אחמד שחאדה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1393/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1393/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: אחמד שחאדה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 31.12.08, בת.פ. 7018/08, שניתן על ידי כבוד השופט יצחק כהן תאריך הישיבה: ו' בכסלו התש"ע (23.11.09) בשם המערער: עו"ד א' רסלאן בשם המשיבה: בשם קצין מבחן: עו"ד ע' מנחם גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: המתלונן בפרשה בה עוסק ערעור זה הוא בעל מסעדה בחדרה (להלן: המתלונן), שבינו למערער היתה הכרות ממושכת. בחודש ינואר 2008 קשר המערער עם אחר – חייר גאזי (להלן: גאזי) לשדוד את המתלונן. את זממם ביצעו השניים בתאריך 19.1.08, בשעת בוקר מוקדמת, כאשר המערער הגיע מעסקו והתכונן לעלות לדירתו. המערער ושותפו שארבו למתלונן, ניגשו אליו כאשר פניהם רעולות ובידיהם סכינים. המערער עמד לצד מכוניתו של המערער כדי להתריע מפני זרים, בעוד שגאזי אחז בקורבנו והצמיד סכין לצווארו. הוא דרש מהמתלונן את כספו, ומשזה טען כי אין לו כסף, איים גאזי להמיתו. לבסוף, נטלו המערער ושותפו מקורבנם סכום של 13,600 ש"ח, מכשיר טלפון, צרור מפתחות ותעודת זהות ונמלטו. זמן לא רב לאחר השוד נעצרו המערער וגאזי, ובמהלך המעצר פנה המערער לשותפו ושכנע אותו ליטול על עצמו את האחריות לשוד, תוך שהוא מבטיח לו סכום כסף נכבד, סיוע למשפחתו וסיפוק צרכיו במהלך שהותו בכלא. בעקבות כך מסרו השניים בחקירתם הודעות כוזבות. בגין עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של החזקת סכין שלא כדין, שוד בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט. בעקבות כך נדון המערער לחמש שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 14,000 ש"ח. בערעור שבפנינו, המופנה נגד גזר הדין, נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער מעבר למידה המתחייבת, ותוך חריגה מרמת הענישה הנוהגת. עוד נטען, כי חלקו של המערער בשוד היה קטן ופאסיבי בהשוואה לחלקו של גאזי; זהו מאסרו הראשון; נערכה סולחה עם המתלונן; לא היתה סיבה להחמיר בעונשו בהשוואה לזה שנגזר לגאזי (4 שנות מאסר). כן נטען, כי לא ניתן משקל הולם להודייתו בעובדות וחרטתו. לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערער, שהכיר את המתלונן, היה זה שרתם את גאזי לביצוע השוד, ונראה כי גם המערער עצמו היה בדעה כי מעמדו בכיר, שהרי בכיסו נמצאו שני שלישים מתוך השלל. יתרה מכך, המערער היה הרוח החיה בהדחתו של גאזי בחקירה, ועל כן להחמרה בעונשו בהשוואה לשותפו, היה על מה שתסמוך. אם תוסיף לכל אלה את התנהלות המערער במשפטו – תחילה הודה, אחר כך חזר בו ונשמעו ראיות התביעה, ואז שב והודה – אינה מזכה אותו בהקלה לה זוכים אלה שחוסכים בזמן שיפוטי והעדה מיותרת של עדים. באשר למעשה גופו – נדמה כי אין חולקין על חומרתו, והואיל ומדובר בתופעה נפוצה, נראה העונש בעיננו הולם, ואין מקום להקל בו עוד. הערעור נדחה. ניתן היום, ז' בכסלו התש"ע (24.11.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09013930_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il