אסקין אביגדור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 1406/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1406/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס העותר: אסקין אביגדור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ז' באדר א התשס"ג (09.02.2003) בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד ענר הלמן פסק-דין הנשיא א' ברק: 1. חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א–2001 (להלן – החוק) הסדיר את פעולתה של ועדת שחרורים מיוחדת. ועדה זו בוחנת את עניינם של אסירים שהוטל עליהם מאסר עולם. הוועדה יכולה, לבקשת אסיר עולם, להמליץ לפני נשיא המדינה לקצוב את עונשו לאחר שחלפו לפחות שבע שנים מהיום בו החל לרצות את מאסרו (סעיף 29(א) לחוק). היה והחליטה הוועדה שלא להמליץ לפני הנשיא על קציבת העונש, תשוב ותדון בעניינו של האסיר מידי שנתיים ממועד ההחלטה (סעיף 29(ג) לחוק). כמו כן יכולה הוועדה, על פי פניה של נשיא המדינה או של שר המשפטים, להמליץ בענין הפעלת סמכות החנינה של נשיא המדינה (סעיף 30(א) לחוק). החוק תוקן (חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון), התשס"ב–2001 (מיום 19.12.2001)) כך שהוספה לו הוראת סעיף 30א שזו לשונה: "המלצה לענין אסיר עולם שהורשע ברצח ראש ממשלה 30א. מצאה ועדת שחרורים מיוחדת שאסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה פעל ממניע פוליטי-אידאולוגי, יראו לענין סעיף 29 כאילו המליצה הוועדה שלא לקצוב את עונשו של האסיר, ולענין סעיף 30 כאילו המליצה שלא להפעיל את סמכות הנשיא לפי סעיף 11(ב) לחוק-יסוד: נשיא המדינה. הוראות סעיף 29(ג) לא יחולו לענין זה." יגאל עמיר הורשע ברצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ונפסק כי מטרתו הייתה "לעצור את פעילותו הפוליטית" של ראש הממשלה (ע"פ 3126/96 עמיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 638, 645). 2. על רקע זה הגיש אביגדור אסקין (להלן העותר) עתירה זו שלפנינו. הוא מגדיר עצמו כעותר ציבורי. לטענתו, התיקון לחוק אינו חוקתי, שכן הוא "סותר את חוק היסוד של כבוד האדם וחירותו". זאת משום שמאסר עולם ללא אפשרות המתקה נוגד את חוק היסוד. עוד טוען העותר כי החוק מהווה חקיקה למפרע הפוגעת בעקרון השוויון שבין האסירים המרצים מאסר עולם. המשיבה טוענת כי יש לדחות את העתירה. זאת משום שיגאל עמיר לא צורף כמשיב לעתירה, משום שאין מקום להגיש עתירה ציבורית מקום בו עותר קונקרטי יכול להעלות טענותיו, ומשום שמדובר בעתירה מוקדמת. לגופם של דברים טוענת המשיבה כי החוק לא גרע מסמכותו של נשיא המדינה לקצוב את עונש מאסר העולם שהוטל על אלה שרצחו ראש ממשלה מטעמים פוליטיים-אידיאולוגיים. על כן אין ממש, לטענת המשיבה, בטענות העותר. 3. שמענו את טיעוני הצדדים. נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות. מקובלת עלינו עמדת המשיבה כי אין לדון בעתירה שלפנינו בלא לצרף את יגאל עמיר כצד לעתירה. די בכך כדי לדחות העתירה, במישור הדיוני, ואולי אף במישור המהותי. זאת ועוד: מן החומר שבפנינו עולה כי שאלת קציבת עונשו של יגאל עמיר טרם הגיעה לדיון בפני ועדת השחרורים המיוחדת או בפני נשיא המדינה, וממילא טרם נתקבלה כל החלטה בעניין זה. מכיוון שכך, מקובלת עלינו עמדת המשיבה כי העתירה מוקדמת ואין מקום לדון בה לגופה בשלב זה. למותר לומר כי איננו נוקטים כל עמדה באשר לטענות החוקתיות שהועלו בפנינו. העתירה נדחית. ה נ ש י א השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. ניתן היום, כ"ג באדר ב' התשס"ג (27.3.2003). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02014060_A02.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il