ארנון ואח' נ' נתניהו ואח'

5 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1391-09-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. מאיר ארנון 2. דוד אגמון 3. עופר לפידות 4. אורי ערד 5. גדעון אביטל-אפשטיין 6. אלי בר-אור נגד המשיבים: 1. בנימין נתניהו 2. ועדת השרים לביטחון לאומי 3. ממשלת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד דניאל חקלאי פסק-דין השופט יחיאל כשר: עניינה של העתירה שלפנינו הוא בהחלטת ועדת השרים לביטחון לאומי מיום 8.8.2025, לאמץ את החלטת ראש הממשלה בדבר השתלטות צבאית על העיר עזה. במסגרת העתירה נתבקשנו להורות על ביטול ההחלטה, ולחלופין, להורות כי נימוקי ההחלטה יפורסמו לציבור. רקע הדברים ביום 8.8.2025 אישרה ועדת השרים לביטחון לאומי, היא הקבינט המדיני-ביטחוני (להלן: ועדת השרים), הצעה שהונחה לפניה מטעם ראש הממשלה (להלן: החלטת ועדת השרים או ההחלטה), בזו הלשון: "הקבינט המדיני-ביטחוני אישר את הצעת ראש הממשלה להכרעת החמאס. צה"ל ייערך להשתלטות על העיר עזה תוך אספקת סיוע הומניטרי לאוכלוסייה האזרחית מחוץ לאזורי הלחימה. הקבינט אימץ ברוב קולות את חמשת העקרונות לסיום המלחמה: (1) פירוק חמאס מנשקו. (2) השבת כל החטופים – החיים והחללים כאחד. (3) פירוז רצועת עזה. (4) שליטה ביטחונית ישראלית ברצועת עזה. (5) קיומו של ממשל אזרחי חלופי שאינו החמאס או הרשות הפלסטינית. רוב מוחלט של שרי הקבינט סברו שהתוכנית החלופית שהוצגה בקבינט לא תשיג את הכרעת החמאס ולא את החזרת החטופים". בסמוך לאחר מכן, ביום 10.8.2025, קיבלה ממשלת ישראל את החלטה מס' 3310, במסגרתה אישרה לשר הביטחון להסמיך את גורמי המקצוע באגף המבצעים בצה"ל לקרוא בצו למספר מרבי של 430,000 חיילים לשירות מילואים, וזאת עד ליום 30.11.2025. על פי הנטען בעתירה, העותרים הם ששה אזרחים בעלי ניסיון רב שנים של עבודה ציבורית ותרומה למדינה, חלקם במסגרת שירות צבאי, אשר מתנגדים להחלטת ועדת השרים להשתלטות על העיר עזה. עיקר טענתם נסובה על היעדר תמיכה של בכירי מערכת הביטחון בתכנית ההשתלטות הצבאית על העיר עזה. בתוך כך, העותרים טוענים כי חברי ועדת השרים אשר אישרו את הצעת ראש הממשלה, הונעו לעשות כן משיקולים פוליטיים. עוד טוענים העותרים כי יישום התוכנית הינו בעל השלכות מרחיקות לכת, בהן המשך השחיקה של משרתי כוחות הביטחון ופגיעה במשק הישראלי; פגיעה במצב ההומניטרי של תושבי העיר עזה; ובעיקר, החשש כי יישום התכנית יוביל לפגיעה בלתי מתוכננת בחטופים המוחזקים על-ידי ארגון הטרור חמאס. לטענת העותרים, נוכח השלכות אלו, אין לחברי ועדת השרים, המייצגים לעמדת העותרים ממשלת מיעוט, מנדט לקבל החלטה כה הרת גורל. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, ומציע אני לחברי כי כך נפסוק. החלטת ועדת השרים להנחות את צה"ל להשתלט על העיר עזה, היא החלטה מבצעית-מדינית מובהקת. שקילת השיקולים המדיניים והביטחוניים הנדרשים לעניין זה, וקבלת החלטה שהינה פרי מלאכת האיזון ביניהם, מסורות לרשות המבצעת ומצויות בגרעין הקשה של שיקול דעתה (ראו, למשל: בג"ץ 6820/23 מפקדים למען ביטחון ישראל נ' ראש הממשלה (14.9.2023); בג"ץ 8896/23 בן מאיר נ' ראש הממשלה (18.12.2023)). אך לאחרונה ציין חברי, השופט ח' כבוב, בהקשר הקרוב לענייננו, כי: "קיימים סימני שאלה משמעותיים ביחס לשפיטות הסוגיה שבה עסקינן" (בג"ץ 76706-05-25 מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 לפסק דינו של השופט ח' כבוב (נבו 4.9.2025) (להלן: עניין מטה המשפחות); לדברים אלו הוסיף חברי, המשנה לנשיא נ' סולברג, כי: "החלטות מסוג זה, הנושאות משמעויות מרחיקות לכת לביטחון המדינה; נטועות עמוק בשיקולי ביטחון, מדיניות וערכים; ומצויות בלב השיח הציבורי והפוליטי – אינן מתאימות, במרבית המקרים, לבירור ולהכרעה משפטית" (שם); ובחוות דעתי שלי, הצטרפתי הן לאמור בפסק דינו של השופט ח' כבוב, הן להערותיו של המשנה לנשיא נ' סולברג. לפיכך, סבורני כי לא מן הנמנע שדי היה בדברים אלו כדי להצדיק את דחיית העתירה דנן, בהיותה נוגעת לשיקולי המשיבים לגופם. מכל מקום, בענייננו, מהעתירה עצמה עולה כי ועדת השרים קיימה דיון ממושך בהצעת ראש הממשלה, במהלכו נשמעה עמדת גורמי הביטחון והובעו כלל החששות, העומדות בבסיס עתירה זו, בעניין השלכות יישום התכנית על שחיקת משרתי כוחות הביטחון, על מצב המשק הישראלי, על המצב ההומניטרי ברצועת עזה ועל גורלם של החטופים המוחזקים בידי ארגון הטרור חמאס. אשר על כן, משוועדת השרים שקלה את כלל השיקולים הרלוונטיים, אין מקום להתערבותנו בהחלטה אשר התקבלה על-ידה בסיכומו של דבר. וכפי שנזדמן לי לציין בהקשר דומה אך לאחרונה: "לבית משפט זה אין את הכלים לערוך את האיזון בין כלל השיקולים הנדרשים לצורך קבלת ההחלטה בנושא, וממילא אין מקום שנעשה כן. בהתאם לכך, סבורני כי משעה שגורמי הרשות המבצעת שמעו את כלל גורמי המקצוע הרלוונטיים, ושקלו את כלל השיקולים הנדרשים לנושא, אין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה שהתקבלה כתוצאה מכך. יתר על כן, עצם קיום הדיון בעתירה עלול ליצור רושם מוטעה לגבי התערבותו של בית משפט זה בסוגיות מסוג הסוגיה דנן, ומכאן שראוי לדעתי להימנע מקיום דיון כאמור" (בג"ץ 30312-03-25 כהן נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (10.4.2025)). (ההדגשה הוספה – י.כ.) סבורני כי דברים אלו יפים אף לענייננו, והגם שלא נעלמה מעיני דאגתם הכנה של העותרים בנוגע להשלכותיה של החלטת הממשלה (להשקפתם), מוטב לה לעתירה זו שלא הייתה מוגשת. סעד חלופי שהוצג על ידי העותרים, עניינו כי נורה למשיבים לפרסם את נימוקיהם לקבלת ההחלטה. גם סעד חלופי זה דינו דחייה. צודקים העותרים באומרם שחובת ההנמקה היא חובה יסודית שחלה על כל רשות מנהלית מתוקף כללי המשפט המנהלי, וכי המשיבים כפופים לחובה זאת. עם זאת, כפי שנקבע זה מכבר, גם זכות הציבור לדעת ועקרונות כגון שקיפות וחופש מידע, הינם יחסיים (בג"ץ 19645-02-25 כהן נ' ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי, פסקה 6 (17.2.2025) (להלן: עניין כהן); בג"ץ 78693-01-25 משמר הדמוקרטיה הישראלית (ע"ר) נ' ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי, פסקאות 12-9 (16.2.2025) (להלן: עניין משמר הדמוקרטיה הישראלית)). ההסדר הרלוונטי לסוגיה זו מצוי בסעיף 35 לחוק יסוד: הממשלה, המגדיר דיונים והחלטות של הממשלה ושל ועדות שרים בענייני ביטחון המדינה ויחסי חוץ כעניינים סודיים, אשר גילויים ופרסומם אסור אלא אם הותר על ידי הממשלה, ראש הממשלה, או מי שהוסמכו על-ידם. כאמור, ההחלטה בדבר השתלטות צבאית על העיר עזה היא החלטה שעניינה במובהק בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה. בהתאם, היא מהווה עניין אשר גילויו ופרסמו אסור בהעדר אישור מטעם הגורמים המוסמכים. אך לאחרונה נדחו מספר עתירות דומות, בגדרן התבקש בית משפט זה להורות על פרסום מסמכים הנוגעים להסכמי עסקאות חטופים שנחתמו בין מדינת ישראל לבין ארגון הטרור חמאס (עניין כהן, בפסקה 6; עניין משמר הדמוקרטיה הישראלית, בפסקה 12). יתרה מכך, בפסק דינו של בית משפט זה בעניין מטה המשפחות, אשר ניתן אך לפני ימים מספר, הובהר כי כאשר עסקינן בענייני ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, ההחלטה האם להביא את פרטיה המלאים של ההחלטה או את הנימוקים שעמדו בבסיסה, לידיעת הציבור, היא, כשלעצמה, החלטה המצויה בגרעין הקשה של שיקול הדעת המסור לרשות המבצעת, אשר לבית משפט זה אין את הכלים להתערב בו (שם, בפסקאות 11-9 לפסק דינו של השופט ח' כבוב). מטעם זה, סבורני כי יש מקום שנדחה את העתירה, על הסף, גם ביחס לסעד החלופי לו עתרו העותרים. 7.          סיכומו של דבר: מהנימוקים המפורטים לעיל דין העתירה להידחות על הסף. בנסיבות העניין דנן, ומשלא נתבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות. יחיאל כשר שופט השופט ד' מינץ: אני מסכים. דוד מינץ שופט השופטת רות רונן: מבלי לחוות דעה ביחס לשפיטות הסוגיה שעל הפרק, אני מצטרפת למסקנתו של השופט י' כשר. רות רונן שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' כשר. ניתן היום, ‏כ"א באלול התשפ"ה (‏14.9.2025). דוד מינץ שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת