אברהם אייל נ. ועד דיירי הבית מרחוב הרב ריינס 2-4 ירושלים

פסק-דין בתיק ע"א 1462/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1462/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. אברהם אייל 2. יעקב אלמקייס נ ג ד המשיב: ועד דיירי הבית מרחוב הרב ריינס 2-4 ירושלים ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' שמעוני) מיום 6.2.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 5176/05 בשם המערערים: עו"ד אופיר עוזרי פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' שמעוני) מיום 6.2.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 5176/05. 1. בפני בית המשפט התנהלה תביעה שהגישו המשיבים כנגד המערערים, בקשר לדירה בבעלות מערער 1 בבית משותף (ת.א. 13467/01, להלן: ההליך הקודם). בתביעה עתרו המשיבים לסעד כספי, בגין השתתפות בהוצאות החזקת הרכוש המשותף, ולמתן צו עשה להשבת המצב לקדמותו, וביטול עבודות הבניה שביצעו המערערים ברכוש המשותף. ביום 9.11.2001 נחתם בין הצדדים הסכם, שקיבל תוקף של החלטה, במסגרתו הסמיכו הצדדים מומחה שימונה על ידי בית המשפט לקבוע מהן העבודות שעל המשיבים לבצע על חשבונם בדירה, לאור נזקים שגרמו לדירה בזמן שהיתה נטושה. לאחר קבלת חוות הדעת הוסכם כי המשיבים יתקשרו בהסכם עם קבלן לביצוע העבודות שפורטו בחוות דעת המומחה (להלן: ההסכם). משלא תיקנו המשיבים את הנזקים במועד שהוסכם, ולאחר שבקשות לפי פקודת בזיון בית משפט שהגישו המערערים לא הועילו, ביצעו המערערים את התיקונים על חשבונם והגישו תביעה כספית כנגד המשיבים בגין הפרת ההסכם (ת.א. 5176/05, להלן: ההליך הנוכחי). ביום 22.10.2006 ניתן פסק דין בהליך הקודם. הוחלט לקבל את התביעה ככל שהיא מתייחסת לחריגה מגבולות הדירה ובניה ברכוש המשותף, ולדחות את התביעה בכל הנוגע לסעד הכספי שהתבקש, בהעדר סמכות עניינית. לאור פתיחת ההליך הנוכחי, קבע בית המשפט בפסק הדין, כי כל הקשור לקיום ההסכם ועריכת התיקונים בדירה יידון בהליך הנוכחי, שהתנהל בפניו באותה עת. 2. ביום 5.2.2007, יום לפני המועד בו נקבע התיק הנוכחי להוכחות, הגישו המערערים בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בהליך הנוכחי. עילת הפסלות התמקדה בחשש למשוא פנים העולה, לטענת המערערים, מהתנהלותו העוינת של בית המשפט כלפיהם בהליך הקודם, ומהקביעות העובדתיות והמשפטיות בפסק הדין באותו הליך. לטענת המערערים נבעה עוינותו של בית המשפט מסירובם להסמיך את בית המשפט לפסוק בדרך של פשרה. עוינות זו התבטאה, בין היתר, בהשהיית מתן החלטה בבקשת המערערים לפי פקודת בזיון בית משפט כנגד המשיבים, בגין אי קיום ההסכם, עד להשלמת העבודות על ידי המערערים; חוסר סבלנות של בית המשפט כלפי מערער 2 בעת שזה העיד בפניו, והתערבותו בחקירתו, כשמנגד לא העיר בית המשפט לעדה מטעם הצד שכנגד שהתחמקה ממתן תשובות; ביקורת שהשמיע בית המשפט על אי העדתו של מערער 1, וקביעה כי עדות המצהירה מטעם המשיבים מהימנה, למרות שנמצאו בה סתירות ואי דיוקים. עילת פסלות נוספת מצאו המערערים בכך שבית המשפט בחר שלא להכריע בטענותיהם בנוגע לאי ביצוע התיקונים על ידי המשיבים מהטעם שהוגשה תביעה נפרדת בעניין. התעלמות זו מעידה, לטענת המערערים, על דעה שלילית של בית המשפט כלפיהם. בנסיבות אלו, ולאור העובדה כי המסכת העובדתית בהליך הקודם ובהליך הנוכחי זהה, סברו המערערים כי בית המשפט אינו יכול לעשות משפט אובייקטיבי נטול דעה מוקדמת, ומן הראוי שיפסול עצמו. המשיבים התנגדו לבקשה. 3. בית המשפט, בהחלטה מיום 6.2.2007, דחה את בקשת הפסלות בשל השיהוי בהגשת הבקשה והן לגופו של עניין. נקבע כי עילת הפסלות הנטענת היתה ידועה למערערים כבר במועד מתן פסק הדין בהליך הקודם, ואולם הם בחרו להגיש את בקשתם פחות מ-24 שעות ממועד הדיון שנקבע בהליך הנוכחי, כלומר למעלה משלושה חודשים לאחר שקמה, לטענתם, עילת הפסלות. לגופו של עניין, נקבע כי בקשת הפסלות מתמקדת בחשש למשוא פנים העולה, לטענת המערערים, מהקביעות העובדתיות והמשפטיות בפסק הדין, ואולם טענות אלה יתבררו בערעור שהוגש על פסק הדין. צוין, כי לא נאמר בבקשה דבר לגבי התנהלות בית המשפט בתיק הנוכחי, בו התקיימו מספר ישיבות. הודגש, כי לא היתה כל הבעת עמדה של השופט, בכל שלב משלבי הדיון, הן בתיק הקודם והן בתיק הנוכחי, לגבי סיכויי הצלחת תביעתם של המערערים, וכי העובדה שבית המשפט מכיר את הדירה נשוא המחלוקת ואת הצדדים הינה אך יתרון בבואו לפסוק בהליך הנוכחי. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזרים המערערים על טענותיהם בבקשת הפסלות ומוסיפים כי הבקשה הוגשה במועד בו הוגשה כיוון שההחלטה להגיש את הבקשה לא היתה פשוטה, והמערערים ובא כוחם דנו באפשרות זמן רב בטרם החליטו בעניין, בשל מורכבות הבקשה. זאת ועוד, בין מתן פסק הדין בהליך הקודם ובין הגשת הבקשה לא אירעו אירועים במסגרת ההליך הנוכחי, בהם היתה למערערים הזדמנות לבקש מבית המשפט לפסול את עצמו. הגם שמועד הגשת הבקשה אינו חסר משמעות, מבקשים המערערים לייחס משמעות יתרה למהותם של הדברים, ולהכיר בכך כי השופט לא יוכל לשפוט באופן אובייקטיבי לאחר שגיבש דעה על מהימנות אחד העדים, מערער 2, כאשר העדים בהליך הקודם הינם בדיוק אותם עדים האמורים להופיע בפניו בהליך הנוכחי, ולאחר שגיבש דעה בהליך הקודם, העשויה לפגוע באובייקטיביות שלו בבואו להכריע בהליך הנוכחי. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, דינן של טענות המערערים להידחות בשל השיהוי בהעלאתן. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם)). עילות הפסלות הנטענות מקורן בהליך הקודם ובפסק הדין שניתן בו. מאז ניתן פסק הדין ועד שהוגשה בקשת הפסלות חלפו למעלה משלושה חודשים. התלבטות המערערים ובא-כוחם אינה מצדיקה את האיחור בהגשת הבקשה. 5. גם לגופו של עניין, לא מצאתי הצדקה לקבלת הערעור. עיקר בקשת הפסלות בטענה כי בית המשפט גיבש דעה קדומה כלפי המערערים בעקבות ההליך הקודם. כבר נקבע, כי הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, וכי עצם העובדה כי השופט ישב במשפטו של אדם בעבר, אין בה, כשלעצמה, להביא לפסילתו (ע"פ 5609/95 ישראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 6447/96 אחים שרבט חברה לבנין בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם); ע"א 8966/96 נבו נ' ישקול סחר בע"מ (לא פורסם)). גם בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה אין כדי לפסול את השופט מלישב בדין (ע"א 8168/02 פלוני נ' פלוני (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 265). ההנחה המגולמת בכלל זה הינה כי שופט מקצועי יודע להבחין היטב בין הראיות שבתיק אחד, לבין הראיות שבתיק האחר ויודע כי אין להשליך מן האחד על האחר (ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה, פ"ד מה(3) 790). לכן, יש לבחון באיזו מידה מתעורר חשש ממשי למשוא פנים בשל העובדה שהצדדים להליכים הם אותם צדדים, ובאיזו מידה יכול בית המשפט להבחין בין הראיות והעובדות שבפניו לבין העניינים בהליך הקודם (ע"א 1427/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם)). עיון בפסק הדין שניתן בהליך הקודם מראה כי גם אם היו בו קביעות מהימנות הרי שאלו נגעו להליך שנדון בפני בית המשפט אותה עת והן אינן גורפות באופן שלא יאפשר לבית המשפט לדון בפתיחות בהליך הנוכחי. אין בהחלטות הקודמות כל הבעת עמדה באשר לטענות אותן מעלים המערערים בהליך הנוכחי. בהליך הקודם נקבעה זכותם של המערערים כי הנזקים שנגרמו להם על ידי המשיבים יתוקנו. נזקים אלו לא תוקנו על ידי המשיבים, בניגוד להסכם, ועל כן המערערים תיקנו אותם בעצמם. בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט שהוגשה בהליך הקודם קבע בית המשפט כי מכיוון שהמערערים השלימו את העבודות על חשבונם לא ניתן לכוף את המשיבים בהליך לפי הפקודה, ואולם אם נגרם נזק למערערים, הם רשאים לתבוע אותו, הן במהלך הדיון בתיק העיקרי או בהגשת תביעה נפרדת. המערערים בחרו בהגשת תביעה נפרדת, נשוא ההליך הנוכחי. טבעי הדבר כי השופט בפניו החלה לידון שאלת הנזקים שגרמו המשיבים לדירה, הוא אשר ידון גם בשאלת גובה הפיצוי המגיע למערערים לאור העובדה שנאלצו לתקן את הנזקים בעצמם בשל התמהמהות המשיבים במילוי התחייבותם על פי ההסכם. דווקא העובדה שבית המשפט נמנע מלהתייחס לסוגיה זו בפסק דינו בהליך הקודם היא הנותנת כי לא הכריע בנושא בהליך הקודם ודעתו נותרה פתוחה לשמוע טענות הצדדים בעניין בהליך הנוכחי. חזקה על בית המשפט, כי יכריע בהליך הנוכחי לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות שיובאו בפניו, ומבלי שלהליך הקודם תהיה השפעה פסולה כלשהי על החלטתו. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי קיים יסוד לחשש כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" באופן שלבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות המערערים, ולא ניתן לומר כי הדיון בהליך הנוכחי בפני בית המשפט הוא בבחינת "משחק מכור", כפי שאף הבהיר בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות. 6. זאת ועוד, חלק גדול מטענות המערערים מופנה כנגד התנהלות ההליך הקודם והחלטות שניתנו במסגרתו, לרבות במסגרת פסק הדין. מעבר לעובדה שבעקבות ההליך הקודם לא הוגשה בקשת פסילה והטענות לגביו אינן רלוונטיות להליך הנוכחי, הרי שככל שיש למערערים טענות כנגד החלטות דיוניות ושיפוטיות שניתנו על ידי בית המשפט, אפילו אתעלם מהשיהוי המונע העלאתן כיום, ההלכה היא כי החלטות שאינן לרוחו של מי מן הצדדים אינן יוצרות, כשלעצמן, עילת פסלות. הדרך לתקיפת החלטות מעין אלו היא באמצעות הגשת בקשות רשות ערעור או ערעור על פי סדרי הדין ולא באמצעות הליכי פסלות (לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 178-174). אפשר שבראייתם של המערערים נוצר חשש למשוא פנים כלפיהם, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ז בסיון התשס"ז (3.6.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07014620_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il