נאיף אבולקיעאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1430/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1430/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט א' שהם המערער: נאיף אבולקיעאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 4.1.2012, בת"פ 8269/08,שניתן על-ידי כב' השופט י' צלקובניק תאריך הישיבה: ז' בניסן התשע"ג (18. 3.13) בשם המערער: עו"ד נאשף דרוויש בשם המשיבה: עו"ד ארז בן-ארויה פסק-דין השופט א' שהם: פתח דבר 1. המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ביום 24.11.2011, בת"פ 8269/08 (כב' השופט י' צלקובניק), בעבירה של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין; בשתי עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין; ובשתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. 2. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 3.11.2008 ועד ליום 25.1.2009; 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע; קנס בסך 15,000 ₪ או שני חודשי מאסר תמורתו; ותשלום פיצויים למתלונן ריפעת אמירלר בסך 2000 ₪. 3. מלכתחילה הוגש הערעור הן על הרשעתו של המערער והן על חומרת העונש, אך לאחר שמיעת הערותינו החליט המערער לחזור בו מהערעור לעניין ההרשעה ולהתמקד בשאלת העונש, בדגש על רכיב המאסר בפועל שהושת עליו. עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער 4. בחלק הכללי של כתב האישום, נאמר כי "קבוצת חנן מור" הכוללת את חברת "קרן פז" הינה חברה יזמית (להלן: החברה היזמית), אשר זכתה במכרז להקמת 70 יחידות דיור בשכונה חדשה בישוב להבים. יקי שחר (להלן: המתלונן 1) הוא סמנכ"ל החברה היזמית. בין החודשים מרץ עד יולי 2008, העסיקה החברה היזמית בשטח הפרוייקט, חברה קבלנית בשם "קבוצת ונוס" (להלן: החברה הקבלנית), וזו העסיקה את המערער כקבלן משנה לצורך הקמת שלד לארבעה בתים. כאמור, המערער התקשר עם החברה הקבלנית בלבד, ולא היה לו קשר חוזי עם החברה היזמית. בחודש אוגוסט 2008 הופסקה ההתקשרות בין החברה היזמית לבין החברה הקבלנית, מאחר שהאחרונה לא עמדה בהתחייבויותיה. באותו שלב, טרם השלים המערער את בניית השלד בארבעת הבתים והחברה הקבלנית לא שילמה לו את סכומי הכסף שאותם היתה אמורה לשלם. עם זאת, צויין בכתב האישום כי החברה היזמית הציעה למערער להמשיך ולעבוד כקבלן משנה עבורה, להשלים את בניית ארבעת הבתים ולבנות שלד לשני בתים נוספים, תמורת סכום של 480,000 ₪. ביום 27.8.2008, נחתם חוזה בין החברה היזמית לבין חברת נ.א.טום, היא החברה שבבעלות המערער, שבו צויין כי אין לחברה היזמית כל קשר לחובה של החברה הקבלנית כלפי המערער, וכי חברתו "לא תבוא בכל דרישה אל החברה היזמית בנוגע לחוב זה". במעמד חתימת החוזה קיבל המערער סכום של 140,000 ₪, כמפרעה על החשבון על-מנת לאפשר לו להתחיל ולעבוד באתר. באותה תקופה העסיקה החברה היזמית קבלן משנה נוסף בשם יובל אדרי (להלן: המתלונן 2), על-מנת שיבנה שלדי בתים באתר הפרוייקט. המתלונן 2 העסיק באתר הבנייה אדם בשם ריפעת אמירלר (להלן: המתלונן 3), אשר התגורר, לצורכי עבודתו בפרוייקט, בדירה שכורה בבאר שבע, כאשר משפחתו התגוררה באשקלון. מיכאל גוטמן (להלן: המתלונן 4) הוא מהנדס בניין שתפקידו לפקח על העבודות בפרוייקט מטעם החברה היזמית. בחלק הכללי של כתב האישום נטען כי "נוכח איכות עבודתו ועמידתו בלוחות הזמנים" הציעה החברה היזמית למתלונן 2 עבודות נוספות בפרוייקט, ואילו לגבי המערער נאמר כי החברה נמנעה מלהציע לו לבנות במגרשים נוספים, משיקולים של איכות העבודה וחוסר עמידה בלוחות הזמנים. 5. בכתב האישום טוענת המאשימה כי כחודש לאחר חתימת ההסכם בין החברה היזמית לבין החברה שבבעלות המערער, פנה המערער אל המתלונן 1 ודרש ממנו, בניגוד להסכם, לשלם לו את חובה של החברה הקבלנית, בסך 110,000 ₪. המתלונן 1 סירב לדרישה והפנה את המערער אל הוראות החוזה. בתגובה לכך, אמר המערער למתלונן 1 "לא מעניין אותי שנתת לי מקדמה, את המקדמה אתה תוריד לי בסוף, אתה תשלם לי את מה שוונוס (החברה הקבלנית- א.ש.) חייבת לי, אני רואה אותך אחראי לכל הכסף שוונוס חייבת לי". משסירב המתלונן 1 להענות לדרישתו של המערער, הוסיף האחרון ואמר "אתה תיתן לי לא רק את ה- 6 מגרשים לבנות אלא תיתן לי 6 בתים נוספים לבנות ואחרי זה תיתן לי לבנות את כל הפרוייקט". בכתב האישום נטען, כי מפאת האימה שהטיל עליו המערער וחששו כי הלה יגרום, באמצעות בני שבטו, להשבתת העבודה בפרוייקט, שילם המתלונן 1, ביום 20.9.2008, סכום של 110,000 ₪ למערער. 6. כאמור בחלק הכללי, הקצתה החברה היזמית למתלונן 2 מספר מגרשים נוספים לשם בניית שלדי בתים בפרוייקט. בעקבות כך, לפי כתב האישום, פנה המערער אל המתלונן 2 ואמר לו, בין השאר, "זה לא מוצא חן בעיניי שלך פותחים עוד מגרשים ולי לא. שיהיה לך ברור, אם אני לא עובד פה אז גם אתה לא תעבוד פה וגם אף אחד לא יעבוד פה". עוד נטען, כי המערער פנה פעמים רבות אל המתלונן 2 ודרש ממנו להפסיק לעבוד באתר תוך שאמר לו, בין היתר, "הבעיה שלי בשטח זה אתה. כל זמן שאתה עובד בשביל חנן מור (מנכ"ל החברה היזמית- א.ש.) אז הם לא יתנו לי לעבוד בעוד בתים והם לא יפתרו אתי את הבעיה של החוב של וונוס. אם אתה תצא מהשטח אז יקי (המתלונן 1- א.ש.) יתקפל והם ישבו לסגור אתי עניינים כי אז אני תופס אותם בביצים". נטען בכתב האישום, כי מפאת האימה שהטיל המערער על המתלונן 2, נמנע האחרון במשך כחודש ימים מלהתחיל בבניית בתים חדשים במגרשים נוספים שהוקצו לו, כאשר באותה תקופה הוא נאלץ לשלם 70,000 ₪ כמשכורות לעובדיו, מבלי שעבדו בפועל. 7. ביום 22.10.2008, פנה המערער אל המתלונן 1 ואמר לו כי עליו לשלם לו סכומי כסף נוספים, המתלונן 1 אמר למערער כי יש להמתין לשובו של מנכ"ל החברה היזמית מחו"ל, ואז ישבו עימו לדון בחשבון הסופי "שכן בדעתם לסיים את ההתקשרות" עימו. בתגובה לכך, אמר המערער למתלונן 1 "תיתן לי מליון ₪ ולא תראה אותי בלהבים יותר". כאשר המתלונן 1 הודיע למערער כי עליו להפסיק לעבוד באתר, אמר המערער בתגובה "אתה תפתח לי עוד בתים ואתה תביא את הכסף שאתה חייב לי ואם אני לא ממשיך לבנות פה, אז אף אחד לא ימשיך לעבוד פה". כמו כן, דרש המערער כי המתלונן 1 יקצה לו מגרשים נוספים לבנייה. לאחר הדברים הללו, המשיך המערער לעבוד באתר, תוך שהוא מתעלם מהודעתו של המתלונן 1, בדבר הפסקת עבודתו. בתאריך 23.10.2008, נפגש המתלונן 1 עם המערער ושניים ממקורביו בבית קפה בנס ציונה, והמערער דרש ממנו לשלם לו כסף שאחרת "יהיה לך בלגן בשטח". נטען בכתב האישום, כי מפאת האימה שהטיל עליו המערער, מסר לו המתלונן 1 המחאה על-סך 23,560 ₪. ועוד נטען, כי כתוצאה מאיומיו של המערער ומעשיו, נמנעה החברה היזמית במשך חודש תמים, מלהתחיל בבנייה במגרשים חדשים בפרוייקט "תוך שהיא סופגת את עלותם של ימי העבודה הנ"ל". 8. בכתב האישום נטען, כי במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר 2008, במספר רב של הזדמנויות, נהג המערער לפנות אל המתלונן 3, אשר עבד במגרשים שהוקצו למתלונן 2, ולגרש אותו ואת פועליו מאתר הבנייה, תוך שהוא אומר לו, בין השאר "אל תביא פועלים אל תעבוד"; "אתה בא לעבוד אתה מפריע לי"; "אם אתה לא תצא מהאתר יהיה בלגן גדול"; "אני יש לי עיניים בכל מקום, יש לי אזניים בכל מקום, אני רואה אני שומע הכל, אתה רוצה שאביא לכאן חומר נפץ ומישהו יהרג באתר? יותר טוב תלך בשקט מהאתר אם אתה לא רוצה שמישהו ימות פה". במועד מסויים, בתקופה הנ"ל, שכר המתלונן 3 קבלן חיצוני לעבודת קידוח יסודות לבית. המערער הגיע למקום והורה למתלונן 3 להפסיק לעבוד במקום, ובהמשך הוא התקשר למעסיקו של קבלן הקידוח, והורה לאיש, באמצעות המעסיק, לעזוב את האתר. כתוצאה מכך, עזבו המתלונן 3 וקבלן הקידוח את המקום, מבלי שהשלימו את עבודתם. עוד נטען, כי המערער פנה אל חשמלאי שנשכר על-ידי המתלונן 3 לבצע עבודות חשמל באחד הבתים בפרוייקט ואמר לו "אל תיכנס לשטח, עוף מפה אל תיכנס לשטח". מפאת האימה שהטיל עליו המערער, עזב החשמלאי את המקום. המאשימה טוענת כי כתוצאה ממעשיו ואיומיו של המערער, עזב המתלונן 3 ביחד עם פועליו את אתר הבנייה, במספר רב של הזדמנויות, מבלי שהם ביצעו את עבודתם, אך חרף זאת נאלץ המתלונן 3 לשלם לפועלים את שכרם, ועקב כך נגרמו לו הפסדים בסך 20,000 ₪. 9. בתאריך 2.11.2008 בשעות הבוקר, הגיע המערער אל אחד המגרשים שהוקצו למתלונן 2, שעה שהמתלונן 3 עבד במקום, ובנוכחות המתלונן 4, פנה אליו המערער, הדפו בחוזקה ואמר לו: "אתה עשית הכל, אתה אשם, אם אני רואה אותך באתר אני הורג אותך, אם אתה לא עוזב את העבודה עם יובל (המתלונן 2- א.ש.) אני עושה אותך מניאק, אני לוקח את כל המשפחה שלך לכפר שלי, אני אזיין את אשתך ואני אזיין את הבת שלך". בהמשך אמר המערער למתלונן 3, בצעקות ותוך שהוא הודף אותו: "אתה צריך לשלם עכשיו זה כסף שלי, אתה לעוף מפה, אני לא רוצה שתיכנס לאתר. אם אני רואה אותך אני אהרוג אותך. אני יודע איפה אתה גר בבאר שבע, אני יודע איפוא אתה גר באשקלון ואין לך איפוא לברוח, אתה חייב לצאת מהאתר, אתה תעוף מפה אל תיכנס לאתר". כמו כן, אמר המערער למתלונן 3 "אם אתה מביא פועלים לאתר אני אהרוג אותך". 10. במהלך התקופה, למן חודש ספטמבר 2008 ועד לתחילת חודש נובמבר 2008, אמר המערער למתלונן 4, במספר רב של הזדמנויות, כי בכוונתו לגרום למתלונן 2 לצאת מהאתר ולקבל לעצמו את כל המגרשים לבנייה, ובכך הוא "יתפוס את היזם בביצים". כמו כן, אמר המערער למתלונן 4 כי "אחרי שנטפל ביובל (המתלונן 2- א.ש.) נטפל גם בך שתיעלם מהשטח". עוד נטען, כי בסוף חודש ספטמבר 2008, הזמין המתלונן 4 לשטח הפרוייקט קבלן חיצוני לביצוע עבודות קידוח לצורך יציקת יסודות. כאשר נכנס הקבלן לשטח כדי לבצע את מלאכתו, הגיע המערער למקום והורה לו לעזוב את המקום, תוך שהוא מכה אותו ומיידה בו אבנים. עקב מעשיו של המערער, עזב הקבלן את השטח מבלי שהשלים את עבודתו. עד כאן תיאור מפורט של העובדות המופיעות בכתב האישום. פסק דינו של בית משפט קמא 11. כאמור לעיל, המערער כפר בכל האשמות שיוחסו לו והתנהל משפט הוכחות, שבסיומו הורשע המערער בעבירות שפורטו בפסקה 1 לעיל. בבואו לגזור את דינו של המערער, ציין בית משפט קמא כי המערער ביקש לכפות על החברה היזמית, בדרכי איום, להעביר לו כספים ועבודות בנייה נוספות, כאשר בד בבד הוא ביצע "מעשי סחיטה 'משניים' נגד קורבנות 'תמימים' בתכלית". הכוונה לבעלי מקצוע שהגיעו לאתר הבנייה, ואשר המערער הטיל עליהם את אימתו, אילצם לחדול מעבודתם באתר, הביא לשיתוקה של מלאכת הבנייה לפרקי זמן לא קצרים, וקיפח את פרנסתם. עוד ציין בית משפט קמא, כי מדובר במעשים שנעשו "לאורך ימים לא מועטים", כאשר המערער מאיים כי יביא לעזרתו את בני שבטו, לצורך הפרעה לעבודה במקום. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה, יש ליתן את משקל הבכורה "לעונשים שקצב המחוקק בצד העבירות בהן הורשע [המערער] – עד תשע שנות מאסר – וכן לצרכי ההרתעה וההגנה על שלום הציבור מפני מעשים נפסדים אלה". לצד הקולא, זקף בית המשפט לזכות המערער את עברו הנורמטיבי, את חוות הדעת החיוביות שניתנו אודותיו, ואת הבעת חרטתו, הגם שזו באה רק בתום הטיעונים לעונש. בנוסף, התחשב בית משפט קמא בעברו הנקי של המערער ובנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, אשר פורטו בפניו. לאחר בחינת השיקולים לקולא ולחומרה, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים בפסקה 2 לעיל. הערעור על חומרת העונש 12. הערעור, אשר נועד במקורו להשיג הן על ההרשעה והן על גזר הדין, הצטמצם, כאמור, לעניין העונש בלבד. עו"ד נאשף דרוויש, בא כוחו של המערער, טען שאין לראות את מעשיו של המערער באספקלריה של מעשי הסחיטה המבוצעים, לעיתים, באזור באר שבע והדרום, על-ידי עבריינים מהמגזר הבדואי. המערער הוא קבלן שלד, אשר הקים חברה והעסיק עובדים, כאשר כל רצונו היה לעבוד באתר ולדאוג לפרנסתם של התלויים בו. לטענת עו"ד דרוויש, "יום בהיר אחד" נעלמה החברה שהעסיקה אותו והותירה חוב של 450,000 ₪, סכום הדרוש לו ולעובדיו אשר "באים אליו הביתה, דופקים אצלו בדלת ורוצים את השכר ואוכל לילדים". הסנגור ציין כי המערער נשוי ואב ל- 10 ילדים, הוא נעדר עבר פלילי, והוא שרת בצה"ל, אך השתחרר מהשירות לאחר שאביו נרצח "והוא נאלץ לעזוב את הצבא ולעזור בפרנסת המשפחה". עו"ד נאשף טען בנוסף, כי המערער שהה במעצר תקופה של כשלושה חודשים, וביקש כי יתרת התקופה שנותרה תרוצה בדרך של עבודות שירות. זאת, בין היתר, בשים לב לעובדה כי מאז הפרשה חלפה תקופה של למעלה מ- 4 שנים, כאשר במהלך תקופה זו, לא ביצע המערער כל עבירה, הגם, שעקב מצבו הכלכלי, הוא הוכרז כפושט רגל. לאור האמור, ביקש עו"ד דרוויש שלא להחזיר את המערער לריצוי עונש מאסר, מאחורי סורג ובריח, ועתר להסתפק בהטלת מאסר בדרך של עבודות שירות. לחלופין, ביקש הסנגור כי, בטרם יוכרע עניינו של מרשו, יופנה המערער אל שרות המבחן, לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו, אשר יתייחס גם לשאלת עונשו. עמדת המשיבה 13. עו"ד בן-ארויה, בא כוח המשיבה, ביקש לדחות את הערעור, בציינו כי, ככל שמדובר בהתמשכות בלתי סבירה של ההליכים בעניינו של המערער, יש לזקוף זאת לחובת המערער ובא כוחו, הן בשל דרך ניהול המשפט על ידם והן בשל בקשות דחייה חוזרות ונשנות שהגישו, כולל בערכאה זו. אשר לבקשה החלופית לקבלת תסקיר מבחן, הפנה עו"ד בן-ארויה לפרוטוקול הדיון בערכאה קמא, שם הודיע בא כוחו של המערער, מפורשות, כי אינו מבקש תסקיר מבחן. לגופו של עניין, נטען על-ידי המשיבה כי, בשים לב לחומרת מעשיו של המערער, הרי שמדובר בעונש הנוטה לקולא. בית משפט קמא שקל לזכותו של המערער את כל השיקולים הצריכים לעניין, ולאחר זאת השית עליו עונש ראוי ומאוזן, ולגישת המשיבה אין כל מקום להתערב בו. דיון והכרעה 14. בראשית דברינו, מן הראוי לחזור ולהזכיר את ההלכה המושרשת, לפיה ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למידת העונש, אלא במקרים חריגים בהם ניתן להצביע על טעות מהותית שנפלה בגזר הדין, או אם מדובר בסטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.7.2006); ע"פ 5764/07 פלוני נ' מדינת ישראל (12.12.2007); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6415/11 פולוחין נ' מדינת ישראל (24.12.2012); ע"פ 3877/12 אבו גוש נ' מדינת ישראל (9.1.2013) (להלן: פס"ד אבו גוש)). 15. אשר לעבירות בהן הורשע המערער, בית משפט זה עמד, לא אחת, על חומרתן היתירה של עבירות הסחיטה בכוח, והסחיטה באיומים, בשל פגיעתן הקשה בשלום הציבור ובבטחונו. יצוין, כי כאשר הושגה מטרתו של הסוחט, בין אם עשה שימוש בכוח ובין אם באיומים, קצב המחוקק עונש של תשע שנות מאסר, בצד עבירה זו. יפים לענייננו, דבריו של השופט א' לוי בע"פ 6774/01 מדינת ישראל נ' אלעלווין (1.1.2011): "סחיטה באיומים היא למרבה הדאבה תופעה נפוצה, אך רק לעיתים רחוקות אוזר הקורבן אומץ כדי לפנות לרשויות החוק, הואיל והוא חושש שידם של הסחטנים עלולה להשיג אותו במוקדם או במאוחר, מבלי שאנשי החוק יוכלו להושיעו. לפיכך, כשסוף סוף מעז מתלונן לבקש את הגנת החוק, יש לראות בכך הזדמנות לא רק להעניש את העבריין המסויים אשר נמצא כי חטא, אלא גם להעביר מסר לציבור בכלל, ולאלה שחוטאים בעבירות מן הסוג הזה בפרט, כי עבריינים בתחום זה עלולים לשלם על מעשיהם בדרך של שלילת חירותם לתקופה ארוכה. ענישה מסוג זה מטרתה איפוא משולבת, לתת ביטוי למידת הכיעור שבעבירה זו ולשאט הנפש שהיא מעוררת בלב השומע, והיא נועדה גם כדי לעודד את הקורבנות לשבור את קשר-השתיקה, ולהביא את דברם בפני רשויות החוק כדי לשים קץ לסחיטה בה הם נתונים" (וראו גם, פס"ד אבו גוש; ע"פ 7659/02 נפתלייב נ' מדינת ישראל (1.4.2003); ע"פ 1924/05 אלגילאווי נ' מדינת ישראל (20.12.2005); ע"פ 1106/11 מדינת ישראל נ' ואקנין (29.6.2011); ע"פ 8738/11 רוזן נ' מדינת ישראל (14.9.2011); ע"פ 5835/12 אבו הדובה נ' מדינת ישראל (5.2.2013)). וכך גם נאמר על-ידי השופט נ' סולברג בע"פ 5145/12 אבו זאיד נ' מדינת ישראל, כי "עבירת הסחיטה באיומים [כמו גם הסחיטה בכוח- א.ש.] היא עבירה קשה אשר פוגעת במרקם החיים של בעלי עסקים אשר רוצים לנהל את עסקיהם על-פי רצונם. בית משפט זה אמר לא אחת כי יש ליתן בעבירות אלו משקל רב לשיקול ההרתעה הכללית והפרטנית, מקום בו אזר הקורבן אומץ להתלונן על ביצוע העבירה" (שם, בפסקה 26). 16. במקרה שלפנינו, הורשע המערער בעבירה של סחיטה בכוח, בשלוש עבירות של סחיטה באיומים ובשתי עבירות של איומים. גם אם תתקבל טענת המערער, כי ביקש לגבות חוב כספי שהגיע לו בדין, על-מנת להמשיך ולקיים את עסקו, אין ניתן להשלים עם דרך פעולתו. המערער סחט באיומים ובכוח את החברה היזמית, למרות הסכם מפורש, לפיו היא אינה אחראית לחובות החברה הקבלנית, וכן סחט קבלני משנה נוספים ואף בעלי מקצוע שונים, אשר הגיעו לאתר הבנייה במסגרת עבודתם. המערער הגדיל לעשות, בכך שלא הסתפק בקבלת כספים אלא דרש לקבל עבודות נוספות, למרות הכוונה להפסיק את ההתקשרות עימו בשל טיב עבודתו, והוא גרם להפסקת העבודות בפרוייקט הבנייה, לפרקי זמן לא קצרים. התנהלותו הבריונית של המערער הלכה והסלימה, ובמקרים מסויימים הוא לא הסתפק בהשמעת איומים קשים, אלא עשה שימוש באלימות, וכך, למשל, הכה המערער קבלן לעבודות קידוח ויידה בו אבנים, עד לסילוקו מהאתר. מעשים מעין אלה, מחייבים הטלת עונש ממשי על המערער, ודומה כי בית משפט קמא הקל בעונשו, תוך מתן מלוא המשקל לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, לעברו הנקי, לשירותו בצה"ל, ולהבעת חרטתו, גם אם זו באה באיחור ניכר. נראה, כי אלמלא הנסיבות שפורטו לעיל, היה עונשו של המערער חמור הרבה יותר. 17. נציין, כי בנסיבות העניין, לא סברנו כי יש להענות לבקשתו החלופית של הסנגור ולהפנותו אל שירות המבחן, לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו. זאת, הן משום שהמערער לא ביקש זאת מבית משפט קמא וגם לא עשה כן לקראת הדיון בפנינו, והן משום שלא מצאנו הצדקה לעשות כן, לגופו של עניין. אשר לטענת הסנגור באשר לחלוף הזמן מאז בוצעו העבירות על-ידי המערער, דומה כי יש טעם בדברי בא כוח המשיבה, כי הדבר נעוץ בדרך ניהול המשפט על-ידי ההגנה ובאין ספור בקשות דחייה, שהוגשו מטעם בא כוחו של המערער. לפיכך, אין לראות בנתון זה משום שיקול של ממש, להקלה בעונשו של המערער. 18. סוף דבר, משלא מצאנו כי בית משפט קמא החמיר בעונשו של המערער מעבר למידה הראוייה, ובודאי שאין מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות כגון דא, הננו מחליטים לדחות את הערעור על גזר הדין. 19. המערער יתייצב לריצוי יתרת עונש המאסר שנגזר עליו, ביום 1.5.2013 עד לשעה 10:00, ביס"ר דקל, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מפסק דין זה. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, ‏ד' באייר התשע"ג (‏14.4.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12014300_I14.doc עפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il