מוחמד חלבי נ. בית המשפט המחוזי באר שבע

פסק-דין בתיק בג"ץ 1433/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1433/18 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון העותר: מוחמד חלבי נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי באר שבע 2. השופט נתן זלוצ'ובר 3. השופטת יעל רז-לוי 4. השופט שלמה פרידלנדר 5. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מאהר חנא בשם המשיבים: עו"ד דניאל מארקס פסק-דין השופט י' אלרון: העתירה שלפנינו עניינה בשלוש החלטות ביניים שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיאה נ' זלוצ'ובר, והשופטים י' רז-לוי וש' פרידלנדר) במסגרת הליך פלילי נגד העותר בתפ"ח 12074-08-16, בימים 7.1.2018, 11.1.2018 ו-5.2.2018. רקע עובדתי והחלטות הביניים מושא העתירה 1. נגד העותר הוגש כתב אישום המייחס לו מספר אישומים בעבירות נשק ובעבירות ביטחון, בכלל זה עבירות של חברות בארגון טרור, סיוע לאויב מלחמה, איסור פעולה ברכוש למטרות טרור ועוד. 2. במסגרת ההליך הפלילי בעניינו, ניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי שלוש החלטות ביניים, כדלקמן: 3. החלטה מיום 7.1.2018 לפיה פרוטוקולים של דיונים מסוימים לא יימסרו לידי בא כוחו של העותר, כי אם יועמדו לעיונו במשרדו בטווח ראייה של אנשי שירות הביטחון הכללי, וזאת משיקולי ביטחון המדינה. 4. החלטה מיום 11.1.2018 המתירה לעד מטעם המשיבה 5 לעיין במסמך לגביו הוצאה תעודת חיסיון, במסגרת חקירתו הראשית, מבלי שבית המשפט וההגנה יעיינו בו. זאת, בין היתר, על מנת שיעיד לעניין השאלה האם העותק אותו ביקשה המשיבה 5 להגיש, נאמן למקור. 5. החלטה מיום 5.2.2018 המתירה למשיבה 5 להגיש עותק מושחר של המסמך לגביו הוצאה תעודת החיסיון, וזאת, לשיטת העותר, בניגוד לכלל הראיה הטובה ביותר. 6. על שלוש ההחלטות לעיל הוגשה העתירה דנן. טיעוני הצדדים 7. בפתח עתירתו ותשובתו לתגובה המקדמית של המשיבה 5, מדגיש העותר כי הגשת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק הינה הדרך היחידה הפתוחה בפניו לצורך מניעת עיוות דין, שנגרם לו בגין החלטות אלה. לשיטתו, ההחלטות פוגעות "פגיעה אנושה", כלשונו, בהגנתו, וניתנו בחריגה מסמכות ובניגוד להוראות הדין והפסיקה, ומשכך אין מקום להמתין לסיום ההליך הפלילי על מנת לדון בטענותיו. כן מעלה העותר טענות לגופן של ההחלטות. 8. בתגובתה המקדמית טוענת המשיבה 5 כי דין העתירה להידחות על הסף מאחר שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ביניים בהליך פלילי בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. לחלופין, טוענת המשיבה 5 כי דין העתירה להידחות לגופה בהיות ההחלטות כלפיהן מופנית סבירות ומנומקות. דיון והכרעה 9. לאחר עיון בעתירה, בתגובה המקדמית ובתשובת העותר לתגובה, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות ביניים של בית המשפט המחוזי בהליך פלילי. 10. מושכלת יסוד היא כי לבעל דין אין זכות מוקנית לערער על החלטות ביניים הניתנות במסגרת הליך פלילי, אלא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, פרט לחריגים המעוגנים בחוק. משכך, התערבות בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות ביניים בהליך פלילי מוגבלת למקרים חריגים המגלים בעיה מהותית של חוסר סמכות, שרירות קיצונית או עניין עקרוני אשר דחיית ההכרעה בו תוביל לנזק בלתי הפיך שאינו בר תיקון באמצעות ערעור על פסק הדין הסופי (ראו, למשל, בג"ץ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי באר שבע ואח', סא (3) 93, פסקה 5 לפסק דינו של השופט א' א' לוי (8.10.2006); בג"ץ 936/18 אבוטבול נ' בית המשפט המחוזי מרכז לוד ואח', פסקה 7 (7.2.2018)). איננו סבורים כי העתירה דנן נמנית על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו. 11. החלטות בית המשפט המחוזי ניתנו בסמכות ונומקו כדבעי, ובגדרן איזן בית המשפט בין הערכים הניצבים על כפות המאזניים – ביטחון המדינה מזה וזכות הנאשם להליך הוגן מזה. בתוך כך, הקיש בית המשפט המחוזי מהחלטת בית משפט זה שניתנה בעניינו של העותר, אשר הגבילה את זכותו להעתיק חומרי חקירה מסוימים, וזאת מחשש לפגיעה בביטחון המדינה (בש"פ 9169/17 מדינת ישראל נ' חלבי (3.12.2017)). עוד יש לציין את הצהרת המשיבה 5 כי היא עושה מאמצים להעמיד לרשות בא כוחו של העותר במשרדו את כלל חומרי החקירה המסווגים והפרוטוקולים של דיוני בית המשפט, ומשכך מצטמצמת הפגיעה בהגנתו. כן נעיר כי בתשובתו לתגובה המקדמית של המשיבה 5, מלין העותר על אי מסירת הפרוטוקולים לידיו כשהם מושחרים, דבר שהיה בו, לשיטתו, כדי להפחית את הפגיעה הטמונה באי מסירתם כלל. יחד עם זאת, מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.1.2018 עולה כי בא כוחו של העותר לא נתן הסכמתו לפרקטיקה זו, כאשר בית המשפט הוסיף כי במקרה דנן אין בה תועלת מאחר שהפרוטוקול שיימסר יהא מושחר ברובו. ואולם, מובן כי העותר יכול לשוב ולבקש מבית המשפט המחוזי לקבל לידיו פרוטוקולי דיונים שיתקיימו בהמשך כשהם מושחרים, וחזקה על בית המשפט שישקול את השיקולים הרלוונטיים בהחלטתו בעניין. בהקשר זה, נציין כי המערער העלה טיעונים בדבר היקף ההבחנה בין זכות העתקת חומר החקירה, שאך נלווית לזכות העיון, לבין זכות קבלת הפרוטוקולים, המעוגנת במפורש בחוק. יחד עם זאת, נבהיר כי אין באמור לעיל כדי לקבוע מסמרות בשאלה זו, שאינה מתאימה להתברר במסגרת העתירה דנן. 12. בעניין החלטת הביניים השנייה המתירה לעד לעיין במסמך חסוי, נציין בשולי הדברים כי בית משפט זה כבר קבע שזכות פרקליט לעיין במסמך בו מחזיק העד הנחקר, כפופה לדיני החסיונות (רע"א 3694/06 חביב נ' הלה הנדסה ואדריכלות בע"מ ואח', פסקה 6 (13.8.2006)). 13. בהתייחס להחלטת הביניים השלישית המתירה למשיבה 5 להגיש את העתק המסמך החסוי, נעיר כי בפסיקתו של בית משפט זה ניכר כרסום בכוחו של כלל הראיה הטובה ביותר, כאשר נרשמת מגמה להכיר בהעתק ראיה ככל שאין חשש לאמינותה (ראו, למשל, ע"א 9622/07 פלוני נ' קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, מחוז הנגב פסקה 25 (30.5.2010)). 14. יחד עם זאת, איננו מוצאים מקום לדון בטיעוני העותר בנושא, לרבות אלו הנוגעים למהימנות העתק הראיה, אשר אין מקומם להתברר במסגרת העתירה דנן לבית משפט זה, ויש להניח כי יישקלו על-ידי בית המשפט המחוזי עת יידרש להכריע במכלול משקלן של הראיות המונחות בפניו. 15. סוף דבר, העתירה נדחית. ניתן היום, ‏כ"ז בניסן התשע"ח (‏12.4.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18014330_J04.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il