משה כהן נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 1475/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1475/10 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: משה כהן נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. שר המשפטים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד הלמן ענר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה בחוקתיותו של סעיף 58(א)(4) לפקודת בתי הסוהר, התשל"ב-1971 המסמיך קצין שיפוט אשר הרשיע אסיר בעבירת בית סוהר (המוגדרת בסעיף 56 לפקודה) להטיל עונש של בידוד "לתקופה שלא תעלה על ארבעה עשר ימים, ובלבד שתקופת בידוד לא תהא רצופה יותר משבעה ימים והפסקה של שבעה ימים תהיה בינה לבין המשכה". ב. בעתירה נטען, כי הסעיף נוגד את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ואינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה שבו. כנטען, אין בפקודה סידור היררכי של עבירות בית הסוהר, וכך ניתן להטיל את העונש המירבי של בידוד למשך שבועיים על עבירה קלה כחמורה. עוד נטען, כי סעיף 58(א)(4) פוגע בזכותם של העותר ושל כלואים אחרים לתנאי מחיה וכליאה נאותים, המאפשרים קיום מינימלי בכבוד ובבריאות. עוד נטען, כי ענישה על פי הסעיף היא אכזרית ומשפילה, ובכך נוגדת את הדין הבינלאומי. הוסף, כי הפער הקיים בין אפשרות הענישה המשמעתית לאסיר ולעציר (על פי סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 המגביל את אפשרות הבידוד לגבי עציר לשבעה ימים) אינו ראוי. העותר עצמו הוא אסיר המרצה עונש מאסר בן תשע שנים, ואשר נשפט פעמיים לימי בידוד על עבירות בית סוהר. ג. בתגובת המדינה מיום 25.3.10 נאמר כי יש לדחות את העתירה על הסף. צוין, כי סעיף 58 בו עסקינן חוקק בנוסחו הנוכחי במסגרת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 10), התשמ"ט-1989 (ס"ח 1277, 14.6.89), בטרם חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו (שהוחק ב-1992); וכי נוכח פסקת שמירת הדינים אשר בחוק היסוד (סעיף 10), אין לבטל את סעיף 58(א)(4). לעניין המהותי נאמר, כי המדינה סבורה שטועה העותר באמרו כי הסעיף אינו מתישב עם פסקת ההגבלה, וכי אין להלום את דרישת העותר ליתן צו המורה למדינה ליזום תיקון חוק. ד. לאחר העיון איננו נעתרים לעתירה. בצדק הפנתה המדינה לסעיף שמירת הדינים שבחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. אמנם, ברי כי גם את סעיף 58 לפקודה יש לפרש ברוח חוק היסוד (דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 589, 653; בג"ץ 3100/05 שטוקלמן נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם)). אך ברי גם, כי הוראת החוק כשלעצמה על מכונה, ואין לומר כי אין היא מתישבת עם פסקת ההגבלה. כידוע אין בית המשפט מורה למדינה להגיש הצעה לתיקון חוק, אף שבידו להמליץ והוא עושה כן מדי פעם. במקרה דנא – מבלי לפגוע בכך שכל חוק, בודאי הנוגע לזכויות, ראוי ככלל לעיון מחודש מדי תקופה – לא ראינו מקום להידרש לדברים מעבר לאמור. הדרך הנכונה להעלות טענה של אי צדק בהפעלת סנקציה כגון בידוד או סנקציה אחרת – טענה העשויה כמובן להיות לגיטימית במקרים מסוימים, ואיני קובע מסמרות באשר למקרה שאליו נדרש העותר – היא תחילה בפניה לנציב או למי שהסמיך הנציב לפי סעיף 58(ד) לפקודה; במקרה הצורך ניתן להגיש עתירת אסיר ספציפית, הנדרשת למקרה הקונקרטי (כפי שכנראה כבר עשה העותר בעבר). במישור החוקתי אין בידינו לסייע לעותר, וכאמור לא נוכל להיעתר לעתירה. ניתן היום, ל' בניסן תש"ע (14.4.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10014750_T02.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il