פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 14545-11-24 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אברהם גפן פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. העתירה שלפנינו מופנית כלפי החלטתו של בית הדין הרבני הגדול מיום 22.9.2024, בגדרה נדחה ערעור העותר על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב מיום 19.12.2023. בהחלטות אלה נקבע כי בית הדין האזורי בתל אביב מוסמך לדון בתביעת הגירושין שהגישה המשיבה. 2. הצדדים נישאו בישראל כדמו"י בשנת 1986, ובמשך מרבית שנות נישואיהם חיו בצרפת. בשלהי שנת 2022 פתח העותר תיק גירושין בבית הדין בליאון שבצרפת, ואילו בשנת 2023 פתחה המשיבה תיק גירושין בבית הדין בפריז שבצרפת, מקום מגורי הצדדים. לאחר שההליכים בבתי הדין שבצרפת לא הבשילו לכלל סידור גט, ולאחר שחלפו ארבעה חודשים שבהם סירב העותר להתייצב לדיונים בבית הדין בפריז – הגישה האישה תביעת גירושין לבית הדין האזורי בתל אביב. בית הדין האזורי קבע כי בנסיבות אלה קמה לו סמכות לדון בתביעת האישה מכוח הוראות סעיף 4ב1(א)(2) לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן: החוק), אשר מורות כי בית דין רבני בישראל מוסמך לדון בתביעה כאמור אם "האישה הגישה בקשה לעריכת גט לפי דין תורה לבית דין מחוץ לישראל והאיש לא התייצב לפני בית הדין במשך ארבעה חודשים מיום שזומן על ידי בית הדין". ערעור העותר על החלטה זו נדחה על ידי בית הדין הגדול, תוך שנקבע כי העובדה שהעותר הגיש את תביעתו ראשון לבית הדין בליאון אינה רלוונטית לעניין סמכות בית הדין בישראל, שכן סעיף 4ב1(א)(2) לחוק קובע כי שאלה זו תוכרע בהתאם למקום בו הוגשה תביעת האישה. 3. בעתירתו טוען העותר, בעיקרו של דבר, כי בית הדין הגדול, כמו גם בית הדין האזורי, שגו בפרשנותם את הוראות החוק. לטענתו, בית הדין האזורי אינו מוסמך לדון בתביעת האישה מאחר שניתן לסדר את הגט בבית הדין בליאון שבצרפת – מדינת מושבם של הצדדים. עוד נטען, כי החלטת בית הדין הגדול מנוגדת ל"כלל כיבוד הערכאות", לעיקרון החוקיות ולתכלית החוק. כמו כן, טוען העותר כי על-מנת שתקום הסמכות לפי סעיף 4ב1(א)(2) לחוק יש להמציא לנתבע את כתב התביעה כדין (זאת, בהתאם להוראות סעיף 4ב1(ג)(1)) לחוק). 4. דין העתירה להידחות על הסף, מבלי שראינו צורך לבקש תגובה. 5. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, ואינו מתערב בשיקול דעתם אלא במקרים חריגים שבהם נמצאה חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק המכוונות כלפי בית הדין הדתי, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו, מיני רבים: בג"ץ 6437/23 פלונית נ' פלוני, פס' 18 (28.12.2023); בג"ץ 5123/24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פס' 7 (2.7.2024)). העתירה שלפנינו אינה באה בקהלם של מקרים חריגים אלו. טענותיו של העותר הן טענות ערעוריות מובהקות אשר אינן מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית הדין הגדול. מעבר לנדרש נציין, כי אף לגוף הדברים, לא נפלה כל שגגה בפרשנות של בתי הדין –האזורי והגדול – את הוראות הדין הנדונות או ביישומן. זאת ועוד, טענתו של העותר בעניין המצאת כתב התביעה אינה מובנית כלל, שכן העותר התייצב – בעצמו או באמצעות בא-כוחו – לדיון בבית הדין האזורי וטענותיו נשמעו על ידי בית הדין. עוד דומה כי הטענה בעניין זה לא הועלתה בהליכים הקודמים, וממילא אין מקומה להישמע לראשונה לפנינו. 6. בשים לב לכל האמור, העתירה נדחית. ממילא, אין מקום להורות על ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגד העותר. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ז חשוון תשפ"ה (18 נובמבר 2024). יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת