שון לביא [גרשון ליבל] נ. מדינת ישראל מערכת בתי המשפט

פסק-דין בתיק בשג"ץ 141/08 בבית המשפט העליון בשג"ץ 141/08 בש"א 140/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המערער: שון לביא [גרשון ליבל] נ ג ד המשיב בבש"א 140/08: עו"ד צבי לוטן המשיבים בבשג"ץ 141/08: 1. מדינת ישראל, מערכת בתי המשפט 2. בית המשפט המחוזי בתל אביב 3. יעקב רויכמן ערעורים על החלטות הרשמים של בית המשפט העליון בבג"ץ 10985/07 מיום 26.12.07 שניתנה על-ידי כבוד הרשם יגאל מרזל ובע"א 9914/07 מיום 27.12.07 שניתנה על ידי כבוד הרשמת ג' לוין בשם המערער: בעצמו פסק-דין 1. בפניי שני ערעורים על החלטות של רשמי בית משפט זה. שני הערעורים הוגשו על ידי אותו מערער. נראה כי סכסוך מקורי אחד הוביל להליכים הרבים שננקטו, אשר רק חלק קטן מהם יתואר בהמשך. בערעור אחד (בש"א 140/08) משיג המערער על החלטתה של כבוד הרשמת (ג' לוין) מיום 27.12.07 לדחות בקשתו לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בגדרו של ערעור פסלות שופט (ע"א 9914/07). בערעור השני (בשג"ץ 141/08) מלין המערער על החלטה של כבוד הרשם (י' מרזל) לדחות בקשתו לפטור מאגרה במסגרת עתירה שהגיש לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 10985/07). 2. לאור עיון בחומר שנכלל בערעורים ובשני הליכי המקור – ערעור הפסלות והעתירה לבג"ץ – מתגנב לו החשש כי המערער הינו מתדיין סדרתי, החוזר ומטריד את הערכאות השונות במדינה. במקרה של מתדיין סדרתי ייתכן ותהא הצדקה לנקוט אמצעים יוצאי דופן. כך קיימת האפשרות של חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בלי קשר לשאלה האם נפסקות הוצאות לטובת הצד שכנגד. יצוין, כי בשני הערעורים שבפניי כלל לא ביקשתי תשובות מן המשיבים. אם אמצעי כמו חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה אינו משיג את מטרתו, ניתן לחשוב על אמצעים מרחיקי לכת אף יותר. אומר אני את הדברים על מנת שישמשו בגדר התראה ואזהרה. 3. אפתח בתיאור השתלשלות העניינים בעניין השני (בשג"ץ 141/08). דרכו של המערער לא צלחה בנסיונות שונים לביטול פסק דין שניתן נגדו ביום 4.4.04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (על ידי כבוד השופט ד"ר ע' אזר ז"ל). פסק הדין סילק על הסף תביעה כספית שהגיש המערער נגד המשיב 3. ערעור שהגיש המערער לבית משפט זה נדחה ביום 27.6.05 (ע"א 4005/04). בקשה שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי בגדר התיק המקורי לביטול פסק הדין נדחתה ביום 2.4.07 (על ידי כבוד הרשם ש' ברוך). המערער המשיך במסעו והגיש תובענה חדשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ובה עתר להצהיר כי אין תוקף לפסק הדין שסילק את תביעתו הכספית על הסף. התובענה נדחתה על הסף ביום 15.11.07 (על ידי כב' הרשם א' זמיר). במהלך הדברים אף עתר המערער לבית המשפט הגבוה לצדק, אלא שהוא מחק את עתירתו לאחר שסורבה בקשתו לפטור מאגרה (בג"ץ 7400/06). בהליכי התקיפה הנזכרים טען המערער כי כבוד הרשם, ד"ר ע' אזר, לא היה מוסמך לדון בבקשה לסילוק על הסף. אחר כל הכישלונות האמורים עתר המערער שוב לבית המשפט הגבוה לצדק וחזר וביקש כי ייקבע שאין תוקף לפסק הדין מיום 4.4.04 (בג"ץ 10985/07). המערער ביקש פטור מאגרה. כאמור, כבוד הרשם (י' מרזל) דחה את בקשתו. על כך הערעור. 4. העניין האחר (בש"א 140/08) תחילתו בשלוש בקשות לביטול פסק בורר שהגיש המערער. הבקשות הוגשו בבית משפט השלום בחדרה. שלוש הבקשות נדחו (על ידי כבוד השופט ח' שרעבי). מדובר בהחלטות מן השנים 2003, 2004 ו-2007. כנראה שלפחות על אחת מן ההחלטות הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה. בשנת 2007 הגיש המבקש לבית משפט השלום בחדרה תובענה על דרך המרצת פתיחה בה עתר להצהרה כי שלוש ההחלטות הנזכרות בטלות מעיקרה. ההליך החדש נותב לשופט שרעבי. המערער עתר כי השופט יפסול עצמו. בקשתו נדחתה. על כך הוא הגיש ערעור פסלות לבית משפט זה. עם הגשתו עתר המערער לפטור מאגרה ומהפקדת עירבון. כבוד הרשמת (ג' לוין) החליטה ביום 27.12.07 לדחות את הבקשה ככל שמדובר באגרה ואילו סכומו של העירבון הועמד על סך 5,000 ש"ח. הערעור הנוסף הוגש נגד החלטה זו. 5. תיארתי באריכות מה את השתלשלות העניינים הנוגעת ישירות לשני הערעורים. כפי שצוין, מבינות דפי החומר עולה שהסכסוך המקורי הניב הליכים רבים נוספים שלא תיארתי אותם. מכל מקום, לגבי שני ההליכים העיקריים שהוגשו לבית משפט זה יש לומר כי ברור שהם חסרי סיכוי. לשון אחר, שני ההליכים אינם מגלים עילה, לא העתירה לבג"ץ ולא ערעור הפסלות. מכאן שרשמי בית משפט זה צדקו בדחותם את בקשותיו של המערער. 6. אשר על כן, הנני דוחה את שני הערעורים, וזאת בלא שביקשתי תשובות. היה והמערער לא ישלם את האגרה ולא יפקיד את העירבון תוך 10 ימים מעת המצאת פסק דין זה – יידחו שני ההליכים בלא התראה נוספת. ניתן היום, ח' בשבט התשס"ח (15.1.08). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08001410_S03.doc מה מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il