שי שעשוע נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1472/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1472/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט צ' זילברטל המערער: שי שעשוע נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.2.2015 בת"פ 59107-06-13 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ע' מודריק – סג"נ תאריך הישיבה: כ"ב באייר התשע"ה (11.5.2015) בשם המערער: עו"ד מנחם רובינשטיין בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד תומר סגלוביץ גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' חיות: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ע' מודריק) בת"פ 59107-06-13 מיום 15.2.2015 במסגרתו הושתו על המערער עשרה חודשי מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלונן בסך 750 ש"ח. רקע עובדתי 1. ביום 14.5.2014 הורשע המערער על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בצירוף עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 23.6.2013 הגיע המערער למקום עבודתו בבית מטבחיים באור יהודה וזמן מה לאחר מכן הגיע למקום גם הקטין א.ע. (להלן: המתלונן). בעת שיצא המתלונן מבית המטבחיים הוא נתקל במערער ובעקבות זאת החלו חילופי דברים בין השניים במהלכם גידף המערער את המתלונן ואילו המתלונן ירק בפניו. בתגובה סטר המערער למתלונן והמתלונן דחף אותו מעליו וניסה להימלט מהמקום. או אז המערער, שאחז בסכין שחיטה, התקרב למתלונן וחתך אותו בבטנו. כתוצאה מכך, נגרם למתלונן חתך אורכי בבית החזה התחתון מצד ימין והוא הובהל לבית החולים שם אושפז עד ליום 25.6.2013. 2. במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הוסכם כי המשיבה תעתור לעונש של 16 חודשי מאסר בפועל, למאסר על תנאי, לקנס כספי ולפיצוי למתלונן ואילו המערער יטען לעונש כהבנתו. המערער הורשע, אפוא, על פי הודאתו בעבירה שיוחסה לו ובית המשפט הורה על קבלת תסקיר מאת שירות המבחן טרם גזירת הדין בעניינו. בתסקיר שהוגש ביום 17.8.2014 ציין שירות המבחן כי המערער הוא אדם כבן 38 ללא עבר פלילי ב-16 השנים האחרונות. עוד ציין שירות המבחן כי בילדותו היה המערער חשוף להתנהגות אלימה ופורצת חוק אותה אימץ בגיל צעיר, אך מאז חזר בתשובה ושינה את אורחות חייו. שירות המבחן הוסיף כי מעובדות כתב האישום עולה שהמערער חווה פגיעה בכבודו וברגשותיו באירוע נושא האישום, וחש כעס בגינו התקשה לשלוט בדחפיו והגיב באופן אימפולסיבי ואלים. עוד ציין שירות המבחן כי בהינתן מאפייניו האישיותיים של המערער, הקושי מצדו להסביר את התנהגותו החמורה מול המתלונן, והשלכת האחריות על המתלונן, ישנה רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות אלימה מצידו. עם זאת, ציין שירות המבחן כי התרשם שהמערער החל להכיר בדפוסיו המכשילים, בחומרת העבירה שביצע ובכך שפגע במתלונן. המערער הביע צער על מעשיו והציע פיצוי למתלונן וכן ביטא נכונות להשתלב בטיפול ולבחון לעומק את דפוסי התנהגותו האלימים. מטעמים אלה, סבר שירות המבחן כי חשוב לשלב את המערער בטיפול על מנת להפחית את הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצדו. על מנת לבדוק את התאמתו של המערער לטיפול כאמור, הוסיף שירות המבחן והמליץ על דחיית הדיון בעניינו בארבעה חודשים (להלן: התסקיר הראשון). 3. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא ביום 8.9.2014, לאחר הגשת התסקיר הראשון, טענה המשיבה כי מן התסקיר הראשון עולה שהמערער הציג בפני קצינת המבחן מצג שווא לפיו ב-15 השנים האחרונות הוא לא עבר כל עבירה, בעוד שהתברר כי נגד המערער תלוי ועומד כתב אישום בעבירה של תקיפת קשיש הגורמת חבלה של ממש. נוכח האמור, הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים בו יתייחס לשאלה האם נמסר לקצינת המבחן מפי המערער מידע בדבר כתב האישום הנוסף וכן לשאלה האם העובדה שמיוחסת למערער עבירה כזו יש בה כדי להשפיע על המלצת שירות המבחן בעניינו. 4. בתסקיר משלים שהוגש ביום 18.9.2014, ציין שירות המבחן כי היעדר ההתייחסות לכתב האישום הנוסף בתסקיר הראשון מקורה בטעות. שירות המבחן הוסיף וציין כי המערער הזכיר את כתב האישום האמור בשאלון שמילא אולם הוא סבר, כך לטענתו, כי נוכח העובדה שתיק זה עדיין נדון אין צורך לשוחח עליו עם קצינת המבחן. שירות המבחן ציין עוד כי המערער טוען שהוא ובנו הותקפו על-ידי האדם אשר בגין תקיפתו הוגש נגדו כתב האישום האמור וכי אותו הליך עודנו תלוי ועומד. כמו כן ציין שירות המבחן כי העובדה שתלוי ועומד נגד המערער כתב אישום נוסף בגין עבירת אלימות וגרימת חבלה, מחזקת את הערכתו כי יש מקום לשלבו בטיפול והוא חזר על המלצתו לפיה יידחה הדיון בעניינו בארבעה חודשים על מנת לבחון את התאמתו לטיפול. בית המשפט המחוזי נעתר להמלצתו זו של שירות המבחן והורה על דחיית הטיעונים לעונש בעניינו של המערער בארבעה חודשים. 5. לקראת מועד השמעת הטיעונים לעונש הוגש לבית משפט קמא תסקיר נוסף מיום 12.1.2015, בו ציין שירות המבחן כי המערער השתלב בטיפול פרטני וכי הוא ממתין לשילובו בטיפול קבוצתי. שירות המבחן הוסיף וציין באותו התסקיר (להלן: התסקיר השני), כי המערער משתף פעולה בשיחות הפרטניות, מתייצב אליהן כנדרש, מצליח להפיק תועלת מן הטיפול ולומד לזהות את הבעייתיות בדפוסי התנהגותו. כמו כן ציין שירות המבחן כי המערער מקבל אחריות מלאה על מעשיו ומביע חרטה. שירות המבחן ציין כי השתלבותו של המערער בטיפול, חידוד הבנתו לגבי התנהגותו הבעייתית והמשך תפקודו התקין ללא הפרות חוק נוספות, מפחיתים מרמת הסיכון הנשקפת ממנו בעוד שהטלת מאסר בפועל עלולה, כך העריך שירות המבחן, להקצין את נטיותיו לאלימות ולגדוע את התהליך הטיפולי בו החל. שירות המבחן המליץ, אפוא, להטיל על המערער עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, צו מבחן לתקופה של שנה ופיצוי הולם למתלונן, על מנת לאפשר לו להשתלב בטיפול קבוצתי ולהתמיד באפיק השיקומי. 6. בגזר דינו מיום 15.2.2015 עמד בית המשפט המחוזי על חומרת מעשיו של המערער וקבע כי מתחם הענישה הראוי עומד במקרה דנן על טווח שבין עשרה חודשי מאסר בפועל לשלוש שנות מאסר. בגזירת העונש התחשב בית המשפט בכך שהפגיעה הפיזית שנגרמה למתלונן הייתה מינורית והוא נרפא מאז וכן בכך שהמערער ביצע את העבירה ללא תכנון מוקדם. כמו כן לא התעלם בית המשפט מנסיבותיו האישיות של המערער וממצבו הכלכלי הקשה אך קבע כי נוכח העובדה שהעונש המקסימלי בעבירה בה הורשע עומד על שש שנות מאסר, אין מקום להיענות להמלצת שירות המבחן ולגזור על המערער עבודות שירות. בית המשפט הוסיף והדגיש כי עבירות האלימות פושות ברחבי במדינה, וכי אחת הדרכים להילחם בהן היא ענישה הולמת. מטעמים אלה, גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של 25 חודשי מאסר, מתוכם עשרה חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת המעצר, והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים שהמערער לא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא עוון לפחות. כן חויב המערער לשלם למתלונן פיצוי בסך 750 ש"ח. לבקשת המערער, עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע גזר הדין, ובקשה נוספת לעיכוב ביצוע אשר הוגשה לבית משפט זה התקבלה אף היא (החלטת השופט נ' הנדל מיום 16.3.2015). טענות הצדדים 7. בערעור שבפנינו טוען המערער כי נפלה שגגה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי משום שהוא התייחס בו לעובדות מהותיות שהושמטו בהסכמה מכתב האישום המתוקן בעקבות הסדר הטיעון שהושג. בטיעון זה מכוון המערער לכך שבכתב האישום המקורי צויין בסעיף 4 כי "הנאשם שאחז בסכין שחיטה גדולה (להלן: סכין השחיטה), רדף אחר המתלונן מרחק של כ-10 מטרים ומשהצליח להשיגו, נעץ במתלונן את סכין השחיטה ודקר אותו בבטנו". תיאור זה של האירועים מצא את מקומו גם בגזר הדין של בית המשפט קמא, למרות שסעיף 4 תוקן במסגרת הסדר הטיעון ולאחר התיקון נכלל בו תיאור מתון יותר של האירוע בזו הלשון: "הנאשם, שאחז בסכין שחיטה (להלן: סכין השחיטה), התקרב למתלונן וחתך את המתלונן בבטנו". עוד טוען המערער כי מתחם העונש שקבע בית המשפט המחוזי הוא שגוי ואינו עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה. המערער מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את המלצת שירות המבחן להשית עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, בהדגישו את ההשפעה השלילית וההרסנית שתהא למאסר בפועל עליו ואת העדר ההצדקה לדעתו לסטות במקרה דנן מהמלצתו השיקומית של שירות המבחן. לבסוף טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל הולם לנסיבותיו האישיות ובהן העובדה כי הוא נשוי ואב לארבעה ילדים קטינים שכלכלתם עליו. 8. המשיבה טוענת מצידה כי דין הערעור להידחות בציינה כי העונש שהושת על המערער הולם וראוי בנסיבות העניין. המשיבה מדגישה בטיעוניה את עברו הפלילי של המערער ואת העובדה שהמתלונן היה קטין בעת האירוע ואילו המערער הוא אדם בוגר. אשר להמלצת שירות המבחן לעניין השיקום, טוענת המשיבה כי נוכח האמור בתסקיר המשלים שהוגש לבית משפט זה בשלב הערעור קיים ספק רב באשר ליכולתו של המערער להשתלב בטיפול באופן יציב ולהיתרם ממנו ואכן מן התסקיר המשלים שהוגש לנו וכן מדבריה של קצינת שירות המבחן בדיון שהתקיים בפנינו ביום 11.5.2015, עולה כי מאז הרשעתו מתמודד המערער עם קשיים רגשיים, כלכליים ומשפחתיים, אינו מתמיד בטיפול ומאחר למפגשים. ממפגש אחד אף נעדר בטענה שחלה ולמפגש אחר הגיע כשהוא שרוי בגילופין, על פי התרשמות שירות המבחן. בעקבות כך ציין שירות המבחן כי בעת הנוכחית התחדדה התרשמותו שהמערער זקוק לתהליך טיפולי משמעותי אך נוכח התנהלותו במסגרת הליכי הטיפול, בה ביטא קשיי התארגנות בסיסית ושיתוף פעולה חלקי, עולה ספק באשר ליכולתו להשתלב בעת הזו באופן יציב ומקדם בטיפול לאורך זמן, להיתרם ממנו ולקבל על עצמו את כללי המסגרת. על כן סבר שירות המבחן כי ככל שבית המשפט רואה לנכון לשקול ענישה שיקומית כיום, ניתן לדחות את הדיון בארבעה חודשים ובמהלכם תיבדק בשנית יכולתו של המערער להשתלב בטיפול. דיון והכרעה 9. דין הערעור להידחות. יש צדק בטענת המערער לפיה אחת העובדות אליהן התייחס בית המשפט המחוזי בגזר דינו נמחקה בהסכמה מכתב האישום המתוקן ועל כן, לא היה מקום להתייחס אליה. אכן, לא אחת עמדנו על החשיבות להקפיד בתיאור העובדות המוסכמות שמצאו את מקומן בכתב האישום המתוקן בבוא בית המשפט לגזור את הדין בעקבות הרשעה על פי הסדר טיעון (ע"פ 1604/08 אוספוב נ' מדינת ישראל, פס' 11 (8.4.2008); ע"פ 329/13 ורגס נ' מדינת ישראל, פס' 14 (9.3.2014); ע"פ 677/14 דנקנר נ' מדינת ישראל, פס' מ'-מ"ח (17.7.2014)). עם זאת, העובדה שבית המשפט המחוזי שגה בענין זה וייחס למערער עובדות שנמחקו מסעיף 4 של כתב האישום המתוקן, היא לבדה אינה עילה להמתקת העונש אם העונש שהוטל על המערער בסופו של יום אינו מצדיק זאת ובענייננו אכן אין לכך הצדקה, משום שהעונש שהוטל על המערער הינו מתון והולם בנסיבות העניין. 10. אשר לטענת המערער לפיה שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את המלצת שירות המבחן בתסקיר השני להטיל עליו עונש שירוצה בעבודות שירות. כבר נפסק כי חרף מעמדו של שירות המבחן ותרומתו החשובה להליך השיפוטי, המלצתו מבטאת פן אחד מתוך שיקולי הענישה שבית המשפט מחויב לשקול (ראו, למשל, ע"פ 8659/13 אלמליח נ' מדינת ישראל, פס' 16 (14.5.2014)), ועל השופט לאזן בין המלצה זו לשיקולים אחרים שביסוד רציונל הענישה הפלילית (ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' סגל, פ"ד לה (4) 313, 324-323 (1981)) ובהם: הגמול, ההרתעה והצורך בהגנה על הציבור. בתיתו את דעתו למכלול השיקולים הללו סבר בית המשפט קמא, ובצדק, כי במקרה הנדון לא ניתן להסתפק בעבודות שירות נוכח חומרת מעשיו של המערער אשר דקר בסכין קטין הצעיר ממנו בשנים רבות ופצע אותו באופן שהצריך אישפוז וטיפול. אמנם באירוע שהתרחש בבית המטבחיים, כמתואר בכתב האישום, המתלונן לא טמן ידו בצלחת. הוא דחף את המערער וגם ירק בפניו. אך ניתן היה לצפות מן המערער כאדם בוגר שיגלה איפוק ושיקול דעת וינתק עצמו מן העימות. תחת זאת בחר המערער להסלים את האירוע ולעשות שימוש בסכין השחיטה שאחז בידיו, באמצעותו דקר את המתלונן ופצעו. בנסיבות אלה עונש של 10 חודשי מאסר בפועל שנגזר על המערער הוא מתון, כאמור, ואינו מצדיק התערבות. מסקנה זו מתחזקת נוכח האמור בתסקיר שהוגש בשלב הערעור בו לא חזר שירות המבחן על המלצתו להטיל על המערער עונש שירוצה בדרך של עבודות שירות ואף העריך כי ישנו ספק האם המערער יוכל להירתם בשלב זה להליך טיפולי. 11. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.6.2015, עד לשעה 10:00, בימ"ר ניצן או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, ‏כ"ח באייר התשע"ה (‏17.5.2015). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15014720_V03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il