נסאר סרחאן נ. כונס נכסים הרשמי

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 142/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: נסאר סרחאן נ ג ד המשיבים: 1. כונס נכסים הרשמי 2. מוטי בן ארצי ערעור על פסק הדין שניתן ביום 13.6.2022 ועל החלטות שניתנו ביום 26.6.2022 וביום 27.11.2022 על ידי בית המשפט המחוזי נצרת (השופט א' זגורי) בפש"ר 17047-12-17 בשם המערער: עו"ד צדיק נסאר פסק-דין השופט א' שטיין: הערעור לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (השופט א' זגורי) אשר ניתן ביום 13.6.2022 בפש"ר 17047-12-17 (להלן: פסק הדין קמא), במסגרתו בוטלו צו הכינוס שניתן ביחס לנכסי המערער והליך פשיטת הרגל שנפתח בעניינו (להלן: הליך פשיטת הרגל או ההליך). כמו כן מונח לפנינו ערעור על החלטותיו של בית משפט קמא מיום 26.6.2022 ומיום 27.11.2022 אשר ניתנו בגדרו של הליך פשיטת הרגל. במסגרת החלטות אלה, דחה בית המשפט את בקשותיו של המערער לביטול פסק הדין קמא ולעיון חוזר. הרקע לערעור והליכים קודמים ביום 10.12.2017 הגיש המערער בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. על פי הצהרתו, במועד הגשת הבקשה עמדו חובותיו על סך של 293,228 ש"ח. עוד הצהיר המערער, רואה חשבון במקצועו, כי לרעייתו אין כל הכנסה וכי להם 4 ילדים קטינים הסמוכים על שולחנם. ביום 23.12.2017 ניתן צו כינוס לנכסי המערער (להלן: צו הכינוס). במסגרת זאת ניתנו צו תשלומים חודשי בסך של 400 ש"ח; צו האוסר על המערער לצאת מהארץ; וכן צו המעכב את ההליכים בעניין חובותיו של המערער. המשיב 2 מונה למנהל מיוחד לנכסי המערער (להלן: המנהל המיוחד), וכן נקבע כי על המערער להגיש אחת לחודשיים דו"ח על הכנסותיו והוצאותיו למנהל המיוחד (להלן: הדו"חות החודשיים). ביום 8.1.2019 הגיש המנהל המיוחד בקשה לביטול הליך פשיטת הרגל בטענה כי המערער אינו עומד בהוראות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ובהוראות צו הכינוס. ביום 8.2.2019 נמחקה הבקשה לביטול ההליך, תוך שנקבע כי צו התשלומים שניתן בפתיחת ההליך אינו הולם את נסיבות המקרה, ולכן יש להעמידו על סך חודשי של 1,200 ש"ח, חלף הסכום של 400 ש"ח שנקבע קודם לכן. ביום 27.2.2020 הגיש המנהל המיוחד בקשה חוזרת לביטול ההליך – זאת, מאחר שהמערער לא עמד בצו התשלומים שנקבע בעניינו, כך שעד למועד הגשת הבקשה צבר חוב פיגורים ביחס לחמישה חודשים בסך כולל של 6,000 ש"ח; וכן מאחר שהמערער לא המציא את כלל המסמכים שנדרשו ממנו במסגרת הדו"חות החודשיים. ביום 2.3.2020 קבע בית משפט קמא (הרשמת ע' גולומב) כי על המערער להסיר את מחדליו עד ליום 2.4.2020 – שאם לא כן, יבוטל צו הכינוס והליך פשיטת הרגל ללא התראה נוספת. ביום 7.2.2021 ביקש המנהל המיוחד פעם נוספת לבטל את ההליך. המנהל ציין בבקשתו כי המערער צבר חוב פיגורים נוסף ביחס לחמישה חודשים בסך כולל של 9,600 ש"ח; וכן כי הוא לא הגיש את הדו"חות החודשיים מזה כחצי שנה. עוד באותו היום, ניתנה למערער על ידי בית משפט קמא הזדמנות נוספת להסיר את מחדליו עד ליום 7.3.2021. ביום 2.3.2021 הודיע המערער כי הוא הסיר חלק ממחדליו, ועל כן ניתנה לו ארכה נוספת בת 45 יום להסרת יתר המחדלים. משלא עדכן המערער על הסרת המחדלים – ניתנה לו ארכה נוספת בת 14 יום. אולם, רק ביום 3.10.2021 – לאחר בקשות חוזרות שהוגשו על ידי המנהל המיוחד למתן החלטה בבקשתו לביטול ההליך – הסיר המערער את מחדליו. בשים לב לכך, דחה בית המשפט את הבקשה לביטול ההליך, בקבעו כי על המערער להימנע מיצירת חובות פיגורים חדשים ולהקפיד על הגשת הדו"חות החודשיים כנדרש. כמו כן, נקבע כי ככל שהמערער ייכשל במחדלים חדשים או לא ישתף פעולה עם ההליך כמצופה – ישקול בית המשפט להורות על ביטול ההליך. ביום 1.3.2022 הגיש המנהל המיוחד דו"ח מסכם בו ציין כי בקופת הכינוס הצטבר סכום של 48,575 ש"ח – בעוד שהוגשו נגד המערער 14 תביעות חוב בסך כולל של 709,072 ש"ח. עוד צויין כי המערער צבר חוב פיגורים ביחס לחודש אחד בסך של 1,200 ש"ח; הוא אינו מגיש את הדו"חות החודשיים במועדם; וכן הוא טרם המציא מסמכים מהותיים שנדרשו ממנו. המנהל המיוחד הוסיף כי הדו"חות שהגיש המערער לא היו מהימנים, שכן המערער אינו מדווח במסגרתם על כלל הכנסותיו. בנסיבות המתוארות, ביקש המנהל המיוחד לבטל את צו הכינוס מחמת התנהלות חסרת תום-לב והיעדר שיתוף פעולה מצד המערער. בדיון שהתקיים ביום 3.3.2022, שב המנהל המיוחד על עמדתו כפי שתוארה בדו"ח המסכם. בא-כוח המערער ציין מצדו כי המערער סובל מבעיות רפואיות ונפשיות, אשר מקשות על התנהלותו בשגרת היום-יום. חרף התנהלותו המוקשת של המערער, בית משפט קמא אפשר לו להגיש הצעה להסדר נושים לסיום ההליך, וזאת בתוך 30 יום. ביום 1.5.2022 דיווח המנהל המיוחד לבית משפט קמא כי לא הוגשה על ידי המערער הצעה להסדר נושים. כמו כן דווח כי המערער צבר חובות פיגורים נוספים ולא הסיר את יתר מחדליו. ביום 5.2.2022 קבע בית משפט קמא כי המערער רשאי להסיר את מחדליו תוך 30 יום; ובהמשך לכך, ביום 7.6.2022, הוענקה למערער – ביוזמת בית המשפט – ארכה נוספת בת 14 יום. ביום 13.6.2022, אחרי שהמערער לא הסיר את מחדליו – הורה בית משפט קמא (השופט א' זגורי) על מחיקת הליך פשיטת הרגל ועל ביטול צו הכינוס על כל הוראותיו (להלן: פסק הדין קמא). ביום 19.6.2022 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין קמא – זאת, בטענה כי הוא הסיר את כל מחדליו. בתגובה לכך, הגיש המנהל המיוחד הודעה בה הצביע על התנהלות פסולה מצד המערער. במסגרת הודעה זו, ציין המנהל כי המערער הסתיר את העובדה כי הוא מנהל עסק להנהלת חשבונות וכן את העובדה שלפני פתיחת ההליך ביצע המערער העברת זכויות מחברה בבעלותו. כמו כן צויין כי המערער לא הבהיר את מצב זכויותיו במקרקעין בהם הוא מתגורר, וכי הדו"חות החודשיים שהלה הגיש אינם כוללים דיווח על הכנסות משפחתיות נוספות ועל הוצאות שהוציא המערער. כל זאת, בשעה שהמערער ממשיך לצבור חובות פיגורים בתשלומים החודשיים. ביום 26.6.2022 דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול פסק הדין – זאת, בשל התנהלותו הפסולה של המערער אשר אינה עולה בקנה אחד עם הנדרש מחייב המצוי בהליכי פשיטת רגל, וכן בשים לב להתראות הרבות שניתנו למערער בעניין זה (להלן: ההחלטה מיום 26.6.2022). בחלוף חמישה חודשים (!), ביום 23.11.2022, הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 26.6.2022. ביום 27.11.2022 דחה בית משפט קמא את הבקשה, בקבעו כי היא אינה מעלה כל טיעון או נסיבה חדשה שיש בהם כדי להצדיק עיון מחדש. בית המשפט הטעים כי התנהלותו הכוללת של המערער וחוסר האמון בו הם שהובילו לביטול ההליך. כמו כן, ציין בית המשפט כי ממילא, בתוך חודשים ספורים יוכל המערער לפתוח בהליך חדש להסדרת חובותיו לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: ההחלטה מיום 27.11.2022). מכאן הערעור המונח לפנינו. בד-בבד עם הגשת הערעור, הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין קמא ושל ההחלטה מיום 27.11.2022 (להלן: הבקשה לעיכוב ביצוע). טענות המערער המערער טוען כי שגה בית משפט קמא כאשר ביטל את הליך פשיטת הרגל – זאת, בשלב מתקדם של ההליך, ובהסתמך על טענות עובדתיות שהעלה המנהל המיוחד אשר לא אומתו ולא נבדקו לעומקן. לטענת המערער, בית משפט קמא התעלם מהתועלת אשר עשויה לצמוח לנושים מהמשך ההליך, שכן היה בכוונתו לבדוק היתכנות להצעת הסדר. לשיטתו, המנהל המיוחד לא בדק את ההצעה כנדרש ודבק בבקשתו לביטול ההליך. המערער מוסיף ומלין על התנהלותו של המנהל המיוחד, אשר, לדבריו, התעלם ממצבו הבריאותי, מהמשבר הכלכלי אשר פקד אותו עקב התפרצות מגפת הקורונה, וכן מכך שמספר קרובי משפחה של המערער נפטרו במהלך השנה החולפת. כמו כן, טוען המערער כי המנהל המיוחד אישר את תביעות החוב שהוגשו נגדו על ידי התאגידים הבנקאיים, מבלי שבדקן כראוי. לאור האמור, מבקש מאתנו המערער כי נבטל את פסק הדין קמא ונורה על המשך ניהול ההליך. דיון והכרעה ספק רב בעיניי אם בענייננו עומדת למערער זכות ערעור על ההכרעות קמא. הערעור שלפנינו הוגש ביום 4.1.2023 כערעור בזכות – הן כנגד פסק הדין קמא, והן כנגד ההחלטות מיום 26.6.2022 ומיום 27.11.2022. פסק הדין קמא, אשר ביטל את הליך פשיטת הרגל, ואשר ביחס אליו נתונה למערער זכות ערעור – ניתן כבר ביום 13.6.2022. בשים לב לאיחור בהגשת הערעור, ומאחר שלא ניתנה הארכת מועד להגשתו – היה עמנו מקום למחוק את הערעור על פסק הדין (ראו: תקנה 137(א) ותקנה 147(ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סד"א)). מטעם זה, נדרש היה למחוק גם את הערעור על ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין, שאף היא ניתנה בחודש יוני אשתקד. באשר לערעור על החלטה מיום 27.11.2022 – עסקינן בבקשה לעיון חוזר בהכרעות קודמות אשר ניתנו על ידי בית משפט קמא; ומכאן שמדובר ב"החלטה אחרת", אשר ההשגה עליה היא ברשות בלבד (ראו: ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק), פסקה 9 והאסמכתאות שם (13.7.2008); וכן תקנה 147(ב)(2) לתקנות סד"א). רשות כאמור לא נתבקשה וממילא לא ניתנה. מעבר לכך, ולגופם של דברים: לאחר עיון בכתובים שהונחו לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות אף מבלי לקבל את תשובת המשיבים – זאת, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סד"א. אפרט את טעמיי. לבית משפט של חדלות-פירעון נתון שיקול דעת רחב, שבו אין אנו נוהגים להתערב, אלא במקרים מיוחדים – זאת, לנוכח מומחיותו של בית המשפט בענייני פשיטת-רגל והתרשמותו הבלתי אמצעית מבעלי הדין, מעדים, מהתנהלות החייב ומשאר נסיבות העניין (ראו: ע"א 4836/22 קליש נ' מיכאל, פסקה 10 (11.12.2022); רע"א 4830/22 כהן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 10 (18.10.2022); ע"א 6301/21 בוארון נ' כהן בתפקידו כמנהל מיוחד, פסקה 8 (8.11.2021)). סבורני כי המקרה שלפנינו אינו נמנה על המקרים החריגים אשר מצדיקים את התערבותנו בשיקול דעתו של בית משפט קמא. הליך פשיטת רגל מעניק לחייב ההזדמנות ייחודית להיחלץ מחובותיו ולהשתקם כלכלית (ראו: ע"א 3544/21 פלדבאו נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 7 (24.8.2021); ע"א 7482/21 חסן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 11 (22.12.2021)). החסד שבחר המחוקק לעשות עם החייב שנמצא מתאים לכך, כרוך בפגיעה אינהרנטית בנושים אשר חובם לא ייפרע במלואו (ע"א 4174/21 חוסין נ' עופר, פסקה 6 (22.6.2021)). נוכח מאפיינים אלו של הליך פשיטת הרגל, מלוּוה הוא בדרישה להתנהלות בתום-לב עילאי מצדו של החייב בכל אחד משלבי ההליך – זאת, על אחת כמה וכמה כאשר החייב הוא זה שיוזם את ההליך מראשיתו (ראו: ע"א 3109/22 מרעי נ' הכונס הנכסים הרשמי (10.8.2022)). כחלק מחובת תום-הלב האמורה, נדרש החייב לשתף פעולה עם בעל התפקיד שמונה בעניינו, ובכלל זה להגיש דו"חות חודשיים ולספק את מלוא המידע הדרוש ביחס לעיסוקיו, להכנסותיו ולהוצאותיו; לשלם במועדם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו בצו התשלומים; וכן לעמוד בכל יתר הדרישות שהוטלו עליו במסגרת ההליך (ראו: ע"א 7708/21 לנקרי נ' עו"ד סבאח – הנאמן לנכסי החייב, פסקה 10 והאסמכתאות שם (12.12.2021); ע"א 6892/18 רפאל נ' עו"ד זיסמן – מנהל מיוחד, פסקה 9 (18.12.2019)). המערער לא עמד, לאורך תקופה ממושכת, בחובות שהוטלו עליו, מבלי שסיפק כל הסבר אשר מניח את הדעת להתנהלות פסולה זו – אף לא במסגרת הערעור דנן. כך, המערער צבר מפעם לפעם חובות פיגורים בתשלומים החודשיים; הוא לא הגיש את הדו"חות החודשיים באופן סדיר ורציף; הוא לא המציא מסמכים שונים שנדרשו ממנו על ידי המנהל המיוחד; הוא הסתיר מידע מהותי בקשר להכנסותיו והוצאותיו, ובקשר לזכויותיו בחברה שהייתה בבעלותו ובמקרקעין המשמשים למגוריו – או למצער לא שיתף פעולה עם הבירור שניסה לערוך המנהל המיוחד בעניינים אלו. לא זו אף זו: המערער לא סר מדרכו הפסולה גם לאחר שבית משפט קמא העניק לו הזדמנויות חוזרות ונשנות להסיר את מחדליו. כמו כן, לא ניצל המערער את ההזדמנות שניתנה לו להגיש הצעה להסדר נושים. בהקשר זה אציין כי אין בידי לקבל את טענת המערער – אשר הועלתה לראשונה בהליך שלפנינו – כי המנהל המיוחד הוא שמנע את האפשרות להגיע להסדר. ביום 16.3.2022 פנה בא-כוחו של המערער למנהל המיוחד בהצעה להסדר אשר נוסחה באופן לאקוני למדי (ההצעה כללה משפט אחד בלבד). בהמשך לכך, ביום 20.3.2022, ביקשה באת-כוחו של המנהל המיוחד מהמערער להבהיר את פרטיי ההצעה. במסגרת אותה תשובה, צויינו מחדליו של המערער – אשר כללו פיגור בתשלומים ואי-המצאת דו"חות ומסמכים נוספים – והובהר לו כי ככל שלא יוסרו המחדלים, לא יוכל המנהל המיוחד לפעול לקידום הסדר הנושים. משלא פעל המערער להבהרת ההצעה ולהסרת המחדלים – אין לו אלא להלין על עצמו. לזאת אוסיף, כי בניגוד לטענות המערער, אין כל פסול בהסתמכותו של בית משפט קמא על הנתונים שהוצגו במסגרת הודעותיו של המנהל המיוחד, בהיותו הגורם המקצועי האובייקטיבי האמון על ליווי הליכי פשיטת הרגל (ראו: ע"א 7962/21 חורי נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 9 (22.2.2022)). מסקנה זאת נכונה ביתר שאת במקרה שבו קא עסקינן, שכן לאורך ההליך כולו בית משפט קמא אפשר למערער להגיב לטענות המנהל בכתב ובעל-פה. יתרה מכך: בית משפט קמא נהג כלפי מערער בסבלנות אין-קץ ובכפפות משי – ורק אחרי שכלו כל הקיצין ביטל את ההליך. סוף דבר מן המקובץ עד כה עולה מסקנה ברורה ומתבקשת: בפסק הדין קמא לא נפל שום פגם. התנהלותו הפסולה של המערער הצדיקה את ביטולם של צו הכינוס ושל הליך פשיטת הרגל. הערעור נדחה אפוא בזאת, ועמו נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ז בטבת התשפ"ג (‏10.1.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23001420_F01.docx עב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1