פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 1417/22

חברת מובילי הורדים בע"מ נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להורות על חילוט כספים שהופקדו חלף אוטובוסים ששימשו לביצוע עבירות הלבנת הון והונאת נושים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 11/09/2022 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 1417/22 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה חילוט רכוש — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להורות על חילוט כספים שהופקדו חלף אוטובוסים ששימשו לביצוע עבירות הלבנת הון והונאת נושים.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 1417/22

חברת מובילי הורדים בע"מ נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להורות על חילוט כספים שהופקדו חלף אוטובוסים ששימשו לביצוע עבירות הלבנת הון והונאת נושים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערערת, חברת 'מובילי הורדים בע"מ', ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי שקבע כי יש לחלט כספים שהופקדו כערובה לשחרור אוטובוסים ששימשו את הנאשמים בתיק פלילי (הלבנת הון והונאת נושים). המערערת טענה כי האוטובוסים היו בבעלותה במסגרת הסכם ליסינג תפעולי וכי לא ידעה על השימוש הפלילי בהם. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלו וקבע כי לא הוכח שמדובר בליסינג תפעולי וכי לא הוכח תום ליבה של המערערת. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי אין עילה להתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הראשונה, וכי המסקנה המשפטית נכונה.

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
הרכב השופטים ע' פוגלמן, ד' מינץ, ח' כבוב
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מובילי הורדים בע"מ

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • יש להותיר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי על כנו מטעמיו.
  • הוכח כי הרכוש שימש את הנאשמים במסגרת הונאת נושים.
  • לא הוכח תום ליבה של המערערת.
טיעוני ההגנה
  • הבעלות בכלי הרכב מעולם לא הועברה לנאשמים.
  • ההסכמים בין המערערת לנאשמים היו הסכמי ליסינג תפעולי.
  • יש להשיב למערערת את הכספים שהופקדו כערובה לשחרור כלי הרכב.
מחלוקות עובדתיות
  • מהות ההסכם בין המערערת לנאשמים (ליסינג תפעולי מול העברת בעלות).
  • שאלת תום ליבה של המערערת.
  • האם הרכוש שימש להונאת נושים בידיעת המערערת.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • ממצאי בית המשפט המחוזי לעניין מהות ההסכמים וחוסר תום הלב.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • טענות המערערת בדבר היות ההסכם ליסינג תפעולי.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 2522-06-17
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
תקדימים משפטיים
  • תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018

תגיות נושא

  • חילוט
  • הלבנת הון
  • הונאת נושים
  • ליסינג
  • דיני חברות

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

8000

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1417/22 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב המערערת: מובילי הורדים בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת הבכירה מ' ברנט) בת"פ 2522-06-17 מיום 29.12.2021 תאריך הישיבה: ט"ו באלול התשפ"ב (11.9.2022) בשם המערערת: עו"ד נועם בר דוד; עו"ד מעיין חדש בשם המשיבה: עו"ד נעמי זמרת פסק-דין בתאריך 10.5.2021 הורשעו מאמון דריג'את (אבו רביעה) (להלן: הנאשם), וחברת מובילי עין בוקק בע"מ (להלן ביחד: הנאשמים), בשורה של עבירות, ובהן עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) ועבירות הונאת נושים, לפי סעיף 439 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במסגרת כתב האישום שהוגש נגדם התבקש גם חילוטו של רכוש בהתאם לסעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון. רכוש זה כלל בין היתר שלושה אוטובוסים הרשומים על שם המערערת. כלי הרכב שוחררו לחזקת המערערת כנגד הפקדת סכום שנקבע. לאחר הרשעת הנאשמים, בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת הבכירה מ' ברנט) דן בטענות המערערת שלפיהן, בין היתר, הבעלות בכלי הרכב מעולם לא הועברה אל הנאשמים, ומשכך יש להורות על השבת הכספים שהופקדו לידיה. בהחלטה מפורטת ומנומקת קבע בית המשפט כי לא עלה בידי המערערת להראות כי ההסכמים בינה לבין הנאשמים הם הסכמי השכרה מסוג "ליסינג תפעולי", וכי במסגרתם הבעלות בכלי הרכב עדיין נתונה למערערת. בית המשפט הוסיף ועמד גם על הקשיים בהיבט תום ליבה של המערערת. עוד נקבע כי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי הרכוש שימש את הנאשמים במסגרת הונאת נושיו של הנאשם ללא ידיעתה. לפיכך הורה בית המשפט על חילוט הסכום שהופקד חלף כלי הרכב. על כך נסוב הערעור שלפנינו. המערערת חולקת על קביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי בהיבטים השונים להם הוא נדרש, בעוד שהמשיבה סבורה כי יש להותיר את פסק הדין על כנו מטעמיו. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט, ואלה תומכים במסקנה המשפטית שאין בה טעות שבחוק. אנו דוחים אפוא את הערעור בגדר תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 8000 ש"ח. ניתן היום, ‏ט"ו באלול התשפ"ב (‏11.9.2022). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22014170_M07.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il