פלוני ואח' נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק עע"ם 1484/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 1484/13 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג המערערים: פלונים נ ג ד המשיב: משרד הפנים ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בעת"ם 40502-07-11 מיום 8.1.2013 שניתן על-ידי השופטת נ' בן אור תאריך הישיבה: ח' באדר ב התשע"ד (10.3.2014) בשם המערערים: עו"ד תומר ורשה בשם המשיב: עו"ד עמרי אפשטיין פסק –דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 8.1.2013 (עת"ם 40502-07-11, השופטת נ' בן-אור), בגדרו נדחתה עתירת המערערים, אזרחי אתיופיה, נגד החלטת משרד הפנים, לדחות את בקשתם לקבלת מעמד של פליטים. עיקרי העובדות 2. המערער 1 (להלן: המערער), אזרח אתיופיה, נכנס לראשונה לישראל בחודש ינואר 2006, באשרת תייר, ונישא לבת-זוגו, המערערת 2, אזרחית אתיופיה ששהתה בישראל שלא כדין. באותו חודש שב המערער לאתיופיה, וביום 27.6.2006 חזר לישראל, באשרת תייר. ביום 18.7.2006 הגיש המערער לנציבות האו"ם לפליטים בקשה לקבלת מקלט מדיני. ביום 15.9.2006 נערך למערער ראיון בנציבות האו"ם לפליטים, ובו גולל את קורותיו באתיופיה עד עזיבתו. בראיון טען המערער כי בשל עמדותיו נגד המשטר – שכללו הצטרפות למפלגת האופוזיציה CUD ומעורבות בפעילותה – ומחמת קשריו עם מתנגדי השלטון, הוא צפוי לרדיפה בארצו. 3. ביום 17.9.2006 ניתנה המלצת נציבות האו"ם לדחות את בקשת המקלט של המערער, מכיוון שלא הוכיח קיומו של פחד מבוסס היטב מרדיפה בארץ מוצאו. בקשת המערער והמלצת הנציבות הועברו לעיון חברי הוועדה המייעצת לענייני פליטים, וזו החליטה ביום 5.12.2006 לדחות את הבקשה. ביום 26.12.2006, הגיש המערער בקשה לעיון מחדש, ובה טען כי בראיון שנערך לו על-ידי נציבות האו"ם נפלו פגמים. בחלוף שנים, לאחר שבקשתו לא נענתה, הגיש המערער ביום 14.5.2009 בקשה לעיון מחדש בשנית, ובה טען כי בעברוֹ, בשנת 1998, נעצר ועונה במשך מספר ימים על-ידי הרשויות באתיופיה. 4. ביום 19.8.2009, לאחר שהסמכות לבחינת בקשות למקלט מדיני הועברה מנציבות האו"ם למשרד הפנים (להלן: המשיב), פנה המערער ליחידת מבקשי המקלט RSD וציין כי הוא ממשיך לפעול נגד המשטר באתיופיה ממקום מושבו בישראל. בחודש מרץ 2010 ביקש המערער לצרף לבקשתו לעיון מחדש מכתב מיום 17.11.2009 לפיו הוא חבר בארגון האופוזיציוני Ginbot 7, שחבריו נרדפים על-ידי השלטונות באתיופיה. 5. בהחלטה מיום 8.5.2011 דחה המשיב את בקשת המערער לעיון מחדש, בנימוק שהמערער לא הביא ראייה חדשה לביסוס טענותיו, ולא הוכיח כי קיים חשש ממשי לשלומו או לחייו אם ישוב לארצו. באשר לטענות המערער בנוגע לארגון Ginbot 7, קבע המשיב כי לצד השיהוי בהעלאת הטענה, הרי שהמערער לא הוכיח כי היה פעיל בארגון, גם לא את קיומה של רדיפה שיטתית אחרי חברי הארגון, או כי הוא עצמו נרדף על רקע פעילותו. 6. ביום 24.7.2011 הגישו המערערים עתירה מנהלית נגד החלטת המשיב. בטרם החל הדיון בבית המשפט המחוזי, פנתה נציבות האו"ם אל המשיב בהמלצה לפתוח מחדש את תיקו של המערער לנוכח מידע חדש בדבר רדיפת חברי ארגון Ginbot 7 על-ידי ממשלת אתיופיה. לשיטת המשיב, אין בהמלצה זו של הנציבות כדי לשנות מהחלטתו, משום שכבר נדרש לטענת המערער על פעילותו בארגון. פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים 7. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירת המערער על אודות החשש מפני רדיפה באתיופיה, בהתבסס על אשר ארע עד לעזיבתו את ארצו בשנת 2006. בית המשפט הפנה אל מסקנות נציבות האו"ם לפליטים שאמנם מצאה את המערער אמין, אך דחתה בצדק את בקשתו למקלט משום שלא ביסס בנתונים אובייקטיביים של ממש קיומו של פחד מבוסס היטב מרדיפה בארץ מוצאו. בית המשפט העלה בפסק הדין כמה תהיות. כך, למשל, המערער טען בראיון כי בעיותיו אל מול הרשויות באתיופיה, ש'סימנו' אותו כמתנגד לשלטון על אף מעורבותו המועטת בפעילות במפלגת האופוזיציה, החלו עוד לפני ביקורו הראשון בישראל בחודש ינואר 2006. דא עקא, המערער עזב אז את ישראל וחזר לאתיופיה באופן חוקי וגלוי, בנימוק כי היו לו "חיים נוחים" במולדתו. לא זו אף זו, המערער אף שב לעבודתו בשירות המדינה באתיופיה. בית המשפט המחוזי תמה כיצד זה מתיישבת טענת המערער בבקשתו לעיון מחדש, מיום 14.5.2009, על אודות מעצרו ועינויים שחווה בשנת 1998, עם תיאור חייו הנוחים, עם דבריו בראיון בנציבות האו"ם כי לא נעצר בעבר, ועם המשך עבודתו בשירות המדינה באין מפריע. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענת המערער לפיה נפל פגם בראיון בנציבות האו"ם המצדיק הזדמנות לראיון נוסף, בקובעו כי נערך למערער ראיון מקיף וממצה. 8. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער לפיה חברותו בארגון Ginbot 7 גרמה להיווצרות מצב של "פליטות במקום" (“Sur Place”) המקנה לו מעמד של פליט. בית המשפט המחוזי ציין כי גם בהנחה שעילה זו עשויה להקים עילה למקלט, הרי שאין להעתר לה בנסיבות העניין דנן, מחמת חוסר כנות והעדר תום לב מצדו של המערער אשר ראה להעלות את טענתו על חברותו בארגון באיחור רב, באופן שיש בו פגיעה ממשית במהימנות הטענה. בית המשפט המחוזי ציין כי אפילו אם הייתה מוכּרת חברותו של המערער בארגון, הרי שאין בכך כדי להעיד על סכנה לחייו או לשלמות גופו אם ישוב לארצו – הן משום שאין סיבה להניח שפעילותו בארגון תיוודע לרשויות באתיופיה, הן משום שלא הוכח כי הרשויות שם רודפות אחרי פעילים מן השורה בארגון. מאחר שלא הייתה בפי המערערים 2-4 טענה עצמאית למקלט, נדחתה עתירת כולם. עיקרי טענות הצדדים 9. לטענת המערער, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי האירועים עובר לעזיבתו את אתיופיה אינם מבססים עילת מקלט. לטענתו, את פרק הזמן שחלף מעת שהחלו לקנן בו החששות ועד לבריחתו יש להסביר בכך שאדם אינו ממהר לעזוב את מקום מושבו המוכר והידוע. המערער הדגיש כי נמצא אמין בדבריו בראיון בנציבות האו"ם, שם ניתן היה להתרשם ממנו באופן ישיר, ואף על-פי כן ראה בית המשפט המחוזי להטיל ספק בדבריו. עוד טוען המערער על פגמים שנפלו בראיון בנציבות האו"ם, שעליו הסתמך המשיב בהחלטתו, ואֵלו מצדיקים קיום ראיון נוסף. לטענת המערער, הובהר לו בשעתו כי מדובר בראיון ראשוני ולא ממצה, וכי יתאפשר לו להרצות את טענותיו בפירוט ובהרחבה בהמשך. 10. בנוסף, לטענת המערער, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי אינו עומד בתנאים להיווצרות עילת "פליטות במקום". לדבריו, המבחן להכרה במבקש מקלט כפליט במקום אינו מבחן של תום לב, אלא שקילה האם פעילותו של מבקש המקלט במדינת המקלט מעמידה אותו בפני סכנה ממשית לרדיפה במדינת המוצא. המערער מוסיף וטוען כי הסיבה לאי-הצגת הוכחות מצדו בדבר חברותו בארגון Ginbot 7 בשלב מוקדם יותר לא נבעה מחוסר תום לב, אלא מפאת חששו כי המידע ידלוף. עוד טען כי המשיב לא נתן די משקל להמלצה העדכנית של נציבות הפליטים של האו"ם, לפיה חברי ארגון Ginbot 7 סובלים מרדיפה באתיופיה וכי ראוי בשל כך לפתוח את תיקו של המערער לעיון מחדש. לטענתו, המלצה זו של גוף מקצועי ובקיא בסוגיה הנדונה, הריהי ראיה אובייקטיבית לביסוס עילת המקלט. 11. המשיבים טוענים מנגד כי לא נפלה טעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ולא פגמים בקביעותיו. ההחלטות לדחות את בקשת המקלט של המערער ואת בקשתו לעיון מחדש, אשר התבססו על חוות דעת של נציבות האו"ם ויחידת ה-RSD, נוגעות לנסיבות עובדתיות שבית המשפט המחוזי בחן והכריע בהן, כך שאין מקום להתערבות ערכאת הערעור. באשר לטענות המערער לרדיפה במדינת מוצאוֹ טרם עזיבתו, הרי שאלה נשמעו באופן מפורט במסגרת ההליכים לפני נציבות האו"ם, לפני משרד הפנים ובבית המשפט המחוזי, ונקבע בכל ההליכים הללו כי המערער לא הוכיח פחד מבוסס היטב מרדיפה. באשר לראיון, בניגוד לטענתו, לא נאמר למערער כי בהכרח יתקיים ראיון נוסף אלא רק במידה ויבקש לפרט עוד את טענותיו, ואת זאת לא עשה המערער בגמר הראיון המקיף שנערך לו, גם לא לאחר שנשאל מפורשות אם הוא מעוניין בכך. 12. באשר לטענת המערער על כך שקמה עילת "פליטות במקום" על רקע פעילותו בארגון Ginbot 7, הרי שזו הועלתה בשיהוי באופן הפוגע באמינותה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, ואשר מעיד על חוסר תום לבו של המערער בהעלאתה. לגופו של עניין, המשיב תומך את תשובתו לטענות המערער בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לפיהן לא הוּכחה כלל חברותו של המערער בארגון, וממילא לא ביסס המערער ברמה העובדתית הראייתית הנדרשת כי הוא עשוי להיות נרדף במולדתו, אתיופיה, על רקע פעילותו הנטענת בארגון. לטענת המשיב, פנייתה המאוחרת של נציבות האו"ם אין בה כשלעצמה עילה לדיון מחדש בבקשת המקלט. הסמכות ושיקול הדעת בהפעלתה מסורים בידי המשיב, וזה פעל כדין. דיון והכרעה 13. מדינת ישראל רואה עצמה כמחוייבת להוראות אמנת הפליטים משנת 1951 ולפרוטוקול המשלים לאמנה. "פליט" מוגדר באמנה כאדם הנמצא מחוץ למדינת אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיותו נרדף, מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת, וכמו כן איננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור. הנטל לבסס את קיומו של אותו פחד מוטל על מבקש המקלט, שעליו להוכיח כי קיים "בסיס אובייקטיבי של ממש לחשש כי יסבול מרדיפה", אם כי על הרשויות הבוחנות את הבקשה להתחשב גם בקשיים הראייתיים אשר עשויים לעמוד בדרכו של מבקש המקלט בבואו לעשות כן (עע"ם 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים, פסקה 20 (25.4.2013); עע"ם 5590/12 Kamanda נ' משרד הפנים, פסקה 4 (23.12.2012)). 14. לאחר בחינת טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, אלו שבכתב ואלו שבעל פה, לא נמצא טעם ממשי לשנות מפסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים, לפיו אין עילה להתערב בהחלטת משרד הפנים לדחות את בקשת המקלט של המערער על יסוד האירועים שהתרחשו טרם עזיבתו את אתיופיה ארצו. פסק הדין של בית המשפט המחוזי מושתת על קביעות עובדתיות, ובכגון דא יש מקום להתערב רק במצבים חריגים. לגופו של עניין, פעם ופעמיים עזב המערער את אתיופיה באופן חוקי, ללא קושי, ואף חזר לתעסוקתו שם כעובד מדינה באין מפריע, לאחר שלטענתו כבר 'סומן' כמתנגד משטר. המערער לא הביא ראיות לכך שפעילים בדרגים נמוכים כמותו נרדפים באופן שיטתי על-ידי הרשויות. כל אלה ועוד, כמפורט בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, מצביעים על כך שהמערער לא הראה כי קיים פחד מבוסס להיותו נרדף. מן הראוי לציין כי ההחלטות במהלך בירור בקשת המערער למקלט התבססו על דבריו בראיון עם נציבות האו"ם, שם אכן נמצא אמין, אך דבריו אלו לא ביססו פחד אובייקטיבי להיותו נרדף. 15. אינני רואה מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, המתבססת גם היא על ממצאים עובדתיים, לפיה לא נפלו פגמים בראיון שנערך למערער בנציבות האו"ם. אמנם נאמר למערער בתחילתו כי מדובר בראיון לא ממצה וכי יוכל להוסיף על דבריו בהמשך אם יחפוץ בכך, אולם, הראיון היה מקיף ולמערער התאפשר להשיב כרצונו ולפי הפירוט הנדרש. המערער לא ביקש להוסיף על דבריו, גם לאחר שנשאל על כך באופן מפורש בסיום הראיון, וגם בבקשתו לעיון מחדש לא הוסיף טענות חדשות על אלה שהעלה בראיון. אין אפוא סיבה טובה להניח שראיון נוסף היה מעלה נתון עובדתי ממשי חדש וגורם לשינוי החלטת משרד הפנים. 16. אשר לטענת המערער על כך שקמה לו עילת "פליטות במקום" ("Sur Place"): לפי עילה זו, מוענק מעמד של "פליט" על סמך רדיפה שהתגבשה לאחר שמבקש המקלט עזב את מדינת מוצאו, ובענייננו – מחמת פעילותו של המערער בארגון Ginbot 7 בישראל. בעניין אחר אמרנו שמעמדה המשפטי של עילה זו אינו נחוץ להכרעה באותה פרשה (עע"ם 2244/12 פלונית נ' משרד הפנים, פסקה 24 (21.8.2012) (להלן: עניין פלונית); עע"ם 4922/12 פלונים (חוף השנהב) נ' משרד הפנים, פסקאות 15-21 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (7.7.2013) (להלן: עניין פלונים (חוף השנהב)). כך גם בענייננו. ברם, ברי כי גם בהנחה של הכרה בעצם קיומה של העילה, יש צורך לבחון אם פעולותיו של המבקש הובאו לידיעת רשויות השלטון במדינת המוצא וכיצד צפויות הרשויות להגיב למידע זה (שם, פסקה 16). על בית המשפט יהיה לשקול גם את תום לבו של מבקש המקלט הטוען למעמד של פליט "Sur Place", בכדי ליתן מענה למצב שבו מבקש המקלט יוזם פעולות מכוונות, בעת שהותו במדינת המקלט, רק כדי להקים לעצמו מעמד של פליט (השוו שם, פסקה 17-21 לפסק דינו של השופט י' דנציגר; פסקה 1 לפסק דינו של השופט י' עמית). 17. כאמור, גם בעניין דנן אין צורך לדון במעמדה המשפטי של עילת "Sur Place", בהיקפה ובתנאיה, משום שהמערער לא עמד בנטל להוכיח פחד מבוסס לכך שהוא עשוי להיות נרדף במדינת מוצאו על רקע מעורבותו בארגון, שהיא כשלעצמה כלל לא הוּכחה ומבוססת על מכתב משנת 2009 שמהימנות תוכנו לוטה בערפל. המערער לא הוכיח כי השלטונות באתיופיה מוּדעים או עתידים לדעת על פעילותו הנטענת בארגון, כך שממילא אין צורך להכריע בשאלה מה תהיה תגובתם למידע זה ומהו יחסם כלפי פעילים מן השורה של הארגון דוגמת המערער (השוו עניין פלונית, פסקה 21) והאם המערער עומד בסיכון כלשהו בשל חברותו בארגון. 18. על יסוד הטעמים הנ"ל, גם אם נקבל את קביעת האו"ם לפיה חברי ארגון Ginbot 7 סובלים מרדיפה, ואף אם נניח כי המערער חבר בארגון, וכי השלטון רודף אחרי כל חברי הארגון, ללא תלות בדרגתם – הנחה שכלל וכלל לא הוּכחה – הרי שהדבר לא מחייב את המסקנה שהמערער עצמו יסבול מרדיפה, משום שהרשויות באתיופיה אינן מודעות לחברותו בארגון. אין אפוא בהמלצת נציבות האו"ם לפתוח מחדש את התיק בעניינו של המערער כדי לשנות מפסק הדין. פתיחה מחודשת של בקשת מקלט תהא מוצדקת רק כאשר קיים "שינוי נסיבות מהותי שיש לבוחנו לעומק", כאשר הנטל להוכיח את השינוי מוטל על מבקש המקלט (עניין פלונים (חוף השנהב), פסקה 23-25). מכתב נציבות האו"ם, אשר אליו התייחס המשיב בתשובתו, ואשר עמד לפני בית המשפט המחוזי בפסק דינו, אינו מהווה שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש. סוף דבר 19. בחינת טענות המערער, על רקע הראיות וקביעות בית המשפט המחוזי, מעלה כי אין לאל-ידו לבסס עילה להגדרתו כפליט על רקע פעילות שביצע באתיופיה עובר לעזיבתו לישראל. כמו כן, המערער לא ביסס עילה להגדרתו כפליט מסוג "Sur Place" מחמת מעורבותו הנטענת בארגון Ginbot 7 בישראל, ולא הוכיח פחד מבוסס לרדיפה על רקע פעילות זו. מן הראוי לציין, כי מעל ארגון Ginbot 7 מרחפת עננה, שמא מדובר בארגון טרור בלתי-חוקי, ולפי ה-RSD גם נשמעו בארה"ב דעות המתייחסות אל הארגון כאל ארגון הטרור אל-קאידה. עניין זה לא התברר כל צורכו ולכן לא נדרשנו אליו, אך ראיתי לציינוֹ כ'הערת אזהרה' במבט צופה פני עתיד, משום שאין זה מתקבל על הדעת ליתן מקלט למי שנרדף במדינת מוצאוֹ אם הוא מסכן את תושבי מדינת המקלט. 20. עד כאן בעניינו של המערער. אשר למערערים 2-4, אשתו של המערער וילדיו, הרי שאין בפיהם טענה עצמאית למקלט. אשר על כן, מוצדקת החלטת משרד הפנים, בדין פסק בית המשפט המחוזי את אשר פסק, ולפיכך אציע לחברַי לדחות את הערעור. המערערים ישאו בהוצאות הערעור וישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪. על המערערים לעזוב את מדינת ישראל עד יום 1.5.2014. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נֹעם סולברג. ניתן היום, א' בניסן התשע"ד (1.4.2014). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13014840_O14.doc עב ;מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il