הליל אלגול נ. הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1474/24 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותרים: 1. הליל אלגול 2. עאדל אלג'ול 3. מחמד אלעול 4. סאלם אלג'ול 5. חסן אלגול 6. עיסא אלגול 7. האיל אלעול 8. יוסף אלעול 9. יונס אלעול 10. אברהים אלגול 11. מחמד אל עול 12. פאטמה אלגול 13. עומר אלג'ול 14. עבדאללה אל עול 15. עלי אלג'ול 16. אחמד אלגול 17. אלג'ול תחריר 18. סלמאן אלעול נ ג ד המשיבים: 1. הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב 2. רשות האכיפה מקרקעין 3. המעוצה המקומית ערערה בנגב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד קייס נאסר בשם המשיבים: עו"ד נועה רוזנברג רכטר; עו"ד שלי רובינסון פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשיבה 1 להסדיר את התיישבות העותרים במקום התיישבותם הנוכחי, במקבץ 568; ולקיים ישיבה לבחינת בקשת העותרים להסדרה האמורה. רקע בתמצית 2. העותרים הם בני משפחה המתגוררים במקבץ 568 הממוקם על מקרקעין המצויים מזרחית לכביש 80 ביישוב ערערה בנגב (להלן: מקבץ 568). החל משנת 2013 פעלה המשיבה 1, הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, להסדרת מקבץ 568 (להלן: הרשות לפיתוח). בתוך כך, הסדירה הרשות לפיתוח את התיישבותם של העותרים בשכונה 8 שהוקמה בערערה במרחק של 1.6 ק"מ ממקבץ 568 (להלן: תכנית ההסדרה ו-שכונה 8). במהלך שנת 2020, הגישה המשיבה 2, רשות האכיפה במקרקעין, בקשות למתן צווי הריסה שיפוטיים ללא הרשעה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, לפי נוסחו לפני תיקון 116, כלפי מבניהם של העותרים המצויים במקבץ 568 (להלן בהתאמה: המבנים ו-בקשות ההריסה). בית משפט השלום נעתר לכלל הבקשות והוציא צווי הריסה בהתאם (להלן: צווי ההריסה). לאחר מכן, הגישו העותרים בקשות לביטול צווי ההריסה, אשר נדחו על-ידי בית משפט השלום ביום 15.2.2023, בין השאר, מן הטעם שהמבנים נבנו ללא היתר, ואף לא ניתן לקבל היתר עבורם; ובשים לב לכך שקיים פתרון מוסדר זמין עבור העותרים בשכונה 8 (להלן: ההחלטה בבקשות הביטול). עתירה שהגישו העותרים מספר ימים לאחר מכן, שבכללה עתרו לביטול תכנית ההסדרה ביחס למקבץ 568 – נדחתה על הסף (בג"ץ 1495/23); וכך גם נדחה ערעור שהגישו על ההחלטה בבקשות הביטול, תוך שעוכב בהסכמה ביצוע צווי ההריסה עד ליום 1.11.2023 (עתפ"ב 1823-04-23). עוד יצוין, כי בשים לב למצב הביטחוני, הודיעה הרשות לפיתוח כי לא יבוצעו צווי ההריסה עד ליום 4.1.2024. ביום 15.2.2024 הודיעו גורמים ומפקחים ממשטרת ישראל על כוונה לבצע את צווי ההריסה בתקופה הקרובה. ביום 16.2.2024 הגישו העותרים בקשה לעיכוב ביצוע צווי ההריסה לבית משפט השלום, וביום 20.2.2024 הגישו את העתירה שלפנינו. להשלמת התמונה יצוין, כי הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה על-ידי בית משפט השלום ביום 6.3.2024 תוך שנקבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי; וכי לא הוכח כי קיימת הצדקה לעיכוב ביצוע. ערעור שהגישו העותרים על החלטה זו נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 25.4.2024 (עתפ"ב 44217-04-24). העתירה דנן 3. העותרים טוענים, בין השאר, כי הרשות לפיתוח נמנעה מבחינת בקשתם להסדרה במקבץ 568 בלב פתוח ונפש חפצה; כי בשים לב לתביעות הבעלות שהגישו העותרים ביחס למקבץ 568, יש להם זכויות קנייניות בו; כי שכונה 8 אינה פתרון דיורי הולם עבור העותרים משעה שמצויה בתחום תביעת בעלות של משפחת מסעד אלג'ול, שנטען כי אינה נמנית עם בני משפחתם (להלן: משפחת מסעד אלג'ול); כי התנהלות המשיבים פוגעת בזכויותיהם לכבוד, משפחה, דיור ועיסוק; וכי מדיניות המשיבים אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הנוגעת להתיישבות האוכלוסייה הבדואית בישראל. 4. מנגד, טוענים המשיבים, בעיקרו של דבר, כי דין העתירה להידחות על הסף שכן בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות המוסמכות; מן הטעם שנפל שיהוי בהגשת העתירה, בשים לב לכך שהרשות לפיתוח פעלה לקיום הידברות כבר בשנת 2013 ולכך שהעותרים ידעו על תכנית ההסדרה לכל המאוחר בשנת 2020, עת הוגשו בקשות ההריסה; ובשל חוסר ניקיון כפיים מצד העותרים אשר לא פירטו את מלוא התשתית העובדתית שבבסיס העתירה. לגוף העתירה, נטען כי הרשות לפיתוח קיימה שיג ושיח עם העותרים אשר מוצה ואשר העותרים לא שיתפו פעולה עמו; כי העותרים אינם מפרטים מדוע שכונה 8 אינה מהווה פתרון מידתי עבורם; כי קיימים קשרי משפחה מדרגה ראשונה בין העותרים לבין משפחת מסעד אלג'ול; כי אין בהגשת תביעת הבעלות של העותרים ביחס למקבץ 568 כדי להקנות להם זכויות במקרקעין; וכי פתרון ההתיישבות שהוצע לעותרים בשכונה 8 הוצע, בין היתר, בהתאם להחלטות ממשלה ותוך התחשבות במאפייני העותרים. דיון והכרעה 5. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובת המשיבים על נספחיהן, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. 6. כלל ידוע הוא כי בית משפט זה – בשבתו כבית משפט גבוה לצדק – אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות הערכאות הדיוניות (בג"ץ 166/18 זיאדנה נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל, פס' 5 (12.4.2018); בג"ץ 1159/23 פלונית נ' מדינת ישראל – הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב-יפו, פס' 8 (5.3.2023)). בענייננו, טענות העותרים מכוונות, בעיקרו של דבר, נגד ההצדקה העומדת בבסיס צווי ההריסה שניתנו ואושרו על-ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. משכך, אין מקום לדון בטענות בעניין זה המועלות בעתירה שלפנינו, אשר מהווה, למעשה, "דרך עוקפת לניהולם של הליכים משפטיים במסלולים שנקבעו לכך בדין" (בג"ץ 4102/24 גויעד נ' מדינת ישראל היחידה לאכיפת מקרקעין, פס' 14 (28.5.2024)‏). די בכך כדי לדחות את העתירה. 7. זאת ועוד, דין העתירה להידחות אף מחמת שיהוי שנפל בהגשתה. העותרים משיגים, כאמור, על תכנית ההסדרה ומבקשים כי הרשות לפיתוח תקיים עמם שיח בלב פתוח ונפש חפצה. דא עקא, בעוד העותרים ידעו על התכנית האמורה למצער בשנת 2020 (ודומה כי אף לפני כן, במהלך ניסיונות ההידברות מטעם הרשות לפיתוח) – העתירה שלפנינו הוגשה אך ביום 20.2.2024 (ויודגש כי אף העתירה בבג"ץ 1495/23 הוגשה רק ביום 21.2.2023). בנסיבות אלו, יש לדחות את העתירה, כאמור, אף מחמת השיהוי שנפל בעניינה (ראו והשוו: בג"ץ 954/23 אבו עסא ו- 44 אח' נ' הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, פס' 9 (31.12.2023); בג"ץ 1495/23 אלג'ול ו-32 אח' נ' מדינת ישראל, פס' 7 (21.2.2023)). 8. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ואך לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בסיון התשפ"ד (‏10.6.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 24014740_R03.docx רט מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1