כפיר שוקרון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1462/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1462/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' דנציגר המערער: כפיר שוקרון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-ת"פ 34156-06-11 מיום 15.1.2012 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא א' שיף תאריך הישיבה: ט' בסיון התשע"ב (30.05.12) בשם המערער: עו"ד מירון רוזנטל בשם המשיב: עו"ד דגנית כהן-ויליאמס בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 34156-06-11 (מיום 15.1.2012, השופט א' שיף). המערער הורשע, על פי הודאתו ובמסגרת עסקת טיעון, בעבירות נשק והחזקת סכין. בגזר הדין הוטל על המערער עונש מאסר של 5 חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס. בהחלטה שקדמה לגזר הדין, קבע בית המשפט כי אין מקום להימנע מהרשעתו של המערער. על גזר דינו של בית המשפט הגיש המערער את הערעור דנן. לטענתו, על בית המשפט קמא היה להימנע מהרשעתו, זאת נוכח נסיבות חייו הקשות. 1. נגד המערער הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 11.7.2010 נשא והחזיק המערער רימון הלם M7290 שהינו חפץ נפיץ שבכוחו להזיק לאדם, בלא רשות על פי דין. כמו כן, החזיק המערער באותו מועד סכין שלא כדין. 2. במסגרת הסדר טיעון שנערך עימו, הודה המערער בעובדות כתב האישום והורשע בעבירות שיוחסו לו. תסקיר שירות המבחן שהוגש לגביו תיאר את נסיבות חייו הקשות של המערער. המערער, כבן 32, נשוי ואב ל-3 ילדים. כילד נאלץ המערער לחיות בצילו של אב אלים ולמד במסגרות פנימייתיות. המערער תואר כאדם נורמטיבי ללא דפוסי התנהגות פליליים. שירות המבחן זיהה קושי אצל המערער להעמיק את ההתבוננות בעולמו הרגשי ולהסביר את מעשיו, ולפיכך התקשה שירות המבחן להבין את הדינאמיקה שהובילה למעורבותו של המערער בעבירות. עוד עלה כי העמדת המערער לדין הותירה עליו חותם הרתעתי. שירות המבחן סבר כי בעוד שהטלת חלופת מאסר שיקומית עשויה לתרום לצמצום הסיכון להישנותה של התנהגות דומה מצד המערער, הטלת עונש מאסר בפועל או בעבודת שירות עשויות להביא לרגרסיה במצבו האישי והמשפחתי. המלצת שירות המבחן הייתה להטיל על המערער חלופה עונשית של 350 שעות של"צ והחתמתו על התחייבות להימנע מהעבירה בעתיד. שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעתו של המערער, זאת נוכח היעדר עבר פלילי מצדו של המערער ונוכח הנזק שעלול להיגרם לו ולמשפחתו כתוצאה מהרשעתו. 3. בהחלטה מיום 21.12.2011 דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן לביטול ההרשעה, וקבע כי הרשעת המערער תישאר על כנה. נקבע שחומרת מעשיו של המערער מחייבת נקיטת גישה מחמירה. בית המשפט קבע כי מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם ראוי להימנע מהרשעה, וזאת על אף הנזקים שעלולים להיגרם למערער כתוצאה מהרשעתו. בשלב הטיעונים לעונש, שמע בית המשפט שני עדי אופי מטעמו של המערער-חמיו ואשתו. חמיו העיד על אופיו הטוב של המערער, ועל העובדה כי בעברו נפצע במהלך פעילות הצלה בעת שריפה. אשתו של המערער תיארה את נסיבותיו חייו הקשות ואת העובדה כי למרות הקשיים שחווה, מנהל המערער אורח חיים נורמטיבי. עוד ציינה אשת המערער את העובדה כי היא סובלת מבעיות בריאותיות ונשענת על המערער במבחינה כלכלית ותפקודית. המערער הגיש לבית המשפט מסמכים המעידים על אופיו הטוב, עבודתו המסורה ועל מצבה הבריאותי של אשתו. בא כוח המשיבה ביקש להחמיר בעונשו של המערער, ולהטיל עליו עונש מאסר בפועל שלצידו מאסר מותנה וקנס, זאת נוכח החומרה היתרה הקיימת בעבירות נשק. בא כוח המערער טען מנגד כי נוכח נסיבות חייו הקשות של המערער, והנזק שייגרם לו ולמשפחתו כתוצאה מהרשעתו, יש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולבטל את הרשעתו. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי עבירות נשק הינן עבירות המחייבות התייחסות מחמירה. מנגד קבע בית המשפט כי יש לתת משקל של ממש לשיקולים לקולא הקיימים בעניינו של המערער. בית המשפט עמד על היבטים הראויים לשבח באישיותו של המערער, ובכלל זה פעולת החילוץ בה השתתף במסגרת עבודתו. עוד עמד בית המשפט על העובדה שהרימון אותו נשא המערער הינו רימון הלם שפגיעתו אינה קטלנית. בשל כך, קבע בית המשפט כי במקרה זה יש להסתפק בעונש מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות. 4. על גזר דינו של בית המשפט הגיש המערער את הערעור שבפנינו. בא כוח המערער טוען כי היה על בית המשפט המחוזי להימנע מהרשעתו של המערער. את ערעורו תולה המערער במספר נימוקים וביניהם: נסיבות חייו הקשות ומצבו המשפחתי; ניהול אורח חיים נורמטיבי ללא עבר פלילי, על אף הרקע הבעייתי ממנו צמח המערער; התנהגותו יוצאת הדופן בפעולת החילוץ בה השתתף; היעדרו של יחס סביר בין חומרת העבירה והאינטרס הציבורי בהרשעה לבין הנזק שייגרם למערער אם אכן תיוותר הרשעתו על כנה; המלצת שירות המבחן בעניינו של המערער; חומרתה הפחותה של עבירת הנשק בה הורשע המערער. עוד טוען בא כוח המערער כי הכללים שהותוו בפסיקת בית משפט זה ובעיקר ב-ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337 (1997) (להלן: עניין כתב), מלמדים אף הם כי מקרהו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם ראוי היה להימנע מהרשעה. המערער הפנה לרשימה של מקרים בהם נמנעו בתי משפט מלהרשיע נאשמים בעבירות דומות. 5. תסקיר עדכני ביחס למערער שהוגש לקראת הדיון בערעור שפנינו, מלמד כי קיים סיכוי ממשי כי המערער יפוטר מעבודתו, אם יוותר עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות על כנו. עוד ציין שירות המבחן כי בעת האחרונה נדרש המערער לסייע לאביו החולה בתפקודי היומיום, לאחר שהאב אושפז בבית חולים. שירות המבחן מציין כי המערער מביע חרטה על מעשיו, אך עדיין מתקשה לגעת במניעים הרגשיים שעומדים בבסיס מעשיו. שירות המבחן העריך כי הסיכוי להישנות התנהגות פלילית מצד המערער הינו נמוך. המלצת שירות המבחן לבית המשפט הינה לשקול חזרה מהרשעה, ולהטיל על המערער ענישה שיקומית במסגרת צו של"צ. 6. בתשובה לשאלתנו בדיון טען בא כוח המערער כי המערער מצא את רימון ההלם והיה בדרכו להחזירו. אשר לסכין טען כי היא נועדה לקילוף פירות בעת עבודתו של המערער ברכבת. ואולם, כך נדגיש סעיף 186(א) לחוק העונשין מאפשר למי שהואשם בעבירה זו להוכיח כי החזיק את הסכין "למטרה כשרה". המערער הודה במסגרת הסדר טיעון ולא ביקש לנהל משפט בו ינסה לשכנע בקיומה של מטרה כשרה. 7. המדינה מתנגדת לבקשה וטוענת כי העבירות בהן הורשע המערער מחייבות הרשעה. זאת ועוד: באת כוח המדינה פנתה למחלקה המשפטית של רכבת ישראל והוסבר לה כי בין אם תישאר ההרשעה על כנה ובין אם תישאר קביעה בדבר ביצוע העבירה גם ללא הרשעה - צפוי המבקש לשימוע בשאלת המשך העסקתו. הכרעה 8. לא ראינו מקום להיעתר לערעור, וזאת על אף נסיבותיו האישיות הקשות של המערער. בית משפט זה הדגיש לא פעם ולא פעמיים את החומרה הרבה שיש לייחס לביצוען של עבירות של נשק או החזקת סכין (ראו, למשל, ע"פ 4460/11 מדינת ישראל נ' פאיד (טרם פורסם, 28.11.2011)). מסקנה זאת מתחדדת שעה שבמקרה שלפנינו החזיק המערער גם סכין וגם רימון הלם - בניגוד לדין, ומבלי שהצליח להסביר את מעשיו בצורה מספקת. זאת ועוד, נוכחנו לדעת שהאפשרות של פגיעה במקום העבודה ממילא תיתכן גם במקרה בו ייקבע, ללא הרשעה, שהמערער אכן ביצע את המיוחס לו. המערער יוכל להעלות בשימוע שייערך לו במקום עבודתו את כל הטענות שהעלה בפנינו, ויש לקוות כי אלו יקבלו את המשקל הראוי להן. יחד עם זאת, במקרה זה אין מקום לסטות מהכלל לפיו משנקבע שאדם ביצע את מעשי העבירה שיוחסו לו בכתב אישום, יש להרשיעו בדין. עוד יש לציין כי המערער, יליד 1979 אינו עוד אדם צעיר. בכך, בין השאר, שונה עניינו מ-ע"פ 9090/00 שניידרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.2.2001) שהוזכר על ידי בא כוח המערער. כללם של דברים: לא ראינו אפשרות להיעתר לערעור והוא נדחה. ניתנה היום, ‏י"ז סיוון, בתשע"ב (7.6.2012). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12014620_C03.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il