איילון חברה לביטוח בע"מ נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

22 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1446/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערערת: איילון חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבה: כלל חברה לביטוח בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת ש' רנר) מיום 29.12.2021 בת"א 22756-01-15 תאריך הישיבה: ט"ו בטבת התשפ"ג (‏8.1.2023) בשם המערערת: עו"ד יובל ראובינוף; עו"ד אביב שדה בשם המשיבה: עו"ד שי שחק; עו"ד ספי כהן פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ש' רנר) מיום 29.12.2021 בת"א 22756-01-15, בגדרו נדחתה תביעת המערערת להשתתפות המשיבה בתגמולי ביטוח ששילמה, בטענה לקיומו של "ביטוח כפל" בפוליסות אחריות מקצועית שהוציאו השתיים עבור חברת סולל בונה. רקע עובדתי במוקד ההתדיינות עומדות פוליסות ביטוח שהוציאו המערערת והמשיבה לחברת שיכון ובינוי-סולל בונה בניין תשתיות בע"מ (להלן: סולל בונה). המערערת, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון), הנפיקה פוליסות לביטוח פרויקט לתכנון והקמה של מתקן לסינון מי המוביל הארצי באתר "אשכול" שבגליל התחתון (להלן: הפרויקט). בין היתר, הנפיקה איילון פוליסת ביטוח עבודות קבלניות ופוליסת אחריות מקצועית, בהן נרשמו כמבוטחים מקורות חברת מים בע"מ, יזמית הפרויקט; EL-PC Joint Venture, שותפות מוגבלת של מספר חברות אשר שימשה כקבלן הראשי של הפרויקט (להלן: הקבלן הראשי); וכן קבלני המשנה, בהם סולל בונה. סולל בונה שימשה כקבלן ההנדסה האזרחית של הפרויקט והיתה אמונה, בין היתר, על הקמת מתקן תת קרקעי להובלת מים מהמאגר שבאתר אל מתקני הסינון שבו (להלן: המובל). במקביל לפוליסות איילון, בוטחה סולל בונה על-ידי המשיבה, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: כלל), בפוליסת אחריות מקצועית שהונפקה לקבוצת שיכון ובינוי, הכוללת את סולל בונה, מדי שנה, בתקופה הרלוונטית לענייננו (2011-2008). עבודות התכנון וההקמה של הפרויקט החלו בחודש אוקטובר 2003 והסתיימו בחודש דצמבר 2007. במהלך תקופת הבדק, בחודש פברואר 2008, התגלתה דליפה של מים מ"תפרי ההתפשטות" המחברים בין חוליות הבטון של המובל, העשויים מ-PVC. בעקבות דליפה זו, ביצעה מקורות בדיקות מקיפות בנוגע לתכנונו של המובל, ביצועו ותפקודו לטווח הארוך. בדיקותיה אלה חשפו שלושה כשלים מהותיים במובל: האחד, כשל תכנוני של אי-עמידותו של המובל ברעידות אדמה; השני, כשל בתפרי ההתפשטות, אשר בוצעו באופן שאינו אוטם את המים הזורמים בלחץ במובל; והשלישי, אי-התאמת הבטון בקירות המובל למים החומציים הזורמים במובל, ואיכול פני הבטון הפנימיים של קירות המובל כתוצאה מכך. לנוכח תוצאות בדיקותיה, עיכבה מקורות כספים שהיה עליה לשלם לקבלן הראשי והודיעה כי בכוונתה לקזזם על חשבון נזקים אשר נגרמו וייגרמו לה עקב הכשלים שנתגלו בפרויקט (להלן: כספי העיכבון). בעקבות עיכוב הכספים הגיש הקבלן הראשי ביום 30.6.2009 תובענה נגד מקורות, בה עתר לשחרור כספי העיכבון (ה"פ 1533/09). הצדדים להמרצת הפתיחה ניהלו הליכי גישור, בהם נטלו חלק גם איילון וקבלני המשנה, שבסיומם נחתם בין מקורות לבין הקבלן הראשי הסכם פשרה, שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 19.1.2012. הסכם הפשרה קבע כי מקורות תשלם לקבלן הראשי סך של 10.5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ מתוך כספי העיכבון, ויתרתם תיוותר בידי מקורות ותשמש לכיסוי תביעותיה בנושאים השנויים במחלוקת (ראו: סעיף 1 להסכם הפשרה). בהמשך להסכם הפשרה, ביום 18.1.2012, חתמו הקבלן הראשי וקבלני המשנה ("המבוטחים") מצד אחד, ואיילון מצד שני, על "הסכם ושטר קבלה ויתור ושחרור" בו נקבע, בין היתר, כי איילון תשפה את המבוטחים, מכוח פוליסת אחריות מקצועית שהוציאה בקשר עם הפרויקט, בסכום של 8 מיליון ₪, בגין חבותם כלפי מקורות עקב הכשלים שנתגלו במובל (ראו המבוא וכן סעיף 2(א) להסכם). במקביל להליכי הגישור, החלה מקורות לבצע את עבודות התיקונים במובל באמצעות קבלן אחר מטעמה. הצדדים אינם חלוקים על כך שהתיקונים בוצעו בהסתמך על תכניות שנערכו על-ידי ש. אנגל מהנדסים ומיכאל רוז'נסקי, אשר הוזמנו על-ידי מקורות, וכללו, בין היתר, פירוק של תפרי ההתפשטות (העשויים מ-PVC) והחלפתם בתפרים העשויים מרצועות EPDM; חיבור חוליות המובל אלו לאלו באמצעות לוחות פלדת אל חלד; וביצוע איטום מחודש בחלקו הפנימי של המובל באמצעות התזת חומר איטום מיוחד, הוספת רשתות חיזוק מפיברגלס, והתקנת רולקות בפינות המובל לכל אורכו (ראו: סעיפים 4-3 לחוות דעתו המשלימה של המומחה מטעם איילון, ד"ר איתי לויתן, מיום 3.11.2020 (להלן: לויתן); וכן עמ' 8-7, 12 ו-16 לחוות דעת המומחה מטעם כלל, יוסף גולדקלנג, מיום 19.6.2019 (להלן: גולדקלנג). ראו גם: פסקה 19 להצעת המגשרים פיקובסקי והברמן מיום 12.6.2011, בעמ' 662 לנספחי הערעור). ביום 18.1.2015 הגישה איילון תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בה עתרה לחייב את כלל בהשתתפות במחצית מן הסכומים ששילמה למבוטחיה, זאת מכוח ביטוח כפל ובהתאם להוראות סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח). בכתב תביעתה טענה, כי הפוליסה מכוחה שילמה את תגמולי הביטוח היא פוליסה לביטוח אחריות מקצועית המבטחת את חיוביה של סולל בונה כלפי צדדים שלישיים (לרבות מקורות, מזמינת העבודה), וכי היא כוללת סיכונים זהים לאלו שבוטחו בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית שהוציאה כלל לסולל בונה. כלל טענה מנגד, כי פוליסת אחריות מקצועית של איילון אינה חלה בנסיבות העניין; כי איילון שילמה את תגמולי הביטוח רק מאחר שפוליסת עבודות קבלניות שלה חלה על האירוע; וכי בחירתה להפעיל דווקא את פוליסת אחריות מקצועית שלה, נבעה כפי הנראה מרצונה "למצוא לה שותפים לתשלום". עוד טענה כלל כי פוליסת אחריות מקצועית שהוציאה לסולל בונה ממילא אינה חלה על האירוע, לנוכח תחולת החריגים המנויים בה, ולפיכך לא מתקיים בענייננו ביטוח כפל. הפוליסות לצורך הדיון, ומפאת חשיבותן, יובאו להלן הוראות חוזי הביטוח המרכזיות הרלוונטיות לענייננו. א. פוליסת איילון לביטוח עבודות קבלניות פוליסת איילון לביטוח עבודות קבלניות, אשר הוצאה בקשר עם הפרויקט, היא פוליסה מסוג "כל הסיכונים", והיא כוללת הוראות בדבר ביטוח רכוש (פרק א' לפוליסה), חבות כלפי צד שלישי (פרק ב' לפוליסה) וחבות מעבידים (פרק ג' לפוליסה). ברשימה המצורפת לפוליסה, הוסכם כי הרכוש עליו מתבצעת העבודה והרכוש הסמוך לו, המבוטחים לפי פרק א' בפוליסה, מוצאים מכלל הכיסוי הביטוחי לפי פרק ב' לפוליסה (שעניינו בחבות כלפי צד שלישי), ולפיכך ענייננו בביטוח רכוש לפי הוראות פרק א' לפוליסה. כיסוי זה מכסה הפסד או נזק פיזי לרכוש כמפורט להלן: "The Insurers will indemnify the Insured, subject to the Conditions Memoranda and Exclusions contained herein against physical loss or damage to the permanent and temporary works […]". "Occurrence: an accident or event including repeated or repeated injurious exposure to conditions during the Period of Insurance which result in Bodily Injury or Property Damage neither expected nor intended from the standpoint of the Insured. Property Damage: Loss of or physical damage to property". סעיף 1 לפרק הסייגים לפוליסה מחריג מן הכיסוי את כל ההוצאות הנחוצות לתיקון הרכוש החלפתו, הנובעות מתכנון לקוי, עבודה לקויה או חומרים לקויים: "The Insurers shall not be liable for: 1. Defective Part All costs rendered necessary by defects of material workmanship design plan or specification and should damage occur to any portion of the Property Insured containing any of the said defects the cost of replacement or rectification which is hereby excluded is that cost which would have been incurred if replacement or rectification of the property insured had been put in hand immediately prior to the said damage. For the purpose of this policy and not merely this exclusion it is understood and agreed that any portion of the Property Insured shall not be regarded as damaged solely by virtue of the existence of any defect of material workmanship design plan or specification". ב. פוליסת איילון לביטוח אחריות מקצועית בגדרי הפוליסה לביטוח אחריות מקצועית התחייבה איילון, בכפיפות לתנאי הפוליסה, לשפות את המבוטחים בקשר עם אובדן הנובע מתביעה בגין היפר חובה מקצועית שנעשה בתום לב, ואשר מקורו במעשה רשלנות, טעות או השמטה, אשר נעשו על-ידי המבוטח במסגרת עיסוקו המפורט ברשימה המצורפת לפוליסה. "מקרה הביטוח" הוגדר בפוליסה באופן הבא: "The Insured Event: Breach of a professional duty in good faith, arising from a negligent act (or omission), error or oversight, committed or alleged to have been committed by the Insured in the course of the Insured's Occupation as detailed in the Schedule". סעיף 8 לפרק החריגים מחריג מאחריות המבטחת הוצאות שהוצאו על-ידי המבוטח לתיקון העבודה שביצע. לצד זאת נקבע, כי ההחרגה האמורה לא תחול מקום בו בית משפט, בורר, גוף שיפוטי או מעין שיפוטי פסק כי יש לבצע את העבודה מחדש על-ידי גורם אחר (להלן: הסייג לחריג): "The Company shall not be liable […] in respect of: … 8. Expenses incurred by the Insured for the repair and/or reinstatement of work per se that was performed, and receipts which are the subject of a demand to the Insured for reimbursement to his customers. This exclusion shall not apply where a court and/or arbitrator and/or other body of judicial or quasi-judicial standing has ruled that the work performed by the Insured is to be performed anew by another body, on condition that these expenses form part of a third party claim or were adjudicated in favor of a third party". תניה נוספת הרלוונטית לענייננו, היא תניית "Cross Liability" (אחריות צולבת), תובא בהמשך הדברים. ג. פוליסת כלל לביטוח אחריות מקצועית כלל הנפיקה לסולל בונה פוליסת אחריות מקצועית מידי שנה בין השנים 2008-2011. הצדדים אינם חלוקים על כך שהפוליסה הרלוונטית לענייננו היא הפוליסה שהופקה בשנת 2009, הכוללת כיסוי רטרואקטיבי מיום 1.1.1998. בגדרי פוליסה זו, התחייבה כלל – בדומה לפוליסת אחריות מקצועית של איילון – לשפות את סולל בונה בגין אחריותה כלפי צד שלישי בגין "מקרה הביטוח" הבא: "הפר חובה מקצועית שנעשה בתום לב ושמקורו ברשלנות, טעות או מחדל או השמטה שנעשו או שנטען שנעשו על-ידי המבוטח [...] בעיסוק המבוטח כמפורט ברשימה ובפוליסה זו". העיסוק המבוטח, על פי הרשימה המצורפת לפוליסה, כולל בין היתר "תכנון, ייעוץ, פיקוח וניהול ותיאום פרויקטים". גם כאן – אף זאת בדומה לפוליסת אחריות מקצועית של איילון – הותנה בסעיף 11 לחריגי הפוליסה, כי הפוליסה אינה מכסה – "הוצאות שהוצאו לתיקון ו/או להשבה לקדמות של העבודה וכן תקבולים שנתבע המבוטח להחזיר. לעניין חריג זה "העבודה" משמעה עבודות שבוצעו על-ידי המבוטח כמוגדר בעיסוק המבוטח בפוליסה וכן עבודות הבניה/הקמה עצמן". עם זאת, בפוליסת כלל נעדר הסייג לחריג המופיע בסיפא לסעיף 11 לפרק ההחרגות בפוליסת איילון. תניה נוספת הרלוונטית לענייננו, הוא ה"תנאי [ה]מיוחד" (על פי כותרתו), המחריג מתחולת הפוליסה כל אירוע או נזק המכוסים בפוליסת עבודות קבלניות של המבוטח: "על אף כל העשוי להשתמע אחרת מפוליסה זו, מובהר כי הפוליסה אינה מכסה כל ארוע/נזק המכוסים באחת ו/או יותר מהפוליסות הבאות: עבודות קבלניות ו/או חבות מוצר ו/או חבות כלפי צד ג' של המבוטח" (ראו: בעמ' 4 לפוליסה). על פרשנות הוראות הפוליסות שלעיל, ובפרט על משמעות החריגים המנויים בהן, נסוב פסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי לא עומדת לאיילון זכות השתתפות כלפי כלל מכוח ביטוח כפל, ולפיכך דחה את תביעת איילון. אעמוד להלן בקצרה על עיקר קביעותיו ואגב הדיון ארחיב בסוגיות שבמחלוקת. בית המשפט המחוזי בחן תחילה האם פוליסת עבודות קבלניות של איילון מעניקה כיסוי ביטוחי לשלושת הכשלים שבדיון, כולם או חלקם. בחינה זו נדרשה בשל ה"תנאי המיוחד" בפוליסת אחריות מקצועית של כלל, המחריג מתחולתה נזק המכוסה בפוליסת עבודות קבלניות של המבוטח. לאחר שבחן את הפוליסה כאמור, קבע בית המשפט כי זו חלה על הכשל שהתגלה בתפרי ההתפשטות במובל. בתוך כך, קבע כי הנזק הפיזי לפרויקט התבטא בנזילות המים מן המובל שאמור היה להיות אטום. בהתייחס לתחולתו של סעיף 1 לחריגי הפוליסה, שעניינו בנזק הנגרם לפרויקט כתוצאה מתכנון, עבודה או חומרים לקויים, קבע כי "הנזק לפרויקט שהצריך תיקון הינו דליפת המים דרך תפרי ההתפשטות, ולא התפרים כשלעצמם", וכי לנוכח האמור, החריג אינו חל לעניין הכשל בתפרי ההתפשטות. בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה דומה בכל הנוגע לנזקים שנגרמו לפני הבטון הפנימיים של קירות המובל כתוצאה מהכשל בתכנונו ובביצועו של הבטון. עם זאת, קבע כי נזק זה בא בגדרו של סעיף 3 לפרק ההחרגות, המחריג מן הכיסוי הביטוחי נזקי קורוזיה, תוך שנדחתה טענת כלל להרחבת חזית אסורה. כמו כן, נדחתה טענת איילון ולפיה יש להסיק מסעיף 8 להרחבות הפוליסה, הדן בבסיס השיפוי, כי הפוליסה חלה רק על ביצוע עבודות מאותו הסוג של העבודות שניזוקו. משהגיע למסקנה כי פוליסת עבודות קבלניות של איילון חלה אך על הכשל בתפרי ההתפשטות, נפנה בית המשפט המחוזי לדון בשאלת תחולתה של פוליסת אחריות מקצועית של איילון על שני הכשלים הנוספים. בעניין זה העלתה כלל שתי טענות מרכזיות: האחת, כי פוליסת אחריות מקצועית של איילון אינה מכסה את חבותה של סולל בונה כלפי מקורות – המבוטחת עמה באותה פוליסה – כצד שלישי. והשנייה, כי חל בנסיבות העניין החריג שבסעיף 8 לפוליסה, המוציא מכלל כיסוי הוצאות שהוצאו לתיקון העבודה עצמה וכן תקבולים אשר נדרש מן המבוטח להשיב ללקוח. באשר לטענה הראשונה קבע בית המשפט המחוזי, כי יש לפרש את סעיף 10 לתנאי הפוליסה, שכותרתו "Cross Liability", ככזה המסדיר גם את יריבותם ההדדית של המבוטחים בינם לבין עצמם, וזאת על יסוד פרשנותו את אומד דעת הצדדים לפוליסה בעניין זה. באשר לטענה השנייה קבע, כי הנזק בו עסקינן נופל לגדרו של חריג 8 לחריגי הפוליסה. יחד עם זאת, מצא בית המשפט המחוזי כי חל בענייננו הסייג לחריג, המנוי בסיפת החריג, ולפיו זה לא יחול במקרה בו גוף שיפוטי או מעין שיפוטי הורה על ביצוע העבודה מחדש. בהקשר זה צוין כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי כך הוסכם בגישור, ונקבע כי יש לראות בהסדר הפשרה עליו חתמו הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין, ככזה העונה על דרישות הסייג. סיכומו של דבר, נפסק כי פוליסת אחריות מקצועית של איילון חלה בנסיבות ענייננו. משמצא כי פוליסת אחריות מקצועית של איילון חלה על האירוע, נפנה בית המשפט המחוזי לבחון האם חלה גם פוליסת אחריות מקצועית של כלל. בית המשפט המחוזי קבע כי זו אינה חלה בנסיבות המקרה. ראשית, נקבע כאמור כי הפוליסה אינה חלה ביחס לנזקים שנגרמו בגין הכשל בתפרי ההתפשטות לגביו קבע כי הוא חוסה תחת פוליסת עבודות קבלניות של איילון. באשר לשני הכשלים הנותרים, אי-עמידות המובל מפני רעידות אדמה ואי-התאמת הבטון בקירות המובל, נקבע כי אלו הוחרגו מן הכיסוי מכוח חריג 11 לפרק ההחרגות שבפוליסה, הדומה בעיקרו לחריג 8 בפוליסת איילון, אשר נדון לעיל. עוד נקבע כי משעה שפוליסת כלל אינה כוללת סייג לחריג, בשונה מפוליסת איילון, היא אינה חלה על שני הכשלים הנותרים. בטרם סיום, ובבחינת למעלה מן הצורך, קבע בית המשפט כי סולל בונה לא מסרה לכלל הודעה על התביעה בתוך תקופת הביטוח, אף שלא נדרש להשלכותיה של קביעה זו. סיכומו של דבר, משמצא כי פוליסת כלל אינה חלה בנסיבות המקרה, קבע בית המשפט המחוזי כי לא התקיים ביטוח כפל בענייננו, ודחה את תביעת איילון. מכאן הערעור שלפנינו. תמצית טענות הצדדים איילון עותרת לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולחיובה של כלל במחצית מתגמולי הביטוח ששילמה. טענותיה העיקריות הן, בתמצית, כי שלושת הכשלים שהתגלו במובל אינם מכוסים בפוליסת עבודות קבלניות שהנפיקה, וכפועל יוצא מכך, אף לא אחד מהם מוחרג מפוליסת אחריות מקצועית של כלל; כי פרשנותם הנכונה של החריגים לפוליסות אחריות מקצועית, שלה ושל כלל, מובילה למסקנה שהחריגים אינם חלים במקרה דנן; וכי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי לא נמסרה לכלל הודעה על התביעה בתוך תקופת הביטוח. על יסוד כל אלה, טוענת איילון כי הנזקים בגינם שולמו תגמולי הביטוח חוסים כולם תחת פוליסות אחריות מקצועית שלה ושל כלל, ומשכך מתקיים בענייננו ביטוח כפל וקמה לה מכוחו זכות כלפי כלל להשתתפות בתגמולי הביטוח ששילמה. כלל מצידה סומכת ידה על התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי ועל עיקר מסקנותיו. עם זאת, היא חולקת על קביעותיו בשלושה עניינים עיקריים: החלת חריג נזקי הקורוזיה שבפוליסת עבודות קבלניות של איילון על הכשל בבטון וקביעתו כי הפוליסה אינה חלה בענייננו; פרשנות בית המשפט המחוזי לתניית האחריות הצולבת בפוליסת אחריות מקצועית של איילון וקביעתו כי זו מסדירה את יריבותם ההדדית של המבוטחים בפוליסה; וקביעתו של בית המשפט המחוזי ולפיה הסדר הפשרה שנחתם בין מקורות והקבלן הראשי מקיים את הסייג לחריג 8 שבפוליסת איילון. ממכלול האמור מבקשת כלל להסיק, כי פוליסת אחריות מקצועית של איילון אינה חלה על האירוע וזו, מסיבותיה שלה, בחרה לשלם את תגמולי הביטוח כמתנדבת. לחלופין, וככל שיוחלט לקבל את הערעור, עותרת כלל להכרעה בסוגיות בהן נמנע בית המשפט המחוזי מלדון ולהכריע, בהן שאלת חלוקת האחריות והנזק בין הגורמים השונים שנטלו חלק בפרויקט לגבי כל אחד מן הכשלים שהתגלו במובל, וקביעת שיעור חלקה של סולל בונה בכשלים אלה. דיון והכרעה לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי לעשות. אקדים ואומר כי על אף שאיני רואה עין בעין עם בית המשפט המחוזי את כל הסוגיות שבמחלוקת, מקובלת עליי מסקנתו כי בנסיבות העניין פוליסת אחריות מקצועית של כלל אינה חלה על הנזקים שבמחלוקת ולפיכך אין לפנינו ביטוח כפל. למעשה, די היה במסקנה זו כדי להוביל לדחיית תביעתה וערעורה של איילון. עם זאת, אוסיף ואדרש לסוגיות המרכזיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, כפי שיפורטו להלן. ביטוח כפל תביעת איילון להשתתפותה של כלל בתגמולי הביטוח ששילמה, מיוסדת על טענתה לקיומו של "ביטוח כפל" לאחריותה המקצועית של סולל בונה לכשלים שנפלו בפרויקט, אשר בוטחה פעמיים: פעם אחת בפוליסת איילון אשר ביטחה את אחריותה המקצועית של סולל בונה בפרויקט הרלוונטי, ופעם שנייה בפוליסת כלל אשר ביטחה את אחריותה המקצועית של סולל בונה בתקופה הרלוונטית. חלוקת נטל החיוב בין המבטחים השונים, מקום בו קיים למבוטח ריבוי ביטוחים בגין אותו אירוע או נזק, מוסדרת בהוראת סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, המורה, בין היתר, כדלהלן: "(א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו. (ב) [...] (ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף. (ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח". הוראה זו, המצויה בפרק העוסק ב"ביטוח נכסים" חלה גם על ביטוח אחריות, "בשינויים המחויבים", מכוח הוראת סעיף 67 לחוק חוזה הביטוח. צירוף הוראות אלה מורה, כי מקום שבו בוטחה אחריותו המקצועית של מבוטח אצל יותר ממבטח אחד לתקופה חופפת, אחראים המבטחים כלפי המבוטח ביחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף, ובינם לבין עצמם – לפי היחס שבין סכומי הביטוח. באופן זה, מקנה הוראת סעיף 59(ד) לחוק, העוסקת במישור היחסים שבין המבטחים השונים, למבטח שנשא בנטל תשלום תגמולי הביטוח, זכות תביעה ישירה להשתתפות כלפי המבטחים האחרים. זכות זו להשתתפות, הנוצרת על רקע ריבוי חייבים, "מבוססת על התפיסה שלפיה, מקום שבו שניים או יותר צריכים לשאת בחיוב מסוים, יש לחלק את נטל החיוב ביניהם באופן צודק" (רע"א 3948/97 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(3) 769, 780 (2001)). תנאי להיווצרות ביטוח כפל הוא קיומן של שתי פוליסות (או יותר) העומדות בתוקפן בעת קרות מקרה הביטוח ומכסות את אותו סיכון (ירון אליאס דיני ביטוח 1358 (מהדורה שלישית, 2016) (להלן: אליאס)). מצב של ביטוח כפל עשוי להיווצר גם כשאין מדובר בפוליסות זהות, ובלבד שהפוליסות מכסות את אותו סיכון. עם זאת, תנאי זה אינו תנאי מספיק, ויש להראות כי האירוע הביטוחי המסוים מכוסה על-ידי שתי הפוליסות (שם, בעמ' 1366). לפיכך, איילון לא תהא זכאית להשתתפות ככל שיתברר כי אחת המבטחות, איילון או כלל, אינה חבה לפי הוראות הפוליסה שהנפיקה, אם מחמת העדר כיסוי למקרה הביטוח ואם בשל חלותו של סייג לחבותה. ואכן, כלל מבקשת להדוף את תביעת ההשתתפות של איילון בשתי הטענות: כי איילון אינה חבה בשיפוי המבוטח (סולל בונה) בקשר עם הכשלים שהתגלו במובל על פי הוראות הפוליסה שהנפיקה; וכי כלל אינה חבה בשיפוי המבוטח בגין כשלים אלה על פי הוראות הפוליסה שהיא הנפיקה. די בקבלת טענה אחת מן השתיים, כדי להוביל לדחיית תביעת איילון. כאמור, הגעתי למסקנה כי פוליסת אחריות מקצועית של כלל אינה מקנה כיסוי ביטוחי לחבותה של סולל בונה בגין הנזקים הנדונים. זאת, בשל תחולתו של הסייג לחבותה הקבוע בסעיף 11 לפרק ההחרגות בפוליסה, ולפיו אין הפוליסה מכסה הוצאות שהוצאו לתיקון או להשבה לקדמות של העבודה. עם זאת, ראיתי לנכון לדון בסוגיות המרכזיות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, לאור המשקל שניתן לסוגיות אלה בטיעוני הצדדים, ועל מנת להעמיד דברים על מכונם. מהלך הדיון יהיה, אפוא, כדלהלן: ראשית, נבחן האם פוליסת איילון לביטוח עבודות קבלניות מעניקה כיסוי ביטוחי לשלושת ראשי הנזק שבדיון, כולם או חלקם. בחינה זו נדרשת מאחר שפוליסת אחריות מקצועית של כלל מחריגה מתחולתה נזק המכוסה בפוליסת עבודות קבלניות של המבוטח. לפיכך, ככל שיימצא כי נזק מסוים מכוסה בפוליסת עבודות קבלניות, תידחה תביעת איילון להשתתפות לגבי נזק כאמור. שנית, תיבחן השאלה האם פוליסת אחריות מקצועית של איילון מעניקה לסולל בונה כיסוי ביטוחי לחבותה בגין הנזקים הנדונים. בהקשר זה תיבחן תחילה השאלה האם הפוליסה מקנה לסולל בונה כיסוי ביטוחי כלפי מקורות, בהיותן מבוטחות באותה פוליסה, ובשים לב לתניית "אחריות צולבת" שבפוליסה. ולבסוף, תיבחן השאלה האם פוליסת אחריות מקצועית של איילון ופוליסת אחריות מקצועית של כלל מקנות לסולל בונה כיסוי ביטוחי לחבותה בגין הנזקים הנדונים. בהקשר זה ייבחן הסייג לכיסוי, הקיים בשתי הפוליסות, ולפיו הפוליסות אינן מכסות הוצאות שהוצאו לתיקון או להשבה לקדמות של העבודה. כאמור, ככל שהן פוליסת אחריות מקצועית של איילון, והן פוליסת אחריות מקצועית של כלל, מקנות כיסוי ביטוחי לאיזה מן הנזקים הנדונים, עשויה כלל להידרש להשתתף בנטל החיוב מכוח ביטוח כפל בגין הנזק האמור, זאת בכפוף לבחינת טענות נוספות שהעלתה כלל שטרם הוכרעו בשל התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. חוזה ביטוח ופרשנותו ענייננו בפרשנותן של הוראות פוליסת הביטוח של איילון וכלל. לפיכך, בטרם אדרש לסוגיות השנויות במחלוקת, אעמוד בקצרה על התשתית הנורמטיבית העקרונית לפרשנותו של חוזה ביטוח, לאורה יש לדון בסוגיות שלפנינו. היקף חבותן של המבטחות לנזקים שבבסיס הדיון נגזר מחוזי הביטוח בהן התקשרו עם מבוטחן. התקשרות חוזית זו נועדה ליתן למבוטח הגנה מפני קרות נזק מסוים, כפי שהוגדר בחוזה הביטוח. חוזה זה נותן ביטוי למידת המחויבות שחברת הביטוח היתה מוכנה ליטול על עצמה, ולהיקף הסיכונים שקיבלה על עצמה לכסות. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע אם אירוע שגרם לנזק הוא בבחינת 'מקרה ביטוח' שיש להטיל בגינו חבות על המבטח, עליו לתור אחר גבולות הסיכון עליו הסכימו הצדדים בעת כריתת החוזה, ולבחון האם מדובר באירוע הנובע מהתממשותו של סיכון כאמור (ראו: רע"א 9849/17 פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 15 לפסק הדין של השופט י' עמית (4.6.2019) והאסמכתאות הנזכרות שם; דנ"א 5325/19 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פיקאלי, פסקה 66 לפסק הדין של השופט ח' מלצר (7.7.2021) (להלן: דנ"א פיקאלי). ככלל, על פי הפסיקה שנתגבשה, יש לפרש חוזה ביטוח בהתאם לכללי הפרשנות הרגילים החלים בפרשנות חוזים: על פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא נלמדת מלשון החוזה ומנסיבותיו החיצוניות. עם זאת, על רקע מאפייניו הייחודיים של חוזה הביטוח, בהם פערי הכוחות בין המבטח למבוטח; יכולתו המוגבלת של המבוטח להשפיע על עיצובו של החוזה שהוא על פי רוב חוזה אחיד; ומורכבותו של חוזה הביטוח שתניותיו אינן תמיד פשוטות להבנה, הותוו בפסיקה כללים לפרשנות פוליסות ביטוח (ראו, מני רבים: ע"א 5775/02 נווה גן בניה פיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(2) 307, 315 (5.1.2004) (להלן: עניין נווה גן הראשון); ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש, פסקאות 23-22 לפסק הדין של השופטת א' פרוקצ'יה (25.6.2007) (להלן: עניין קדוש); ע"א 4688/02 כהן נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(5) 26, 38 (2005) (להלן: עניין כהן); ע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1) 221, 230 (1993) (להלן: עניין שלו)). כך נקבע, כי כאשר לא ניתן להתחקות אחר תכליתו הסובייקטיבית של החוזה, יש לפרשו על פי התכלית העסקית שהפוליסה נועדה להגשים, המוסקת מתכליתו האובייקטיבית של החוזה. תכלית זו היא "התכלית הטיפוסית המתחשבת באינטרסים המקובלים על צדדים הוגנים ליחס החוזי. היא נלמדת מסוג ההסכם ומהטיפוס שאליו הוא שייך. היא נגזרת מהגיונו. היא מוסקת מלשונו" (ראו: עניין שלו, בעמ' 228; ראו גם: עניין קדוש, בפסקאות 23-22, 31 ו-38 לפסק הדין של השופטת א' פרוקצ'יה; ע"א 7436/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ חברה לבניה בע"מ, פסקאות 43-42 (6.7.2017); אליאס, בעמ' 84-81). כן נקבע כי ככלל "יש לפרש את הפוליסה על פי המשמעות המילולית הרגילה, הפשוטה וההגיונית של מילותיה", תוך עמידה על מכלול תניותיה של הפוליסה כשלמות אחת. בעניין זה צוין כי "פירוש זה צריך להיות מתקבל על הלב ועל הדעת, שווה לכל נפש ומתיישב עם צרכי חיי היום-יום, והכל מתוך הנחה שהצדדים להתקשרות ביקשו ליתן ביטוי לכוונותיהם האמיתיות במילים שבחרו בתהליך הניסוח" (ע"א 453/11 מ.ש מוצרי אלומיניום בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 27 (21.8.2013)). חבות המבטחת, כעולה מחוזה הביטוח, אינה גודרת עצמה רק לקרות 'מקרה הביטוח', וזו עשויה להצטמצם בשל תניות חוזיות המסייגות את חבות המבטחת או את היקפה (סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח). סייגים אלה שוללים או מצמצמים את אחריות המבטח לנזקים אשר לולא הסייג היו מכוסים על-ידי חוזה הביטוח. באשר לסייגים אלה המגבילים את היקף הכיסוי הביטוחי, נקבע כי יש לפרשם באורח מצמצם באופן המתיישב עם תכליתה של הפוליסה (ראו, למשל: ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פסקה 10 (1.2.1993); ע"א 2016/00 רוזנצוויט נ' רוזנבליט, פסקה 14 לפסק הדין של השופטת מ' נאור (28.5.2002); עניין קדוש, בפסקאות 62-59 לפסק הדין של השופטת א' פרוקצ'יה; עניין שלו, בעמ' 326; אליאס, בעמ' 104-102). עם זאת נקבע, כי "יש לכבד תניה מפורשת שמסייגת את הכיסוי הביטוחי, עליה הסכימו הצדדים" (דנ"א פיקאלי, בפסקה 68 לפסק הדין של השופט ח' מלצר). ומכאן לסוגיות השנויות במחלוקת. תחולת פוליסת איילון לביטוח עבודות קבלניות על האירוע השאלה הראשונה שיש לבחון היא, אם כן, האם פוליסת איילון לביטוח עבודות קבלניות מעניקה כיסוי ביטוחי לשלושת ראשי הנזק שבדיון, כולם או חלקם. כזכור, פוליסת אחריות מקצועית של כלל, היא הפוליסה שמכוחה נתבעת השתתפותה, מחריגה מן הכיסוי הביטוחי נזק המכוסה בפוליסת עבודות קבלניות של המבוטח. בית המשפט המחוזי קבע כי פוליסה זו חלה על שניים מן הכשלים: הכשל בתפרי ההתפשטות של המובל אשר בוצעו באופן שאינו אוטם את המים הזורמים בלחץ במובל, וכן על אי-התאמת הבטון בקירות המובל למים החומציים הזורמים במובל, ואיכול פני הבטון הפנימיים של קירות המובל עקב כך. לצד זאת קבע, כי הכשל האחרון מוחרג מן הכיסוי הביטוחי בשל חריג ה"קורוזיה" שבפוליסה. מסקנת הדברים היתה, כי פוליסת עבודות קבלניות חלה על הכשל בתפרי ההתפשטות ולפיכך זה מוחרג מפוליסת אחריות מקצועית של כלל. הצדדים אינם חלוקים על כך שהפוליסה אינה חלה על הכשל שבאי-עמידות המובל לרעידות אדמה, אולם הם חלוקים באשר לשני הכשלים הנוספים. איילון חולקת על קביעת בית המשפט המחוזי ולפיה הפוליסה חלה על הנזקים שנגרמו עקב הכשל בתפרי ההתפשטות; ואילו כלל חולקת על קביעתו ולפיה זו אינה חלה על הנזקים שנגרמו עקב הכשל בתכנון ובביצוע הבטון. חובתה של מבטחת לתשלום תגמולי ביטוח קמה, כאמור, כאשר הנזק שנגרם נובע מהתממשות סיכון המכוסה בפוליסה, וכאשר הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים המכוסים בפוליסה (אליאס, בעמ' 438), והכל בכפוף לחריגי הפוליסה. בענייננו, הוראות הפוליסה לביטוח עבודות קבלניות מלמדות כי הסיכון והנזק המכוסים בפוליסה הם אירוע תאונתי ובלתי צפוי שגרם לאובדן או לנזק פיזי לרכוש (ראו: הגדרת היקף הכיסוי הביטוחי בעמ' 12 לפוליסה, וכן הגדרת "Occurrence"). סעיף 1 לפרק ההחרגות בפוליסה, מוסיף ומחריג מתחולתה הוצאות לתיקון או להחלפה הנובעות מתכנון לקוי, עבודה לקויה או חומרים לקויים: "All costs rendered necessary by defects of material workmanship design plan or specification and should damage occur to any portion of the Property Insured containing any of the said defects the cost of replacement or rectification which is hereby excluded is that cost which would have been incurred if replacement or rectification of the property insured had been put in hand immediately prior to the said damage. For the purpose of this policy and not merely this exclusion it is understood and agreed that any portion of the Property Insured shall not be regarded as damaged solely by virtue of the existence of any defect of material workmanship design plan or specification". בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי אמנם נגרם נזק פיזי לפרויקט, בקובעו כי "עצם נזילת מים ממובל שאמור להיות אטום, היא בגדר נזק פיסי". באשר לחריג לכיסוי, פירש את החריג האמור בזה האופן: "סעיף 1 להחרגות [...] דן בנזק לפרויקט כתוצאה מעבודה לקויה, תכנון לקוי או חומרים לקויים [...] הסעיף מחריג הוצאות תיקון או החלפה שהוצאו לפני התרחשות הנזק". על רקע פרשנותו זו, דחה את טענת איילון כי יש להחיל את החריג על הכשל בתפרי ההתפשטות, מאחר שהנזילות שהתגלו היו מועטות ואילו העבודות שבוצעו נועדו למנוע נזילות עתידיות גם מתפרים מהם טרם אירעו נזילות. בתוך כך, קבע כי "הנזק לפרויקט שהצריך תיקון הינו דליפת המים דרך תפרי ההתפשטות ולא התפרים כשלעצמם" וכי אין להבחין בין תפרים מהם כבר אירעה דליפה לבין אחרים, שעה ש"תכלית ההוראה האמורה היא להבחין בין החלק הפגום כשלעצמו, ולעניין זה יש להתייחס לתפרי ההתפשטות כמכלול, לבין הנזק שגרם הפגם, יהא שעורו אשר יהא, אשר מלמד למעשה על מימוש הסיכון הכרוך בפגם". מסקנה זהה נגזרה גם ביחס לנזק הפיסי שנגרם לפני הבטון בקירות המובל, אולם משמצא בית המשפט המחוזי להחיל עליו את סעיף 3 לחריגי הפוליסה, הדן בנזקי קורוזיה, נקבע כי זה אינו חוסה תחת הפוליסה. כאמור, איילון משיגה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לתחולת החריג על הכשל בתפרי ההתפשטות. טענותיה העיקריות הן, כי האירוע שבענייננו אינו בא בגדרה של הגדרת מקרה ביטוח שבפוליסה, הדורש קיומו של נזק פיזי; וכי בית המשפט המחוזי לא דק פורתא בפרשנות סעיף 1 לחריגי הפוליסה. לטענתה, ההוצאות שבגינן נתבע השיפוי בענייננו נועדו לתיקון תכנונו וביצועו הלקויים של המובל, ולפיכך הן מוחרגות מן הכיסוי בהתאם להוראות החריג. עוד היא טוענת כי בעוד שהפוליסה מכסה את הנזקים הפיזיים שנגרמו לפרויקט כתוצאה מליקויים אלה, עלות תיקונם של הנזקים הפיזיים "נבלעה" בעלויות התיקון וההחלפה של הפריטים הלקויים, אשר חרגו ממנה לאין שעור. לשיטתה, בית המשפט המחוזי לא ביצע את ההבחנה הנחוצה בין ההוצאות לתיקון הנזקים הפיזיים (המכוסות) לבין ההוצאות לתיקון ולהחלפת הפריטים הלקויים (שאינן מכוסות). לעניין זה מפנה איילון לחוות דעתו של לויתן מיום 3.11.2020, אשר לא נסתרה, שבה צוין כי ההוצאות שהוצאו לתיקון הרכיבים הלקויים נדרשו כבר במועד מסירתו של המובל, עוד בטרם נגרמו לו הנזקים הפיזיים (ראו: סעיף 7 לחוות הדעת). לגישתה, ממכלול האמור יש להסיק כי פוליסת העבודות הקבלניות אינה חלה בהתייחס לכלל הכשלים שנתגלו במובל. כפי שאפרט להלן, אני סבורה כי בנסיבות המקרה, אף שאכן נגרמו לפרויקט נזקים פיזיים מסוימים שעשויים היו לחסות תחת הפוליסה, הנזקים בגינם נתבע השיפוי, שעיקרם בתיקון כשלי התכנון והביצוע שנפלו במובל, אינם באים בגדרו של מקרה הביטוח כמוגדר בהוראות הפוליסה, והם אף הוחרגו בסייגיה. נקודת המוצא לפרשנות פוליסת עבודות קבלניות בה עסקינן היא שתכליתה היא, כפי שעולה מלשונה, לבטח נזק פיזי, תאונתי ובלתי צפוי לרכוש. בהתאם להוראות הפוליסה, ככל שבתקופת הביטוח ייגרמו נזק או אובדן פיזיים תאונתיים לפרויקט המבוטח, ישפה המבטח את המבוטח בגין תיקונם, למעט נזק שהוצא מגדרי חבותו על פי חריגי הפוליסה. ענייננו בביטוח נכסים, אשר נועד לשפות את המבוטח בגין נזק שנגרם לרכושו (ראו סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח), במובחן מביטוח אחריות שנועד להגן על המבוטח מפני אחריותו לנזק שנגרם לאדם שלישי (סעיף 65 לחוק חוזה הביטוח). הכלל החל בביטוח נזקים (הן ביטוח נכסים והן ביטוח אחריות) הוא שיפוי המבוטח על הפסדו, כאשר מטרת השיפוי היא להחזיר את המבוטח, ככל האפשר, למצבו ערב התרחשותו של מקרה הביטוח, אלא אם הותנה אחרת (סעיף 56(ג) לחוק חוזה הביטוח; שחר ולר חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 119 (2005) (להלן: ולר); ע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70, 81 (1994)). תכנון לקוי, עבודה לקויה או חומרים לקויים הטעונים תיקון, כשלעצמם, אינם באים בגדרו של נזק פיזי תאונתי, כל עוד לא נגרם נזק כזה (וראו לעניין זה גם: עמיחי הררי ביטוח עבודות קבלניות 21-20 (1989) (להלן: הררי); עניין נווה גן הראשון, בעמ' 320-316). בענייננו, אף כי הזרמת המים במובל גרמה לפרויקט נזקים פיזיים, ואף אם נראה בדליפת המים ואיכול פני הבטון אירוע תאונתי, כל הכשלים בתכנונו ובביצועו של המובל היו קיימים ערב התרחשותו של האירוע, עוד לפני הזרמת המים במובל. לפיכך, שיפוי המבוטח בעלות תיקונם יעמידו במצב טוב יותר מן המצב בו היה אילולא אירע מקרה הביטוח. החריג לפוליסה מוסיף ומוציא מפורשות מגדר תחולתה הוצאות לתיקון או להחלפה הנובעות מתכנון לקוי, עבודה לקויה או חומרים לקויים, שהיו נדרשות לתיקון הנכס המבוטח לפני קרות הנזק. משמעות הדברים היא, שבעוד הפוליסה מכסה נזק פיזי, תאונתי ובלתי צפוי שנגרם לפרויקט, גם אם זה נגרם כתוצאה מתכנון, עבודה או חומרים לקויים, היא אינה מכסה הוצאות שהוצאו לתיקון כשלי התכנון או העבודה הלקויה אשר גרמו לאותו נזק פיזי. ובמילים אחרות: ככל שכשלי התכנון, העבודה או החומרים הלקויים גרמו לנזק פיזי תאונתי, יכוסה הנזק התאונתי, אולם לא הוצאות תיקון התכנון הלקוי, העבודה הלקויה או החומרים הלקויים שהיו קיימים עוד קודם להתרחשות הנזק הפיזי. כך למשל, מקום בו התמוטטה תקרה עקב כשל בתכנונו של עמוד תומך, הנזקים הנובעים מהתמוטטות התקרה יכוסו בהיותם נזק פיזי תאונתי, אולם עלות תיקון הכשל בתכנון העמוד התומך, כשל שהיה קיים עוד בטרם אירעה ההתמוטטות, לא תכוסה (וראו: הררי, בעמ' 20, 35-34; אליאס, בעמ' 441-439, ע"א 7439/06 מ.ג.מ.נ חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (25.1.2010); ע"א 10717/04 נווה גן א.כ. בניה פיתוח והשקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פסקאות 4-3 (5.6.2006) (זהו ערעור בגלגול נוסף של עניין נווה גן הראשון)). חריג זה מתיישב עם מטרת הפוליסה, אשר נועדה לכסות נזקים פיזיים תאונתיים העשויים להיגרם לרכוש, אך לא את מעשה הרשלנות שהוביל ליצירתם של נזקים אלה. מעשי רשלנות אלה מכוסים על פי רוב בפוליסת אחריות מקצועית (יעקב קיהל ביטוח חבויות בישראל 37 (מהדורה שנייה, 1992) (להלן: קיהל)). יישום הדברים בענייננו מוביל למסקנה, שנזקים פיזיים שנגרמו לרכוש בעקבות נזילת המים או בשל איכול קירות המובל, הבאים בגדרו של נזק פיזי תאונתי – מכוסים; ואילו הוצאות שהוצאו לתיקונם של כלל הכשלים בתכנון ובביצוע המובל שנועדו להתאמת המובל לייעודו – אינן מכוסות. בענייננו, אין מחלוקת של ממש שההוצאות שהוצאו על-ידי מקורות, אשר בגינן נתבע השיפוי, הוצאו, למעשה, לצורך תיקון הכשלים שנפלו בתכנונו ובביצועו של המובל, ולא לתיקונו של הנזק הפיזי התאונתי שנגרם עם הזרמת המים במובל (ראו: סעיפים 4-2, ו-7-6 לחוות דעת לויתן מיום 3.11.2020; עמ' 17-15 לחוות דעת גולדקלנג מיום 19.6.2019; דברי גולדקלנג בחקירתו הנגדית בדיון ההוכחות מיום 24.5.2021, בעמ' 28-27 לפרוטוקול). המסקנה מן האמור היא, כי כלל הכשלים במובל אינם מכוסים בפוליסות עבודות קבלניות של איילון. לנוכח מסקנה זו, אין צורך להידרש לטענות הצדדים בדבר תחולתו של סעיף 3 לחריגי הפוליסה, הדן בנזקי קורוזיה; ובדבר נפקותו של סעיף 8 לתנאי הפוליסה, הדן בבסיס השיפוי. תחולת פוליסת איילון לביטוח אחריות מקצועית אפנה עתה לבחינת השאלה האם פוליסת אחריות מקצועית של איילון מעניקה לסולל בונה כיסוי ביטוחי ביחס לכלל הכשלים אשר נתגלו במובל. סוגיה זו מעלה שתי שאלות משנה: האחת, האם הפוליסה מקנה לסולל בונה כיסוי ביטוחי כלפי מקורות, הגם ששתיהן מבוטחות באותה פוליסה; השנייה, עניינה בתחולתו של חריג 8 לחריגי הפוליסה, הדומה במהותו לחריג 11 לחריגי פוליסת כלל. אדון בהן לפי סדרן. אחריות צולבת (Liability" "Cross) סעיף 10 לתנאי פוליסת איילון, שכותרתו Liability" "Cross קובע כדלקמן: "Where the Insured's name as specified in the Schedule includes more than one person or legal entity, the cover under this chapter shall apply to each of the aforementioned individuals of the Insured, separately, as if this policy including its conditions, provisions and exclusions had been issued solely in his name, separately and independently from the existence of the other insured […] The Company's total liability for indemnity towards all the individuals of the Insured jointly shall not exceed the Limits of Liability". הצדדים נחלקו בשאלת פרשנותה של תניה זו – האם זו יוצרת יריבות ישירה בין סולל בונה ובין מקורות, על אף ששתיהן מבוטחות באותה הפוליסה. ובמילים אחרות: האם הפוליסה מכסה רק את חבותו של כל אחד מן המבוטחים כלפי צדדים שלישיים, או שהיא מכסה גם את חבותו של כל מבוטח כלפי מבוטח אחר. הצדדים הפנו בעניין זה לפסקי דין שונים של הערכאות הדיוניות התומכים בפרשנותם, כל צד ופרשנותו. כלל, אשר טוענת כי הפוליסה אינה מכסה את חבותו של מבוטח אחד כלפי משנהו, הפנתה להחלטתו של חברי, השופט י' עמית, בת"א (מחוזי חי') 487/02 צבי המרמן השקעות (1996) בע"מ נ' לבנברג תכנון ומדידות בהנדסה אזרחית בע"מ, פסקה 8 (9.8.2004), ואילו איילון, מנגד, הפנתה לשני פסקי דין בהם נקבע בדעת רוב, כי אין מניעה שאחד המבוטחים על פי הפוליסה ייחשב כצד שלישי כלפי משנהו (ראו: ע"א (מחוזי חי') 2898/04 אריה שרותי כוח אדם בע"מ נ' צמנטכל הנדסה ויזום הצפון בע"מ, פסקה 53 לפסק הדין של השופט ר' סוקול (29.11.2005) וראו גם את דעת המיעוט של חברי, השופט י' עמית בעניין זה, בפסקה 5; וכן ע"א 3430/06 יפרח אברהם חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' טלאל עומר בע"מ, פסקאות 14-13 לפסק הדין של השופט ר' סוקול; פסקאות 4-2 לפסק הדין של השופט ש' ברלינר, ופסקה 6 לפסק הדין של השופט י' עמית (9.8.2007)). בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את הפסיקה הנזכרת לעיל, קבע כי סעיף האחריות הצולבת בפוליסת איילון "מתיישב הן עם האפשרות הפרשנית ולפיה כל תכליתו היא להבטיח כי כוחו של הכסוי הביטוחי יהא יפה כלפי כל אחד מהמבוטחים ברשימה ללא תלות באחר והן עם האפשרות ולפיה נועד להסדיר גם את אחריות המבוטחים בינם לבין עצמם". בהמשך למסקנתו זו, פנה בית המשפט המחוזי לבחון את אומד דעת הצדדים, על יסוד מכלול הוראותיה של הפוליסה ועל יסוד התנהלותם, וקבע כי אלו סברו שהפרשנות השנייה היא הנכונה. עוד ציין כי אין להלום את עמדת כלל בעניין זה, משזו תוביל למצב שבו על אף היקפו הגדול של הפרויקט, היחסים בין מזמינת העבודה לקבלנים כלל לא בוטחו – תוצאה שאינה סבירה ויש בה כדי ללמד על אומד דעתם השונה של הצדדים. בתשובתה לערעור, טוענת כלל כי שגה בית המשפט המחוזי עת בחר לפרש את תניית "האחריות הצולבת" על רקע אומד דעת הצדדים. לפי טענתה, "אין המדובר בעניין פרשני ולא ניתן לקבל כי מבוטח יחשב כצד שלישי באותה פוליסה". לפיכך, היא עותרת לקביעת הלכה בנדון תוך אימוץ עמדתה לפרשנות הסעיף. עוד היא טוענת כי לא ניתן ללמוד מהתנהלותה של סולל בונה ומפנייתה לאיילון במסגרת תביעת הקבלן הראשי על "אומד דעת הצדדים", משעה שהצד הרלוונטי לבחינת שאלה זו הוא מקורות, המבוטחת הראשית בפוליסה. דין טענות כלל בהקשר זה להידחות. המונח Liability" "Cross או "אחריות צולבת" נועד לבטא את אחריותם של שני מבוטחים (או יותר) בפוליסה אחת, זה כלפי זה. אחריות צולבת נועדה להרחיב את הכיסוי הביטוחי, לא רק לכיסוי אחריותו של כל אחד מן המבוטחים כלפי צדדים שלישיים, אלא גם לכיסוי אחריותו של האחד כלפי משנהו. לפוליסה המונה מספר מבוטחים המעורבים באותו פרויקט, הכוללת תניית אחריות צולבת, יתרונות ברורים, כפי שנמנו בספרו של קיהל: "ראשית, כל הפועלים מבוטחים בתנאים זהים ואחידים, שהוסכמו עם הקבלן הראשי ואשר נראים בעיניו כתנאים משופרים התואמים את צרכיו [...] מכאן ששליטת היזם – או הקבלן הראשי – על תנאי הביטוח של קבלני משנה, בדרך של עריכת פוליסה מקיפה אחת – חיונית לצרכיו. שנית, בעריכת פוליסה מקפת אחת מוודא היזם שאכן מבוטחים כל קבלניו. בהעדר ביטוח משל עצמם עלול הנטל הכספי ליפול, בסופו של דבר, עליו, ולכן הוא מעדיף לערוך פוליסת ביטוח שיוכל לוודא את קיומה, מה גם שפוליסה זו מחסה אף את חבות קבלן המשנה כלפיו. שלישית, אין ספק כי עריכת פוליסה אחת חוסכת לפועלים כולם בעלויות הביטוח. קיומן של פוליסות נפרדות עלול לייקר את הביטוחים השונים [...]" (קיהל, בעמ' 54-53). לתניית "אחריות צולבת" יתרון נוסף וברור: בקרות נזק מן הסוג המבוטח בפוליסה, לכלל הגורמים המעורבים בפרויקט ישנה כתובת אחת לכיסוי הנזק. בכתובת יחידה זו יש כדי לחסוך התדיינויות בין הגורמים המעורבים, או בין מבטחיהם, באשר לזהות האחראי לנזק ולחלקו של כל אחד מהם באחריות. בחינת התניה שבענייננו מעלה כי זו אכן נועדה לכסות את אחריותם ההדדית של המבוטחים, זה כלפי זה. מסקנה זו מתבקשת מכמה טעמים: ראשית, הכותרת לתניה מכריזה עליה שמדובר בתניית "אחריות צולבת" המאפשרת תביעה הדדית בין מבוטחים באותה פוליסה. לפיכך, ככל שקם ספק מלשונה של התניה, באה הכותרת ומבהירה את הדרוש. שנית, תוכן התניה מלמד כי הכיסוי הביטוחי יחול על כל אחד מן המבוטחים כאילו הוצאה הפוליסה על שמו בלבד, על כל הוראותיה וחריגיה, וללא תלות בקיומם של מבוטחים נוספים. במובן זה ניתן לראות את הפוליסה כמאחדת שורה של פוליסות נפרדות, בין המבטחת לבין כל אחד מן המבוטחים, כאשר זכותו של כל מבוטח לכיסוי ביטוחי היא זכות עצמאית ובלתי תלויה בקיומם של המבוטחים הנוספים (והשווה: אליאס, בעמ' 1268). שלילת הכיסוי הביטוחי מן המבוטח כלפי מבוטחים אחרים באותה פוליסה, מותיר את המבוטח עם גירעון ביטוחי שאינו מתיישב עם הוראה זו. לפיכך, מתן הכיסוי לסולל בונה כאילו הוצאה הפוליסה על שמה בלבד משמעו מתן כיסוי גם לחבותה כלפי מקורות, תוך התעלמות מן העובדה שזו מבוטחת לצדה באותה פוליסה. אוסיף כי זוהי גם הפרשנות המקובלת בספרות המקצועית לנוסח התניה שבענייננו. קרי: כיסוי יריבותם ההדדית של מבוטחי הפוליסה. כך למשל, כותב אליאס בספרו: "אחריות צולבת (Liability Cross) היא אחריות של שני מבוטחים או יותר זה כלפי זה. הפוליסה עשויה לכסות אחריות זו, היינו, לבטח את היריבות ההדדית בין המבוטחים לבין עצמם. קיומו של כיסוי שכזה מותנה, בדרך-כלל, בהימצאותו של סעיף מפורש בפוליסה המורה כי כל אחד מהמבוטחים הוא צד שלישי כלפי משנהו" (בעמ' 1266). "תניה טיפוסית המכסה את אחריותם הצולבת של המבוטחים מורה כדלקמן: 'נכללו בשמו של המבוטח כמפורט ברשימה יותר מאדם או גוף משפטי אחד, יחול החיסוי של פוליסה זאת על כל אחד מיחידי המבוטח, כאמור לעיל, בנפרד כאילו הוצאה על שמו בלבד פוליסה זאת על תנאיה, הוראותיה וחריגיה, כשהיא נפרדת ובלתי תלויה בקיומם של המבוטחים האחרים'" (שם, בה"ש 179). וראו דברים דומים בספרו של קיהל, בעמ' 55, וכן בספרו של הררי, בעמ' 40-39. יש לקבוע, אפוא, שפוליסת אחריות מקצועית של איילון מקנה לסולל בונה כיסוי ביטוחי גם לחבותה כלפי מקורות. פוליסות אחריות מקצועית של איילון וכלל – החריג לכיסוי הן פוליסת אחריות מקצועית של איילון והן פוליסת אחריות מקצועית של כלל מעניקות לסולל בונה כיסוי ביטוחי בגין הפרת חובה מקצועית של המבוטח שנעשתה בתום לב, ושמקורה ברשלנות, טעות או מחדל. על רקע האמור, הנזקים שנגרמו למקורות בשל כשלים שנפלו בתכנון המובל או בביצועו על-ידי סולל בונה מכוסים, לכאורה, בשתי הפוליסות. טענת כלל היא, כי הנזקים שבענייננו הוחרגו מן הכיסוי בשתי הפוליסות. מוקד המחלוקת הוא בפרשנותו של סעיף 8 לפרק החריגים לפוליסת איילון, הקובע כי פוליסת איילון אינה מכסה – "Expenses incurred by the Insured for the repair and/or reinstatement of work per se that was performed and receipts which are the subject of a demand to the Insured for reimbursement to his customers". באופן דומה, קובע סעיף 11 לפרק החריגים בפוליסת כלל, כי הפוליסה אינה מכסה – "הוצאות שהוצאו לתיקון ו/או להשבה לקדמות של העבודה וכן תקבולים שנתבע המבוטח להחזיר. לענין חריג זה "העבודה" משמעה עבודות שבוצעו על-ידי המבוטח כמוגדר בעיסוק המבוטח בפוליסה וכן עבודות הבניה/ הקמה עצמן". בית המשפט המחוזי בחן את החריג לפוליסת איילון ודחה את טענת איילון ולפיה החריג איננו חל. טענת איילון היתה, כי עבודות התיקון שבוצעו במובל סטו לחלוטין מעבודות התכנון והבנייה המקוריות שבוצעו על-ידי סולל בונה, ואף שינו את תכונותיו ההנדסיות של המובל לבלי היכר, כך שאין המדובר ב"תיקון העבודה עצמה" אלא בביצועה של עבודה חדשה. בית המשפט המחוזי פסק כי מדובר בהוצאות שהוצאו לתיקון העבודה עצמה וכי "העובדה שהפגמים שהתגלו הצריכו תיקונים בהיקף נרחב אינה שוללת את תחולת החריג האמור". כך נקבע גם באשר לחריג 11 שבפוליסת כלל, משנמצא כי מדובר בחריגים דומים. לצד זאת קבע בית המשפט המחוזי, כי חרף האמור, פוליסת איילון מכסה את ההוצאות שנגרמו לתיקון הכשלים במובל, זאת מכוח הסייג לחריג המבטל את תחולת החריג מקום בו גוף שיפוטי או מעין שיפוטי הורה על ביצוע העבודה מחדש. סייג זה, שאינו קיים בפוליסת כלל, הוביל למסקנתו כי הוצאות אלה אינן מכוסות בפוליסת כלל. לב ערעורה של איילון מופנה כנגד קביעות אלו, והיא שבה וחוזרת בגדרו על טענותיה כפי שהועלו לפני בית המשפט המחוזי. לשיטתה, יש לפרש את המונח "Work per se" שבחריג כ"העבודה עצמה" או "העבודה גופא"; מצמד מילים זה היא מבקשת להסיק כי בגדר החריג האמור יכללו אך עבודות החוזרות על העבודה המקורית, כפי שתוכננה ובוצעה לכתחילה, או למצער כאלו הסוטות ממנה באופן לא מהותי. מכך, לטענתה, יש להסיק כי בענייננו לא בוצע תיקון של "העבודה עצמה" אלא בוצעה עבודה חדשה ושונה, שאינה נכללת בגדרו של החריג. לחיזוק טענתה, שבה איילון ומדגישה, כי כל השינויים שבוצעו במובל על-ידי מקורות, לא תוכננו ולא בוצעו על-ידי סולל בונה; וכי שינויים אלה הובילו ליצירתו של מובל בעל תכונות הנדסיות שונות מאלו של המובל המקורי. עוד היא טוענת כי על פי חוות דעתו של לויתן מיום 3.11.2020, ניתן היה לתקן את הנזקים שנגרמו לפרויקט על-ידי ביצוע שינויים "קלים" יותר, שעלותם בטלה בשישים לעומת הסכום שהוצא בפועל. טענות דומות מעלה איילון אף באשר לחריג לפוליסת כלל, המגביל את תחולתו לתיקון העבודה עצמה. זאת לנוכח הגדרתו את המונח "עבודה" כ"עבודות שבוצעו על-ידי המבוטח וכן עבודות הבניה/ הקמה עצמן" (ההדגשות כפי שהן מופיעות בכתב הערעור). לטענתה, הפרשנות שהעניק בית המשפט המחוזי לחריג זה חוטאת למטרת הפוליסה של כלל ומרוקנת אותה מתוכן באופן "שלעולם, בשום מקרה, לא יהיה לסולל בונה כיסוי בפוליסה לפרויקטים קבלניים בהם, עקב טעות מקצועית בתכנון [...] נאלץ המזמין לממן ביצוע תיקונים בפרויקט תוך שנגרם לו נזק כלכלי". מנגד, טוענת כלל כי עסקינן במדויק בהוצאות שהוצאו לשם תיקון העבודה עצמה, ולהשבה לקדמות של המובל למצבו אלמלא הכשלים – בשים לב לכך שפוליסות איילון וכלל מבטחות את אחריותה של סולל בונה, הן בכובעה כאחראית על תכנון המובל, והן בכובעה כאחראית על בנייתו. לשיטתה, קבלת פרשנות איילון בהקשר זה תאיין את משמעות המילים "הוצאות שהוצאו לתיקון או השבה לקדמות" שבחריג פוליסת כלל, ולפיכך אין לקבלה. לאחר עיון, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי הוצאות תיקון המובל באות בגדרם של החריג לכיסוי, חריג 8 (רישא) לפוליסת איילון וחריג 11 לפוליסת כלל. ענייננו בפוליסה לביטוח אחריות. זו נועדה להגן על המבוטח מפני חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב לצד שלישי (סעיף 65 לחוק חוזה הביטוח). פוליסה לביטוח אחריות מקצועית נועדה, ככלל, לבטח את חבותו הפוטנציאלית של בעל מקצוע כלפי צד שלישי, בגין כשל בביצוע חובתו המקצועית של המבוטח הנגזרת מהגדרת עיסוקו המבוטח בפוליסה. המדובר בהיפר חובה מקצועית שמקורה במעשה רשלנות, טעות או השמטה, שתוצאתו נזק לצד שלישי, לקוחו של בעל המקצוע או אחר (ראו: קיהל, בעמ' 111; אליאס, בעמ' 1295-1294). בדומה לביטוח נכסים, גם ביטוח אחריות תכליתו להעמיד את המבוטח במצב בו היה ערב התרחשותו של מקרה הביטוח. לפיכך, שיעור תגמולי הביטוח יהיה כשיעור חבותו של המבוטח כלפי הצד השלישי, וזאת עד לסכום הביטוח (ולר, בעמ' 353). מוקד המחלוקת בענייננו אינו בכלל המזכה על פי הפוליסה, אלא בחריג לכלל. הצדדים חלוקים באשר לפרשנות החריג לכיסוי הביטוחי, המוציא מכלל הכיסוי הוצאות שהוצאו "לתיקון ו/או להשבה לקדמות של העבודה" (פוליסת כלל), או הוצאות שהוצאו "for the repair and/or reinstatement of work per se" (פוליסת איילון). חריג זה אינו יוצא דופן, אלא חריג שכיח ונפוץ בפוליסות אחריות מקצועית (ראו: רע"א 3304/18 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פסקה 9 (17.6.2018) והאסמכתאות הנזכרות שם; ראו גם: ע"א (מחוזי ת"א) 37231-10-16 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ק. ל., פסקה 50 לפסק הדין של השופטת ע' רביד (15.3.2018) והאסמכתאות הנזכרות שם; ת"א (מחוזי ת"א) 32633-07-13 עתידים חברה לתעשיות עתירות מדע בע"מ נ' רומאל ציפויי חוץ בע"מ, פסקה 23 (28.11.2019)). בחינת משמעותו הפשוטה, הרגילה והסבירה של המונח "תיקון" מעלה כי זו רחבה דיה כדי לכלול כל פעולה של הבאה למצב תקין, שלם או נכון של העבודה, לרבות באמצעות שינויה. איילון מבקשת להסיק מפרשנותה למונח "העבודה" או "העבודה עצמה" מסקנות לגבי היקף הגדרתו של המונח "תיקון", כך שזה יתפרש כחזרה על העבודה המקורית, כפי שתוכננה ובוצעה לכתחילה, ולמצער תוך סטייה שאינה מהותית ממנה. לפרשנות זו של איילון, לא נמצא כל עיגון בהוראות הפוליסות והיא אף אינה מסתברת מתכליתן. ברי כי כאשר עסקינן בכיסוי הניתן לנזק שנגרם לעבודה שתכנונה או ביצועה לקויים, מחמת הפרת חובה מקצועית של המבוטח, אין זה סביר לגדור את התיקון לכזה החוזר על אותה עבודה עצמה, אף שזו נמצאה לקויה, ודומה כי דווקא בפרשנות איילון יש כדי לרוקן את החריג מתוכנו. אין לקבל גם את טענת איילון ולפיה הפרשנות האמורה תוביל לכך שבשום מקרה לא יהיה למבוטח כיסוי לטעות מקצועית בתכנון. כאמור, הפוליסה מעניקה כיסוי ביטוחי לנזקי צד שלישי העשויים להיגרם מהיפר חובתו המקצועית של המבוטח, אך לא להוצאות תיקון העבודות עצמן. אם ניטול שוב את דוגמת העמוד התומך אשר כשל בתכנונו וגרם להתמוטטות התקרה, חבות כלפי צד שלישי שנוצרה בשל התמוטטות התקרה – כגון חבות בגין נזק שנגרם לרכוש סמוך של צד שלישי (בנין שכן, רכב שחנה בסמוך) – תכוסה. הוצאות תיקונו של העמוד, לרבות תכנונו וביצועו מחדש – לא יכוסו. זוהי הקצאת הסיכונים שנערכה בין המבטח למבוטח. ובענייננו – חבות של המבוטח כלפי צד שלישי בגין נזק שנגרם בשל נזילת מים מן המובל, כמו למשל, נזק שעלול היה להיגרם בשל הנזילה ליבול בשדה סמוך – מכוסה על פי הפוליסה. חבות זו נובעת מהכשל בתכנון ובביצוע העבודות אך לא מתיקון או השבה לקדמות של העבודה. זהו סיכון שהמבטח נטל על עצמו. מאידך, הוצאות תיקון תכנונו וביצועו של המובל – אינן מכוסות. זהו סיכון שהמבוטח נטל על עצמו. מכלל האמור עולה, כי חל החריג לכיסוי כמפורט ברישא לחריג 8 לפוליסת איילון ובחריג 11 לפוליסת כלל – שעניינו בהוצאות לתיקון העבודה שביצע המבוטח. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בעניינה של איילון חל גם הסייג לחריג (שבסיפא לחריג 8), ולפיו החריג לא יחול במקרה בו גוף שיפוטי או מעין שיפוטי הורה על ביצוע העבודה מחדש. מכל מקום, פוליסת אחריות מקצועית של כלל, שאינה כוללת סייג דומה, אינה מכסה את חבותה של סולל בונה כלפי מקורות בגין הוצאות תיקון המובל. במצב דברים זה, לא מתקיים מצב של ביטוח כפל ודינו של הערעור להידחות. סוף דבר: לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי להותיר על כנה את התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, ולדחות את הערעור. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 50,000 ₪. ש ו פ ט ת השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. 1. פוליסת איילון מכסה את ההוצאות שנגרמו לשם תיקון הכשלים במובל מכוח הסייג לחריג (הסייג: מקום שבו גוף שיפוטי או מעין שיפוטי הורה על ביצוע העבודות), בעוד שסייג מעין זה אינו קיים בפוליסת כלל. לדידי, די בכך כדי לדחות את ערעורה של איילון, אף מבלי להידרש לסוגיות הנוספות עליהן עמדה חברתי, השופטת ג' כנפי-שטייניץ. עם זאת, אומר בקצרה כי אני מסכים עם פרשנותה להוראות פוליסת איילון לעבודות קבלניות. 2. ענייננו בסכסוך בין שתי חברות ביטוח, הנוגע לביטוח כפל. כפי שציינה חברתי, המקור המשפטי להחלת ביטוח הכפל על ביטוחי אחריות, הוא מכוח סעיף 67 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: החוק) הנמצא בפרק ד' לחוק (ביטוח נזקים) סימן ב' (ביטוח אחריות), הקובע כלהלן: 67. על ביטוח אחריות יחולו הוראות סעיפים 56, 59, 61 ו-62, בשינויים המחוייבים ואין להתנות עליהן, למעט על הוראת סעיף 59(ד), אלא לטובת המבוטח או הצד השלישי". ביטוח כפל יכול להיווצר בגין פוליסות שונות, לאו דווקא מאותו סוג, והשאלה היא אם "הסיכון", קרי, "חבות כספית שהמבוטח עשוי להיות חייב בה לצד שלישי" כאמור בסעיף 65 לחוק, מבוטח אצל יותר ממבטח אחד. 3. החוק הוא צרכני במהותו, נועד להגן על הצד "החלש", ולא בכדי נקבע בסעיף 67 כי לא ניתן להתנות על סעיפים 56, 59, 61, ו-62 אלא לטובת המבוטח. ואילו הוראת סעיף 59(ד) היא עניין שבין חברות הביטוח לבין עצמן. הנושא של כפל ביטוח הוא נושא סבוך, אשר גוזל זמן שיפוטי יקר, בנוסף ולצד משאבי השיפוט הנדרשים לבחינת ההיבט הנזיקי עצמו (אחריות, חלוקת האחריות והנזק). לטעמי, רצוי כי חברות הביטוח יסדירו את הסוגיה של כפל ביטוח בינן לבין עצמן בהליכים מחוץ לבית המשפט. זאת, במיוחד מקום שבו מדובר בגופים גדולים שמן הסתם קיבלו ייעוץ ביטוחי לגבי הכיסוי הביטוחי בפוליסות השונות, כך שכפל הביטוח הנטען אינו בגדר "תאונה ביטוחית" שנעשתה מתוך טעות של מי מהצדדים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ג' כנפי-שטייניץ. ניתן היום, ‏ט"ז באייר התשפ"ג (‏7.5.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22014460_X08.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1