וג'דאן עומר עסמאעיל נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 1438/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1438/04 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס העותרים: 1. וג'דאן עומר עסמאעיל 2. אחמד יוסף עסמאעיל נ ג ד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"א באדר א התשס"ה (2.3.05) בשם העותרים: עו"ד בארי מיכאל צין בשם המשיב: עו"ד הרן רייכמן פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. עניינה של העתירה בבקשת העותרת 1 (להלן: העותרת), אזרחית ישראלית, והעותר 2 (להלן: העותר), תושב השטחים, להורות למשיב לאשר את הבקשה לאיחוד המשפחות וליתן לעותר אישור שהייה בארץ. ביום 12.2.2004 ניתן צו ביניים ארעי המורה למשיב להימנע מלגרש את העותר אל מחוץ לגבולות המדינה. צו זה בוטל זמן קצר לאחר מכן לאור תגובת המשיב. בתגובתו המקדמית ציין המשיב כי בקשתה הראשונה של העותרת לאיחוד משפחות, טופלה במשרדי המשיב ונדחתה על-ידו מטעמים בטחונים. עוד ציין המשיב, כי העותרים עתרו לבית-משפט זה, לאחר קבלת החלטת המשיב בבקשתם הראשונה, יחד עם עותרים נוספים (בג"צ 1509/97 עימן מוחמד חליל נ' משרד הפנים תק-על 98(1), 756) בעקבות אותה עתירה שב המשיב ושקל את עמדתו בעניינם של העותרים והקנה לעותר היתרי כניסה לישראל ושהייה בה. תוקפם של ההיתרים האמורים פג לאחר שנה. העותרים פנו בבקשה להאריך את ההיתר אולם לא קיבלו מענה ענייני לפנייתם לבד מכך שנמסר להם כי בקשתם בטיפול. כחודש לאחר פנייתם זו, נשלח לעותר מכתב מלשכת מנהל האוכלוסין ובו נתבקשו להמציא מסמכים להוכחת קיומו של מרכז חיים בישראל, מכתב זה שב אל השולח מאחר ולא נדרש על-ידי העותרים בכתובת אותה מסר! 2. מאז אוגוסט 1999 ועד אוגוסט 2002 לא פנו העותרים למשיב. משחלפו שלוש שנים ממועד משלוח המכתב, ומשהמשיב לא קיבל כל פניה מטעם העותרים, הודיעה לשכת מנהל האוכלוסין לעותרים, כי בקשתם לאיחוד משפחות נדחתה בשל אי-הוכחת מרכז חיים ובשל זניחת הבקשה. מקץ חודשיים ימים פנו העותרים בבקשה חדשה לאיחוד משפחות בישראל, אך זו לא טופלה עקב החלטת הממשלה מיום 12.5.02, אשר עוגנה בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: החלטת הממשלה). במענה לטענות המשיב בדבר זניחת הבקשה, מתארים העותרים בהודעתם את קשיי העותרת להסדיר את הכרוך בבקשתה לאיחוד משפחות בשל מצב בריאותה הלקוי ומחמת הריונה. לטענת העותרים, קשיי העותרת נבעו, בין השאר, מכך שמשרדי המשיב אינם ערוכים למתן שירות לאנשים הסובלים ממגבלות גופניות. אכן, מן הראוי כי המשיב ייתן דעתו לצורך להבטיח נגישות ראויה למשרדיו, במיוחד למי שמתקשה בתפקודו. אמנם במקרה זה אין בשאלה זו כדי להשליך על הנסיבות בהן נדחתה הבקשה ועל המניעות שבטיפול בבקשה החדשה – אך משבא הדבר בפנינו ראינו להעיר על-כך. כאמור, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המשיב. זניחת הבקשה על-ידי העותרים, במשך תקופה של שלוש שנים, כמו גם השיהוי הניכר בהגשת העתירה, אינם מאפשרים לבחון בדיעבד את החלטת המשיב המבוססת ברגיל על בחינת הנסיבות העדכניות למועד הגשת הבקשה ואף מהווים, לכשעצמם, טעמים לדחיית העתירה. אשר-על-כן, דין העתירה להדחות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, ג' באדר ב התשס"ה (14.3.05). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04014380_P04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il