פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 14675-12-24
לפני:
כבוד השופט אלכס שטיין
כבוד השופט חאלד כבוב
כבוד השופטת רות רונן
העותרת:
ראשונים נלחמים – העמותה לשמירת איכות הסביבה בראשון לציון
נגד
המשיבים:
1. הקרן לשמירת הניקיון
2. השרה להגנת הסביבה
3. שר האוצר
4. גיא סמט
5. חברת זירו וויסט בע"מ
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרת:
עו"ד אליעד שרגא; עו"ד אדווה בן יוסף
בשם המשיבים 1-4:
עו"ד תהילה רוט
בשם המשיבה 5:
עו"ד הגר פינס גינזבורג
פסק-דין
השופט אלכס שטיין:
בעתירה שלפנינו מבקשת מאתנו העותרת שורה ארוכה של סעדים אשר נוגעים כולם למכרז לתכנון, הקמה והפעלה של מתקן לטיפול בפסולת בסמוך למכון שפכי גוש דן במתכונת B.O.T. (להלן, בהתאמה: הפרויקט ו-המכרז), בו זכתה בשנת 2018 המשיבה 5 (להלן: זירו). בתוך כך, מבקשת העותרת כי נורה על השבת תוספת תקציבית שהועברה לזירו שלא במסגרת תנאי המכרז המקוריים (להלן: התוספת התקציבית); על ביטול ההתקשרות עמה; וכן על עריכת מכרז חדש להקמת הפרויקט.
ברקע הדברים, החלטת ועדת המכרזים הבין-משרדית לפרויקטים של B.O.T. בתחום הפסולת (להלן: ועדת המכרזים או הוועדה) לאשר את התוספת התקציבית (להלן: החלטת הוועדה); וכן החלטת המשיבה 1, הקרן לשמירת הניקיון הפועלת מטעם המשרד להגנת הסביבה (להלן: הקרן), להקצות, לבקשת הוועדה, את הכספים הדרושים לטובת התוספת התקציבית (להלן: החלטת הקרן). לטענת העותרת, החלטות אלו נתקבלו שלא כדין.
בהחלטותיי מיום 10.12.2024 ומיום 23.12.2024, ביקשתי את תגובות בעלי הדין בדבר קיומו של סעד חלופי במקרה דנן בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. העותרת סבורה, בעיקרו של דבר, כי על העתירה להתברר בבית משפט זה – זאת, מאחר שעניינה נוגע לא רק להחלטת ועדת המכרזים, אלא גם להחלטת הקרן ולמחדלי המשיבים 3-2, שר האוצר והשרה להגנת הסביבה. עוד טוענת העותרת כי ההחלטות מושא העתירה נתקבלו במסגרת "השלב החוזי" של ביצוע הפרויקט, ולא במסגרת "השלב המכרזי"; ולכן בית המשפט לעניינים מינהליים אינו מוסמך לדון בהן. מנגד, המשיבים סבורים כי העתירה אכן צריכה להתברר בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. לטענתם, ההחלטה לאשר את התוספת התקציבית נתקבלה על ידי ועדת המכרזים במסגרת תפקידה בניהול המכרז וביצוע הפרויקט. החלטת הקרן, כך נטען, הינה משנית להחלטה זו, ועניינה רק באישור מקור המימון לביצוע החלטת הוועדה – זאת, מבלי שהקרן בוחנת את אופן המימוש של הכספים והשאלה האם הוא עומד בתנאי המכרז.
לאחר עיון בכתובים שהונחו לפנינו, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.
העתירה, במהותה ובעיקרה, מבקשת לתקוף את החלטת הוועדה לאשר את התוספת התקציבית, אשר נטען לגביה כי נתקבלה שלא כדין. החלטת הוועדה היא ההחלטה המכוננת בעניין זה, ובלעדיה לא היתה באה לעולם החלטת הקרן בדבר הקצאת הכספים; והמחדלים הנטענים של השרים, גם הם לא היו עוד אקטואליים לענייננו. הטענה בדבר חריגה מתנאי המכרז, אשר עומדת בלב-ליבה של העתירה, מופנית בראש ובראשונה כלפי הגורם המופקד על התקיימותם של תנאים אלו – הוא ועדת המרכזים – ואשר אישר, על-פי הנטען, את החריגה מהתנאים. כך הוא גם לגבי הסעדים שהתבקשו בעתירה, ובכללם הסעד של ביטול המכרז ועריכת מכרז חדש: סעדים אלה קשורים להחלטותיה ולסמכויותיה של ועדת המכרזים.
עסקינן, אם כן, בעתירה ב"ענייני מכרזים", אשר הסמכות לדון בה נתונה על-פי חוק לבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו: סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, ופרט 5 לתוספת הראשונה לחוק זה). זאת ועוד: גם אם נניח, כטענת העותרת, כי העתירה מעלה נושאים מעורבים, כאלו שבתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים וכאלו שבתחום סמכותו של בג"ץ – הרי שהחלטת ועדת המכרזים היא העניין הדומיננטי בעתירה אשר מחייב את בירורה בבית המשפט לעניינים מנהליים, בבחינת ילך הטפל אחר העיקר (ראו: בג"ץ 3717/19 בהלצ'ין, מרכז מורשת ליהדות אתיופיה נ' שרת התרבות והספורט, פסקה 7 והאסמכתאות שם (17.2.2020); באשר לפרשנות המרחיבה שניתנה למונח "ענייני מכרזים" כמשמעותו בחוק בית המשפט לעניינים מינהליים, ראו: בג"ץ 4181/19 חברת מקח - חברה לתעשייה להשכרה בע"מ נ' שר הכלכלה התעשייה, פסקאות 14-13 (24.11.2019)). משכך הוא, דין העתירה להידחות, שכן, כידוע, בית משפט זה לא יידרש לעתירה כאשר עומד לעותר סעד חלופי (ראו, למשל: בג"ץ 7501/17 המוקד לפליטים ולמהגרים נ' שר הפנים, פסקה 8 (9.5.2018); בג"ץ 18408-01-25 מרזוק נ' רשות הטבע והגנים (8.1.2025); בג"ץ 1803/23 חנד"ל נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 2 (6.3.2023)).
העתירה נדחית אפוא בזאת על הסף, ועמה נדחית הבקשה לצו ביניים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"א טבת תשפ"ה (21 ינואר 2025).
אלכס שטיין
שופט
חאלד כבוב
שופט
רות רונן
שופטת