ע"פ 1460-13
טרם נותח

מדינת ישראל נ. דב לפידות

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק ע"פ 1460/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1460/13 ע"פ 1557/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת בע"פ 146/13 והמשיבה בע"פ 1557/13: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"פ 1460/13 והמערער בע"פ 1557/13: דב לפידות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.01.2013 בתפ"ח 13412-01-12 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' כהן, א' הלמן, ב' ארבל תאריך הישיבה: ד' בסיון תשע"ד (2.6.14) בשם המערערת בע"פ 1460/13 והמשיבה בע"פ 1557/13: עו"ד נעימה חנאווי בשם המשיב בע"פ 1460/13 והמערער בע"פ 1557/13: עו"ד שלמה אלכביר; עו"ד לירון מלכה בשם שירות המבחן למבוגרים: הגב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעורים מטעם המדינה, המערערת בע"פ 1460/13 (להלן: המערערת) ומטעם הנאשם, המערער בע"פ 1557/13 (להלן: המשיב), על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא י' כהן, השופטת א' הלמן והשופט ב' ארבל) בתפ"ח 13412-01-12 מיום 13.1.2013, בו הושתו על המשיב – לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן שייחס לו ביצוע עבירות מין ואלימות בקטין – מאסר בפועל למשך שמונה שנים בניכוי תקופת המעצר; שלוש שנות מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור במשך שלוש שנים כל עבירת מין מסוג פשע; מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, והתנאי הוא שהמשיב לא יעבור תוך שלוש שנים עבירת מין מסוג עוון, למעט עבירה לפי סעיף 352 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); פיצוי לטובת המתלונן בסך 50,000 ש"ח; וקנס כספי בסך 20,000 ש"ח. עובדות כתב האישום המתוקן 1. המתלונן, יליד 1997, התגורר במועדים הרלבנטיים לכתב האישום בפנימייה בה שימש המשיב מדריך לילה. ביום 23.2.2011 בשעות הלילה, הגיע המשיב אל חדרו של המתלונן בפנימייה, העיר אותו משנתו ולקח אותו בכוח ממיטתו לחדרו. המשיב נעל את דלת חדרו והושיב את המתלונן על מזרון. לאחר מכן התפשט המשיב, התיישב ליד המתלונן על המזרון, נישק את המתלונן בגופו ועל פיו. המשיב הסיר מהמתלונן את בגדיו בכוח, נישק וחיבק אותו, כופף את גופו בכוח והחדיר את איבר מינו אל פי הטבעת שלו תוך שהסב לו בכך כאב. במהלך מעשים אלו הכה המשיב את המתלונן בגבו. המשיב אחז בעורפו של המתלונן, החדיר את איבר מינו לפיו והורה לו לבלוע את זרעו. המתלונן ניסה לחשוק שיניו ולמנוע מהמשיב להחדיר את איבר מינו לפיו אך המשיב המשיך במעשיו עד שהמתלונן חש חנק. בהמשך שב המשיב והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן. המשיב לקח את ידו של המתלונן ושפשף באמצעותה את איבר מינו ובהמשך שב והחדיר את איבר מינו אל פי הטבעת של המתלונן. בהמשך, המשיב התלבש והניח אף למתלונן להתלבש. בכל אותה עת המתלונן בכה אך המשיב לא הניח לו. המתלונן ניסה לברוח מהחדר אך המשיב מנע זאת ממנו. המשיב אמר למתלונן כי אם יספר על שאירע הוא יכה אותו. 2. למחרת בבוקר נערכו בפנימייה חיפושים אחרי המתלונן שלא נמצא בחדרו. במהלך החיפושים אחרי המתלונן, הורה המשיב למתלונן, שהיה בחדרו, לשתוק ולא לחשוף את העובדה שהוא בחדרו. המשיב אמר למתלונן כי אם הוא לא ישתוק הוא יפוטר בגללו ואם הדבר יקרה הוא יכה אותו. המשיב הורה לקטין להסתתר בארון הנעליים שלו ובהמשך הוציאו מחדרו ואמר לו להגיד שהוא ישן בכיתת הלימוד. 3. בליל 21.2.2011, הכניס המשיב את המתלונן אל חדרו בכוח, השכיבו על המיטה, הסיר את בגדיו, משך באיבר מינו והסב לו כאב רב. בהמשך החדיר המשיב את איבר מינו אל פיו של המתלונן עד אשר הגיע לסיפוק מיני בתוך פיו, כאשר המתלונן חש עקב כך תחושת חנק. במהלך חודש פברואר 2011, הגיע המשיב אל חדרו של המתלונן בשעות הלילה, העיר אותו, לקח אותו לחדרו, הושיבו על מזרון ונעל את הדלת. המשיב התפשט והפשיט את המתלונן וביקש מהמתלונן לנשק אותו. משסירב המתלונן לעשות כן, נשך המשיב את איבר מינו של המתלונן עד זוב דם. בשל הכאב העז מירר המתלונן בבכי. במהלך חודש פברואר 2011, משך המשיב את חולצתו של המתלונן ושרט אותו בציפורניו. באותו החודש דקר המשיב את כף ידו של המתלונן באמצעות מחט. 4. במהלך החודשים נובמבר 2010 ועד פברואר 2011, במספר הזדמנויות שונות, לקח המשיב את המתלונן לחדרו שבפנימייה ולחדרו של אב הבית, שם הוא החדיר את איבר מינו בכוח לפי הטבעת ולפיו של המתלונן בניגוד לרצונו. במקרים מסוימים עת המתלונן התנגד למעשיו, הכה בו המשיב. במהלך שנת 2010, במספר הזדמנויות שונות, נהג המשיב לקחת את המתלונן לחדרו או למקומות אחרים בשטח הפנימייה, נגע בגופו של המתלונן וניסה להחדיר ידיו מתחת לבגדיו של המתלונן. במהלך כל המועדים הרלבנטיים לכתב האישום, במספר הזדמנויות שונות, נתן המשיב כסף למתלונן במטרה לשדלו לבוא עימו. המשיב נהג לאיים על המתלונן לבל יחשוף את מעשיו וכי במידה ואלה יחשפו והוא יפוטר, הוא יחזור להכותו שכן יש בידיו את מפתחות כל חדרי הפנימייה. 5. נוכח חומרת החשדות כלפיו, הודיע מנהל הפנימייה למשיב כי עליו לעזוב את הפנימייה. ביום 3.3.2011 עזב המשיב את הארץ ושהה בחו"ל עד ליום 1.1.2012 מבלי שניתן היה ליצור עימו קשר. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי 6. בתסקיר שירות המבחן מיום 7.11.2012, צוין כי המשיב לא שיתף פעולה עם קצין המבחן, בנימוק שלא הספיק להתייעץ עם עורך דין וכי אינו בוטח במערכות המייצגות את הממסד. לפיכך, התבסס התסקיר על נתונים שלוקטו לשם הכנת תסקיר המעצר. צוין כי המשיב הוא רווק בן 24, בן העדה החרדית. שירות המבחן התרשם כי קיים אצל המשיב עיסוק מיני מוגבר הנובע מדחפים מיניים מודחקים ובלתי ממומשים. קיים אצל המשיב בלבול רב בתחום המיני זאת בשל רצונותיו המיניים אל מול איסור העדה החרדית. חוסר יכולתו של המשיב להפעיל מנגנון שליטה פנימי בעת היחשפותו למצבים מיניים, פוגע ביכולתו לשלוט בדחפיו המיניים וגורם לו לפעול בצורה בלתי נשלטת. בשל כך ציין קצין המבחן כי אין ביכולתו לשלול סיכון להישנות התנהגויות מיניות פוגעניות בעתיד. 7. בהמשך לפניית סנגורי המשיב, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר משלים. בתסקיר מיום 3.1.2013 צוין כי למשיב אין עבר פלילי וכי המשיב לוקח אחריות מלאה לביצוע העבירות בהן הודה. המשיב הביע צער וחרטה בגין הפגיעות המיניות והנזקים הפיזיים והנפשיים שגרם למתלונן. קצין המבחן ציין כי נשמעה מידה של דקלום וחזרה על הדברים באופן שהעלה ספק לגבי אמינות הביטוי הרגשי של המשיב ביחס למתלונן. עלה החשש כי המשיב פועל מתוך ניתוק רגשי וקושי לגלות אמפטיה אמיתית לקורבן העבירה. המשיב גרס כי נוצר בינו לבין המתלונן קשר רגשי אשר התפרש על ידו כהסכמה ליחסים מיניים. כאשר המשיב עומת עם העובדה כי השתמש בכוח ואלימות פיזית כלפי המתלונן, הוא חמק ממתן תשובה ישירה בהשיבו כי הוא לוקח אחריות מלאה לעבירות ומודה בביצוען. המשיב ציין כי מעצרו הממושך גרם לו להבין את חומרת מעשיו. המשיב הביע רצונו להשתלב בטיפול וביקש להשתחרר לחלופת מעצר לצורך קבלת טיפול יום יעודי. 8. שירות המבחן ציין כי למשיב אישיות מורכבת וכי הוא מונע על ידי דחפים, בניגוד להתנהלות עם גבולות של מותר ואסור בחברה בכלל ובסביבה החרדית בפרט. המשיב ציין בפני קצין המבחן כי הוא נמשך מינית לגברים צעירים אך בו זמנית הוא גם נמשך לנשים, עובדה המקשה עליו לגבש זהות מינית ברורה. קצין המבחן התרשם כי קיימת אצל המשיב נטייה לעיסוק מיני מוגבר ומוסתר, דבר המגביר את רמת הסיכון הטמונה בו בתחום המיני הפוגעני. להערכתו, בדומה לעולה מחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות, רמת הסיכון הקיימת אצל המשיב לרצידיביזם מיני פוגעני הינה גבוהה. גם בתסקיר זה ציין קצין המבחן כי חוסר יכולתו של המשיב להפעיל מנגנון שליטה פנימי בעת היחשפותו למצבים מיניים, פוגעת ביכולתו לשלוט בדחפיו המיניים וגורמת לו לפעול בצורה בלתי נשלטת. לפיכך, המליץ שירות המבחן להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל וציין כי במסגרת שב"ס קיימות תוכניות טיפוליות מתאימות לעברייני מין. 9. הערכת מסוכנות מינית; המשיב תיאר התנסות מינית עם גבר אך שלל התנסויות מיניות עם נשים בניגוד למה שמסר לשירות המבחן. המשיב הסביר כי בעת הפגישה עם שירות המבחן מסר פרטים מסוימים בעצת עורך דינו. עוד מסר המשיב כי הוא חווה בלבול והתלבטות באשר לזהותו המינית כשלדבריו הוא נמשך לגברים נאים. כאשר נשאל לגבי משיכה לנערים השיב כי יש לו משיכה קלה לנערים. כשנשאל אם יש לו משיכה לילדים השיב בשלילה אם כי אישר כי הדבר יתכן כשמדובר בילד יוצא דופן כדוגמת המתלונן שנראה גדול מכפי גילו, גבוה ורזה. המשיב סיפר כי בילדותו נפגע מינית על ידי שני פוגעים שונים בתקופות שונות. עוד צוין כי המשיב מפחית מחומרת המעשים, בעיקר בכל הקשור לאלימות שהפעיל כלפי המתלונן. מדבריו ניכר שימוש בעיוותי חשיבה אופייניים לעברייני מין, לפיהם הוא מייחס הדדיות באשר ליחסיו עם הנפגע. עוד עלה במסגרת הערכת המסוכנות ספק לגבי מידת האותנטיות של אמרות המשיב. הרושם הוא כי המשיב הוא בעל משיכה מינית היבופילית-הומוסקסואלית ויתכן כי אף מדובר בסטייה מינית פדופילית. נסיבות ביצוע העבירות מצביעות על קווים סדיסטיים. מסוכנותו של המשיב הוערכה כגבוהה. 10. תסקיר נפגע עבירה; בעניינו של המתלונן הוגשו שני תסקירים מפורטים מטעם המפקחת המחוזית לנפגעי עבירה קטינים. בית המשפט קמא ציין כי התסקירים מעלים תמונה קשה וחמורה באשר לנזקים שגרם המשיב למתלונן. הפגיעות הפיזיות והנפשיות שגרם המשיב למתלונן ולבני משפחתו, בעיקר לאמו של המתלונן, הן מהקשות שנחזו ויש בכך כדי ללמד על האכזריות היתרה שבמעשיו של המשיב. נפגע העבירה ומשפחתו יזקקו לטיפול ממושך ושנים של תמיכה. עיקרי גזר הדין 11. בית המשפט המחוזי הדגיש כי מדובר במסכת קשה בה פוגע אדם שעיסוקו בתחום החינוך בקטין הנתון להשגחתו, אשר נתן בו את מבטחו ואמונו כי יגן עליו. בית המשפט הפנה למדיניות הענישה הנוהגת במקרים כגון דא לפיה יש להשית עונשים מרתיעים לריצוי מאחורי סורג ובריח. בית המשפט ציין כי גישתם של הסנגורים לפיה מן הראוי לנקוט תהליך שיקום אמבולטורי קודם לענישתו של המשיב אינה עולה בקנה אחד עם נורות האזהרה המהבהבות בתיק זה המצביעות על מסוכנותו הגבוהה של המשיב, לאורה הטיפול במשיב צריך שיעשה בין כותלי בית הכלא. בית המשפט הפנה להערכתם של הגורמים המקצועיים לפיה מדובר באדם העוסק באופן מוגבר בתחום המיני תוך שרמת הסיכון להישנות התנהגויות מיניות פוגעניות עתידיות ממשיכה להתקיים אצלו וכי המשיב מחוסר יכולת להפעיל מנגנון בלימה פנימי בעת חשיפה למצבים מיניים. בית המשפט הדגיש את האכזריות הרבה בה נהג המשיב כלפי המתלונן משך תקופה של מספר חודשים. בית המשפט ציין בהקשר זה כי המשיב נהג להעיר את המתלונן משנתו בלילות, להובילו בכוח לחדרו ולבצע בו מעשים מיניים תוך התעללות אכזרית בגופו, כגון נשיכת אבר מינו עד זוב דם, שריטת גופו בציפורניו, דקירת כף ידו באמצעות מחט ומשיכת אבר מינו בכוח. בית המשפט הטעים כי הקווים הסדיסטיים שבאישיותו של המשיב, כמו גם ההערכה כי יתכן שהוא סובל מהפרעה פדופילית, מצדיקים הרחקתו מהציבור למשך תקופה ממושכת. בית המשפט קבע כי האיזון הנכון בנסיבות המקרה, בדומה לע"פ 2824/05 פלוני נ' מדינת ישראל (29.3.2005) (להלן: עניין פלוני), מוביל למסקנה כי אין זה ראוי לקיים טיפול במשיב במסגרת אמבולטורית טרם ריצוי מאסרו. עוד הדגיש בית המשפט כי המשיב גרם למתלונן ולמשפחתו לנזקים קשים ביותר. העבירות אותן ביצע המשיב מצויות ברף הגבוה מבחינת מידת חומרתן ואופי היחסים שבין המשיב למתלונן מציבות אותן בדרגה אחת עם עבירות מין הנעברות כלפי קטינים בתוך התא המשפחתי. 12. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות ביצוע העבירות הוא 15-6 שנות מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט הדגיש כי התקדימים שהובאו על ידי המאשימה אינם רלבנטיים שכן מדובר בגברים מבוגרים שביצעו עבירות מין בנערות צעירות בהן פגשו באקראי. כמו כן הדגיש בית המשפט כי התקדימים שהציגה הסנגוריה נוגעים לעבירות מין ברף הנמוך יותר בחומרתן, ולפיכך גם אלו אינם מתאימים בנסיבות המקרה. בית המשפט שקל לקולא את גילו הצעיר של המשיב, את עברו הנקי ואף במידה מסוימת את הבעת החרטה ואת העובדה כי הודה במעשים המיוחסים לו ובכך חסך את העדתו המייסרת של המתלונן. כמו כן נתן דעתו בית המשפט לטענות הסנגורים כי המשיב עבר מסכת התעללות מינית ופיזית קשה בהיותו קטין. לפיכך, הושתו על המשיב העונשים שפורטו ברישא. נימוקי המערערת 13. המערערת – באמצעות באת כוחה, עו"ד נעימה חנאווי – טוענת כי יש להחמיר בעונשו של המשיב. המערערת טוענת כי עסקינן במסכת עובדות מזעזעת באכזריותה ובשפלותה. המערערת טוענת כי העונש אשר הושת על המשיב אינו הולם את חומרתן המופלגת של העבירות בהן הורשע ואת נסיבות ביצוען. המתלונן נשלח על ידי משפחתו קשת היום, בהיותו בן 13, לפנימייה מרוחקת מביתו תוך אמונה כי יזכה בה לביטחון, רווחה, שלווה וחינוך דתי. בהיותו מרוחק מביתו וממשפחתו התומכת, נפל המתלונן טרף לידיו של המשיב אשר אמור היה לדאוג לצרכיו ולהוות לו משענת תומכת ודוגמה. המשיב מצא במתלונן קורבן נוח מאחר שהיה מבודד ותלוי בו. המשיב הפך את המתלונן לכלי פורקן לדחפיו המיניים והאלימים. המערערת טוענת כי הערכת המסוכנות ביחס למשיב והמלצת שירות המבחן היו צריכות להוביל להרחקתו של המשיב מהציבור לתקופה ממושכת יותר. המערערת טוענת כי לא ניתן משקל הולם לאלימות לשמה שהופעלה כלפי המתלונן בנוסף לביצוע עבירות המין. המערערת מדגישה את הפרת האמון שניתן במשיב ואת הנזקים הקשים שגרם למתלונן ולמשפחתו. עוד טוענת המערערת כי ניתן משקל גדול מדי לגילו הצעיר של המשיב ולעברו הנקי. בהקשר זה טוענת המערערת כי נסיבותיו האישיות של העבריין נסוגות אל מול חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. מכל הטעמים דלעיל עותרת המערערת להחמרת עונשו של המשיב. נימוקי המשיב 14. המשיב – באמצעות באת כוחו, עו"ד לירון מלכה – טוען כי יש לאפשר לו לעבור בדיקה במרכז לטיפול יום לעברייני מין במרכז הארץ, לחלופין לקצר באופן משמעותי את תקופת המאסר בפועל שהושתה עליו ולדחות את ערעורה של המערערת על קולת העונש. המשיב טוען כי הוא מגויס לטיפול וכי בהיעדר טיפול מתאים יינזק האינטרס הציבורי שבשיקומו. המשיב מדגיש כי מעשיו לא בוצעו בשל אכזריותו אלא על רקע היותו קורבן התעללות מינית בילדותו. לטענתו, דווקא משום היותו קורבן היה מקום לשקול ביתר שאת את האפיק הטיפולי. המשיב טוען עוד כי לא ניתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות, לגילו הצעיר ולהיעדר עבר פלילי. המשיב טוען כי אין באפשרותו לעמוד בתשלום הפיצוי והקנס גם יחד ומבקש לפרוס את סכום הפיצוי בו חויב לתשלומים. הדיון שלפנינו 15. במהלך הדיון שנערך לפנינו הגיעו הצדדים לכלל הסכמה כי הקנס שהושת על המשיב יומר לפיצוי לטובת המתלונן. 16. באשר לבקשת המשיב לשחרורו ממאסר לצורך קבלת טיפול אמבולטורי; באת כוח המשיב ציינה כי אמנם מרשה עומד על ערעורו בהקשר זה אך היא ערה לקושי הנוגע לכך שהמשיב כבר החל בריצוי תקופת מאסרו. 17. נציגת שירות המבחן למבוגרים, הגב' ברכה וייס, הסבירה כי קיים קושי ליתן המלצה לשחרר את המשיב לקבלת טיפול אמבולטורי נוכח הערכת המסוכנות הנשקפת ממנו ומבנה אישיותו, כפי שעמד על כך שירות המבחן בתסקירים שהוגשו בעניינו של המשיב. הגב' וייס הסבירה כי בעניינם של עברייני מין המתחילים בריצוי תקופת מאסר ממושכת, הטיפול בעבירות המין גופן במסגרת שיקום האסיר נעשה בשלב מתקדם יותר של המאסר, אך ניתן מענה טיפולי הולם גם בתחילת המאסר. אמנם טיפול זה אינו מתמקד ישירות בעבריינות המין אך הוא עוסק בהיבטים טיפוליים אחרים ומכין את האסיר לטיפול בעבריינות המין בהמשך המאסר. 18. בתום הדיון שנערך לפנינו איפשרנו לאמו של המתלונן להשמיע דבריה. התרשמנו מהכאב והסבל שנגרמו למתלונן ולמשפחתו בשל מעשיו של המשיב ולתקוותם לסיום ההליכים הפליליים בעניינו של המשיב בהקדם מבלי שנקל בעונשו. דיון והכרעה 19. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור והאזנו בקשב רב להשלמת הטיעון בעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור מטעם המשיב להידחות ודין הערעור מטעם המדינה להתקבל. 20. באשר לערעורו של המשיב בגדרו עותר הוא לאפשר לו בדיקה במרכז לטיפול יום בעברייני מין במרכז הארץ על מנת לבחון אפשרות שילובו בטיפול אמבולטורי עובר לדיון בשאלת ענישתו; ראשית, כידוע, המדיניות השיפוטית הנוהגת היא כי למעט מקרים חריגים ביותר, ההליך הטיפולי שטרם החל עובר למעצרו או מאסרו של נאשם צריך שיתקיים לאחר שחרורו ממאסר, מבלי לגרוע מאפשרות שילובו בהליך טיפולי בין כתלי בית הסוהר. משכך נקבע כי "הליך השיקום צריך בדרך כלל להשתלב במסגרת ריצוי העונש ולא להתבצע מחוצה לו" (ראו למשל: עניין פלוני, פסקה 10). ואכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי וכפי שהובהר במהלך הדיון שנערך לפנינו, על ידי הגב' וייס מטעם שירות המבחן למבוגרים, במסגרת שירות בתי הסוהר ניתן מענה טיפולי הולם לעברייני מין המרצים מאסר ממושך באופן שעשוי לסייע בשיקומם. אציין כי למבנה זה של הטיפול במסגרת שב"ס יש הגיון רב, בהינתן מגבלות תקציביות מובנות. ההליך הטיפולי הוא מדורג באופן שבתחילת המאסר ניתן טיפול ראשוני שאמור להכין את האסיר לשלב הבא בשיקומו. שיא ההליך השיקומי הוא בחלק האחרון של תקופת המאסר, זאת על מנת לשמור על אפקטיביות השיקום לקראת השתלבותו של האסיר חזרה בחברה האזרחית [ראו והשוו: ע"פ 9603/09 פלוני נ' מדינת ישראל (27.9.2011), חוות דעתו של השופט ס' ג'ובראן והערותיו של השופט א' רובינשטיין והאסמכתאות הנזכרות שם]. מהחומר שהונח לפנינו למדנו כי עד כה, במהלך התקופה שמאז החל לרצות את עונשו, שולב המשיב בקבוצת מודעות לטיפול בעברייני מין ובהמשך בקבוצה פסיכו-חינוכית לעברייני מין. שנית, אף לגופו של עניין צדק בית המשפט קמא משסירב כי המשיב יופנה לבדיקה לצורך בחינת התאמתו למסגרת טיפולית אמבולטורית מחוץ לכתלי בית הסוהר. הערכת מסוכנותו של המשיב כגבוהה, כמו גם התרשמות שירות המבחן מאישיותו המורכבת והיעדר מנגנוני שליטה עצמיים בהיחשפות למצבים מיניים ומהאפשרות כי הוא סובל מפדופיליה, אינם מאפשרים ליתן לו טיפול המצריך שהותו שלא מאחורי סורג ובריח [ראו והשוו: ע"פ 7027/04 מלול נ' מדינת ישראל (30.1.2006), פסקה 5]. עולה איפוא כי העדפת טיפול אמבולטורי בנסיבות כגון דא אינה מתיישבת עם האינטרס הציבורי שבהרחקת המשיב לצורך הגנת הציבור והבטחת שלומו וביטחונו האישי. 21. כאמור, הצדדים הסכימו כי סכום הקנס יומר לטובת פיצוי למתלונן. לעניין טענתו של המערער כי הוא אינו יכול לעמוד בשיעור הפיצוי ובאשר לבקשתו לפרוס לתשלומים את סכום הפיצוי בו חויב; כידוע, יכולתו הכלכלית של נאשם אינה מהווה שיקול מכריע בקביעת שיעור הפיצוי לטובת נפגע העבירה [ראו למשל: ע"פ 3116/13 קבלאן נ' מדינת ישראל (15.10.2013), פסקה 15], מה גם שהמערער לא צירף את המתלונן כצד לערעור [ראו למשל: ע"פ 8233/05 פלוני נ' מדינת ישראל (14.8.2008), פסקה 17]. לעניין פריסת הפיצוי לתשלומים, על המשיב לפנות למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות בהתאם להליכים המותווים בחוק המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995. לאור הטעמים האמורים, אמליץ לחברותי לדחות את ערעורו של המשיב. 22. באשר לערעור המדינה על קולת העונש, כאמור אני סבור כי יש מקום לקבלו. הפרשה שלפנינו מאופיינת במספר מימדי חומרה שבהצטברותם לא ניתן להסתפק לטעמי בעונש של שמונה שנות מאסר בפועל, הגם שאין מדובר בעונש קל. המשיב, ששימש כמדריך לילה בפנימייה, הפר את האמון שניתן בו ופגע בקטין, אחד מחניכי הפנימייה, שהיה אמור לדאוג לרווחתו ולביטחונו. המשיב ניצל את חולשתו של מי שהיה תלוי בו ושהה בפנימייה הרחק מביתו וממשפחתו. לא מדובר במעידה חד פעמית אלא במסכת התעללות מינית וגופנית שנמשכה על פני תקופה ממושכת למדי כמתואר בכתב האישום המתוקן. המשיב יכול היה להפסיק את מעשיו אילו רצה בכך, אך שב והתעלל במתלונן פעם אחר פעם לאורך פרק זמן לא קצר עד שמעשיו התגלו והוא התבקש לעזוב את הפנימייה. המעשים המיניים בוצעו על ידי המשיב באכזריות רבה ובאטימות לב תוך הפעלת אלימות קשה ואיומים כלפי המשיב. המשיב היה נוהג להעיר את המתלונן בשעות הלילה, ביצע בו מעשי סדום פעמים רבות תוך שהוא מסב לו כאב רב בהחדרת איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן פעם אחר פעם. כמו כן החדיר המשיב את איבר מינו לפיו של המתלונן פעמים רבות והכריח אותו לבלוע את זרעו עד שהמתלונן חש מחנק. בנוסף, המשיב שרט את גופו של המתלונן, דקר אותו במחט ונשך את איבר מינו תוך שגרם לו לדימום. ואכן, הגורמים המקצועיים ציינו כי קיימים דפוסים סדיסטיים באישיותו של המשיב. המשיב גרם למתלונן ולמשפחתו נזקים פיסיים ונפשיים קשים ביותר, כפי שצוין בתסקירי נפגע עבירה ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי. אף אנו התרשמנו מהשבר שגרם המשיב למתלונן ולמשפחתו לאחר שהאזנו לדבריה של האם בתום הדיון שנערך לפנינו. עולה כי המתלונן הוא שבר כלי ודרכו לשיקום צפויה להיות ארוכה וקשה. על אף גילו הצעיר של המשיב, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית והתרשם כי הודאתו אינה כנה לחלוטין. 23. מאפיינים אלו של חומרת העבירות שביצע המשיב, נסיבות ביצוען, מאפייניו האישיותיים של המשיב ועמדתם המקצועית של שירות המבחן ושל המרכז להערכת מסוכנות, גוברים לטעמי על נסיבותיו האישיות של המשיב, לרבות גילו הצעיר והעדר עבר פלילי. באשר לטענתו של המשיב כי הוא נפל קורבן להתעללות מינית בצעירותו, הרי שמדובר בטענה שאין לה כל סימוכין מלבד טענתו של המשיב שלא נשמעה מפיו במהלך החקירה המשטרתית. 24. סבורני כי נוכח מימדי החומרה שבמסכת העבריינית מושא הערעור, צודקת המערערת בטענתה כי העונש שהושת על המשיב אינו מקיים את עקרון ההלימה ואת תכליות הענישה שבמניעה והרתעה. גם מסוכנותו של המשיב תומכת בהחמרת עונשו על מנת להרחיקו מהציבור לתקופה ממושכת יותר. כיוון שערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את מלוא חומרת הדין עם נאשם הייתי מציע לחברותיי להחמיר בעונשו של המשיב ולהעמידו על עשר שנות מאסר כאשר יתר רכיבי העונש יעמדו בעינם, למעט כאמור המרת רכיב הקנס לפיצוי שישולם לטובת המתלונן, בהסכמת הצדדים. 25. אשר על כן, אציע לחברותי לקבל את ערעור המערערת ולדחות את ערעור המשיב, כאמור בפסקה 24 לעיל. ש ו פ ט המשנָה לנשיא מ' נאור: אני מסכימה. המשנָה לנשיא השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתנה היום, ב' בתמוז תשע"ד (30.6.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13014600_W03.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il