תאאר דויכאת נ. בית משפט צבאי

פסק-דין בתיק בג"ץ 1466/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1466/12 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: תאאר דויכאת נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט הצבאי לערעורים 2. תביעות להב 443 3. התביעה הצבאית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אשר חן פסק-דין בפנינו עתירה לביטול החלטתו של בית המשפט הצבאי לערעורים מיום 29.1.2012 לעצור את העותר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. 1. ביום 6.12.2011 הוגש לבית המשפט הצבאי בשומרון כתב אישום המייחס לעותר עבירות של מסחר ברכב או בחלקי רכב גנובים, קבלת חלק של רכב גנוב והחזקת דברים החשודים כגנובים. העותר נעצר לראשונה ביום 21.11.2011 ועם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט גם בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. בהחלטתו מיום 4.1.2012 קבע בית המשפט הצבאי כי קיימות נגד העותר ראיות לכאורה הגם שחלקן מעלות קשיים מסוימים, כי קיימת עילת מעצר בשל מסוכנותו של העותר וכן כי קיים חשש להימלטות מאימת הדין. עם זאת דחה בית המשפט את בקשת המעצר בקובעו כי ניתן להסתפק בחלופה הכוללת תנאים מגבילים. בהתאם הורה בית המשפט על שחרורו של העותר כנגד הפקדת ערבות עצמית בסך 15,000 ש"ח וערבות צד ג' באותו הסכום וכן נקבעה לעותר חובת התייצבות שבועית בתחנת המשטרה. על החלטה זו הגישה התביעה ערר לבית המשפט הצבאי לערעורים, וביום 29.1.2012 קיבל בית המשפט את הערר בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת וזאת גם בהינתן הקשיים עליהם עמדה הערכאה הראשונה. כמו כן נקבע כי קיימות במקרה דנן עילות מעצר ובאשר לחלופת המעצר, קבע בית המשפט כי אין בחלופה שעליה הורתה הערכאה הראשונה כדי לאיין את עילות המעצר והיא אינה מקדמת את פני הסיכונים הנשקפים מן העותר. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין בחלופה זו ולא בחלופות נוספות שבחן בעצמו, כדי לאפשר את שחרור העותר. על כן קיבל בית המשפט את הערר והורה על מעצרו של העותר עד תום ההליכים המשפטיים. 2. בעתירה שבפנינו טוען העותר כי בית המשפט הצבאי לערעורים חרג מסמכותו ומהוראות החוק בקובעו כי לא קיימות חלופות מעצר המאפשרות את שחרורו. העותר טוען כי לא ברור אילו חלופות נבחנו על-ידי בית המשפט "באופן עצמאי", כי שגה בית המשפט בניתוח הראייתי שערך וכי החלטתו עולה כדי פגיעה בכללי הצדק הטבעי נוכח הפגיעה בחירותו ללא נימוק מוצדק ותוך התעלמות מנסיבותיו המקלות. עוד טוען העותר כי בית משפט זה הינו ערכאת הערר הראשונה עבורו, נוכח העובדה שההחלטה בדבר מעצרו ניתנה לראשונה על-ידי בית המשפט הצבאי לערעורים. 3. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, איננו ערכאת ערעור על החלטותיו של בית המשפט הצבאי לערעורים, קל וחומר כשמדובר בהחלטות שעניינן מעצר עד תום ההליכים (ראו: בג"ץ 5410/05 אבו גאליה נ' בית המשפט הצבאי יהודה (לא פורסם, 29.6.2005); בג"ץ 3575/06 אבו פיאד נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון, פיסקה 2 (לא פורסם, 4.5.2006); בג"ץ 6005/08 עאבד נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, פיסקה 3 (טרם פורסם, 7.7.2008); בג"ץ 5877/08 ג'נידי נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, פיסקאות 6-5 (טרם פורסם, 13.7.2008)). הטענות שמעלה העותר הן טענות ערעוריות על-פי טיבן וההחלטות בעניינים אלה נתונות לשיקול דעתן של הערכאות השיפוטיות הצבאיות ואינן באות בגדר העילות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה (ראו בג"ץ 695/88 אדלר נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד מג(2) 185, 187-186 (1988)). אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט בשבט התשע"ב (22.2.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12014660_V02.doc מו+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il