התנועה למלחמה באנטישמיות נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 1462/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1462/16 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותרים: 1. התנועה למלחמה באנטישמיות 2. צבאות ה' ערד 3. הורי 13 קטינים מיוחדים 4. הורי 27 קטינות שהעירייה מסרבת לרשום 5. 37 נאשמים 6. 20 נאשמים בגין הצבת שלטי מחאה נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. שר החינוך 3. ראש עיריית ערד 4. עיריית ערד 5. היועץ המשפטי של עיריית ערד עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד צבי רוזנטל בשם המשיבים 2-1: עו"ד אבי מיליקובסקי בשם המשיבים 5-3: עו"ד חיים שימן פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונחת לפנינו עתירה בה נדרשים סעדים רבים ושונים. המכנה המשותף לכל הסעדים הנדרשים – טענת העותרים, תושבי העיר ערד המשתייכים לחסידות גור וגורמים הקשורים אליהם, כי עיריית ערד והעומד בראשה רודפים אותם ומתנכלים להם. ניתן לחלק את הסעדים הנדרשים לארבע קבוצות: דרישה להקמת גני ילדים, סגירתם או אופן שיבוץ ילדי חלק מן העותרים; טענות לאפליית העותרים על ידי משיבים 5-3 בתחומים שונים, כגון הקצאת מבנים וכספים, אכיפה בררנית של איסורים שונים והפליה "בכל מישור שהוא"; עיכוב הליכים פליליים המתנהלים נגד חלק מהעותרים בגין הצבת בלוני גז ללא היתר בניה; סעדים הנוגעים לבקשת העותרים לביטול מינויו של משיב 5 כיועץ המשפטי לעיריית ערד. המשיבים טענו בתגובתם כי דין העתירה להידחות על הסף, בין היתר משום שהעתירה כוללנית ומשום שהעותרים לא מיצו את ההליכים העומדים לרשותם. העותרים הגישו תגובה לטענה האחרונה. לאחר העיון בטענות המשיבים מזה ובתגובת העותרים מזה, נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים ומפאת היותה כוללנית. 2. הטענות העוסקות בסוגיות השונות הקשורות לגני הילדים. בהתאם לסעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 ולפרט 3 לתוספת הראשונה, ענייני החינוך המופיעים בעתירה הם בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. עוד עולה מן החומר שצורף כי לפחות חלק מן הסעדים המבוקשים אכן נדרשו בעבר בבית המשפט לעניינים מינהליים. אם כך, העותרים טרם מיצו את ההליכים העומדים לרשותם. כמובן, אין בכך להביע כל עמדה בדבר הטענות שהצדדים השונים רשאים להעלות, היה ותוגש עתירה מינהלית. הטענות לאפליה "בכל מישור שהוא". הטענות במישור זה מערבות סעדים מסעדים שונים. עיון בחומר שצרפו הצדדים מעלה כי לכל הפחות ביחס לחלק משמעותי מן הסעדים, פתוחות בפני העותרים דרכים אחרות. כך, לדוגמא, הטענות בדבר אכיפה בררנית בהליכים פליליים, שניתן להעלותן בפני הערכאות השונות הדנות בהליכים הפליליים. עולה כי אין מקום לדון בקבוצת סעדים זו באופן שבו הוגשה. יודגש כי העותרים התבקשו להגיב לטענות בדבר אי-מיצוי הליכים, אולם בחרו שלא להתייחס לשאלת מיצוי ההליכים בכל הנוגע לקבוצת הסעדים הנוכחית. הטענות שעניינן עיכוב הליכים. העותרים טוענים כי יש לעכב הליכים פליליים המתנהלים נגד חלקם מטעמים שונים. ואולם בנסיבות העניין אין מקום לחרוג מן הכלל, לפיו בית משפט זה לא יתערב בהליכים פליליים כל עוד עומד לעותרים נתיב אחר שבו ניתן לפסוע, כגון העלאת הטענות במסגרת ההליך הפלילי או פנייה לגורם המינהלי המתאים. אכן, העותרים מציינים כי פנו בעניין זה ליועץ המשפטי לממשלה, ומבקשים להורות לו לנמק מדוע לא השיב עדיין לפניותיהם. בתגובת משיבים 2-1 הוסבר כי פניית העותרים הייתה, לפחות בשלב הראשון, בניגוד לנוהל. על פי הנוהל, יש להפנות את הבקשה לעיכוב הליכים באמצעות הגוף התובע. בנוהל מצוין כי חריגה ממנו תגרום להשהיית הטיפול בבקשה, כפי שכנראה קרה. אם כן, העותרים פנו לגורם המינהלי המתאים בבקשה לעיכוב ההליכים. בקשתם עודנה נשקלת. די בכך לשם דחיית העתירה לעיכוב הליכים. יוער כי ניתן לתהות מדוע נדרש פרק זמן של למעלה משנה להשיב לפניית העותרים. יחד עם זאת, העתירה הנוכחית, על הסעדים הרבים הנדרשים במסגרתה, אינה המקום המתאים לדון בסוגיה הספציפית של העיכוב במענה לפניית העותרים. העיקר כאן הוא שאין מקום כי בית משפט זה יורה על עיכוב ההליכים במועד בו טרם מיצו העותרים את ההליכים העומדים לרשותם. הטענות נגד מינוי משיב 5 כיועץ המשפטי לעיריית ערד. גם בהקשר זה נמצא כי טרם מוצו ההליכים העומדים לרשות העותרים. על פי החומר שצורף, טענות אלה עודן מתלבנות במישור המינהלי. טרם ניתנה החלטה לכאן או לכאן. אין אפוא מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטה מינהלית שטרם התקבלה. נעיר כי בדומה לקבוצת הסעדים הראשונה – גם ביחס לקבוצה הנוכחית העלו העותרים טענות שעניינן פרק הזמן שבו נדון העניין אצל הגורם המינהלי הרלוונטי. ותשובתנו כאן כתשובתנו שם – העתירה הנוכחית כוללנית וכורכת יחד סעדים רבים שההליכים לתביעתם טרם מוצו. בנסיבות אלה אין מקום להידרש בגדרה לפרק הזמן שבו נבחנות טענות העותרים אצל הגורם המינהלי. לסיכום: ביד העותרים לבקש את החלק הארי של הסעדים, לכל הפחות, מערכאות אחרות או מגורמים מינהליים שונים. גם אם נניח שסעדים מסוימים אינם בסמכותו של גורם אחר – מקומם בעתירה שולי. לנוכח אופיה הכוללני, אין מקום לדון גם בהם במסגרת הנוכחית. זאת, כמובן, מבלי להביע כל עמדה לגופן של טענות. 3. העתירה נדחית. העותרים יישאו בהוצאות משיבים 2-1 ובהוצאות משיבים 5-3 בסך של 2,500 ש"ח לכל קבוצה, ובסך הכל 5,000 ש"ח. ניתנה היום, ‏ב' בניסן התשע"ז (‏29.3.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16014620_Z11.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il