פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 14202-10-25
לפני:
כבוד השופטת דפנה ברק-ארז
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופט אלכס שטיין
העותר:
ח"כ עופר כסיף
נגד
המשיבות:
1. ועדת האתיקה של הכנסת
2. הכנסת
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותר:
עו"ד חסן רפיק ג'בארין; עו"ד סוהאד בשארה; עו"ד רביע אגבריה
פסק-דין
השופט אלכס שטיין:
העתירה
העתירה שלפנינו מופנית כלפי החלטת ועדת האתיקה של הכנסת (להלן: ועדת האתיקה או הוועדה) מס' 46/25 מיום 9.7.2025 אשר בגדרה הורתה הוועדה על הרחקתו של העותר, חבר הכנסת עופר כסיף, מישיבות מליאת הכנסת וועדותיה, למעט השתתפות בהצבעות, לתקופה של חודשיים החל מיום 19.10.2025; וכן הורתה הוועדה על שלילת שכרו למשך שבועיים (להלן: ההחלטה).
רקע עובדתי
מתחילת כהונת הכנסת העשרים וחמש נתנה ועדת האתיקה ארבע החלטות בעניינו של העותר בעקבות שלושים וחמש קובלנות אשר הוגשו נגדו. במסגרתן של החלטות אלה הוטלו על העותר סנקציות שונות, וכן במסגרת החלטה מס' 28/25 מיום 11.11.2024 ציינה הוועדה כי אם העותר ישוב ויפר את כללי האתיקה באופן דומה, היא תיאלץ להשתמש בסנקציות נוספות אשר מוקנות לה בדין.
החל מיום 8.10.2024 ועד ליום 11.6.2025 הוגשו לוועדה ארבע עשרה קובלנות נוספות נגד העותר. ביחס לשלוש קובלנות קבעה הוועדה כי אלה עוסקות בהתבטאויות אשר אינן עולות לכדי הפרה של כללי האתיקה, ומשכך קובלנות אלה נדחו. באשר לאחת עשרה ההתבטאויות הנוספות קבעה הוועדה בהחלטה מנומקת ומפורטת כי מדובר בהפרות חמורות של כללי האתיקה. נוסף על כך, דחתה הוועדה את טענותיו של העותר לאכיפה בררנית כלפיו, וכן את טענתו כי ההתבטאויות האמורות חוסות תחת חופש הביטוי הפוליטי. בגין הפרותיו האמורות הטילה הוועדה על העותר סנקציה של הרחקה מישיבות מליאת הכנסת וועדותיה, למעט השתתפות בהצבעות, לתקופה של חודשיים, לצד שלילת שכרו למשך שבועיים, כאמור.
ביום 14.7.2025 הגיש העותר למליאת הכנסת, באמצעות יושב-ראש הכנסת, ערעור על ההחלטה. ביום 21.7.2025 התקיים במליאת הכנסת דיון בערעור במסגרתו פרש העותר את טענותיו. בהצבעה אשר נערכה בתום הדיון, הצביעו 85 חברי כנסת נגד קבלת הערעור ו-10 חברי כנסת בעד קבלתו. לפיכך, הערעור נדחה בהחלטת מליאת הכנסת.
טענות העותר
העותר טוען כי החלטת הוועדה להרחיקו ממליאת הכנסת פוגעת באופן בלתי-מידתי בזכות היסוד שלו לחופש הביטוי הפוליטי, בזכותו לבחור ולהיבחר, בזכות הציבור לדעת, וכן, לטענתו, ההחלטה שוללת ממנו את היכולת למלא כשורה את תפקידו הציבורי-פרלמנטרי. עוד טוען העותר כי הפגיעה בו מתעצמת נוכח העובדה כי מדובר בהרחקה החמישית שהוטלה עליו מאז תחילת כהונת הכנסת הנוכחית. צבר זה של עונשים, כך נטען, מהווה פגיעה קשה וקיצונית בזכויותיו ובמעמדו כחבר כנסת. העותר מוסיף וטוען כי הוועדה פועלת תוך אכיפה בררנית של כללי האתיקה, שכן במקרים דומים היא לא הטילה על חברי כנסת אחרים סנקציות של הרחקה. כמו כן, לטענת העותר, הוועדה עשתה שימוש לרעה בסמכויותיה תוך שימוש בהליכים המשמעתיים ככלי פוליטי.
דיון והכרעה
דין העתירה להידחות על הסף, מחמת השיהוי המהותי והחריף שדבק בה.
ההחלטה בעניינו של העותר התקבלה ביום 14.7.2025; הערעור שהגיש העותר על ההחלטה נדחה במליאת הכנסת ביום 21.7.2025; ואילו העתירה הוגשה רק ביום 15.10.2025. כידוע, שיהוי בנקיטת הליכים משפטיים לא נמדד רק באופן כמותי, אלא גם בהתחשב בנסיבות העניין ודחיפותו (ראו: בג"ץ 29971-12-24 עיריית נס ציונה נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 23 (31.12.2024); בג"ץ 4885/13 רמת דוד – חינוך מיוחד נ' משרד החינוך, פסקה 13 (4.5.2014)). בענייננו, העותר הגיש את עתירתו בחלוף כשלושה חודשים מהכרעת מליאת הכנסת בערעורו ו-4 ימים בלבד לפני מועד תחילת הרחקתו אשר נקבע ליום 19.10.2025. זאת, כאשר אין בפי העותר כל טעם מבורר להשתהותו בהגשת העתירה. די בכך כדי לדחות את העתירה (ראו, למשל: בג"ץ 1240/18 שדולת הנשים בישראל נ' הועדה לבחירת, פסקה 10 (19.2.2017)). הקושי בשיהוי אף מתחדד נוכח העובדה שלעתירה צורפה בקשה למתן צו ביניים ולדיון דחוף.
העותר אכן כולל בעתירתו גם טענות כלליות ביחס למדיניותה של ועדת האתיקה. אולם, גם טענות אלה מתאימות להתברר בגדרה של עתירה הנסבה על החלטה קונקרטית אשר הוגשה במועדה.
העתירה נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תגובה, לא נעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ו (21 אוקטובר 2025).
דפנה ברק-ארז
שופטת
עופר גרוסקופף
שופט
אלכס שטיין
שופט