדיק את פסילת המותב". מכאן הערעור שלפניי, בו חוזרת המערערת על טענותיה ומוסיפה, בין היתר, כי המותב הכריע בבקשת הפסלות רק כעבור כשלושה חודשים מהגשתה וחרף הוראות סעיף 77א(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) כי טענת פסלות תוכרע "לאלתר". כן טוענת המערערת כי המותב לא התייחס למרבית טענותיה "ואף לא לעיקרית שבהן" – התנהלותו בדיון מיום 18.10.2021 והחלטתו מיום 26.10.2021 להורות על גילוי מסמכים. נטען כי בקשת הפסלות הוגשה מיד לאחר אלה, אך הדברים לא זכו להתייחסות. לפי המערערת, המותב התעלם מהטענה כי התנהלותו, במסגרתה "נטפל" לעבר הפלילי של המערערת, מהווה פגיעה קשה בפרטיות המערערת חרף חיסיון שהוטל על הנושא. לטענתה, "אין חולק על כך שמשך תקופת מאסרה של המערערת אינו רלוונטי", והפגיעה בה הועצמה מכיוון שבדיון נכח אדם זר שאינו בעל דין ושהורשה לנכוח בדיון חרף התנגדותה. בהקשר זה מוסיפה המערערת כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את הדברים לאשורם, ובכלל זאת את העובדה כי המותב "הרים את קולו" על ב"כ המערערת כאשר זו טענה לחיסיון ההליך הפלילי. עוד מוסיפה המערערת כי הגישה בקשה לתיקון הפרוטוקול כך שהדברים ישוקפו לאשורם, אך זו טרם הוכרעה בשל בקשת הפסלות שהוגשה. לטענת המערערת המותב נתן למשיבים 2-1 אורכות רבות ללא כל נימוק ממשי, ורק אחת מהן נגעה לאירוע הטרגי בו נספה בנו של אחד המשיבים. המערערת שבה ומפנה להחלטות דיוניות שונות המקימות לטענתה עילת פסלות, ומוסיפה כי אפילו אם היה ממש בקביעה כי קיים קשר עקיף בין העבירות שבהן הורשעה ובין הירושה והעיזבון, אין בכך כדי להעיד על קשר בין העבירות ובין כשרות הצוואה, ולפיכך, כך נטען, לא ברור מדוע המותב מזכיר את ההליך הפלילי "בכל הזדמנות". המערערת סבורה כי יש לפסול את המותב למצער מטעמים של מראית פני הצדק, וטוענת כי נוכח השלב המוקדם שבו מצוי ההליך אין מניעה להורות כן. המשיבים כולם סבורים כי דין הערעור להידחות. המשיב 1 טוען, בין היתר, כי המערערת הודתה בפני המותב שקיים קשר בין ההליך הפלילי ובין ירושת המנוח, אך לטענתו באת-כוחה עושה כל שלאל ידה כדי "שעובדה מהותית" זו לא תיחשף. המשיב 1 טוען כי המערערת סחטה את המנוח ובאמצעות מניפולציות גרמה לו לערוך את הצוואה לטובתה, וכי אף הייתה מתחזה בפני צדדים שלישיים לבתו. בכל הנוגע לבקשת הפסלות טוען המשיב 1 כי זו הוגשה בשיהוי ובחלוף כשנתיים מתחילת ההליכים המשפטיים. המשיב 2 מוסיף, בין היתר, כי המותב עיין בחומרים מההליך הפלילי בדיון שהתקיים ביום 10.2.2020 בהסכמת המערערת, וכי המותב לא החמיר את הטענות כלפי המערערת ביחס למה שטענו המשיבים 2-1 – אשר טענו לאורך כל הדרך כי המערערת "פיתתה והשלתה את המנוח בפנטזיות מיניות". כמו כן טוען המשיב 2 כי המותב אשר דן בהליך הפלילי מצא כי יש ממש בבקשה לחשוף מסמכים מן ההליך הפלילי, והוא מצרף את ההחלטה שניתנה בעניין. המשיב 2 טוען כי המערערת פטורה מתשלום אגרות ולפיכך היא "גודשת בהליכים", ולכן מבקש פסיקת הוצאות "נכבדות" לטובת המשיבים. ב"כ היועצת המשפטית לממשלה סבורה אף היא כי דין הערעור להידחות. לגישתה, טענת הפסלות מקורה בתחושות סובייקטיביות של המערערת שאינן מקימות עילת פסלות, ואף אם למותב זיכרון עובדתי כלשהו מהליך בעניינה, אין הדבר מקים עילת פסלות. עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. עיקר טענות המערערת נוגע לחשיפתו של המותב להליך הפלילי בעניינה ולמקום שנתן להליך זה בענייננו. אמנם, ספק בעיניי אם צדק המותב בקבעו כי מהכלל "משפחה אחת שופט אחד" נובע שכל ההליכים בעניינה של המערערת יידונו לפניו – שכן הכלל עוסק בקשירת תיקים חוזרים בין אותם בני משפחה או בין צדדים זהים (ראו: תקנה 9 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020), ואילו בענייננו הליך צו ההגנה לא עסק באותם צדדים או באותם בני משפחה שבהם נוגעים ההליכים בעניין המנוח ומשפחתו. עם זאת, אף אם קשירת התיקים לא נדרשה, אין פירוש הדבר שקמה עילת פסלות בשל כך שהמותב דן בהליכים כולם. כבר נפסק כי העובדה שלמותב היושב בדין זיכרון עובדתי כלשהו שיש לו רלוונטיות להליך הנדון, אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות (ראו: ע"א 8872/20 סקטור 55 סחר וקמעונאות בע"מ נ' עו"ד אינסל, פסקה 7 (1.2.2021); ע"א 1020/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (24.2.2021)). בענייננו, המותב סבר כי אפשר שההליך הפלילי בעניינה של המערערת קשור, בדרך כלשהי, למנוח ולהליך שמתנהל לפניו כעת, ובהחלטותיו אף צוין כי המערערת הודתה בכך בפניו בדיון שהתקיים מחוץ לפרוטוקול. מדברי המערערת בערעור דנן מתקבל הרושם כי היא מודה, למצער בחצי פה, בקיומו של קשר כאמור, אך טוענת כי קשר זה אין בו כדי להשליך על כשרות הצוואה. בנסיבות אלה, איני סבורה כי ניסיונו של המותב לרדת לשורש הדברים ולהבין כיצד ההליכים משליכים האחד על השני מקימים עילה לפסילת המותב. לכך יש להוסיף את השיהוי הקיצוני שבו הוגשה בקשת הפסלות. המותב קישר בין ההליך הפלילי ובין ההליכים דנן בדיון שהתקיים ביום 10.2.2020, ואילו טענת הפסלות הועלתה קרוב לשנתיים לאחר מכן. המערערת טוענת כי עילת הפסלות התגבשה רק בעקבות הדיון שהתקיים ביום 18.10.2021 ובעקבות החלטת המותב בעניין גילוי מסמכים מיום 26.10.2021. אין בידי לקבל טענה זאת. ההתבטאויות שאליהן מפנה המערערת מהדיון שהתקיים ביום 18.10.2021 עוסקות כולן בקישור בין ההליך הפלילי ובין ההליכים דנן – וקישור זה נעשה, כאמור, כבר ביום 10.2.2020 מבלי שהמערערת טענה כי הדבר מקים עילת פסלות. ההחלטה בעניין גילוי המסמכים מיום 26.10.2021 היא החלטה דיונית שאין בה, כמו גם ביתר ההחלטות הדיוניות שעליהן משיגה המערערת בערעור, כדי להקים עילת פסלות (ראו: ע"א 53/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (19.1.2021)). נוכח המסקנה שאליה הגעתי, איני רואה צורך להידרש לטענות המערערת כי היה על המותב להכריע בערעור מוקדם יותר וכי לא התייחס בצורה מספקת לליבת טענותיה. טענות אלה, אף אם היה בהן ממש, אינן משנות את מסקנתי כי לגופם של דברים לא הורם הנטל המצדיק את פסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק (השוו: ע"א 1624/22 עמר נ' לב, פסקה 8 (13.4.2022)). מכל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות כל אחד מן המשיבים בסך של 1,500 ש"ח ובסך הכל – 4,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ח' בתמוז התשפ"ב (‏7.7.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22014870_V09.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1