יששכר בן חיים נ. שמשון יעקבי

7 1 בבית המשפט העליון ע"א 1464/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: יששכר בן חיים נ ג ד המשיבים: 1. שמשון יעקבי 2. אבירם משה בן חיים ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 25.1.2022 בת"א 25833-04-20 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת מ' קסלסי בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' קסלסי) מיום 25.1.2022 בת"א 25833-04-20 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. ההליך דנן עניינו תביעה כספית על סך 700,000 ש"ח שהגיש המשיב 1 (להלן: התובע) נגד המערער והמשיב 2 (להלן יחדיו: הנתבעים), בעילה של הפרת חוזה שכירות ביחס לנכס מקרקעין. במקור הוגשה התביעה גם נגד חברה בע"מ אשר, לפי הנטען, הנתבעים היו ערבים להתחייבויותיה ואשר החזיקה בנכס – אך ביום 21.9.2020 נתן מותב אחר פסק דין בהיעדר הגנה נגד אותה חברה. בהמשך הגישו הנתבעים בקשה לצירוף נתבע נוסף, בטענה כי מכרו לו את מניותיהם בחברה. בקשה זו נדחתה על ידי המותב ביום 9.2.2021, ועל רקע זה הגישו הנתבעים הודעה לצד שלישי כנגד אותו אדם. ביום 8.11.2021 התקיים קדם משפט בהליך שבו נכחו הצדדים ובאי-כוחם, ובמהלכו הפנה המותב שאלות לבאת-כוח הנתבעים ושמע את טענותיה. בשלב מסוים העיר המותב לפרוטוקול "הצדדים מנהלים דיון באופן לא קולגיאלי ולא מכבד את בית המשפט. משלב זה ואילך עו"ד שיענה לפני שבית משפט נותן לו רשות לדבר, הוא ומרשו יקנסו ב- 150 ₪ על כל הפרעה" – ובהמשך הדיון נתן המותב שתי החלטות שבהן חייב את הנתבעים בתשלום סך כולל של 200 ש"ח לטובת אוצר המדינה, וזאת בשל התפרצויותיה של באת-כוחם. במהלך הדיון טענה באת-כוח הנתבעים, בין היתר, כי התובע השתהה בנקיטת הליכים לפינוי הנכס, ובתגובה לכך ציין המותב "המשמעות הכספית שצריך להוריד מסכום התביעה שמופנה כלפי הערבים את אותה תקופה שהם חיכו יותר מדי". כעולה מפרוטוקול הדיון, לאחר חילופי דברים בין המותב ובאת-כוח הנתבעים ציינה באת-הכוח "אם בית משפט שואל אותי האם יש יתרה לתשלום שאינה שנויה במחלוקת, אני עונה שכן, והיא 6,420 ₪". על רקע זה, בהמשך הדיון נתן בית המשפט פסק דין חלקי בזו הלשון: "על סמך הודאת הנתבעים באמצעות באת כוחם, מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם סך של 6,420 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל." כשבועיים לאחר הדיון, ביום 23.11.2021, הודיעה באת-כוח הנתבעים כי היא מפסיקה לייצג את המערער, ובהמשך אותו היום נתן המותב החלטה לפיה שינוי הייצוג יאושר ככל שיוגש אישורו של המערער לכך וככל שיועבר לו פרוטוקול הדיון האחרון שבו נכח. לאחר שהמערער הגיש הודעה המאשרת זאת, ביום 25.11.2021 הורה בית המשפט על שחרור באת-הכוח מייצוגו. ביני לביני, ביום 24.11.2021 הגיש המשיב 2, באמצעות באת-כוחו, בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון מיום 8.11.2021, ובצדה בקשה לביטול פסק הדין החלקי. בבקשה נטען, בין היתר, כי במהלך הדיון המותב "הביע עמדה ודעה נחרצות כנגד הנתבעים ואף טען בתחילת הדיון כי 'אין מה לעשות הם צריכים לשלם, שילכו לפשיטת רגל'". עוד נטען, בין היתר, כי חלקים מדבריה של באת-הכוח לא תועדו בפרוטוקול כדבעי, וכי המותב חייב אותה ב"הוצאות אישיות" ללא הצדקה. כמו כן נטען כי פסק הדין החלקי ניתן ללא הסכמת הנתבעים ובאת-כוחם; וכי באת-הכוח "לא הביעה מעולם הסכמה לסכום ולא הודתה כי [ז]הו הסכום שהנתבעים חבים בו" אלא ציינה אך ש"רק לצורכי מו"מ בלבד ולצורך סיום ההליך בשלב זה הנתבעים יהיו מוכנים לש[ל]ם סך של 6,420 ש"ח ותו לא". כמו כן נטען כי באת-הכוח והנתבעים הביעו התנגדות למתן פסק הדין החלקי, אך התנגדות זו לא נרשמה בפרוטוקול. בהמשך אותו היום דחה המותב את הבקשה בעניין תיקון הפרוטוקול, בציינו כי הבקשה לא גובתה בתצהיר ולא צורפה לה תגובת התובע. מכל מקום, המותב ציין כי הבקשה "לוקה בחוסר דיוק ובהצגה מעוותת של הדברים", אך הורה לנתבעים לדאוג לכך שהדיון הבא יוקלט "כדי למנוע בקשות דומות בעתיד". עוד קבע המותב כי ייעתר לבקשה בעניין פסק הדין החלקי ככל שהתובע יסכים לה בתוך 7 ימים. ביום 25.11.2021 הגיש המשיב 2 פעם נוספת את בקשותיו בעניין תיקון הפרוטוקול וביטול פסק הדין החלקי, בצירוף תצהיר מטעמו והתייחסויות מטעם המערער (אשר הסכים לבקשות) והתובע (שהתנגד להן). ביום 14.12.2021 דחה המותב את הבקשות וציין, בין היתר, כי במהלך הדיון אכן נאמרו דברים מסוימים שלא תועדו לפרוטוקול – אך היה מדובר בדיון ארוך במיוחד והקלדנית "עשתה כמיטב יכולתה לעמוד בקצב הדברים שנאמרו". המותב הוסיף ופירט מספר התבטאויות שלו ושל באת-כוח הנתבעים דאז, אשר היו זכורות לו מהדיון אך לא קיבלו ביטוי בפרוטוקול, וציין "יש דברים שנחרטים בזכרון אם הם חריגים [...] ודברים אחרים שנאמרו לגופם של הדברים בניסוח כזה או אחר, שאינו משנה את מהות הדברים שנאמרו". עם זאת, המותב הוסיף וציין "לאחר מתן פסק הדין החלקי ב"כ הנתבעים טענה שלא הודתה בסכום זה וביהמ"ש עבר על הפרוטוקול והקריא לה דברים מסוימים ותשובתה הייתה שלא אמרה אותם. התשובה לא התקבלה על דעתי אז וגם היום". מכל מקום, כך הדגיש המותב, ניתן לבטל את פסק הדין החלקי רק במסגרת ערעור או ככל שתינתן הסכמת הצדדים לכך. להשלמת התמונה יצוין כי המערער הגיש ביום 13.12.2021ערעור על פסק הדין החלקי, אשר עודנו תלוי ועומד (ע"א 26253-12-21). מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי במסגרת הערעור הועלתה, בין היתר, הטענה כי פסק הדין ניתן שלא בהסכמת הנתבעים ובאת-כוחם והטענה כי הפרוטוקול אינו משקף נאמנה את ההתרחשויות בדיון. ביום 10.1.2022 הגיש המשיב 2 בקשה לפסילת המותב, שבה הלין על האירועים בדיון מיום 8.11.2021 וחזר, בעיקרם של דברים, על הטענות שהעלה בבקשותיו מיום 24.11.2021 ומיום 25.11.2021. על רקע פסק הדין החלקי, סבר המשיב 2 כי דעתו של המותב "ננעלה" ביחס לשאלה המרכזית שמתעוררת בהליך: שאלת חבותם של הנתבעים כלפי התובע. זאת, שכן פסק הדין החלקי – אשר ניתן טרם תחילת שלב ההוכחות – "דוחה על הסף" את טענותיהם של הנתבעים ביחס לשאלה זו וביחס למעורבותו של צד ג' בפרשה. בהמשך יום 10.1.2022 הורה המותב לתובע להגיב לבקשת הפסלות, והלה הודיע כי הוא מתנגד לבקשה. המערער, שכאמור אינו מיוצג, הגיש אף הוא בקשה לפסילת המותב ביום 23.1.2022. בבקשתו הלין המערער על דחיית הבקשה לצירוף צד ג' כנתבע נוסף וטען, בין היתר, כי לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להעלות את טענותיו בנושא. עוד העלה המערער השגות על פסק הדין החלקי, וסבר כי המותב "קב[ע] ועצ[ב] את המנגנון לפיו יש לפצות את התובע" לפני שמוצו ההליכים הדיונים והראייתיים הרלוונטיים. כמו כן הצטרף המערער לטענותיו של המשיב 2 ביחס ל"התנהלות העוינת" של המותב כלפי באת-כוחו דאז, וטען כי המותב יצר "מנגנון של קנס כדי להשתיק את באת כוחו" והשתמש כלפיה ב"ביטויים וניסוחים פוגעניים". לגישתו, המותב אף שינה בדיעבד את פרוטוקול הדיון – אשר הועלה למערכת "נט המשפט" רק למחרת הדיון – על דרך של "ריכוך" הנוסח הפוגעני והפחתת סכומי ה"קנסות", כך שהפרוטוקול כולל "פרטים פיקטיביים שתכליתם לעגן את המודל שהשופטת עיצבה כדי להצדיק את פסק הדין החלקי ובהמשך לנהל את המשפט לפי המתווה שבחרה". כמו כן הצטרף המערער לטענה כי פסק הדין החלקי ניתן שלא בהסכמת הנתבעים ובאת-כוחם דאז, וחזר על טענת המשיב 2 לפיה המותב אמר במהלך הדיון "אין מה לעשות הם צריכים לשלם, שילכו לפשיטת רגל". אמירה זו, כך המערער, מעידה אף היא על "נעילת" דעתו של המותב ביחס לפסק הדין שיינתן בהליך. המותב דחה את בקשת הפסילה של המשיב 2 בהמשך יום 23.1.2022, וקבע כי התיאורים שנכללו בבקשה "אינם אלא תחושות סוביקטיביות שניכרת ההפרזה בה[ן]". בפרט הדגיש המותב כי לא השית הוצאות אישיות על באת-כוח המשיב 2 אלא על הנתבעים עצמם, ואף זאת בסכום נמוך ביותר. עוד צוין בהחלטה כי "אכן שררה אוירה לא נעימה בדיון, אולם התנהלות עורכי הדין תרמה לכך" ומכל מקום, המותב חתר לשמירה על ענייניות הדיון. עוד ציין המותב כי התייחס במהלך הדיון ל"חלק מהקשיים המשפטיים שעומדים בפני הנתבעים" ונתן לבאת-כוח הנתבעים דאז הזדמנות לשטוח את טענותיה. על רקע זה נקבע כי הליכי ביניים ואמירות לכאוריות של בית המשפט אינם מקימים עילת פסלות, וכי אין מקום לדון בשאלה אם פסק הדין החלקי ניתן "בטעות" – שכן סוגיה זו תידון על ידי ערכאת הערעור. לבסוף ציין בית המשפט כי עיתוי הגשת בקשת הפסלות "לוקה בחסר", וחייב את המשיב 2 בהוצאות המשיב 1 בסך 1,500 ש"ח. יומיים לאחר מכן, ביום 25.1.2022, דחה המותב את בקשת הפסילה של המערער וציין כי הבקשה מגלה כי המערער "מרשה לעצמו [...] להאשים ולהשמיץ, ללא כל בסיס". המותב הדגיש בהחלטתו "לא נעשה כל שינוי בפרוטוקול, אין ולא היה משוא פנים, ואף לא 'חשש ממשי' לכך כלפי הנתבעים", והוסיף קבע כי בקשת הפסלות הוגשה ב"שיהוי מכוון": לאחר דחיית הבקשות בעניין הפרוטוקול ופסק הדין החלקי, ולאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשותיו של המערער לעיכוב ההליך הנוכחי ולפטור מעירבון. על רקע זה חייב בית המשפט קמא את המערער בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 500 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי, אותו הגיש המערער ביום 27.2.2022 לאחר שהרשמת ש' עבדיאן נעתרה לבקשתו להארכת מועד (בש"א 995/22). המערער חוזר, בעיקרם של דברים, על הטענות שהעלה בבקשת הפסלות, וכן מלין על כך שהמותב לא ביקש מיתר הצדדים להגיב לבקשת הפסלות שלו, אף שבא-כוח התובע נכח בדיון מיום 8.11.2021 וביכולתו לשפוך אור על הסוגיה. עוד סבור המערער כי החלטת הפסלות אינה מנומקת כדבעי, ולגישתו לא היה מקום להתייחס אליו כאל מי שמנסה "להאשים ולהשמיץ". כמו כן מעלה המערער השגות על החלטה שנתן המותב ביום 7.2.2022 בנוגע לגילוי מסמכים, וטוען כי ניכר "נוהג נפסד" של המותב לקבל החלטות בהליך ללא נוכחות בעלי הדין, תוך הסתמכות על נימוקי התובע במלואם, ומבלי לאפשר למערער להגיב לנימוקים אלו. לצד זאת מציין המערער כי הן המותב והן בא-כוח התובע נמנעו מלהכחיש כי המותב אמר במהלך הדיון מיום 8.11.2021 "אין מה לעשות הם צריכים לשלם, שילכו לפשיטת רגל". נוכח כל זאת סבור המערער כי יש להעביר את הדיון בהליך למותב אחר, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. באשר לעיתוי הגשת בקשת הפסלות, המערער מדגיש כי אינו מיוצג ומסביר כי "נערך להגשת דרישת הפסלות מלכתחילה, אך בחר תחילה לאור הזמן שמוקצב לו להתמקד בהגשת ערעור על פסק הדין החלקי ובהמשך, הגשת בקשה לפטור מתשלום דמי ערבות [...] ולאחר מכן התמקד בהגשת בקשת הפסלות". עוד מציין המערער כי הודיע מבעוד מועד על כוונתו להגיש בקשת פסלות, וזאת במסגרת כתב הערעור והבקשה לפטור מעירבון שהגיש לבית המשפט המחוזי. כמו כן טוען המערער כי התרחשויות שונות שאירעו לאחר הדיון מיום 8.11.2021 – ובהן דחיית הבקשה לתיקון הפרוטוקול – יש בהן כדי לחזק את טענת הפסלות. לבסוף מבקש המערער להורות על עיכוב ההליך המתנהל בפני בית המשפט קמא עד להכרעה בערעור שלפניי, לרבות ביטול דיון שנקבע בהליך ליום 13.3.2022. דין הערעור להידחות, בראש ובראשונה מחמת השיהוי המהותי שבו לוקות הטענות העיקריות שבבקשת הפסלות. כפי שפורט לעיל, האירועים שבמוקד בקשת הפסלות התרחשו בעיקרם בדיון שנערך ביום 8.11.2021, שבו נכח המערער בעצמו, ופרוטוקול הדיון הועלה למערכת "נט המשפט" למחרת היום. המערער הבהיר כי "נערך להגשת דרישת הפסלות מלכתחילה" – אך הוא העדיף, מסיבותיו, להתמקד אך ורק בהגשת ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר אכן הוגש ביום 13.12.2021 ובו ציין המערער את כוונתו לבקש את פסילת המותב. בקשת הפסלות הוגשה לבסוף רק ביום 21.1.2022, כחודשיים וחצי לאחר הדיון ולמעלה מחודש לאחר שהודיע המערער לבית המשפט המחוזי כי בכוונתו להגיש בקשת פסלות. התנהלות זו של המערער אינה עולה בקנה אחד עם החובה להגיש בקשת פסלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת" (תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), וכבר נפסק כי אין להלום שימוש בטענת פסלות כ"חרב מתהפכת" מעל לראשו של המותב היושב לדין (ראו והשוו: ע"א 6709/21 קטינה אורי ובניו בע"מ נ' נ.ת.מ. ניהול מגדל ירון מילר בע"מ, פסקה 5 (19.10.2021)). בנסיבות אלה, וכן בשים לב לפרק הזמן הארוך שחלף ממועד הדיון מיום 8.11.2021 ועד הגשת בקשת הפסלות, השיהוי שבו לוקות טענותיו של המערער בנושא זה מצדיק את דחייתן מטעם זה בלבד (ראו, למשל: ע"א 1828/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (25.3.2021); ע"א 2619/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (18.5.2021)). הוא הדין ביחס להשגות על דחיית הבקשה לצירוף נתבע, שכן ההחלטה בעניין זה ניתנה עוד טרם הדיון מיום 8.11.2021. למעלה מן הצורך אציין כי לא שוכנעתי שטענותיו של המערער ביחס לדיון מיום 8.11.2021 מקימות בענייננו עילת פסלות. ודוקו: השגותיו של המערער על פסק הדין החלקי, לרבות הטענה כי פסק הדין ניתן שלא בהסכמתו ושלא בהסכמת באת-כוחו דאז, תתבררנה לגופן בבית המשפט המחוזי במסגרת הערעור על פסק הדין החלקי. המסגרת הדיונית הרלוונטית לענייננו היא דיני הפסלות, שלפיהם יש לבחון אם מתקיים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב בניהול המשפט (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). במסגרת זו נפסק לא אחת כי כאשר גרסת המותב בנוגע לאירועים הרלוונטיים היא שונה מזו של מבקש הפסלות, קמה חזקה כי גרסת המותב מתארת נאמנה את אותם אירועים, והנטל על המבקש לסתור חזקה זו הוא נטל כבד (ראו, בשינויים המחויבים: ע"פ 8034/21 שיבלי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (28.11.2021)). בענייננו, כאמור, אין חולק שפרוטוקול הדיון מיום 8.11.2021 אינו משקף את מלוא הטענות וההתבטאויות שהועלו בדיון, ועל כך יש להצר. אך אל מול גרסתו של המערער – אשר מבקש ללמוד מחסרים אלו כי הפרוטוקול נערך לכאורה בדיעבד, וטוען כי גם אמירות מסוימות שתועדו בפרוטוקול חוטאות לאמת – עומדת גרסתו של המותב, אשר הדגיש במספר החלטות כי טענותיהם של המערער והמשיב 2 אינן מתארות את הדברים לאשורם. עוד הדגיש המותב כי "לא נעשה כל שינוי בפרוטוקול" ואף פירט על התרחשויות שונות מהדיון אשר נותרו בזיכרונו ולא קיבלו ביטוי בפרוטוקול – התרחשויות אשר אינן תואמות לטענות שהועלו בבקשת הפסלות. בנסיבות אלו, אף בהתעלם מסוגיית השיהוי, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערער לעמוד בהקשר זה בנטל הכבד להוכחת עילת פסלות. המותב חזר והדגיש בהחלטותיו כי אין בסיס לתחושותיהם של הנתבעים ביחס ל"נעילת" דעתו, וחזקה עליו כי ינהל את ההליך בהתאם. נותרנו, אפוא, עם הטענות בעניין ההתרחשויות שלאחר הדיון מיום 8.11.2021. הטענות ביחס לדחיית הבקשות לתיקון הפרוטוקול ולביטול פסק הדין החלקי, וכן הטענות בדבר "נוהג" כזה או אחר של המותב בעת מתן החלטות בהליך, הן טענות "ערעוריות" מובהקות שהאכסניה הראויה להעלאתן איננה בבקשת פסלות, וכבר נפסק כי הליכי פסלות אינם מהווים תחליף להליכי ערעור (ע"א 573/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (14.2.2022); ע"א 2805/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 13 (1.6.2021)). העובדה שהמותב דחה את בקשת הפסלות מבלי להורות על הגשת תגובות לה, אף היא אינה מעידה על חשש ממשי למשוא פנים ביחס למערער, והוא הדין בנוגע לעובדה שהמותב התייחס למערער כאל מי ש"מרשה לעצמו [...] להאשים ולהשמיץ". בקשת הפסלות נוסחה באופן בוטה ומשתלח, ועל רקע זה לא שוכנעתי כי הלשון הקשה שבה נקט המותב מעידה על חשש ממשי למשוא פנים מצדו (ראו: ע"א 8799/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (26.1.2022)). לבסוף, יודגש כי החלטה מיום 7.2.2022 ניתנה לאחר מתן החלטת הפסלות, ומשכך אין מקום להידרש לטענה זו של המערער לראשונה במסגרת הערעור דנן. מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה, ועמו נדחית הבקשה לעיכוב ההליך המתנהל בפני בית המשפט קמא. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' באדר ב התשפ"ב (‏7.3.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22014640_V01.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1