רון נ' העליון ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 14421-10-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין העותר: רון גיא נגד המשיבים: 1. רשם בית המשפט העליון 2. הנהלת בתי משפט 3. מדינת ישראל משרד המשפטים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד יעקב בורובסקי פסק-דין השופט אלכס שטיין: לפנינו עתירה בגדרה התבקשנו להורות למשיבים לנמק מדוע לא תבוטל החלטת רשם בית המשפט העליון מיום 5.10.2025 אשר דחתה את בקשת העותר לפטור מהפקדת ערובה וכן ליתן צו ביניים המעכב את דרישת ההפקדה עד הכרעה בעתירה. עוד מבקש העותר כי נורה למשיבים לנמק מדוע לא יתנו צו הצהרתי לפיו ערעור מכוח סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) אינו הליך אזרחי ואין להתנות בירורו בהפקדת ערובה, וכן מדוע לא יוציא מנהל בתי המשפט נוהל לפיו ערעורים על פסלות שופטים יהיו פטורים מהפקדת ערובה. בתמצית, העותר הגיש לבית משפט זה ערעור על החלטת פסלות לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט (עפ"ס 49267-08-25). ביום 20.8.2025 הגיש העותר בקשה לפטור אותו מהפקדת ערובה בהליך האמור, אשר לא נסמכה על טענה של חוסר יכולת כלכלית, כי אם על טענות עקרוניות בדבר ההצדקות שבבסיס הדרישה להפקדת הערובה בכלל, ובהליך של ערעור-פסלות בפרט. בקשה זו נדחתה בהחלטה מנומקת של הרשמת מ' יהב ביום 13.9.2025. בקשה לעיון חוזר שהגיש העותר נדחתה ביום 25.9.2025 על-ידי הרשם ר' גולדשטיין, בהיעדר שינוי בנסיבות המצדיק סטייה מההחלטה הקודמת בעניינו. העותר לא אמר נואש, והגיש בקשה נוספת בגדרה טען כי "בטעות" התיק סווג כהליך אזרחי, וכי היה מקום לסווגו כהליך פלילי מאחר שהועלו בו טענות לניגוד עניינים ומשוא פנים. בקשה אחרונה זו נדחתה אף היא ביום 5.10.2025 בהחלטה של הרשם גולדשטיין – עליה משיג העותר בעתירה דנן – אשר קבע כי החלטת הפסלות מושא ההליך ניתנה במובהק במסגרת הליך שיש לסווגו כאזרחי, שכן מדובר בערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל, ולכן אין בסיס לטענה שיש לסווג את החלטת הפסלות כהחלטה שניתנה בהליך פלילי. עוד נפסק כי מחוקק המשנה קבע כי בהליכי ערעור-פסלות אזרחיים, מגיש ההליך מחויב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיב, כך שהטענה לפיה לבית המשפט אין סמכות להתנות את בירור ההליך בהפקדת ערובה היא משוללת יסוד. מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה מעלה העותר טענות דומות לאלו שנטענו בבקשותיו השונות לפטור אותו מהפקדת ערובה. העותר טוען כי הדרישה להפקדת ערובה כספית כתנאי לערעור על החלטת פסלות פוגעת בזכות הגישה לערכאות ומונעת ביקורת על שופטים בשל חסם כלכלי, וכן פוגעת במראית פני הצדק ובאמון הציבור במערכת המשפט, במיוחד שאין בערעור מסוג זה משיב בעל אינטרס כספי המצדיק הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו. העותר טוען עוד כי הרשם חרג מסמכותו בהחליטו להתנות את בירור ההליך בהפקדת ערובה, וטעה בסיווג ההליך כאזרחי משעה שמדובר בהליך עקרוני שעניינו טוהר המידות של השופטים. דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. כלל ידוע הוא כי על החלטה של רשם – ובכלל זה רשם של בית המשפט העליון – ניתן להשיג באמצעות ערעור בזכות בפני שופט של אותה הערכאה בה מכהן הרשם (ראו: סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט; ע"א 5835/21 אברהם סימון נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ - סניף אשדוד, פסקה 5 (30.9.2021)). עוד אעיר, למעלה מן הצורך, כי על פני הדברים נראה שענייננו בעתירה חסרת כל בסיס משפטי. פרט 3 לתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובע באופן ברור וחד-משמעי כי בערעור על החלטת פסלות לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט, יש להפקיד ערובה בסך 15,000 ש"ח. לפיכך, לא נהיר מכוח מה מבקש העותר מבית המשפט לקבוע כי אין הצדקה או סמכות להתנות את בירור ערעורו בהפקדת ערובה ולפסוק בניגוד להוראה סטטוטורית מפורשת. העתירה נדחית אפוא בזאת. העותר יישא בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ש"ח, מאחר שמדובר בעתירת סרק נעדרת כל בסיס משפטי. ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ו (21 אוקטובר 2025). דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט