פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
עע"מ 1410/20
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת י' וילנר
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המערערת:
שותפות רומנילי
נ ג ד
המשיבים:
1. ועדת ערר לתכנון ובנייה מחוז תל אביב
2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב
3. מאורה טייטלר-טופול
4. מאורה טייטלר
5. נחמן טופול
6. איריס נקאר
7. יצחק נקאר
8. רונית קונפינו כהן
9. אברהם נתן כהן
10. מזל כהן
11. הראל כהן
12. דן ריבלין
13. מור ברק ריבלין
14. ניסים זלאיט
15. אהובה זלאיט לוי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתיק עתמ 006741-09-19 שניתן ביום 09.01.2020 על ידי כבוד השופטת לימור ביבי
תאריך הישיבה:
כ' בסיון התשפ"א
(31.05.2021)
בשם המערערת:
עו"ד ענת בירן (רקם), עו"ד רון נבון
בשם המשיבה 1:
עו"ד יונתן ברמן, עו"ד קובי עבדי
בשם המשיבה 2:
עו"ד רויטל אטיאס
בשם המשיבים 15-3:
עו"ד אשר כהנא
פסק-דין
1. תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה (להלן: תמ"א 38) כשמה כן היא, נועדה להתמודד עם הסיכון לקיומה של רעידת אדמה בישראל. מטרת התוכנית היא לעודד חיזוק מבנים הזקוקים לכך, ולשם כך קובעת תמ"א 38 סל תמריצים.
תמ"א 38 חלה על מבנים קיימים שהוצא היתר לבנייתם לפני ה-1.1.1980, למעט מבנים שתקן 413 פטר אותם מתחולתו (להלן: התקן). התקן פוטר מבנה נמוך אשר מוגדר כמבנה מגורים חד קומתי או דו קומתי, ששטח הבנייה שלו קטן מ-400 מ"ר ואשר נמצא באזור בו מקדם התאוצה האופקי (ה-Z) קטן מ-0.06.
ביום 6.6.2016 פורסם תיקון בגיליון 6 לתקן, שבמסגרתו ערך מקדם התאוצה תוקן כך שיחול באזור שבו מקדם התאוצה האופקי שווה ל-0.06. בכך הרחיב גיליון 6 את הפטור למבנים נמוכים שתמ"א 38 אינה חלה עליהם, באופן הכולל את אזור תל אביב-יפו, כפי שמופיע בטבלה בעמ' 136 בנספח ג' לתקן.
2. המערערת שלפנינו הגישה ביום 7.12.2014 בקשה לקבלת היתר בנייה שבמסגרתו ביקשה להרוס מבנה חד קומתי בשטח של כ-130 מ"ר, ובמקומו להקים בניין חדש בן 4 קומות הכולל 7 יחידות דיור בשטח כולל של כאלף מ"ר, מכוח ההקלות והתמריצים על פי הוראות תמ"א 38. בקשה זו נדחתה, ובחודש מרץ 2018, לאחר עיכובים שונים שאינם נופלים לפתחה של המערערת, הגישה המערערת בקשה חדשה שגם במסגרתה עתרה לקבל הקלות וזכויות מכוח תמ"א 38.
הוועדה המקומית אישרה את הבקשה (בכפוף למספר התנגדויות שהתקבלו), אך ועדת הערר הפכה את ההחלטה וקבעה כי מאחר שבמועד החלטת הוועדה בחודש ינואר 2019 חל התקן על פי גיליון 6, המערערת אינה זכאית ליהנות כלל מהוראות תמ"א 38.
3. המערערת עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים כנגד החלטת הוועדה, אך עתירתה נדחתה, ועל כך נסב הערעור שלפנינו.
4. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ולאחר ששמענו באריכות את טיעוני הצדדים, מצאנו לאמץ את פסק דינו של בית המשפט קמא, מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 148 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט, אשר חלות מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
5. למעלה מן הצורך נציין כי אף אנו סבורים, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, כי המועד הקובע הרלוונטי לתחולת תקן 413 הוא יום החלטת הוועדה המקומית לכל המוקדם; כי את הבקשה השניה שהוגשה על ידי המערערת יש לראות כבקשה חדשה ולא כבקשה מתוקנת; וכי אין לקבל את טענת המערערת כי היה מקום לאפשר לה לערוך סקר ספציפי. זאת, בהינתן לשון התקן לפיו ערך ה-Z הרלוונטי להגדרת מבנה נמוך נקבע בהתאם לאזור בו נמצא המבנה. בהקשר זה הגענו למסקנה כי הוראת סעיף 202.2.3 בפרק ב' לתקן אינה רלוונטית לענייננו, וההוראה הרלוונטית היא בסעיף 103.6.2.
6. סוף דבר, שאנו דוחים את הערעור על כל חלקיו. המערערת תשא בהוצאות המשיבים 15-3 בסך 10,000 ₪.
בנסיבות העניין לא מצאנו לפסוק הוצאות לזכות המשיבות 2-1.
ניתן היום, כ' בסיון התשפ"א (31.5.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
20014100_E07.docx עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il