פלוני נ. פלוני

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 1416/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט א' שני) בתלה"מ 45051-04-23 מיום 6.2.2024 בשם המערערת: עו"ד שמעון גרוס פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט א' שני) בתלה"מ (משפחה ת"א) 45051-04-23 מיום 6.2.2024 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. בין המערערת לבין המשיב, בני זוג לשעבר, מתנהלים מזה מספר שנים הליכים משפטיים שעניינם, בין היתר, במשמורת על בתם הקטינה, הצעירה מבין שלושה ילדים שהביאו הצדדים לעולם (להלן: הקטינה). בשל ריבוי ההליכים בין הצדדים, ובפרט ביחס למשמורת על הקטינה, יתוארו להלן העובדות שנדרשות להכרעה בערעור שלפניי. עניינו של ההליך נושא הערעור הוא בתביעה שהגיש המשיב נגד המערערת, שבמסגרתה עתר לקבלת "משמורת הקטינה על כל המשתמע מכך" (סעיף 5 לכתב התביעה). ביום 22.10.2023 הגיש המשיב בקשה שבמסגרתה עתר, בעיקרם של דברים ל-"מתן היתר להוצאת הקטינה לגרמניה". ביום 31.10.2023, לאחר שהמערערת והאפוטרופא לדין הגישו את תגובותיהן לבקשה, התקיים דיון שבמסגרתו ציין המותב – בנוגע להתנגדותה של המערערת למעבר של הקטינה לגרמניה ובקשתה כי המשיב יפקיד ערבויות נוספות בהקשר זה – כי "אני הגדרתי אתכם בדיון הקודם כ-'דובי לא לא'. ואמרתי עוד בפרוטוקול שזה לא ה-'דובי לא לא' הנחמד. למה ההחמרה, אני מבין שאתם מסכימים לנסיעת [הקטינה – ע' פ'] [...] הערבויות הספיקו למה צריך להחמיר אותן?" (פרוטוקול הדיון מיום 31.10.2023, בעמ' 76, ש' 30-28; להלן: הדיון מיום 31.10.2023). בהמשך לכך, בסיומו של הדיון מיום 31.10.2023, קבע המותב כי בשים לב לערבות שהפקיד המשיב; לכך שהקטינה אינה מתגוררת עם המערערת אלא עם משפחת אומנה; לחוסר מסוגלותה של המערערת לגדל את הקטינה; ובהיעדר צפי לסיומן של החקירות הנגדיות במסגרת ההליך, בשלב זה תעבור הקטינה למשמורת המשיב, וכן תעבור להתגורר עמו בגרמניה. זאת, תוך שצוין כי ככל שיהיה צורך בהשבת הקטינה לישראל, על המשיב יהיה להחזירה תוך 21 ימים; כי על המשיב לממן אחת לשנה מפגש בן 7 ימים בין הקטינה ואחותה הגדולה (אשר מתגוררת עמו גם כן בגרמניה) לבין המערערת במיקום לבחירתה של האחרונה, ושניתן להגיש בקשה מתאימה ככל שתתבקש תדירות גבוהה יותר; וכן כי הקטינה תישאר בארץ לפרק זמן של 20 ימים מיום מתן ההחלטה לטובת פרידה מהמערערת (להלן: ההחלטה מיום 31.10.2023). בנוסף, במסגרת החלטתו זו ציין בית המשפט – בין היתר – כי "[המערערת – ע' פ'] ממצה כל זכות דיונית שיש לה ומאריכה בהליכים [למרות – ע' פ'] שבפני בית המשפט כבר מונחות מספר חוו"ד עדכניות שכולן ממליצות על הגירתה של הקטינה לחיות עם [המשיב – ע' פ'] בגרמניה [...] נראה [שקיום – ע' פ'] חקירות נגדיות ומשיכת זמן של חודשים אינו פועל לטובת הקטינה, סיכויו המשפטיים אינם ברורים ויותר דומה שהתנהלות [המערערת – ע' פ'] נועדה לשרת את רגשותיה שלה בהתעלם מטובת [הקטינה – ע' פ']" (שם, סעיפים 3-2). ביום 2.11.2023 חתם המותב על פסיקתה שלפיה המשמורת על הקטינה תעבור למשיב, וביום 6.11.2023 נחתמה פסיקתה נוספת שמורה על ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ בעניינה של הקטינה (הפסיקתה מיום 2.11.2023 והפסיקתה מיום 6.11.2023 יכונו להלן ביחד: הפסיקתות). בהמשך לכך, ביום 13.11.2023 הגישה האפוטרופא לדין בקשה שבמסגרתה נטען כי המשיב לקח את הקטינה עמו לגרמניה עובר לסיומו של פרק הזמן שנקבע בהחלטה מיום 31.10.2023 לצורך פרידה מהמערערת. במקביל, הגישה המערערת בקשת רשות לערער על ההחלטה מיום 31.10.2023, ובו ביום ניתן צו ארעי שלפיו צו עיכוב היציאה מהארץ בעניין הקטינה יעמוד בעינו. ביום 19.11.2023 קבע המותב כי נוכח החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת הרשות לערער, וכן הוצאתה של הקטינה מהארץ עובר למועד שנקבע בהחלטה מיום 31.10.2023, על המשיב להחזיר את הקטינה לארץ תוך 7 ימים; ובמהלך חודשים נובמבר-דצמבר 2023 נדחו בקשות שהגיש המשיב לעיון חוזר בהחלטה זו. ביום 21.12.2023 התקיים דיון נוסף שבסיומו קבע המותב, בעיקרם של דברים, כי המשיב יביא את הקטינה לשלושה ביקורים אצל המערערת במועדים מסוימים, וכשמשך כל ביקור הוא שבוע; כי בזמן ביקורים אלה תשהה הקטינה אצל המערערת, ככל שהאחרונה תרצה בכך, ובכפוף להפקדת ערובה בסך 50,000 ש"ח להבטחת התייצבותה של הקטינה בשדה התעופה בסיומו של כל ביקור; וכן כי במהלך הביקורים תאפשר המערערת לקטינה להיות בקשר טלפוני עם המשיב. עוד קבע המותב, כי שירותי הרווחה יגישו לבית המשפט תסקיר בעניין זמני השהות עם הקטינה, וכן ימציאו לבית המשפט תסקיר דומה משירותי הרווחה בגרמניה. לבסוף, במסגרת החלטתו זו ציין המותב, בין היתר, כי "רעיון של ב"כ [המערערת – ע' פ'] כי ימחק כתב התביעה והמשמורת בקטינה תוחזר לידי [המערערת – ע' פ'] מתעלם לא רק מחוו"ד המקצועיות ומקשיי כשירותה של [המערערת – ע' פ'] [...] ואינו אלא בוחן מציאות לקוי", וכן כי "לפעמים נדמה לי [שלמערערת – ע' פ'] יותר חשוב ההליך מאשר תוצאתו בבחינת משתוכל לומר נלחמתי על [הקטינה – ע' פ']" (פרוטוקול הדיון מיום 21.12.2023, סעיפים 14, ו-20). ביום 5.2.2024 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב שבמסגרתה טענה כי בנסיבות המקרה יש להעביר את הדיון בעניינה למותב אחר, הן בשל חשש ממשי למשוא פנים, הן משיקולים של מראית פני הצדק. בתוך כך טענה המערערת, בין היתר, כי החלטותיו של המותב מיום 31.10.2023 ומיום 21.12.2023, בצירוף אמירותיו בדיונים בהליך בנוגע לכשירותה לגדל את הקטינה ולהתנהלותה הדיונית, מעידות על כך שדעתו בעניינה ננעלה באופן שמקים עילת פסלות. בנוסף, נטען כי השלב הדיוני המוקדם שבו קיבל המותב את החלטותיו להעביר את הקטינה למשמורת של המשיב וכן לאפשר את יציאתה מהארץ, כמו גם עצם חתימתו על הפסיקתות שהגיש המשיב, מעידים על הכרעתו, הלכה למעשה, בשאלת המשמורת על הקטינה; וכי ממילא מדובר בהחלטות שגויות אשר גרמו לה ולקטינה נזק רב, שמצדיק את פסילת המותב בשל מראית פני הצדק. למחרת היום קבע בית המשפט כי "תחושה סובייקטיבית של צד אינה טעם לפסלות. התמשכות הליך בודאי יוצרת שורת החלטות ואולם הנטען כי דעתי 'ננעלה' אינו נכון" (החלטת הפסלות נושא הערעור), ודחה את בקשת הפסלות. למען שלמות התמונה, יוער כי עובר להליכי הפסלות נושא הערעור, בתחילת חודש ינואר 2024 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט) את בקשת הרשות לערער שהגישה המערערת על ההחלטה מיום 31.10.2023 תוך שצוין כי בשלב זה, לאחר שהקטינה עברה להתגורר עם המשיב בגרמניה, ההכרעה בבקשה התייתרה. מכאן הערעור שלפניי שבמסגרתו חוזרת המערערת, בעיקרם של דברים, על טענותיה בבקשת הפסלות. לשיטת המערערת, הגם שהדיון מצוי בשלבים מקדמיים, במסגרת ההחלטה מיום 21.12.2023 הכריע המותב בשאלת המשמורת על הקטינה, באופן שמעיד על נעילת דעתו בעניינה והעדפתו את המשיב. בנוסף, נטען כי להחלטה זו מצטרפות ההחלטה מיום 31.10.2023 והפסיקתות עליהן חתם המותב, כמו גם אמירותיו לעניין יכולתה של המערערת לגדל את הקטינה וביקורתו ביחס להתנהלותה הדיונית, באופן שמקים חשש ממשי למשוא פנים ומצדיק את העברת הדיון בעניינה לפני מותב אחר. לבסוף, נטען כי אף משיקולים של מראית פני הצדק יש לפסול את המותב. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אמת המידה לפסילת שופט שיושב בדין היא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ע"א 8911/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (14.1.2024); ע"א 6717/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (20.11.2023); ע"א 7444/23 נדב נ' ישורון, פסקה 6 (30.10.2023)). איני סבור כי נסיבות אלו מתקיימות במקרה שלפניי. ראשית, הגם שטענותיה של המערערת מכוונות להחלטות מיום 31.10.2023 ומיום 21.12.2023, כמו גם לאמירותיו של המותב במסגרת דיונים מימים אלה, בקשת הפסלות הוגשה רק ביום 5.2.2024; זאת, בניגוד לתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שקובעת כי על בעל דין להגיש בקשה לפסילת המותב מיד לאחר שנודע לו על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת; מבלי שניתן הסבר מספק לשיהוי הניכר שבהגשת הבקשה; ובאופן שיש בו כשלעצמו כדי להצדיק את דחיית הערעור (ע"א 518/24 בר נ' אריאל, פסקה 6 (31.1.2024); ע"א 7910/23 עו"ד מיכה צמיר – מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' קדרון ושות' רואי חשבון, פסקה 8 (4.1.2024); ע"א 2305/23 צברי נ' וטנמכר, פסקה 11 (14.8.2023)). לכך אף מצטרפת העובדה כי המערערת הגישה את בקשת הפסלות לאחר שנדחתה בקשת הרשות לערער על ההחלטה מיום 31.10.2023, ובאופן שמעורר קושי, בשים לב לכלל שלפיו טענת פסלות אינה בבחינת "נשק סודי" שנשמר לעת מצוא, ואין מקום להמתין עם העלאתה עד לעיתוי דיוני נוח עבור בעל הדין (ע"א 229/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (28.1.2024); ע"א 43/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (4.1.2024); ע"א 1551/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 11 (22.3.2023)). ואולם, אף לגופם של דברים, איני סבור כי הערעור שלפניי מקים עילת פסלות. המערערת טוענת, בעיקרם של דברים, כי ההחלטות מיום 31.10.2023 ומיום 21.12.2023, כמו גם אמירות המותב בדיונים בהליך בעניין כשירותה לגדל את הקטינה והתנהלותה הדיונית, מעידות על נעילת דעתו בעניינה באופן שמקים חשש ממשי למשוא פנים. כפי שנפסק בעבר, רק במקרים נדירים טענות שמכוונות לפעילות השיפוטית כשלעצמה – אף כאשר מדובר בטענה להצטברות החלטות שעליהן מבקש בעל דין להשיג – יקימו עילת פסלות (ע"א 978/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (19.2.2024); ע"א 215/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (12.2.2024); ע"א 5330/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (10.12.2023); ע"א 3119/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (24.6.2020)). איני סבור כי המקרה דנן בא בקהלם של אותם מקרים נדירים. למעשה טענותיה של המערערת מכוונות להחלטותיו של המותב שלפיהן תעבור הקטינה למשמורת המשיב, וכן תעבור להתגורר עמו בגרמניה. ראשית, הדרך להשיג על ההחלטות נושא הערעור – כפי שאף פעלה המערערת, הן ביחס להחלטה מיום 31.10.2023, הן ביחס להחלטה מיום 21.12.2023 – היא בהליכי ההשגה שקבועים בחוק חלף הגשת בקשת פסלות (ע"א 6079/23 גבעון נ' ון-אמדן, פסקה 11 (21.8.2023); ע"א 5470/23 גנות נ' כהן, פסקה 5 (10.8.2023)). בנוסף, במסגרת החלטתו מיום 31.10.2023 ציין המותב כי "מובן שההליכים ימשכו כסדרם לצורך חקירת המומחים ואולם אי הוודאות בחיי הקטינה צריכה להיפסק. משכך לעת הזו, מועברת המשמורת בקטינה לידי [המשיב – ע' פ']" (שם, פסקאות 21-20; ההדגשות הוספו – ע' פ'); ואף בהחלטה מיום 21.12.2023 צוין כי ההחלטה מתבססת על החומר שמצוי לפני המותב בשלב זה, וכי "לעת הזו, נמצא התיק ברשימת התיקים התלויים והעומדים עד לקבלת תסקיר" (שם, פסקה 29). משכך, ועל אף שאין מדובר בהחלטות פשוטות עבור המערערת, מעיון בהחלטות אלו דומה כי מדובר בהחלטות ביניים שאין בהן כדי להעיד על הכרעה סופית בהליך או על היעדר אובייקטיביות מצד המותב בסכסוך בין הצדדים (ע"א 434/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (18.1.2024); ע"א 7646/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (14.12.2023)); זאת בשים לב, בין היתר, לכלל "משפחה אחת – שופט אחד" ולכך שהמותב מלווה את ההליכים בעניינם של הצדדים מזה מספר שנים (ע"א 296/23 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב, פסקה 9 (29.3.2023); וכן השוו: ע"א 8983/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (24.1.2024); ע"א 9129/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 (3.1.2024); ע"א 1025/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (14.3.2022); ע"א 7279/11 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (20.11.2011); ע"א 3576/98 פלוני נ' פלונית (5.8.1998)). לבסוף, הטענה שעניינה באמירות המותב בדיונים במסגרת ההליך, ובפרט האמירות שנוגעות לכשירותה של המערערת לגדל את הקטינה ולמניעים שבבסיס התנהלותה הדיונית, אף היא אינה מקימה עילת פסלות. אכן, בשים לב לזהירות המתבקשת ממותב היושב בדין, דומה כי ראוי היה להתנסח בצורה מסויגת יותר ולהימנע מחלק מהאמירות שעניינן בכשירות המערערת ובהתנהלותה הדיונית. ואולם, כידוע, אין בהבעת ביקורת מצד המותב על התנהלותו הדיונית של בעל דין כשלעצמה כדי להקים עילת פסלות; ואף ביחס לאמירות שעניינן בכשירות המערערת, איני סבור כי בנסיבות המקרה – ובהן היכרותו הממושכת של המותב עם הצדדים, וכן העובדה כי ההחלטות נושא הערעור הן החלטות ביניים כפי שצוין לעיל – אמירות אלו מלמדות על נעילת דעתו של בית המשפט במקרה דנן (ע"א 587/24 בר-קמא נ' גן נורדאו בע"מ ו-30 אח', פסקה 6 (19.2.2024); ע"א 667/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (5.2.2024); ע"א 6318/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 (1.10.2023); ע"א 8866/22 פלוני נ' פלונית, פסקאות 14-13 (7.3.2023); ע"א 1435/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 (11.3.2021); ע"א 8277/22 פארן נ' פלדמן, פסקה 17 (15.2.2023)). משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי נסיבות המקרה מקימות עילה לפסילתו של המותב, אף לא משיקולים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ז באדר א התשפ"ד (‏26.2.2024). מ"מ הנשיא _________________________ 24014160_M01.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1