יוסף נימני ובניו חברה לבנין ופתוח בע"מ נ. יצחק לנגיאל

פסק-דין בתיק ע"פ 1485/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1485/04 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין המערערים: 1. יוסף נימני ובניו חברה לבנין ופתוח בע"מ 2. יוסף נימני נ ג ד המשיבים: 1. יצחק לנגיאל 2. אבישג לנגיאל ערעור על פי פקודת ביזיון בית המשפט על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 15.9.03 בבש"א 1165/03 שניתן על ידי כבוד השופטת ה' גרסטל תאריך הישיבה: ט"ז בכסלו תשס"ה (29.11.04) בשם המערערים: עו"ד א' אלטלף בשם המשיבים: עו"ד ד' מרכוס פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ה' גרסטל) הפעיל את פקודת ביזיון בית משפט על המערערים, לאחר שקבע כי הם לא קיימו הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בפסק הדין המוסכם נקבע, כי על המערערים לקיים את התחייבויותיהם על פי חוזה מכר מקרקעין שערכו עם המשיבים. בהליך הביזיון נקבע (ביום 15.9.03) כי אם המערערים לא יקיימו את התחייבויותיהם הם יישאו בקנס בסכום של 1,000 ש"ח בגין כל יום של איחור החל מ-15.3.04. עוד נפסק, כי המערערים יישאו "בגין האיחור עד כה בסכום כולל של 50,000 ש"ח + מע"מ...". 2. טענתם העיקרית של המערערים היא, כי אין ביכולתם לבצע את שהתחייבו בהסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. דא עקא, המערערים לא הגישו תצהיר לבית המשפט המחוזי בגדר הליך הביזיון. לפיכך, אין זה מפתיע כי בית משפט קמא לא היה מוכן לקבל שאין המערערים יכולים לבצע את פסק הדין, שניתן בהסכמה. הואיל והדיון בפנינו מבוסס על התשתית שהונחה בפני בית המשפט המחוזי, הרי לא נוכל אנו לקבוע, כי אין ביכולתם של המערערים לבצע את פסק הדין. נעיר, כי למערערים נתונה האפשרות לפנות לבית המשפט המחוזי בניסיון לשכנעו שאין באפשרותם לקיים את התחייבויותיהם, שהרי החלטה בהליכי ביזיון איננה סופית והיא ניתנת לשינוי (ע"פ 281/80 לגו מ. למלשטרייך בע"מ נ' בר רם בע"מ, פ"ד לד(4) 557). אם בית המשפט המחוזי ישתכנע כי כך הוא, ואם אמנם יתברר שלמעשה החיובים בפסק הדין הינם חיוביים כספיים, אפשר שייפתח פתח לשינויה של ההחלטה (ראו, ע"פ 221/88 פנחסי נ' חזקי, פ"ד מב(2) 722). 3. בית המשפט המחוזי קבע כאמור, כי המערערים יישאו בסכום כולל של 50,000 ש"ח בצירוף מע"מ "בגין האיחור עד כה". לאחר סיום הליך הביזיון הגישו המשיבים דכאן בקשה להבהרת ההחלטה בכל הנוגע לסכום הפסוק. הם ביקשו שייקבע כי אין מדובר בקנס שאמור להיות משולם לאוצר המדינה, אלא בהוצאות ושכ"ט עורך דין. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, בלא שנתן למערערים אפשרות להגיב, וקבע כי הסכום נפסק לזכות המשיבים. אכן, בהחלטתו המקורית של בית המשפט קיימת סתירה פנימית משום שנאמר שם, כי הסכום נפסק בגין איחור והכוונה כנראה לאיחור בקיום ההתחייבויות שהמערערים נטלו על עצמם. בין כך ובין כך, נראה לנו כי קיים היה צידוק לפסוק הוצאות ושכ"ט עורך דין לזכות המשיבים, שכן הם צלחו בבקשה שהגישו לפי פקודת ביזיון בית משפט. הערעור שבפנינו נדחה והמשמעות היא שהמערערים לא הצליחו אף בהליך שבפנינו. נראה לנו לנכון לקבוע, כי הסכום שפסק בית המשפט המחוזי - 50,000 ש"ח בצירוף מע"מ - יחול ויכסה את שכר הטרחה בשתי הערכאות. 4. אי לכך, הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ז בכסלו תשס"ה (29.11.04). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04014850_S06.docחכ/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il