בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 148/96
בפני: כבוד
הנשיא א. ברק
כבוד
המשנה לנשיא ש. לוין
כבוד
השופט ת. אור
המערער: אברהם
בקשי
נ
ג ד
המשיבים: סלמן
מסעודה ואח'
בשם
המערער: עו"ד יורם וסרצוג
בשם
המשיבים: עו"ד עודד גיל
פסק
דין
המשנה לנשיא ש' לוין:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו אשר ביטל צו קיום צוואה והורה על קיום הליכים להוצאת צו ירושה.
המנוחה, נעימה בקשי ז"ל, הלכה לבית עולמה ביום
10.10.93 והותירה אחריה צוואה בעדים מיום 18.8.93. בצוואתה ציוותה את מלוא
זכויותיה בבית המוקם על חלקה 84 בגוש 6195 לבנה אברהם בקשי, הוא המערער לפנינו,
כיורש יחיד (להלן - המערער או הזוכה). הזוכה, כנהנה היחיד, הגיש בקשה לצו קיום
צוואה בתיק עזבונות 7423/93 והצו ניתן לו ביום 22.12.93.
המשיבים, בני משפחה אחרים של המנוחה, הגישו בקשה לביטול צו
קיום הצוואה ובית המשפט נענה להם. בבקשתם העלו המשיבים שתי טענות עיקריות כנגד
הצוואה. הטענה האחת נסמכת על הוראת סעיף 30 לחוק הירושה התשכ"ה - 1965 (להלן
- החוק) והיא כי צוואתה של המנוחה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת מצדו של הזוכה ועל
כן דינה להתבטל. הטענה השניה נסמכה על הוראת סעיף 35 לחוק ולפיה - כך נטען - נטל
הזוכה חלק בעריכת הצוואה ומכאן שדינה להתבטל. טענות אלה נטענו על רקע טענותיהם של
המשיבים כי בין המנוחה לבין הזוכה התקיימה מערכת יחסים של תלות מוחלטת כאשר המנוחה
רתוקה למיטתה אשר בביתו של הזוכה. כן נטען כי הזוכה, אשר ידע מבעוד מועד אודות
הצוואה ואת תוכנה, הסתיר מיתר בני המשפחה את דבר ידיעתו וביקש מהם לאורך זמן,
להימנע מלדון בנושא הירושה. מנגד טען המערער כי המדובר בצוואה כשרה מבחינה צורנית,
אשר נעשתה על ידי המנוחה מרצונה הטוב ובדעה צלולה. כן טען כי נטל ההוכחה מוטל על
הטוען כנגד הצוואה, והמשיבים לא עמדו בו ולא עלה בידיהם להוכיח השפעה בלתי הוגנת
מצדו או התערבות שלו בעריכת הצוואה אשר תצדיק את ביטולה.
2. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע, בין
השאר, כי הזוכה לא נכח בעת חתימת הצוואה אך הוא דאג להפגיש את עורך הדין עם המנוחה
ואף היה אחראי על זימון העדים למעמד החתימה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי:
"אין
ספק שהוא הוא שהכתיב לעורך הדין את הצוואה ועו"ד פתאל - בצאתו מההנחה שדבר
שליחות בידיו של הזוכה - ערך את הצוואה כנדרש".
ובהמשך נאמר:
"אין
לנו אלא מילתו שהמנוחה שלחה אותו להעביר הוראות אלו שבצוואה לעו"ד פתאל - ועל
מילתו בלבד לא ראיתי לסמוך ולהשתכנע על פיה".
עוד נקבע כי עורך דין פתאל, אשר זומן על ידי
הזוכה להחתים את המנוחה על צוואתה, לא מצא לנכון לחקור ולדרוש אם אמנם כוונתה היא
להדיר את יתר ילדיה מן הצוואה; כל ששאל אותה הוא אם ברצונה להנחיל את הדירה לבן -
ועל כך השיבה בחיוב. לבסוף נקבע גם, כי אמנם בנותיה של המנוחה סייעו לה וסעדו אותה
אך עיקר הנטל שהיה כרוך בטיפול ובדאגה לצרכיה נפל על שכמם של הזוכה ובני משפחתו.
בקביעות אלה לא ראינו להתערב.
3. במסקנותיו, לא הפריד בית המשפט המחוזי הפרדה
ברורה בין הטענה לגבי פסלות הצוואה מכוח סעיף 30 לחוק לבין הטענה בדבר פסלותה מכוח
סעיף 35 לחוק אך הכריע על בסיס העובדות שקבע כדלקמן:
"נמצא,
שהזוכה שנטל חלק בעריכת הצוואה, הוא בגדר משפיע השפעה בלתי הוגנת על המצווה על פי
החזקה החלוטה שבסעיף 35 לחוק הירושה".
עוד נקבע:
"
..שלנוכח התנהגותו של הזוכה, ששלט על שנותיה האחרונות של המנוחה, ולנוכח עריכת
הצוואה לפי הוראותיו, נתערערה האפשרות לקבל כסבירה את הטענה שהאישור שנתנה המנוחה
לעו"ד פתאל עובר לחתימה - אמנם משקף את רצונה של המצווה. ...חתימה זו נעשתה
תחת השפעה בלתי-הוגנת...".
לפנינו שב המערער וטען כי נטל ההוכחה מונח על שכמם של
המשיבים וכי לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת מצדו על המנוחה, כי בית המשפט המחוזי לא
יחס את מלוא החשיבות הראויה לעובדה כי הוא זה שדאג למנוחה וטיפל בה לאורך השנים
וצוואתה מהווה אך הכרת תודה על כך, וכי מעורבותו בהבאת עורך הדין והעדים למעמד
החתימה על הצוואה איננה עולה בגדר המעורבות הנדרשת - כפי שפורשה בפסיקה - כדי
להיכנס לגדר סעיף 35 לחוק.
4. הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות כבר מן
הטעם שהזוכה נטל חלק מהותי בעריכת הצוואה כאמור בסעיף 35 לחוק.
סעיף 35 קובע כדלקמן:
"הוראת
צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן
אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה - בטלה".
הוראת הסעיף קובעת חזקה שבדין לפיה אם וכאשר מוכחת מעורבות
של הנהנה בעריכת הצוואה תיחשב הצוואה בטלה - כולה או מקצתה. הוראה זו הנה מרחיקת
לכת שכן היא מורה על בטלותה של הצוואה אף בשל מעורבות שאפשר שלא הייתה לה כל השפעה
על המצווה ואף אם הצוואה משקפת את רצונו האחרון. משום חומרתה של ההוראה והשלכותיה
זכתה ההוראה, בדרך כלל, לפרשנות מצמצמת בפסיקתו של בית משפט זה. כך בעניין אחד
(ע"א 576/72) פ"ד כז(2) 373 נקבע שעריכת הצוואה, כאמור בסעיף, אין
משמעותה אלא הכנתו הטכנית של המסמך וניסוחו המילולי; כן נקבע כי "פעולת
העריכה איננה מתחילה כל עוד לא ניגש עורך הדין לפעולת ניסוח הצוואה" (ראה גם
ע"א 576/78 פ"ד לה(1) 686, ע"א 196/85 פ"ד לט(4) 550,
ע"א 234/86 פ"ד מב(4) 148). עם זאת ניכרת גם מגמה שונה, המבקשת להרחיב
במעט את המסגרת הפרשנית ולא לקבוע בה מסמרות. כך נקבע בעניין ע"א
160/80,851/79 פ"ד לה(3) 101 כי הביטוי "לקח באופן אחר חלק
בעריכתה" הננו ביטוי גמיש המתמלא תוכן על פי הנסיבות הפרטיקולריות של כל מקרה
ומקרה ואיננו סובל מסמרות קבועים. באותו ענין נפסק שכאשר הנהנה בלבד הוא החוליה
המקשרת בין המצווה לבין עורך הדין "אין לומר תמיד כי ניתן לראות בפעולתו של
עורך הדין משום התחלה חדשה, שיש בה כדי למחוק את רישומי פעלתנותו הקודמת של הנהנה
אצל המצווה" (ראה שם בעמ' 109 ליד האות ה).
5. אף במקרה שלפנינו אין לנו צורך להכריע בין שתי
הגישות האמורות, שכן אין ספק שבנסיבות המקרה, נכללת מעורבותו של הזוכה בעריכת
הצוואה אף בגדר הפרשנות המצמצמת להוראת הסעיף. כזכור, קבע בית המשפט המחוזי ביחס
למעורבות המערער כי "אין ספק שהוא הוא שהכתיב לעורך הדין את הצוואה...אין לנו
אלא מילתו שהמנוחה שלחה אותו להעביר הוראות אלו שבצוואה...ועל מילתו בלבד לא ראיתי
לסמוך ולהשתכנע על פיה". בית המשפט קמא אף ראה לאבחן מקרה זה - למען הסר כל
ספק - מאותם המקרים בהם הוכח כי מעורבותו של הזוכה על פי הצוואה בעריכתה, הסתכמה
בהעברת הוראותיו המדויקות של המוריש לידי מנסח הצוואה - עורך הדין.
בנסיבות שהוכחו איני סבור שיש בהשתתפותו
המאוחרת של עורך-דין פתאל במעמד חתימת הצוואה, בנוכחות העדים, כדי לרפא את הפגם.
לענין זה מקובלים עלי דבריה של כבוד השופטת ביניש בע"א 2014/95 פ"ד
מט(5) 302 כי ראוי שעורך-דין המקבל פרטים ביחס לצוואה שהוא מתבקש לערוך, יעשה כל
מאמץ לברר את רצון המצווה באופן בלתי אמצעי ולא יסתפק במידע שנמסר לו בעקיפין
ממקור אחר - בפרט כאשר לאותו מקור יש עניין מיוחד בתוכנה של הצוואה; וראה גם:
ע"א 347/84 פ"ד מ(4) 118 בו נקבע כי מידת ההקפדה הנדרשת מעורך דין,
לוודא כי המוריש הבין את משמעות צוואתו וכי היא משקפת את רצונו האמיתי, צריכה
להיות מושפעת, בין היתר, מנסיבות עריכת הצוואה ומן האמור בה: "...כאשר תוכן
הצוואה הינו לכאורה חריג, היינו כאשר, לדוגמא, אחד מילדי המוריש אינו זוכה לחלק
משמעותי כלשהוא בעיזבון....חובה מכופלת היתה עליו לוודא שזו אכן היתה כוונת
המורישה."
אוסיף ואומר כי דברים אלה מקבלים משנה תוקף
בנסיבות המקרה שלפנינו בהן מתעוררת שאלת מידת תלותה של המנוחה בזוכה-המערער; שאף
אם איננה מגעת כדי השפעה בלתי הוגנת, כטענת המערער - ועל כך אינני נדרש לחוות דעה
- יכול כי היה בה די כדי למנוע מן המצווה מלעמוד על דעתה באופן עצמאי עת חתמה על
הצוואה.
נוכח המסקנה כי המערער נטל חלק בעריכת הצוואה כמשמעות דיבור
זה בהוראת סעיף 35, וכי דין הצוואה להתבטל כבר משום כך, איני נדרש לשאלת תחולת
הוראת סעיף 30 על המקרה דנן.
הייתי דוחה את הערעור. המערער ישלם למשיבים
שכר טרחת עורך-דין 20,000 ש"ח.
המשנה
לנשיא
הנשיא א. ברק:
אני מסכים
נ
ש י א
השופט ת. אור:
אני מסכים
ש
ו פ ט
החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין.
ניתן היום כח באדר תשנ"ט (16.3.99).
הנשיא המשנה לנשיא ש
ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
דו/
96001480.B04