פלונית נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 1479/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1479/04 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב והמרכז בתמ"ש 93474/97 מיום 4.2.2004 שניתנה על ידי כבוד השופטת טובה סיון בשם המערערת: בעצמה בשם המשיב: עו"ד שמוליק קסוטו; עו"ד שרון סחאי פסק-דין לפני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (השופטת ט' סיון) מיום 4.2.2004 שלא לפסול עצמו בתמ"ש 93474/97. 1. נישואיהם של המערערת והמשיב נקלעו למשבר, שהוביל לסדרה ארוכה של התדיינויות משפטיות. השניים כרתו ביניהם הסכם לחלוקת רכושם, שקיבל (ביום 15.6.1998) תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (השופטת ט' סיון). לאחר כשנה הגישה המערערת תובענה בה ביקשה כי ההסכם יבוטל, בין השאר, לאור תרמית והטעיה בהליך כריתתו. תרמית והטעיה זו נגעו, לטענתה, להיקף נכסיו של המשיב. במהלך הדיון בתובענה ניתן צו מניעה (על-ידי הרשמת קראוס) שאסר על המשיב להתקשר בעסקאות הנוגעות למניות שונות שהיו בבעלותו. בית המשפט (השופטת ט' סיון) דחה את התובענה (ביום 2.9.2003) וביטל את צו המניעה הזמני. עם מתן פסק הדין ביקשה המערערת מבית-המשפט כי ישיב לה את הערבות שהפקידה. לבקשת בית-המשפט הגישה המערערת בקשה בכתב בעניין זה. המשיב ביקש בתגובה כי בית-המשפט יורה למערערת לשלם פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו לאור צו המניעה שניתן לטובתה. בית המשפט קבע דיון בעניין זה בפניו (ליום 4.2.2004), למרות שהמערערת ביקשה כי הרשמת תדון בעניין. בין לבין פתחה המערערת הליך בלשכת ההוצאה לפועל בה ביקשה לקבל את הכספים שחייב לה המשיב, לטענתה, על פי הסכם הפשרה שתוקפו אושר. בית-המשפט קבע לדיון את בקשות המשיב לעיכוב ביצוע ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל. 2. לקראת הדיון בבית המשפט הגישה המערערת את בקשתה כי הוא יפסול עצמו מלדון בעניינה. ביסוד בקשתה עמדה טענתה כי בית המשפט פוסק באופן שיטתי לרעתה, בהליך האמור ובהליכים אחרים שניהלו הצדדים. כך, למשל, אלה הם פני הדברים בתביעת המשמורת בעניין בתם (תמ"ש 93470/97) ובפסק הדין שניתן בבקשתה לבטל את הסכם חלוקת הרכוש. פסק הדין, לטענתה, סטה באופן משמעותי מהדין החל, ועל כן אין המדובר בטעות שיפוטית אלא בכוונה להגיע לתוצאה כנגדה. סכום ההוצאות שהוטל עליה והרצון לדון בסוגיית הערבות, במקום להעבירה לרשם, מעידים גם כן על משוא הפנים כנגדה. בית המשפט דחה (ביום 4.2.2004) את הבקשה. הוא קבע כי נפל שיהוי בהגשתה, שכן ההליכים וההחלטות עליהם מלינה המערערת ניתנו זה מכבר. בית-המשפט ציין כי גם לגופם של דברים לא קיים בנסיבות העניין כל חשש למשוא פנים. הוא קבע כי מדובר בניסיון פסול של המערערת לעכב את הדיון. על רקע זה הוגש הערעור שלפני. 3. המערערת חוזרת בפני על הטענות שהעלתה בפני בית-המשפט לענייני משפחה. לטענתה, לא נפל שיהוי בבקשתה, שכן כאשר החליט בית-המשפט לדון בעניין הערבות בעצמו ולא להעביר הדיון לרשם, התגבש משקל הראיות המבסס את משוא הפנים של בית-המשפט כלפיה. המערערת טוענת כי החלטותיו של בית המשפט מבססות באופן מובהק את המסקנה שהוא נוטה לרעתה, ועל-כן קיים חשש ממשי למשוא פנים. המשיב תומך בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. הוא טוען כי אין בנסיבות העניין כל חשש ממשי למשוא פנים. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפני נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. גם אם נקבל את טענת המערערת כי לא חל שיהוי בהגשת בקשתה לפסלות שופט, עדיין אין בבקשה ובערעור ממש לגופם. למערערת טענות רבות כנגד החלטות בית המשפט בהליך שלפני, ובהליכים קודמים. יחד עם זאת, גם אם שוקלים את מכלול טענותיה, אין בכך כדי להוציא את הערעור מניסיון לתקוף לגופן הכרעות שיפוטיות, באמצעות ערעור פסלות. זאת לא ניתן לעשות. כבר נפסק פעמים רבות כי ההליך הראוי לתקוף החלטות שקיבל בית-המשפט הוא הליך הערעור, במקום בו סדרי הדין מאפשרים זאת. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 2183/96 שרון נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם)). הוא הדין גם במקרה שלפנינו. הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 8,000 ₪. ניתן היום, י"ג באייר התשס"ד (4.5.2004). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04014790_A01.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il