מונא עבדאללה חוסין מחאמיד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח'

5 1 בבית המשפט העליון בג"ץ 1434/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שטיין העותרת: מונא עבדאללה חוסין מחאמיד נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש 2. היחידה המרכזית לפיקוח במינהל האזרחי עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרת: עו"ד סאיד קאסם בשם המשיבים: עו"ד נועה רוזנברג פסק-דין השופט נ' סולברג: עניינה של העתירה בהוראה לסילוק מבנה חדש (מספר 21200), שהוּצאה ונמסרה ביום 9.2.2023, מכוח הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה ושומרון) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן בהתאמה: הוראת הסילוק ו-הצו). הוראת הסילוק מתייחסת למבנה שלד, המשתרע על פני שטח של כ-200 מ"ר (להלן: המבנה), אשר נבנה על-ידי העותרת, מונא עבדאללה חוסין מחאמיד, בסמוך לכפר פקועה שבנפת ג'נין. המבנה הוקם ללא היתר, והוא מצוי בתחום צו איסור בניה אב/03/04 (מכשול התפר) (הארכת תוקף 6) התשפ"ג-2022 (להלן: צו איסור הבנייה). לא פעם ולא פעמיים עמדנו על תכליתו החשובה של הצו שמכוחו הוּצאה הוראת הסילוק מושא ענייננו. התופעה החמורה של בנייה בלתי-חוקית נעשתה נפוצה – "וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע" (ויקרא יד, מד). מטרתו של הצו – לאפשר לגורמי האכיפה להתמודד באופן מהיר ויעיל, לשם ביעור נגע זה. בִּקצירת האומר אציין, כי הצו מאפשר סילוק והריסה מהירים, של מבנה שטרם חלפו 6 חודשים ממועד הקמתו, או שעבודות הבנייה בו טרם הסתיימו, גם אם הוגשה לגביו בדיעבד, לאחר הוצאת הוראת הסילוק, בקשה למתן היתר. בבג"ץ 4588/18 אגודת סנט-איב המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית (30.4.2019) (להלן: עניין סנט איב) הועמד הצו לבחינה משפטית מקיפה, נסרק במסרקות של ברזל, ולבסוף – נמצא חוקי. כיום, הצו מופעל בהתאם למסמך 'מדיניות רשויות האזור ביישום הצו בדבר סילוק מבנים חדשים' מיום 30.8.2020 (להלן: מסמך המדיניות), שבו נקבע כי אכיפה באמצעות הצו תופעל "רק במקרים שבהם מדובר במבנים שהוקמו בשטחי אש; בקרבה לתשתיות אסטרטגיות (כדוגמת צירי תנועה ראשיים); בשמורות טבע או אתרים ארכיאולוגיים; בתחומי צווי הגבלה שונים; בבנייה ישראלית שנבנתה באופן בלתי-חוקי על קרקע פלסטינית פרטית, ולהיפך; בבנייה שנעשו ניסיונות לסכל פעולות אכיפה לגביה, או שהוקמה מחדש לאחר הריסתה; במתקנים העלולים לפגוע בתשתיות או בסביבה; בנקודות בנייה חדשות, שהוקמו, ככלל, במרחק של עד 200 מטרים מבנייה קיימת" (ראו: בג"ץ 7722/20 אדריס נ' המפקד הצבאי באיו"ש, פסקה 3 (23.11.2020); בג"ץ 7013/21 אבו זיתון נ' ראש המינהל האזרחי, פסקה 2 (18.11.2021) (להלן: עניין אבו זיתון)). אפרט בקצרה את השתלשלות האירועים שהביאו לבסוף להגשת העתירה. ביום 1.8.2022, ערכה יחידת הפיקוח של המינהל האזרחי סיור במקום, במהלכו תועד המבנה. בתאריך זה טרם הושלמה הבניה; רחוק מכך. באותו שלב, עדיין לא הותקנו דלתות, חלונות ורצפה, וחומרי בניין היו פזורים בתוך המבנה ומסביב לו. בהמשך, ביום 9.2.2023, נערך במקום סיור נוסף, שלגביו ציינו המשיבים, כי "במועד זה נמצא כי הקמת הבינוי נמשכה והותקן ריצוף, אך זו טרם הושלמה שכן טרם הותקנו דלתות בפנים המבנה וטרם הושלמה עבודת האינסטלציה". במהלך הסיור הנוסף, ביצעו המשיבים מסירה של הוראת סילוק ביחס למבנה, באמצעות תליית הודעה על גבי הבינוי. ביום 12.2.2023, פנתה מונא לוועדת המשנה לפיקוח, בבקשה להורות על ביטול הוראת הסילוק. בבקשתה טענה מונא, כי האמינה בתום-לב שהמגרש ממוקם בשטחי B, ועל כן, הופתעה לגלות שנמסרה לה הוראת סילוק, המעידה על כך שהמבנה מצוי בשטחי C. מונא הדגישה את המרחק המועט – עשרות מטרים בלבד – בין המגרש שעליו הוקם המבנה לבין גבולות שטחי B הסמוכים, והוסיפה וטענה, כי עבודות בניית השלד הושלמו, וכי הבית מצוי ממש בגמר בנייתו. בפנייתה העלתה גם כמה וכמה טענות כלליות נוספות; אינני רואה צורך לפרט על אודותיהן. תשובתה של ועדת המשנה לפיקוח לא איחרה לבוא, וביום 15.2.2023, הודיעה הוועדה, כי היא דוחה את הבקשה. במסגרת הודעת הוועדה צוין, כי המבנה הוקם שלא כדין, מבלי שניתן היתר לבנייתו על-ידי הגורמים המוסמכים. עוד צוין, כי המבנה, בנסיבותיו, עונה על הגדרת 'מבנה חדש' הקבועה בצו, וסילוקו עולה בקנה אחד עם מסמך המדיניות, בהיותו ממוקם בתוככי שטח שעליו חל צו איסור בנייה צבאי. בצר לה, פנתה מונא, ביום 17.2.2023, בבקשה להחרגת המקרקעין מושא העתירה מתחום צו איסור הבנייה; זמן קצר לאחר מכן, ביום 19.2.2023, הגישה את העתירה דנן. בעתירתה, שבה מונא על הטענות שהעלתה בבקשתה לביטול הוראת הסילוק, ועליהם הוסיפה טעמים נוספים, המצדיקים לשיטתה את קבלת העתירה. בתוך כך טענה מונא, כי אין כל הכרח, ביטחוני או תכנוני, המצדיק שימוש בצו; כי הוראת הסילוק הוּצאה בניגוד להצהרת המשיבים, שלא יֵעשה שימוש בצו, אלא במקרים ספציפיים ומוגדרים, ובניגוד למדיניות האכיפה שקבעו המשיבים; כי הוראת הסילוק הוּצאה בחוסר סבירות ובאי-מידתיות; וכי ההריסה המתוכננת מפרה את המשפט הבינלאומי ופוגעת בזכויותיה כתושבת מוגנת, מבלי שניתנה לה הזדמנות הולמת להשמיע את טענותיה. עוד הוסיפה מונא, כי בבניית הבית הושקעו כל חסכונותיה וחסכונות משפחתה, כי הבית מיועד למגוריהם, וכי "לאחרונה פנתה [מונא] אל מהנדס מטעמה, לצורך הכנת והגשת בקשה למתן היתר בניה להכשרת המבנה". לצד זאת ביקשה מונא, כי נורה למשיבים, בצו ביניים, להימנע מביצוע הוראות הסילוק, עד לאחר הכרעה סופית בעתירה. לעומתה, טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות; הן על הסף, הן לגופה. על הסף – משאין חולק על-כך שהבינוי הוקם שלא כדין ובאי-ניקיון כפיים. לגופה – בהעדר עילה להתערבות שיפוטית, שכן הוראת הסילוק עולה בקנה אחד עם התנאים הקבועים בצו, ועם מדיניות האכיפה של המשיבים. בהקשר זה הדגישו המשיבים, כי המבנה מושא העתירה, הוקם אך לאחרונה, טרם אוכלס, והבניה עודנה בעיצומה. לתמיכה בטענותיהם, צירפו המשיבים לתגובתם צילומים שנעשו במקום, ואשר מהם ניתן להתרשם כי אכן, הבניה עדיין לא הסתיימה. בשים לב למצב הבניה, ובהינתן צו איסור הבניה הצבאי החָל במקום, סבורים המשיבים כי הוראת הסילוק עומדת בקריטריונים שנקבעו להפעלת הצו. מעבר לכך נטען, כי גם הטענות הכלליות שהעלתה מונא, לא ראויות להישמע, משום שהועלו בעבר על-ידי עותרים שונים, ונדחו שוב ושוב על-ידי בית המשפט. למקרא העתירה ותגובת המשיבים, ולאחר עיון בנספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות; על הסף ולגופה. בראש ובראשונה, יש לדחות את העתירה על הסף, מחמת עשיית דין עצמי ואי-ניקיון כפיים. כפי שציינתי בימים אלה ממש, בהליך שנסיבותיו דומות-עד-זהות לנסיבות ענייננו-אנו: "הלכה יסודית זו – שלפיה עשיית דין עצמי ובקשה למתן סעד מן הצדק, צרות הן אחת לרעותה, ואינן יכולות לדור זו עם זו בכפיפה אחת – חזרה ונשנתה על-ידי בית משפט זה, בפסקי דין שניתנו בעתירות העוסקות בצווים לסילוק מבנים" (ראו: בג"ץ 1433/23 סלים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (28.3.2023). זאת, בשים לב לקורפוס הפסיקתי הנכבד שנתגבש בעניין (ראו מִני רבים: עניין אבו זיתון, פסקה 7; בג"ץ 6916/21 טאלב נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 8 (20.1.2022); בג"ץ 206/22 אלח'וואג'ה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 5 (15.3.2022); בג"ץ 3985/22 אלאתמין נ' מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 10 (29.6.2022) (להלן: עניין אלאתמין); בג"ץ 4426/22 אבו אלרוב נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 8 (4.8.2022); בג"ץ 4425/22 דראגמה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 8 (7.8.2022); בג"ץ 5116/22 עמור נ' מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי, פסקה 7 (22.9.2022); בג"ץ 6993/21 קואזבה נ' מנהל יחידת הפיקוח במינהל האזרחי, פסקה 19 (3.10.2022); בג"ץ 8999/22 שהוואן נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 4 (5.2.2023)). הלכה זו, כוחה יפה ביחס לכל מבנה שנבנה שלא כדין; ונכונה ביתר שאת שעה שעוסקים במבנה שנבנה בתחום צו איסור בנייה; הדין אינו מאפשר מתן היתר בנייה במיקום שכזה, ללא היתר מאת המפקד הצבאי. פנייתה של מונא למהנדס, לאחר שבנתה מבנה ללא היתר, נעשתה מאוחר מדי, ופשיטא שאין בה לרפא את הפגם. הצו הותקן כדי לשרש נוהג פסול זה, שהפך רווח, שלפיו "תחילה בּוֹנים, ורק אחר כך פונים" (עניין ‏אבו זיתון, פסקה 2). מכאן שעתירתה של מונא ראויה להידחות, ולוּ מטעם זה בלבד. מעבר לכך, דין העתירה להידחות גם לגופה. כאמור, הוראת הסילוק ניתנה לאחר שבמהלך סיור פיקוח שנעשה במקום, נמצא כי מונא הקימה שלד מבנה, מבלי שבידה היתר בנייה; מונא עצמה אינה חולקת על כך. כמו כן, עיון בנספחים שצורפו לעתירה ולתגובה המקדמית, מעלה כי המבנה טרם אוכלס, בנייתו לא הושלמה, וגם על כך מונא לא חולקת. אדרבה. מונא מציינת בעתירתה כי כיום המבנה "מצוי בשלב של 'כמעט מוכן' למגורים" (ההדגשה הוּספה – נ' ס'). ודוק: מונא אינה טוענת, ודאי לא בפה מלא, כי הוראת הסילוק ניתנה שלא כדין, משום שבניית המבנה נסתיימה זה מכבר; ולא בכדי. גם מונא סבורה שהמבנה כמעט מוכן למגורים, ומכלל הן אתה שומע לאו. יתרה מזו, לפי הוראות הצו, די בכך שטרם חלפו 6 חודשים מיום השלמת המבנה, על מנת שניתן יהיה להוציא מכוחו הוראת סילוק. מאחר שמדובר במבנה שהוקם בתחומי צו איסור בניה צבאי, ובשים לב לתבחין שבסעיף 2(ד) למסמך המדיניות, הקובע כי ניתן להחיל את הצו על "מבנים שהוקמו בתחומי צווים ביטחוניים" – מקובלת עלַי טענת המשיבים, כי המקרה שלפנינו בא בקהל המקרים שניתן לעשות לגביהם שימוש בהוראות הצו. אינני רואה אפוא עילה להתערבותנו. טרם סיום אציין, כי כל יתר הטענות שהעלתה מונא –גם הן דינן להידחות. טענות אלה – לפגיעה בזכות השימוע ובזכויותיהם של תושבים מוגנים – זכו כמה פעמים להתייחסות בפסיקה, ובכל פעם נדחו מחדש. איני רואה צורך לדון בטענות אלה פעם נוספת. די בהפניה לאשר נקבע בהקשר זה, בעניין סנט איב, בעניין אבו זיתון, בעניין אלאתמין (פסקה 16), ובשורה ארוכה של פסקי דין נוספים, שניתנה בהם התייחסות לטענות אלה, לגופן. לבסוף, אכן יש להצר על כך שכספים רבים שהושקעו במבנה ירדו לטמיון. "אמר רב: בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון [...] על שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן" (בבלי, סוכה כט, ע"ב). עוֹל הקמת המבנה כדין – תלוי על צווארה של מונא, ולא על צוואר המשיבים. משעה שבחרה מונא לפרוק עול זה, ולהקים מבנה בלתי-חוקי, אין לה להלין אלא על עצמה. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת, על הסף ולגופה, ועמה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. מונא תשא בהוצאות המשיבים, בסך של 2,500 ₪. ניתן היום, ‏ז' בניסן התשפ"ג (‏29.3.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23014340_O02.docx יס מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1