חגאי בן דוד נ. בית הדין האזורי לעבודה באר שבע

פסק-דין בתיק בג"ץ 1406/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1406/18 לפני: כבוד השופט א' שהם כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: חגאי בן דוד נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין האזורי לעבודה באר שבע 2. בית הדין הארצי לעבודה 3. צבחי מוסא גברין עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אמיר אזריק בשם המשיב 3: עו"ד רסמי זחאלקה פסק-דין השופט י' אלרון: העתירה שלפנינו עניינה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (הרכב השופטים: ס' דוידוב-מוטולה, ח' אופק גנדלר וא' סופר, ונציגי הציבור: ח' שחר וד' שרון) בע"ע 61147-09-16 מיום 22.11.2017, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט י' כהן, ונציגי הציבור: מ' זיכרמן וא' רפופורט) בסע"ש 3319-07-13 מיום 7.8.2016. רקע והליכים קודמים 1. פסקי הדין מושא העתירה דנן יסודם בתביעה שהגיש המשיב 3 לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בה עתר לתשלום זכויות הנובעות מעבודתו בעסקי מזון שבבעלות העותר, ביניהן פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת, פנסיה ועוד, בסך כולל של 235,218 ש"ח. 2. לאחר הליך הוכחות, קיבל בית הדין האזורי את התביעה באופן חלקי, וחייב את העותר בתשלום שלושה מרכיבי התביעה, והם: תשלום שעות נוספות, דמי חגים ודמי הבראה, וכן פסק הוצאות לטובת המשיב 3. בעניין רכיב השעות הנוספות, הסתמך בית הדין האזורי על סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר), שנוסף במסגרת תיקון 24 לחוק, בקבעו כדלקמן: "ממועד כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, מעסיק שאינו מציג רישומי נוכחות מתוך פנקס עבודה אותו הוא מחויב לנהל, מוטל על כתפיו נטל ההוכחה להפריך את גרסת העובד וזאת עד להיקף של 15 שעות עבודה נוספות לשבוע או 60 שעות עבודה נוספות לחודש". כסימוכין לדבריו הפנה בית הדין האזורי לפסק הדין בעניין ע"ע (ארצי) 15546-05-11 בוסקילה נ' נתיבי מעיין בע"מ (24.2.2015) (להלן: הלכת בוסקילה), הדן במשמעות המעשית של תיקון 24 לחוק הגנת השכר. בהתאם, קבע בית הדין האזורי בעניין גמול השעות הנוספות לו עתר המשיב 3, כי: "הואיל והנתבע [העותר – י' א'] לא הצליח לסתור את טענות התובע [המשיב 3 – י' א'] על דרך של הגשת דוחות נוכחות, בהתאם להוראות התיקון, מספר השעות המרבי שייפסק לא יעלה על 60 שעות חודשיות". על פסק דין זה הגישו הצדדים ערעורים לבית הדין הארצי לעבודה. ערעורו של המשיב 3 אינו מעניין העתירה דנן. 3. ערעורו של העותר נסוב בעיקרו על חיובו בתשלום שעות נוספות. במסגרת זאת, טען העותר כי המשיב 3 לא ביצע כלל שעות נוספות. משכך, לשיטתו, לא היה נכון להחיל את תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שדן בשאלת מכסת השעות הנוספות, המתעוררת במקרה בו בית הדין השתכנע שאכן התקיימה עבודה במהלך שעות נוספות. 4. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש העותר בקשה להגשת ראיות נוספות מטעמו בעניין תיעוד נוכחותו של המשיב 3 במקום העבודה. בבקשה ציין העותר כי "רק לאחרונה" הצליח לאתר מחברת בה תועדו שעות עבודתו של המשיב 3, אותה הזכיר בדיון בפני בית הדין האזורי, וכן טפסים ששלח לשירות התעסוקה בנושא. לנוכח חשיבותן המכרעת של הראיות הנוספות לצורך ההכרעה בהליך, טען העותר כי על בית הדין לקבלן, על אף שלא הוגשו קודם לכן. 5. בית הדין הארצי לעבודה דחה בפסק דינו את ערעורי הצדדים, תוך שציין כי: "הערעורים מכוונים בעיקרם כלפי קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, שניתנו על בסיס התרשמותו מהראיות שהובאו בפניו, ובקביעות מעין אלו אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב". בעניין רכיב השעות הנוספות, קבע בית הדין הארצי כדלקמן: "אשר לטענות המעסיק [העותר – י' א'] בהתייחס ליישומו של תיקון 24 – קריאת פסק הדין כמכלול מלמדת לטעמנו כי בית הדין האזורי נתן אמון בגרסת העובד [המשיב 3 – י' א'] לגבי עצם העבודה בשעות נוספות, ולכל הפחות כפות המאזניים מעוינות בקשר לכך כאשר די בכך בהתאם לפסיקה על מנת להביא להחלת החזקה הקבועה בסעיף 26 ב' לחוק הגנת השכר". כמו כן, בית הדין הארצי לא מצא "מקום להידרש לבקשה לצירוף ראיה בערעור, לאחר שלא הובא כל טעם מוצדק להגשת הראיה בשלב זה של הדיון", כלשון פסק הדין. 6. משדחה בית הדין הארצי את ערעורו של העותר ואת בקשתו לקבלת ראיות נוספות, הגיש הלה את העתירה שבפנינו, בה עתר לביטול החיובים שהושתו עליו בפסק דינו של בית הדין האזורי, שאושר על-ידי בית הדין הארצי, וכן הלין על החלטתו של בית הדין הארצי שלא לאפשר את הגשת הראיות הנוספות. טיעוני הצדדים 7. בעתירתו טוען העותר כי פסקי הדין של בתי הדין לעבודה בשתי הערכאות מגלים טעות משפטית, וכי הצדק מחייב את התערבותו של בית משפט זה. בתוך כך, חוזר העותר על טיעוניו בערעור, וביניהם, טענתו כי היה על בית הדין האזורי להבחין בין השאלה בדבר עצם קיומה של עבודה במהלך שעות נוספות, לשאלה בדבר מכסתן. במסגרת זאת, מציין העותר כי במועד הגשת התצהירים, לא הביא המשיב 3 ראשית ראיה כתימוכין לטענתו לפיה עבד שעות נוספות, וזאת בניגוד לנדרש על-פי הפסיקה. בהקשר זה, מלין העותר על הסתמכות בית הדין האזורי על הלכת בוסקילה, שהתקבלה לאחר הגשת התצהירים בתיק דנן. עוד מוסיף העותר כי שגה בית הדין הארצי כאשר לא נעתר לבקשתו להגיש את הראיות בדבר תיעוד נוכחותו של המשיב 3 במקום העבודה, לאור חשיבותן המכרעת על תוצאות ההליך, ומציין כי התיעוד היה ברשותו במהלך הדיונים בפני שתי הערכאות הדיוניות, אך הללו לא צורפו ככל הנראה בשל טעות טכנית של באת כוחו דאז. 8. בתגובתו טוען המשיב 3 כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה, שכן אין היא מעלה טיעונים חדשים שלא נדונו בפני בתי הדין לעבודה, או טעות משפטית בהכרעותיהם. כן טוען המשיב 3 כי על העתירה להידחות על הסף בשל שיהוי בהגשתה וחוסר תום לב מצד העותר. דיון והכרעה 9. לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית של המשיב 3, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות בהכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה. 10. מושכלת יסוד היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה, ויתערב בהן רק במקרים חריגים המגלים טעות משפטית מהותית, אשר הצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, מ(1) 673, פסקה 8 (1986)). אנו סבורים כי העתירה שלפנינו לא נמנית על אותם מקרים חריגים. 11. עיקר טענותיו של העותר נוגעות להכרעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, ולאופן יישום התיקון לחוק הגנת השכר על נסיבות המקרה הפרטני. טענות אלה הועלו גם במסגרת ערעורו לבית הדין הארצי, אשר דן בהן ומצא לדחותן. בתוך כך, דחה בית הדין הארצי את הטענה, לפיה שגה בית הדין האזורי כשלא הבחין בין שאלת עצם קיומן של שעות נוספות לשאלת מכסתן. בעניין זה, פסק בית הדין הארצי כי בית הדין האזורי נתן אמון בגרסת המשיב 3 לגבי עבודתו בשעות נוספות, וכי העותר לא הרים את הנטל להוכיח אחרת, ודי בכך על מנת להחיל את החזקה הקבועה בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, ולחייב את העותר בתשלום שעות נוספות בסכום הקבוע בחוק. משנדחו טענותיו של העותר על-ידי בית הדין הארצי, ומשלא נתגלתה טעות משפטית מהותית בהכרעתו, אין עילה להתערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. 12. למעלה מן הצורך נעיר כי התיקון לחוק הגנת השכר חל על נסיבות המקרה, משהעותר חויב בתשלום שעות נוספות עבור התקופה שלאחר כניסת התיקון לתוקף. בהקשר זה, לא מצאנו פגם ביישום בית הדין האזורי את הלכת בוסקילה, אשר דנה בפרשנותו ובאופן יישומו של התיקון לחוק על המקרים הבאים בפני בית הדין. 13. כמו כן, אין בידנו לקבל את טענת העותר, לפיה אי קבלת הראיות בדבר נוכחות המשיב 3 בעבודה על-ידי בית הדין הארצי עולה לכדי טעות משפטית מהותית, המחייבת את התערבותנו. כידוע, בעלי דין אינם זכאים להביא ראיות נוספות בשלב הערעור, אלא אם התיר זאת בית המשפט שלערעור, כאשר לעניין זה ישקול האם הראיה הייתה מצויה ברשות המבקש קודם לכן, והאם לראיה חשיבות מכרעת על ההליך (ע"א 3757/13 ‏בורנשטיין נ' עירית חיפה, פסקה 15 (‏21.7.2016); ראו גם: יוסף אלרון "קבלת ראיות שלא על פי סדר הדין" המשפט יב – ספר עדי אזר ז"ל 15 (2007)). משבקשתו של העותר לקבלת ראיה נוספת נדחתה על-ידי בית הדין הארצי, ובשים לב להתערבות המצומצמת של בית משפט זה בהכרעותיו, כאמור, לא מצאנו להתערב במסקנתו בעניין זה. 14. לנוכח כל האמור, דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים. ניתן היום, ‏ט' בניסן התשע"ח (‏25.3.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18014060_J02.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il