ארזים גליל מוצר נ. רשות מקרקעי ישראל

6 בבית המשפט העליון עע"מ 1429/24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערת: ארזים גליל מוצר נגד המשיבות: 1. רשות מקרקעי ישראל 2. ארזים (ח.ד.י.ר) יזמות ובניה בע"מ ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי חיפה (הנשיא ר' שפירא) שניתן ביום 24.12.2023 בעמ"ת 19757-05-23 בשם המערערת: עו"ד עדן ענבר; עו"ד לרה קוניצר ורבה בשם המשיבה 1: עו"ד יונתן ברמן בשם המשיבה 2: עו"ד דניאל לכסן פסק-דין השופט אלכס שטיין: הערעור שלפנינו מופנה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (הנשיא ר' שפירא) מיום 24.12.2023 בעת"מ 19757-05-23 ובעת"מ 16770-05-23, בגדרו נדחתה עתירת המערערת נגד החלטת ועדת המכרזים של המשיבה 1 – רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) לחלט את מלוא סכום הערבות שהופקדה על-ידה במסגרת השתתפותה במכרז שפרסמה רמ"י. בשל תקלה משרדית, התברר כי תוקפה של הערבות מושא הערעור פג ביום 30.6.2024 מבלי שהתבקש חילוטה או הארכת תוקפה. עקב כך, המערערת טענה כי הערעור הפך לתיאורטי וביקשה כי נורה על מחיקתו. המחלוקת בין הצדדים הצטמצמה – בעיקרה – לעניין פסיקת ההוצאות, ומשכך אציג להלן בתמצית את הרקע העובדתי והשתלשלות העניינים. במאי 2021 פרסמה רמ"י מכרז לרכישת זכויות ב-15 מגרשים שיועדו למסחר ותעסוקה בעכו (להלן: המכרז). תנאי המכרז קבעו, בין היתר, איסור מפורש על מציעים קשורים להגיש יותר מהצעה אחת ואיסור על תיאום הצעות, וכי הפרת איסור זה תוביל לפסילת ההצעה. המערערת והמשיבה 2 (להלן ביחד: החברות) הגישו הצעות למכרז עבור מגרשים הסמוכים זה לזה, ובתוך כך הפקידו ערבויות כנדרש בתנאי המכרז, על סך 1,234,000 ו-1,354,000 ש"ח. ביום 15.6.2022 הודיעה רמ"י לכל אחת מהחברות על זכייתה במגרש אחד במכרז. בהמשך לכך, פנו שתי חברות אחרות שהשתתפו במכרז לרמ"י ודרשו לבטל את זכיית המערערת והמשיבה 2, בטענה כי מדובר בחברות קשורות שתיאמו ביניהן הצעות ובכך הפרו את כללי המכרז. בעקבות זאת, ביום 17.7.2022, ואחרי שנערך למערערת ולמשיבה 2 שימוע בפני ועדת המכרזים, החליטה הלה לפסול את שתי ההצעות וקבעה כי מדובר בהצעות שהוגשו על-ידי שתי חברות שהקשר ביניהן עומד בניגוד לתנאי המכרז לעניין חברות קשורות ובניגוד לאיסור על תיאום הצעות. המערערת והמשיבה 2 עתרו – כל אחת בנפרד – לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, נגד החלטת רמ"י לפסול את זכייתן במכרז (עת"מ 39274-08-22 ועת"מ 33170-09-22). העתירות אוחדו, וביום 22.11.2022 התקיים דיון שבסופו הסכימו הצדדים כי שתי העתירות תידחנה ללא צו להוצאות. ביום 26.2.2023 נערכו לחברות שימועים נפרדים בעניין חילוט הערבויות שהפקידו במסגרת הגשת הצעותיהן במכרז, וביום 30.4.2023 החליטה ועדת המכרזים על חילוט מלוא הערבויות האמורות. על החלטה זו הגישו המערערת והמשיבה 2 עתירות נפרדות לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. בפסק הדין מושא ערעור זה קבע בית המשפט כי לא מצא שהחלטת ועדת המכרזים בעניינה של המערערת היא בלתי סבירה או בלתי מידתית באופן קיצוני, ולא מצא פסול המצדיק התערבות בהחלטה לחלט את מלוא סכום הערבות שהופקדה. לעומת זאת, נקבע כי קיימים שיקולים ייחודיים המצדיקים החזרת ההחלטה בעניינה של המשיבה 2 לוועדה לבחינה מחודשת, לאור ההפרש המשמעותי ביחס בין סכום הערבות לבין סכום הנזק שנגרם לרמ"י כתוצאה מהביטול; אם כי הודגש כי אין בעובדה זו כשלעצמה כדי למנוע מוועדת המכרזים לחלט בכל זאת את הסכום המלא של הערבות, אך נדרש לכל הפחות לנמק היטב מדוע בכל זאת יש לעשות כן. יצוין, למען שלמות התמונה, כי ועדת המכרזים קיבלה החלטה חדשה לחלט את מלוא הערבות שהפקידה המשיבה 2, ומשיבה זו עתרה נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אך הוסכם בין הצדדים כי בירור העתירה ימתין עד להכרעת בית משפט זה בערעור דנן. המערערת לא השלימה עם פסק דינו של בית משפט קמא והגישה את הערעור דנן, בו טענה כי לא היה מקום לקבל את החלטת רמ"י לחלט את מלוא הערבות שהעמידה – ללא כל הלימה לטענתה בין שיעור החילוט לשיעור הנזק הממוני שנגרם לרמ"י כתוצאה מפסילת הצעתה ומבלי לכמת נזק זה כדבעי – וכי לכל היותר היה מקום להורות על חילוט חלקי של הערבות. רמ"י הגישה ביום 1.8.2024 תשובה לערעור, במסגרתו טענה כי הכלל המקובל, לפיו נקודת המוצא היא חילוט מלוא סכום הערבות, הוא כלל ראוי, שנכון אף לאמצו בפסיקת בית משפט זה, וכי בהחלטת ועדת המכרזים ובפסק דינו של בית משפט קמא לא נפל כל פגם אשר מצדיק התערבות של ערכאת הערעור. כאמור, בשל תקלה במשרדי רמ"י, התברר כי ביום 30.6.2024 פג תוקפה של הערבות מושא הערעור מבלי שקדמה לכך פנייה מתאימה לצורך הארכתה. רמ"י טענה כי משנודע הדבר, פנה בא-כוחה ביום 25.2.2025 אל המערערת בעניין חידוש הערבות. אלא שחלף מסירת מענה ביחס לחידוש הערבות, הגישה המערערת ביום 19.3.2025 לבית משפט זה בקשה למחיקת הערעור, שכן לשיטתה הערעור הפך לתיאורטי משעה שהערבות פגה ואינה קיימת עוד. רמ"י טענה מנגד כי מדובר בהתנהלות דיונית חסרת תום-לב מצד המערערת שאף עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, וביקשה מאתנו לפסוק הוצאות לחובת המערערת ככל שהערעור אכן יימחק. ביום 2.4.2025 דחיתי את בקשת המערערת למחוק את הערעור בהתאם לתנאיה וללא פסיקה הוצאות, והותרתי את מועד הדיון הקבוע לדיון בערעור על כנו. בהמשך, לאור בקשת המערערת להכריע בשאלת ההוצאות על סמך טיעונים כתובים שיגישו הצדדים, הוריתי ביום 3.4.2025 לרמ"י לסכם את טענותיה בכתב בכל העניינים שלשיטתה נותרו להכרעת בית המשפט, והוריתי למערערת להשיב לטענות אלו בכתב, תוך שהבהרתי כי לאחר הגשת הכתובים ייתן בית המשפט פסק דין. רמ"י ציינה תחילה כי הערבות העומדת במוקד הערעור לא מומשה על-ידה על-מנת שלא להעמיד בית משפט זה בפני מצב מוגמר כאשר ההליך בעניין תלוי ועומד. כמו כן, חזרה רמ"י על טענתה כי לעמדתה – כפי שפירטה בתשובתה לערעור – נקודת המוצא בענייננו היא חילוט מלא של הערבות, לאור העקרונות המנחים והתכליות של דיני המכרזים והשיקולים המונחים בבסיס הדרישה להפקדת ערבות במסגרת מכרז. אין חולק – לשיטת רמ"י – כי המערערת הפרה את תנאי המכרז ואף נהגה במהלכו בתכסיסנות או למצער בחוסר ניקיון כפיים, באופן שהקים לוועדת המכרזים סמכות לחלט את הערבות שהפקידה, כאשר התכלית ההרתעתית של הערבות היא אחד הנימוקים התומכים בנקודת המוצא האמורה של חילוט מלוא הערבות. רמ"י הבהירה כי לעמדתה, המשמעות של מחיקת הערעור הינה כי קביעותיו של בית משפט קמא עומדות בעינן ותיהפכנה לחלוטות, וכי היא שומרת על זכותה לנקוט בהליך משפטי על בסיס קביעות אלה. נטען כי ככל שהמערערת חפצה לעמוד על בירור טענותיה ביחס לפסק הדין, באפשרותה לחדש את הערבות ולהמשיך בהליך הערעור. עוד טענה רמ"י כי אף אם יימחק הערעור, בית המשפט נדרש להכריע בבקשתה לפסוק הוצאות לחובת המערערת. לטענתה, הערעור דנן נעדר כל בסיס, מן הטעמים שפורטו בתשובתה לערעור, ולא היה מקום להגישו. עוד הוסיפה רמ"י כי התנהלות המערערת במסגרת הליכי המכרז, וכן סירובה להעמיד ערבות בת-תוקף לצורך בירור טענותיה במסגרת הערעור שהגישה, מחייבת פסיקת הוצאות משמעותיות. המערערת הדגישה בתגובה כי משעה שהערבות "נפלה", הערעור הפך לתיאורטי "על כל הנובע והמשתמע מכך". באשר לבקשת רמ"י לפסיקת הוצאות – טענה המערערת כי הערעור הוגש נוכח טענות מוצדקות באשר לחילוט מלוא הערבות שהגישה במכרז, ומרגע שערבות זו אינה בתוקף, רמ"י אינה יכולה לחלטה. עוד הודגש כי תוקפה של הערבות לא הוארך בשל שגגה של רמ"י, שלא פנתה למערערת בבקשה מתאימה. נטען בנוסף כי אין כל בסיס לדרישת רמ"י להתחשב – במסגרת פסיקת ההוצאות – בהליכי המכרז או בהחלטת המערערת שלא להעמיד ערבות חדשה לשם בירור הטענות בערעור. המערערת הוסיפה כי ככל שבית המשפט סבור שיש מקום אגב מחיקת הערעור לחייבה בהוצאות, היא מבקשת להתחשב בכך שאמנם רמ"י הגישה תשובה לערעור אך לא התקיים דיון בו. לאחר עיון בכתובים שהצדדים הניחו לפנינו, סבורני כי בהתאם לבקשת המערערת, ומשתוקפה של הערבות מושא הערעור לא הוארך והמערערת לא חידשה אותה – דין הערעור להימחק. מחיקת הערעור דנן, משמעה כי פסק דינו של בית משפט קמא הופך לחלוט וקביעותיו נותרות על כנן. בבקשתה למחוק את הערעור מוותרת המערערת, הלכה למעשה, על בירור טענותיה ביחס לקביעה של בית המשפט לפיה חילוט מלוא הערבות שהפקידה במכרז – בדין יסודה. משכך הוא, ומבלי לנקוט עמדה לגופם של הדברים, אין במחיקת הערעור כדי לגרוע מזכותה של רמ"י לנקוט בהליכים משפטיים על סמך קביעותיו של בית משפט קמא. כמו כן, מצאתי להיעתר לבקשתה של רמ"י לחייב את המערערת בתשלום הוצאות – זאת, בעיקר, נוכח הדופי שנפל, לטעמי, בהתנהלותה של המערערת בהליך דנן. רמ"י הסכימה בבית משפט קמא להימנע ממימוש הערבות עד להכרעה בעתירת המערערת, בכפוף לכך שהמערערת תאריך את תוקף הערבות. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 11.5.2023, ותוקפה של הערבות הוארך אף אחרי מתן פסק דינו של בית משפט קמא, מעת לעת, בהסכמת הצדדים, עד ליום 30.6.2024. המערערת לא ביקשה מבית משפט זה להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור. רמ"י, כפי שציינה בתגובתה, נמנעה מחילוט הערבות, אף שבאפשרותה היה לעשות כן, כדי לא להציב את בית המשפט בפני מצב עובדתי מוגמר שעלול לסכל את תכלית הערעור, ותוך שהיא סומכת ידיה על קיומה של ערבות בת-תוקף. לפיכך, סירובה של המערערת להעמיד ערבות חדשה – משלא ביקשה עיכוב ביצוע ואחרי שרמ"י כבר השיבה בכתב לערעור – מעיד על התנהלות דיונית חסרת תום-לב. אעיר בהקשר זה כי בבקשתה למחיקת הערעור הציגה המערערת בפני בית המשפט תמונה עובדתית חסרה ונמנעה מלהזכיר כי באותה שיחה בה הודיע לה בא-כוחה של רמ"י כי תוקפה של הערבות פג הוא ביקש ממנה לחדש את הערבות. במכלול נסיבות העניין, ובשים לב להתנהלות האמורה של המערערת, דומה כי יש מקום לפסוק הוצאות משמעותיות לחובתה. בקביעת שיעור ההוצאות יש להתחשב בעובדה שההליך הסתיים ללא הכרעה שיפוטית וללא דיון בעל-פה. אשר על כן, הערעור נמחק בזאת. המערערת תישא בהוצאות רמ"י בסך כולל של 20,000 ש"ח. סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק מיום המצאת פסק דין זה ועד לתשלום בפועל. אלכס שטיין שופט השופטת גילה כנפי שטייניץ: אני מסכימה. גילה כנפי-שטייניץ שופטת השופט דוד מינץ: אני מסכים. דוד מינץ שופט הוחלט כאמור ספק דינו של השופט א' שטיין. ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ו (15 אוקטובר 2025). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת