בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ נ. שר האוצר

פסק-דין בתיק בג"ץ 1443/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1443/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר העותר: בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שר האוצר 2. החשב הכללי במשרד האוצר 3. בנק דיסקונט לישראל בע"מ עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ה בניסן התשס"ח (30.04.08) בשם העותר: עו"ד ג' ארדינסט; עו"ד ר' שפרינצק; עו"ד א' טבנקין בשם המשיבים 1-2: עו"ד י' רויטמן בשם המשיב 3: עו"ד י' חורש; עו"ד ש' גימלשטיין פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. לפנינו עתירה שעניינה בקשת העותר, בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ (להלן – בנק יהב) להורות למשיב 2, החשב הכללי במשרד האוצר (להלן – החשכ"ל) לבטל את הקריטריון שנקבע על ידו לפיו יותר ביצוע ניכויים מתלושי השכר של עובדי המדינה, לפי הוראתם, עבור החזרי הלוואות והפרשה לחסכונות "לגוף אשר זכה במכרז לאספקת שירותים או מוצרים מסוים לעובדי המדינה, ואשר כחלק מתנאי המכרז נקבע כי ניתן יהיה לגבות את חלק העובד באמצעות תלוש השכר באישור מטה השכר בחשב הכללי." בנוסף, מבקש בנק יהב להורות לחשכ"ל לקבוע קריטריון חדש שיאפשר לעובדי מדינה להורות על ביצוע ניכויים משכרם גם לטובתו, בהתאם להסדר שהיה נהוג שנים רבות. הרקע לעתירה 2. במשך שנים רבות העניק בנק יהב מגוון שירותים בנקאיים לעובדי המדינה, לרבות הלוואות ושירותי משיכת יתר בריבית מסובסדת וכן תנאים מועדפים בניהול חשבונות עובר ושב ובביצוע פעולות בנקאיות שונות (להלן – השירותים הבנקאיים). השירותים הבנקאיים האמורים ניתנו מכוח הסכמים בין המדינה לבין בנק יהב, שחודשו מעת לעת, ללא מכרז. בנוסף, העניק בנק יהב למדינה ולעובדיה שירותי סליקה, במסגרתם ביצע ניכויים משכרם של עובדי המדינה שהתירו זאת, לטובת מוטבים שונים, כגון חברות ביטוח, בנקים (לרבות בנק יהב עצמו), קופות גמל ועוד (להלן – הסדר הניכויים). יצויין כי לטענת המשיבים, אשר לא הוכחשה על ידי בנק יהב, היה באפשרותו של בנק יהב לקבוע את זהותם של המוטבים ואת שיעור העמלה שתגבה בגין הניכוי מן השכר. 3. בשנת 1997 הודיע החשכ"ל לבנק יהב כי בכוונתו לפרסם מכרז לשירותים הבנקאיים המוענקים לעובדי המדינה על ידו, ואולם בסופו של דבר נכרת בין המדינה לבין בנק יהב הסכם נוסף, בתוקף עד לשנת 2001, וזאת במטרה להעניק לבנק יהב שהות להיערך לקראת פרסום המכרז. בשנת 2001 נחתם הסכם נוסף בין המדינה לבין בנק יהב, שתוקפו חמש שנים, ואשר כלל אופציה להארכתו בשנתיים נוספות. 4. בדוח השנתי 55ב של מבקר המדינה אשר פורסם בחודש מאי 2005 נכלל פרק על ההתקשרות שבין המדינה לבין בנק יהב, במסגרתו מתח מבקר המדינה ביקורת על ההתקשרות ארוכת השנים בין המדינה לבין בנק יהב ללא מכרז, בפרט לאחר שנת 1997, תוך ציון כי היה מקום לפעול לעריכת מכרז לשם ההתקשרות האמורה. בעקבות הביקורת האמורה, פעל החשכ"ל לפרסום מכרז למתן שירותים בנקאיים לעובדי המדינה, ובכלל זה הקים צוות לבחינת העניין, אשר המליץ על פרסום מכרז כאמור. לבסוף, ביום 30.3.06 פרסמה המדינה פרסום רשמי לפיו הוחלט לצאת במכרז למתן שירותים כאמור, כאשר הפרסום האמור כלל את התנאים המוקדמים להשתתפות במכרז, אופן רכישת מסמכי המכרז, שאלות והבהרות ועוד. 5. ביום 23.4.06 שלח בנק יהב אל החשכ"ל מכתב במסגרתו ביקש את ביטול המכרז והארכת ההתקשרות בינו לבין המדינה. בהמשך, הגיש בנק יהב עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים (עת"מ 459/06) ובמסגרתה העלה טענות שונות כנגד המכרז. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את מרבית העתירה, למעט טענתו של בנק יהב בדבר זכותו להשמיע את טענותיו כנגד קיום המכרז, והורה על עריכת הליך שימוע בעניין. ערעור שהגיש בנק יהב על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים (עע"ם 5966/06) נמחק בהסכמת הצדדים, לאחר שבקשת עיכוב ביצוע שאותה הגיש בנק יהב נדחתה על ידי כבוד השופטת מ' נאור ביום 26.7.06. בעקבות פסק הדין, העביר בנק יהב לועדת המכרזים לשירותי בנקאות לעובדי המדינה (להלן – ועדת המכרזים) את תמצית טענותיו ואף השמיע את טענותיו בעל פה בפני ועדת המכרזים ביום 30.7.06, ללא הגבלת זמן וללא הגבלת נושאי הטענות (להלן – השימוע). לאחר השימוע, החליטה ועדת המכרזים של משרד האוצר לדחות את עיקר טענותיו של בנק יהב, ואולם הוחלט להאריך את ההתקשרות בינו לבין המדינה בשנה נוספת, עד ליום 31.12.07. בנוסף, התקבלו חלק מטענותיו של בנק יהב והוחלט לשנות מספר תנאים במכרז. 6. ביום 25.9.06 פרסם החשכ"ל "מכרז למתן הלוואות, משיכת יתר ושירותים בנקאיים לעובדי מדינה" (להלן – המכרז), כאשר תקופת ההתקשרות עם הזוכה במכרז נקבעה למשך שבע שנים, החל מיום 1.1.08. למכרז צורף נוסח "הסכם למתן הלוואות, משיכת יתר ושירותים בנקאיים לעובדי המדינה" (להלן – הסכם ההתקשרות), אשר נועד להיחתם בין ממשלת ישראל, באמצעות החשכ"ל, לבין הבנק הזוכה במכרז. אחת הסוגיות שהוסדרו במסגרת המכרז היא מתן הלוואות לעובדי מדינה, על ידי המדינה, באמצעות הבנק הזוכה, כאשר הבנק הזוכה נטל על עצמו התחייבות לגבות כל הלוואה או חלק ממנה, תשלומים בגין ריבית על ההלוואות וסכומים נוספים, שלא נפרעו במועדם, ואף לשאת בחובות אבודים בגין הלוואות שלא נפרעו, עד לסך של שלושה וחצי מיליון ש"ח. במקביל, נקבע בסעיף 15 לנספח א' למכרז הסדר בעניין זכותו של הבנק הזוכה לבצע ניכויים מתלוש השכר של עובדי המדינה, כאשר סעיף 15.3 לנספח א' הנ"ל קבע כדלקמן: "החשב הכללי מאשר לבנק לבצע ניכוי מתלוש השכר של הלוואות מהפיקדון והלוואות מכספי הבנק וכן הפרשה לחסכונות בבנק, ובלבד שעובד המדינה אישר את ביצוע הניכוי ממשכורות. יודגש כי אין לבצע כל ניכוי אחר עבור הבנק וכן כל ניכוי כלשהו עבור גורם אחר (גם אם נעשה באמצעות הבנק) ללא אישור, מראש ובכתב, מאת החשב בכללי." ובהמשך נקבע בסעיף 15.4: "למען הסר ספק יובהר כי לחשכ"ל נתונה הזכות לאשר לגופים נוספים לבצע ניכויים שונים מתלוש השכר על פי שיקול דעתו הבלעדי של החשב הכללי". הוראות דומות נקבעו, בהתאמה, בסעיפים 17.3 ו-17.4 להסכם ההתקשרות. לבסוף, ביום 1.4.07 הוגשו ההצעות במכרז ולאחר פתיחתן הוכרז המשיב 3, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן – בנק דיסקונט), כזוכה במכרז. 7. לאחר זכייתו של בנק דיסקונט, הגיש בנק יהב לבית משפט זה עתירה (בג"צ 6491/07), במסגרתה העלה טענות כנגד הפעלת צוותים מטעם בנק דיסקונט מחוץ לסניפי הבנק וכנגד הפסקתו של הסדר הניכויים (להלן – העתירה הראשונה). בתגובה לטענתו של בנק יהב בעניין הפסקת הסדר הניכויים, טענה המדינה כי מדובר בטענה "מוקדמת" וכי לאחר שתבוצע עבודת מטה ויקבעו קריטריונים בשאלה אלו גופים יהיו רשאים לנכות סכומי כסף ממשכורותיהם של עובדי המדינה, תהא פתוחה בפני בנק יהב האפשרות להעלות את טענותיו. לאור תגובת המדינה, דחה בית משפט זה ביום 11.9.07 את העתירה (כבוד השופטים מ' נאור, א' חיות וי' אלון), למעט לעניין טענותיו של בנק יהב כנגד הפסקת הסדר הניכויים ביחס לתוכניות חיסכון שנפתחו על ידי עובדי מדינה בבנק יהב עובר להגשת העתירה, לגביהן נקבע כי המדינה תודיע לבנק יהב את עמדתה בעניין זה וצויין במפורש כי לבנק יהב תישמר הזכות להעלות טענות בנושא הנ"ל. כך נפסק בפסק הדין בעתירה הראשונה: "1. בכפוף לאמור להלן, העתירה נדחית. [...] 4. המדינה תודיע בכתב לבנק יהב עד ליום 21.11.2007 על החלטתה בעניין העברת כספים ממשכורות עובדי המדינה עבור תוכניות חסכון שנפתחו על-ידי עובדי מדינה בבנק יהב. אין בהודעה זו כדי להקנות לבנק יהב זכויות מכל מין וסוג שהוא, או כדי לפגוע בטענות בנק יהב מכל מין וסוג שהוא בעניין זה." 8. בעקבות פסק הדין בעתירה, גיבש החשכ"ל את רשימת הקריטריונים לשם קביעת הגופים אשר יהיו זכאים לנכות משכר העבודה של עובדי המדינה את הסכומים המגיעים להם (להלן – הקריטריונים). ביום 27.11.07 פורסמה רשימת הקריטריונים במסגרת חוזר חשכ"ל בעניין "סליקת ניכויים מתלוש המשכורת של עובדי המדינה", כדלקמן: "להלן הקריטריונים שנקבעו א. מוטב אשר מועברים אליו הניכויים בגין ההפרשות הסוציאליות וכן ניכויים המשפיעים על חישוב המס של העובדים [...] ב. גופים אשר הניכוי אליהם נעשה כחלק ממערכת יחסי העבודה, כגון: העברת דמי חבר ודמי טיפול ארגוני להסתדרויות השונות, ניכוי לועדי עובדים. ג. מועדון צרכנות [...] ד. גוף אשר זכה במכרז לאספקת שירותים או מוצרים מסויימים לעובדי המדינה, ואשר כחלק מתנאי המכרז נקבע כי ניתן יהיה לגבות את חלק העובד באמצעות תלוש השכר באישור מטה השכר בחשב הכללי." 9. יצויין כי ביום 18.11.07, קודם לפרסום חוזר החשכ"ל האמור, הודיע סגן בכיר לחשכ"ל במכתב למנכ"ל בנק יהב כי נקבעו הקריטריונים האמורים, וכי הואיל ובנק יהב לא זכה במכרז לאספקת השירותים הבנקאיים ואינו עומד בקריטריונים שנקבעו, הרי שמיום 1.1.08 לא יהיה באפשרותו לנכות סכומי כסף מתלושי המשכורת של עובדי המדינה. עם זאת, צויין במכתב האמור כי על מנת שלא לשבש את הניכויים שכבר קיימים בתלושי השכר של עובדי המדינה, נקבעו הוראות מעבר ולפיהן ניתן יהיה להמשיך לנכות סכומי כסף מתלושי השכר של עובדי המדינה גם בגין תוכניות חיסכון שנפתחו בבנק יהב, וזאת עד לסוף חודש יוני 2008, על מנת לאפשר לעובדים להיערך לתשלום באמצעי אחר (להלן – הוראות המעבר). בעקבות ההודעה האמורה, פנה בנק יהב למספר גורמים בשירות המדינה והעלה טענות שונות כנגד הקריטריונים שנקבעו, וביום 20.12.07 הודיע סגן בכיר לחשכ"ל כי נוסף על השהות שניתנה בהוראות המעבר ביחס לניכוי סכומים בגין הלוואות שניתנו, ניתנת לבנק יהב, לפנים משורת הדין, שהות נוספת להמשיך ולנכות סכומים בגין הלוואות שתינתנה עד ליום 31.3.08. טענות בנק יהב בתמצית 10. טענתו העיקרית של בנק יהב, הינה כי הקריטריון הרביעי המופיע בחוזר החשכ"ל מיום 27.11.07 (להלן – הקריטריון הרביעי) "נתפר" במיוחד למידותיו של בנק דיסקונט. לטענתו של בנק יהב, בשעה שעל פי שלושת הקריטריונים הראשונים שבחוזר החשכ"ל ניתנה למספר רב של גופים הזכות לבצע ניכויים משכרם של עובדי המדינה, הרי שבנק יהב, שביצע ניכויים כאמור משך שנים ארוכות, אינו זכאי להמשיך ולבצעם. לטענתו, הקריטריון הרביעי הוא קריטריון מפלה המנוגד לכללי המשפט המנהלי, הואיל והוא מפלה את בנק יהב לרעה לעומת בנק דיסקונט, וזאת ללא כל הצדקה כלכלית. מוסיף בנק יהב וטוען בהקשר זה כי אין כל שוני בינו לבין בנק דיסקונט, כאשר שניהם תאגידים בנקאיים הפונים לאותו קהל היעד של עובדי המדינה. יתר על כן, לטענת בנק יהב המכרז אינו מקנה לבנק דיסקונט בלעדיות בביצוע ניכויים מתלוש המשכורת והוא מאפשר ממילא לגופים נוספים לבצע ניכויים כאמור, לרבות: קופות גמל, קרנות השתלמות, קרנות פנסיה, חברות ביטוח, וועדי עובדים, מועדוני צרכנות ועוד. לפיכך, נטען כי התנהלותו של החשכ"ל בקביעת הקריטריון הרביעי פוגעת בזכותו של בנק יהב ליחס שוויוני ומקנה לבנק דיסקונט יתרונות משמעותיים בתחרות מול בנק יהב. בהקשר זה טוען בנק יהב כי המכרז אינו עוסק במתן שירותים בנקאיים כלליים לעובדי המדינה, אלא בשירותים ספציפיים בלבד של מתן הלוואות מסובסדות על ידי המדינה בריבית נמוכה לעובדי המדינה והעמדת מסגרת אשראי עד לסך של 7,000 ש"ח לצורך משיכת יתר, באותה ריבית מסובסדת נמוכה. 11. מוסיף בנק יהב וטוען כי הקריטריון הרביעי פוגע בזכותו לחופש עיסוק, הואיל והוא מתערב באופן פסול בתחרות בינו לבין בנק דיסקונט, וזאת מבלי שהוא עומד בתנאיה של פסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד נטען כי הקריטריון הרביעי אינו עומד באמות מידה של סבירות, הואיל והוא אינו מביא בחשבון את האינטרס של עשרות אלפי עובדי מדינה שנטלו הלוואות וחוסכים את כספם בבנק יהב. לטענת בנק יהב, הקריטריון הרביעי אינו מביא בחשבון את אינטרס הציבור בתחרות וכן אינו מביא בחשבון את הפגיעה בבנק יהב, שהוא בנק ייעודי לעובדי המגזר הציבורי ואת אבדן ה"בטוחה" להחזרת כספי ההלוואות שנטלו ממנו עובדי המדינה. 12. מוסיף בנק יהב וטוען כי קביעתו של הקריטריון הרביעי נגועה בשיקולים זרים, לאור העובדה שלא ניתן להצביע על שיקולים ענייניים המצדיקים אותו. לטענתו, קריטריון זה הינו חלק משורה של פעולות "פוגעניות" שנקט כלפיו החשכ"ל, כגון פינוי בנק יהב מהסניפים המופעלים על ידו והענקת בלעדיות לבנק דיסקונט בכניסת צוותים למקומות עבודתם של עובדי מדינה, כאשר מטרתן של פעולות אלה היא לסייע לבנק דיסקונט להצליח בעקבות זכייתו במכרז. בנוסף, טוען בנק יהב כי העובדה שהקריטריון הרביעי מנוסח באופן שיחול על בנק דיסקונט בלבד, מעידה אף היא על שיקולים זרים העומדים בבסיסו. עוד טוען בנק יהב כי הקריטריון הרביעי התקבל תוך הפרת זכותו לשימוע, העומדת לו בשל הפגיעה שתגרם לו כתוצאה מביטול הסדר הניכויים. 13. לבסוף, טוען בנק יהב כי הקריטריון הרביעי מנוגד לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969 (להלן – חוק המחאת חיובים), הואיל ועל פי סעיף 1 לחוק זה, זכאים עובדי המדינה להמחות חלק מזכותם לקבל שכר עבודה על ידי הוראה למדינה ולהעביר תשלומים מתוך שכרם במישרין לבנק יהב, ולמעשה נפגעת זכותם הקניינית של העובדים. 14. יצויין כי בד בבד עם הגשת העתירה ביקש בנק יהב צו ביניים שיורה למשיבים 1-2 להמשיך ולכבד הוראות של עובדי מדינה לביצוע ניכויים משכרם גם לטובת בנק יהב, עד להכרעה בעתירה העיקרית. בקשה זו נדחתה על ידי כבוד השופט א' לוי ביום 24.3.08. תגובת המשיבים בתמצית 15. בתגובה לטענותיו של בנק יהב, טוענים המשיבים 1-2 כי הקריטריונים שנקבעו על ידם ביחס לנסיבות בהן יש לאפשר ניכויים משכרם של עובדי המדינה נקבעו כדין ולא נפל בהם כל פגם. עמדתם העקרונית היא כי יש להגביל, באמצעות הקריטריונים, את הגופים שהמדינה תסכים לבצע עבורם סליקה משכרם של עובדי המדינה, כאשר משמעותה של קבלת העתירה הינה כי יהיה על המשיבים לנכות משכרם של עובדי המדינה כספים עבור גופים עסקיים רבים בישראל, הואיל ומשעה שהפסיד בנק יהב במכרז, אין מקום להבחין בינו לבין בנקים וגופים מסחריים אחרים. לטענתם, המדינה רשאית להחליט כי היא אינה מעוניינת לבצע ניכויים משכר העובדים עבור כל גוף המבקש זאת, הן משום המעמסה הכבדה שתוטל על מערכת השכר הממשלתית והן משום הסיכונים המשמעותיים שיוטלו על המדינה כתוצאה מאימוץ מדיניות "מרחיבה" זו. עוד נטען בהקשר זה כי לאור הסכמתו של בנק יהב במסגרת העתירה הראשונה לקביעת קריטריונים, הוא מכיר בהצדקה לקביעת הקריטריונים ומושתק מלטעון אחרת. המשיבים 1-2 מתנגדים לטענתו של בנק יהב בדבר היותו של הסדר הניכויים "בטוחה" להחזרת כספי ההלוואות הניתנים על ידו וטוענים כי עליו לפעול ככל בנק מסחרי אחר ולהבטיח את החזר ההלוואות בדרכים מקובלות. 16. באשר לטענת בנק יהב כי הוא מופלה לרעה לעומת בנק דיסקונט, טוענים המשיבים 1-2 כי בין בנק יהב ובנק דיסקונט קיים שוני רלוונטי, הנובע מזכייתו של בנק דיסקונט במכרז וההתחייבויות הרבות שנטל על עצמו כתוצאה מכך. לטענתם, בנק דיסקונט התחייב להעמיד סך של 1.036 מיליארד ש"ח לצורך מתן הלוואות לעובדי המדינה בריבית מסובסדת, אשר סך של כ-260 מיליון ש"ח מתוכם מהווה תמורה כספית ישירה למדינה, התחייב לספק לעובדי המדינה את כל השירותים הבנקאיים הקבועים במסגרת המכרז, גם מבלי שהם מחויבים לנהל את חשבונותיהם אצלו, ואף הפקיד התחייבות עצמית בלתי מותנית לתשלום בסך 20,000,000 ש"ח להבטחת התחייבויותיו אלה. יתר על כן, בנק דיסקונט התחייב לגבות הלוואות שניתנו לעובדים ולשלם למדינה בגין חובות אבודים עד לסך של שלושה וחצי מיליון ש"ח וכן נטל על עצמו פתיחתם של סניפים בהתאם להסכם ההתקשרות. לטענתם, הזכות לנכות כספים מתלושי השכר של עובדי המדינה הינה זכות בעלת ערך כלכלי, שהייתה נתונה בידי בנק יהב משך שנים רבות, כאשר המשמעות של הפסד במכרז היא אבדן של זכות זו. המשיבים 1-2 מדגישים בהקשר זה כי ניתנה לבנק יהב שהות בת עשר שנים להיערך לעריכת המכרז. 17. באשר לאופן בו נקבעו הקריטריונים, טוענים המשיבים 1-2 כי הקריטריון הרביעי לא "נתפר" במיוחד עבר בנק דיסקונט, אלא מדובר בקריטריון אשר נועד לשקף מציאות קיימת, לפיה המדינה בוחרת לפרסם מכרזים על מנת לאפשר לעובדיה לרכוש שירותים ומוצרים בתנאים מועדפים, וכחלק מההסדר עם הזוכים במכרז, היא מאפשרת העברה של סכומים משכרם של עובדי המדינה לשם תשלום התמורה בגין שירותים ומוצרים אלו. לטענתם, קיימים שירותים ומוצרים נוספים שהמדינה מאפשרת לעובדיה לרכוש במחירים מוזלים ובתנאים מיטיבים באמצעות עריכת מכרזים, כגון ביטוח רכב פרטי; ביטוח שיניים לשוטרים ולגמלאים, נופש מסובסד המוענק לשוטרים כחלק מתנאי השירות ועוד. לטענת המשיבים 1-2, על פי המדיניות שקבע החשכ"ל, יש לקבוע אמות מידה ברורות לעניין סליקה ממשכורותיהם של עובדי המדינה, כאשר רק בנסיבות בהן קיים אינטרס ציבורי רלוונטי יש לאפשר את ביצוע הסליקה. לפיכך, טוענים המשיבים 1-2 כי בנק יהב אינו מופלה לרעה לעומת בנק דיסקונט הואיל ויש אבחנה ברורה בין בנק דיסקונט, שזכה במכרז, לבין בנק יהב. עוד נטען כי המדינה הודיעה על כוונתה לאפשר את ביצוען של העברות בגין התחייבויות שניתנו לזמן קצוב מראש, עד לתום תקופת ההתחייבות, בכפוף לניכוי הסכומים האמורים ללא עמלה, במרווח "אפס", כאשר לבנק יהב, להבדיל מגופים אחרים, אף ניתנה אפשרות לקיים הסדר זה ביחס להלוואות שיינתנו על ידו עד ליום 31.3.08, ולא עד ליום 31.12.07 כפי שנקבע ביחס ליתר הגופים. 18. מוסיפים המשיבים 1-2 וטוענים כי גם במישור המעשי, אין כל מניעה כי עובדי המדינה המעוניינים ליטול הלוואות או לחסוך באמצעות בנק יהב, יתחייבו בהוראת קבע לתשלום הסכומים הנדרשים מחשבונם בגין ההלוואה או החיסכון. 19. לבסוף, באשר לטענת בנק יהב בדבר תחולתו של סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, טוענים המשיבים 1-2 כי דין הטענה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חילופי, הואיל ונמחה המבקש לאכוף על חייב המחאת זכות רשאי לפנות לבית המשפט האזרחי המוסמך. בנוסף, טוענים הם כי החריגים הקבועים בסעיף 1 לחוק המחאת חיובים, לרבות "מהות הזכות", מתקיימים בכל הנוגע למערכת היחסים שבין המדינה לבין עובדיה, וקבלת טענתו של בנק יהב בהקשר זה, תביא למצב בלתי אפשרי לפיו יהא על המדינה לפצל את זכויותיהם של עובדיה לקבלת שכר ולהעביר זכות זו לידי כל גורם שהוא שיבקש העובד. 20. לאור כל האמור לעיל, טוענים המשיבים 1-2 כי דין העתירה להידחות. תגובת בנק דיסקונט בתמצית 21. הטענות שאותן מעלה בנק דיסקונט בתגובה לעתירה דומות, במידה רבה, לטענות המועלות בתגובתם של המשיבים 1-2, ואין טעם לפרטן בשנית. 22. עם זאת, מן הראוי לציין את טענתו העיקרית של בנק דיסקונט, לפיה קיים שוני רלוונטי בינו לבין בנק יהב, הנובע מזכייתו במכרז, כאשר לטענתו, הזכות לנכות תשלומים בגין הלוואות והפרשה לתוכניות חיסכון ישירות מתלושי השכר של עובדי המדינה, היוותה יתרון מרכזי, שהוקנה לו מכוח המכרז והסכם ההתקשרות, וכי תמורת יתרון זה נטל בנק דיסקונט על עצמו התחייבויות כלכליות ומשפטיות כבדות משקל כלפי המדינה ועובדיה, וקיבל על עצמו את עול פיקוחו של החשכ"ל בכל הנוגע לביצוע התחייבויותיו לפי הסכם ההתקשרות, שעה שבנק יהב אינו נושא בהתחייבויות כלשהן, אינו כפוף לפיקוח החשכ"ל ולפיכך אינו זכאי לנכות תשלומים משכר עובדי המדינה. עוד מדגיש בנק דיסקונט בתגובתו, כי בניגוד לטענתו של בנק יהב, הוראות המכרז קבעו במפורש כי רק הבנק הזוכה יבטיח את זכותו לנכות תשלומים מתלושי השכר של עובדי המדינה, וכי יתרון זה אינו מובטח לבנק שיפסיד במכרז. 23. בנוסף, מדגיש בנק דיסקונט את טענתו לפיה כלפי בנק יהב קיים מעשה בית דין בכל הנוגע לסוגיית הניכויים מתלוש השכר, הנובע מהחלטתו של בית משפט זה מיום 11.9.07, וזאת למעט בכל הנוגע לביצוע ניכויים מתלושי השכר בגין תוכניות חיסכון קיימות, קרי – כאלה שנפתחו עד ליום 31.12.07. בהקשר זה, מדגיש בנק דיסקונט כי הוא אינו מתנגד לכך שבנק יהב ימשיך לבצע ניכויים מתלושי השכר של עובדי המדינה בגין תוכניות חיסכון בעלות מועד סיום ידוע, שנפתחו על ידי עובדי המדינה עד ליום 31.12.07. דיון והכרעה 24. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובות לה על צרופותיהן ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפנינו הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין העתירה להידחות. ואולם, לאור הצעת החשכ"ל לפיה בנק יהב יהיה זכאי לנכות ממשכורותיהם של עובדי המדינה תשלומים בגין חסכונות וכן בגין הלוואות שאותן נטלו ממנו עד ליום 31.3.08, ובלבד שמדובר בחסכונות לזמן קצוב הידוע מראש ו/או בהלוואות שמועד פירעונן הסופי ידוע ונקבע מראש, ללא עמלות כלשהן ("במרווח אפס"), סבור אני כי יש לאפשר את ניכוי התשלומים בהתאם להצעה זו בלבד. 25. מעשה בית דין. ראשית, סבורני כי צודקים המשיבים בטענתם לפיה קיים כלפי בנק יהב מעשה בית דין בנוגע לחלק הארי של עתירתו, הנובע מפסק הדין בעתירה הראשונה. ככלל, משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהליך כלשהו, מקים פסק הדין מחסום דיוני, המונע התדיינות נוספת בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין, כאשר כלל זה הוחל גם על הליכים בפני בית משפט זה [ראו למשל: בג"צ 20/64 "המסייר" בע"מ נ' המפקח על התעבורה, פ"ד יח(3) 245]. כאמור, במסגרת העתירה הראשונה עתר בנק יהב כנגד החלטתו של החשכ"ל למנוע ממנו להמשיך ולבצע את ניכוי התשלומים מתלושי השכר לשם פירעון הלוואות והפרשה לתוכניות חיסכון, כאשר טענותיו במסגרת העתירה הנוכחית מהוות, במידה רבה, חזרה על הטענות שאותן העלה במסגרת העתירה הראשונה בעניין זה. אמנם ייתכנו מקרים בהם עשוי בית משפט זה להחליט כי יש לשוב ולדון בעניין שכבר נדון והוכרע על ידו, אולם דיון כזה ייערך אך ורק בהתקיים טעמים מיוחדים, כגון, שינוי מהותי בנסיבות או חשיפת עובדות חדשות שלא היו ידועות ולא ניתן היה לדעת אותן קודם לכן [ראו למשל: בג"צ 4842/06 פלוני ואח' נ' שר הפנים (לא פורסם, 11.4.07)]. עם זאת, פסק הדין בעתירה הראשונה ניתן לפני שמונה חודשים בלבד, ובנק יהב לא טען וממילא לא הצביע על טעמים מיוחדים או על שינוי מהותי בנסיבות המצדיקים התערבות בפסק הדין הנ"ל. לפיכך, משעה שנדחתה העתירה, למעט באשר לסוגיית ניכוי התשלומים בגין תוכניות חיסכון שנפתחו עובר ליום 31.12.07, כפי שנקבע בסעיף 4 לפסק הדין בעתירה הראשונה, אין מקום לקבל את טענותיו של בנק יהב בנוגע לניכוי תשלומים בגין הלוואות ותוכניות חיסכון חדשות. עם זאת, משעה שהמשיבים 1-2 הסכימו כי בנק יהב ימשיך לנכות תשלומים בגין התחייבויות, להבדיל מחסכונות, שניתנו על ידו עד ליום 31.3.08, כמפורט בסעיף 120 לתגובה מטעם המשיבים 1-2, סבורני כי הגם שפסק הדין בעתירה הראשונה יצר מעשה בית דין כלפי הלוואות שניתנו עד לאותו המועד, יש לאפשר לבנק יהב לבצע את ניכוי התשלומים ממשכורותיהם של עובדי המדינה, בהתאם להסכמתם של המשיבים 1-2, כאמור. מכל מקום, באשר להתחייבויות עתידיות, הן בגין הלוואות והן בגין חסכונות, קיים מעשה בית דין ואין מקום לקבל את טענותיו של בנק יהב בהקשר זה. על אף האמור לעיל, ולמעלה מן הצורך, מצאתי לנכון להתייחס לחלק מטענותיו של בנק יהב. 26. שוני רלוונטי. כאמור, טוען בנק יהב כי הקריטריון הרביעי מפלה אותו לרעה לעומת בנק דיסקונט, ללא כל הצדקה עניינית וכי אין כל שוני הגיוני ומשמעותי בינו לבין בנק דיסקונט, שהם בנקים מתחרים הפונים לאותו קהל יעד. דינה של טענה זו להידחות. סבורני כי קיים שוני בין בנק יהב לבין בנק דיסקונט, הנובע מזכייתו של בנק דיסקונט במכרז ומההתחייבויות שאותן נטל בעקבות זכייתו זו, לרבות התחייבותו לספק את כלל השירותים הבנקאיים בקבועים במסגרת המכרז והסכם ההתקשרות ובהתאם לתנאים שנקבעו בהם; התחייבותו להעמיד אשראי בסך 1.036 מיליארד ש"ח לצורך מתן הלוואות מסובסדות, אשר סך של כ-260 מיליון ש"ח מתוכם מהווה תמורה כספית ישירה למדינה; התחייבותו להעניק שירותים למדינה ועובדיה אף כאשר מדובר בעובדי מדינה שאינם מנהלים את חשבונותיהם אצלו; התחייבותו לפעול לגביית הלוואות שניתנו לעובדים ולשלם למדינה סך של עד שלושה וחצי מיליון ש"ח בגין "חובות אבודים" שלא נפרעו; התחייבותו לפתוח סניפים בהתאם לתנאי המכרז והסכם ההתקשרות, ועוד. שוני זה מצדיק את הזכות שניתנה לבנק דיסקונט לנכות סכומים ממשכורותיהם של עובדי המדינה, שהיא, כפי שנטען על ידי בנק יהב עצמו, זכות בעלת ערך כלכלי לא מבוטל. ודוק – סעיף 15.4 לנספח א' למכרז (וסעיף 17.4 להסכם ההתקשרות) קובע מפורשות כי ההרשאה לנכות תשלומים לצורך פירעון הלוואות והפרשה לתוכניות חיסכון מובטחת רק לבנק שיזכה במכרז, כאשר מתן הרשאה זו לגופים נוספים אינה מובנת מאליה, אלא כפופה לשיקול דעתו הבלעדי של החשכ"ל. לפיכך, היה על בנק יהב להעריך את משמעותה הכלכלית של זכות זו עובר להגשת הצעתו במסגרת המכרז ולתת לה ביטוי בהצעתו, ומשלא עשה כן – אין לו להלין אלא על עצמו. יתרה מכך, אין באפשרותו של בנק יהב לתקוף איזו מהוראות המכרז בשלב זה, לאחר שהשתתף במכרז והפסיד בו [ראו למשל: בר"מ 6571/05 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' עיריית תל-אביב (לא פורסם, 25.7.05) והאסמכתאות הכלולות בו], ודברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי היה לבנק יהב את יומו בפני בית המשפט, במסגרת העתירה שאותה הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים, שנדחתה ברובה. לאור כל האמור לעיל, איני מקבל את הטענה לפיה הקריטריון הרביעי יוצר הפלייה פסולה בין בנק יהב לבין בנק דיסקונט. 27. סבירותו של הקריטריון הרביעי. בדומה, סבורני כי לא נפל כל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בקריטריונים שנקבעו על ידי החשכ"ל לשם קביעת הגופים אשר יהיו זכאים לנכות סכומים ממשכורתם של עובדי המדינה, ובקריטריון הרביעי, נשוא העתירה בפרט. מהמסמכים השונים שצורפו לעתירה ולתגובות לה עולה כי תכליתו של המכרז הייתה לעודד את המעבר של עובדי מדינה לבנק הזוכה במכרז. כך למשל, בדוח הצוות לבחינת המשך ההתקשרות עם בנק יהב מיום 6.11.05 צויין: "התחרותיות הגבוהה בכל הקשור לגיוס לקוחות חדשים וההנחה כי לפחות בנק אחד יציע לבצע את השירותים לכל הפחות ללא עמלה (בנק יהב), מביאים לכך שהתמורה הכלכלית למדינה תגדל ככל שיהיו רכיבים במכרז שיעודדו את עובדי המדינה לפתוח חשבון בבנק הזוכה". ובדומה, בהחלטתה של ועדת המכרזים לשירותי בנקאות לעובדי המדינה מיום 31.8.06, שניתנה לאחר השימוע שנערך לבנק יהב, נקבע: "ועדת המכרזים סבורים כי תנאי הכרחי להצלחת המכרז הינו הכללת רכיבים במכרז שיעודדו את עובדי המדינה לפתוח חשבון בבנק הזוכה". לשם הגשמתה של התכלית האמורה, נקבעו במסגרת המכרז מספר יתרונות או זכויות, שיוענקו לבנק הזוכה במכרז, כאשר אחד היתרונות הללו, הינו הזכות לנכות סכומים ממשכורותיהם של עובדי המדינה. לפיכך, הקריטריון הרביעי שנקבע, לפיו תוענק הזכות לנכות את הסכומים האמורים רק לגופים שזכו במכרז לאספקת שירותים או מוצרים מסויימים לעובדי המדינה ואשר כחלק מתנאי המכרז נקבע כי ניתן יהיה לגבות את חלק העובד באמצעות תלוש השכר, מתיישב עם תכליתו האמורה של המכרז. כמו כן, ארבעת הקריטריונים, והקריטריון הרביעי בפרט, מתיישבים עם האינטרס של המדינה למנוע ריבוי מוטבים שיהיה באפשרותם לנכות סכומים ממשכורות העובדים ולאפשר זאת לגופים המקיימים אינטרס מיוחד המצדיק את מתן האפשרות לנכות סכומים כאמור. לפיכך, לא מצאתי כי הקריטריונים בכלל או הקריטריון הרביעי בפרט לוקים בחוסר סבירות המצדיק את פסילתם, ודינן של טענות בנק יהב בהקשר זה להידחות. 28. זכות טיעון. טענה נוספת של בנק יהב הינה, כאמור, כי הקריטריון הרביעי, הגורם לפגיעה משמעותית בו, התקבל תוך הפרת זכותו לשימוע. כידוע, מושכלות יסוד הן כי רשות מינהלית אינה רשאית לפגוע בזכותו של אדם אלא אם ניתנה לו לפני כן הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בפניה [בג"ץ 3/58 ברמן נ' שר הפנים, פ"ד י"ב 1493, 1508 (1958)] ואולם, סבורני כי בנסיבות העניין ניתנה לבנק יהב זכות השימוע והוא מיצה אותה. כפי שפורט לעיל, בעקבות פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, ניתנה לבנק יהב זכות שימוע רחבת היקף, במסגרתה העביר בנק יהב את טענותיו בכתב ובנוסף, השמיע בעל פה את טענותיו בפני ועדת המכרזים במשך חמש שעות תמימות, מבלי שטענותיו הוגבלו לנושאים או לעניינים מסויימים דווקא. ודוק – במסגרת סעיף 4.1.3 לתמצית הטיעון שאותה העביר בנק יהב לועדת המכרזים ביום 20.7.06 נטען: "...תנאי המכרז מעודדים עזיבת לקוחות מבנק יהב לטובת בנק אחר, אם יזכה, מבטיחים סיוע וליווי להעברת פעילות לטובת בנק כזה, ולמעשה מציבים כמטרה מוצהרת פגיעה בבנק יהב..." [ההדגשות במקור – י.ד.] הנה כי כן, בנק יהב העלה במסגרת השימוע טענה כללית ולפיה מטרתו המוצהרת של המכרז היא לפגוע בו, כך שהטענה לפיה הקריטריון הרביעי, שנקבע מכוח סעיף 15.4 לנספח א' למכרז פוגע בו, ממילא נכללת במסגרת טענת הפגיעה הכללית. בנוסף, סבורני כי משעה שבנק יהב טען "לפגיעה כללית" בו, כאמור לעיל, לא הייתה תועלת בקיומו של שימוע נוסף לעניין טענת הפגיעה מכוח הקריטריון הרביעי בלבד [השוו: בג"צ 3486/94 מסאלחה נ' ועדת התכנון והבניה נחל עירון פ"ד מח(5), 291 , 305-304; בג"צ 598/77 דרעי נ' ועדת השחרורים, פ"ד לב(3) 161, 168-167]. לפיכך, גם אם הפרו המשיבים 1-2 את חובת השימוע, ולא כך הדבר, לא היה מקום בנסיבות העניין לבטל את הקריטריון הרביעי. לבסוף, מן הראוי לציין כי בנק יהב לא מצא לנכון, מטעמיו שלו, להעלות, במסגרת השימוע, טענות כנגד סעיף 15.4 לנספח א' למכרז, מכוחו נקבעו הקריטריונים. לאור כל האמור לעיל, סבורני כי בנסיבות העניין לא נפגעה זכות השימוע של בנק יהב וממילא לא נפל פגם בקריטריון הרביעי בשל כך. 29. חוק המחאת חיובים. לבסוף, באשר לטענותיו של בנק יהב בנוגע לתחולתו של סעיף 1 לחוק המחאת חיובים על המקרה נשוא העתירה; סבורני כי צודקים המשיבים 1-2 בטענתם לפיה משעה שקיים סעד חילופי בדמות בקשה מתאימה לבית המשפט האזרחי המוסמך, דינה של טענה זו להידחות על הסף. כידוע, במקום בו יש בידי העותר סעד חילופי, לרבות סעד במסגרת הליך אזרחי או פלילי בבתי המשפט המוסמכים, אין בית משפט זה נזקק, דרך כלל, לעתירה [ראו למשל: בג"צ 5016/06 קורקין נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (לא פורסם, 24.8.06) והאסמכתאות הכלולות בו]. לא שוכנעתי כי המקרה שבפניי נופל בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים מתן סעד למרות קיומו של סעד חילופי ולפיכך דין הטענה להידחות, ללא צורך לדון בתחולתו של חוק המחאת חיובים על העניין נשוא העתירה. 30. לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את העתירה. עם זאת, נוכח הסכמת המשיבים 1-2, בנק יהב יהיה רשאי לבצע ניכויים ממשכורתם של עובדי מדינה בגין חסכונות וכן בגין הלוואות שאותן נטלו ממנו עד ליום 31.3.08, אשר ניתנו לזמן קצוב ומועד פירעונם הסופי ידוע, ללא עמלות כלשהן ("במרווח אפס") ובכפוף לאישורם של העובדים. בנוסף, אציע לחברי כי נורה לבנק יהב לשאת בשכר טרחת עו"ד המשיבים 1-2 יחד בסך 20,000 ש"ח ובשכר טרחת עו"ד בנק דיסקונט בסך 20,000 ש"ח. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, י"ז באייר תשס"ח (22.5.08). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08014430_W06.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il