יצחק אוריאל נ. מדינת ישראל -משרד המשפטים

פסק-דין בתיק ע"א 1390/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1390/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: יצחק אוריאל נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד המשפטים 2. נציגות הבית ברח' סוקולוב 56, תל-אביב 3. מיכל גיל עד 3. פורמלי, עו"ד מתן מילר 4. פורמלי, עו"ד אהוד בר-עם 5. פורמלי, עו"ד יעקב ישראלי ערעור על דחיית בקשת הפסילה נגד המפקחת על רישום המקרקעין בתל-אביב, עו"ד מ' אריאלי, מלדון בתיקים ת/275/08, ת/385/08 בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה 1: עו"ד שרון הואש-איגר פסק-דין ערעור על דחיית בקשת הפסילה שהגיש המערער נגד המפקחת על רישום המקרקעין בתל-אביב מ' אריאלי (להלן: המפקחת) מלדון בענייניו בתיקים ת/ 275/08, ת/385/08. 1. בפתח הדברים יצוין כי המערער הגיש ערעורו בטרם ניתנה החלטה בבקשת הפסילה והוא ביקש לראות בהימנעות מלתת החלטה במשך שלושה חודשים סירוב נעדר הנמקה. לאחר הגשת הערעור הגיעה לידי המערער החלטת המפקחת לפיה היא דוחה את הבקשה לפסול עצמה. המערער סובר כי עצם אי מתן ההחלטה במועד דינה סירוב בלתי מנומק אך התייחס גם לנימוקי הדחייה גופם. במקביל להגשת הערעור הגיש המערער תלונה על המפקחת בשל העדר החלטה בבקשת הפסילה למנהלת אגף רישום והסדר מקרקעין במשרד המשפטים. גם תשובתה הגיעה לאחר הגשת הערעור ובה נאמר כי לאור העובדה שהבקשה הועברה לתגובת יתר הצדדים וכי טרם התקבלו תגובות חלק מהם עד למועד ההחלטה, מדובר בהתנהלות פרק זמן סביר והתלונה נדחתה. 2. המערער טען בבקשת הפסלות כי הוא מוכר למפקחת מזה שנים עקב דיונים בתביעות שונות שנדונו בפניו. לטענתו, פיתחה המפקחת דעה וגישה שלילית כלפיו. במיוחד התייחס המערער לניהול הדיון בת/119/08 ולפסק הדין שניתן בו, בו גילתה המפקחת, לפי הטענה, עוינות כלפיו, טענה שגובתה בתצהיר של בא כוחו בהליך זה. המערער טען כי פסק הדין עצמו מגלה טעויות עובדתיות ומשפטיות המעלות חשש שההכרעה הושפעה מעוינות זו. המערער סבר כי העוינות של המפקחת נובעת מהליכים שניהל נגד אדם שמונה לנציגות ממונה בשכר על ידי המפקחת. חלק מהצדדים הגיבו לבקשת הפסילה. 3. המפקחת דחתה, כאמור, את בקשת הפסילה. המפקחת דחתה את הטענה הנוגעת להליכים שנקט המערער נגד הנציג שמינתה שכן לא זכרה הליך זה ואף אין לה, כמפקחת, קשר כלשהו עמו, לא לפני ולא אחרי המינוי. המפקחת לא מצאה לנכון להגיב לאמור בתצהיר בא כוחו של המערער. אשר לעצם פסק הדין בת/119/08 קבעה כי המערער רשאי להגיש ערעור עליו. המפקחת הוסיפה כי אין לה היכרות אישית עם מי מהצדדים בתביעות ואף לא הביעה עמדה כלשהי לגבי סיכויי התביעה במי מהן. אשר לת/275/08 בו המערער הוא אחד מתשעה נתבעים, דחתה המפקחת את הטענה לפיה יחס כלשהו כלפי המערער – המוכחש – יכול להשפיע בדרך כלשהי על ההכרעה במחלוקת. לפיכך דחתה את הבקשה. 4. המערער טוען בערעורו כי קיים חשש ממשי ואובייקטיבי שהמפקחת אינה מסוגלת לדון באובייקטיביות בענייניו, באופן שימנע ממנו משפט צדק, הוגן וללא משוא פנים. טענה זו תומך המערער בדברי המפקחת אל בא כוחו, כפי שהובאו בתצהיר שצורף, ואשר לפיו גילתה המפקחת יחס עוין ביותר כלפי המערער לאור ההיכרות המוקדמת עימו; בהחלטות המוטעות שבפסק הדין בת/119/08; בדרך ניהול תיק זה ובטיפול המפקחת בבקשת הפסילה. לדעת המערער, בהחלטת המפקחת אין התייחסות עניינית לטענותיו בנוגע להליכים שניהל נגד הנציג שמונה בשכר על ידי המפקחת, והמפקחת אף לא אמרה מפורשות כי לא היו לה מעולם שום טענות או כעס כלפי המערער. המערער תמה על אי התייחסות המפקחת לתצהיר בא כוחו, והוא טוען כי יש בכך כדי לחזק טענתו בדבר היחס העוין שיש לה כלפיו. המערער מסכים כי יש להעלות את טענותיו ביחס לפסק הדין בערעור, כפי שאכן עשה, ואולם, אין, לדעתו, לחכות למתן פסק הדין בערעור ויש לפסול את המפקחת כבר כעת בשל החשש הממשי שלא תנהל משפט הוגן וצודק בענייניו. המשיבה 1, מדינת ישראל, הודיעה כי אינה צד להליכים וכי החלטת המפקחת עומדת בפני עצמה אינה מצריכה ייצוג. 5. קראתי בעיון את ערעורו של המערער על נספחיו ואת ההשלמות שהגיש והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית אציין כי מבחינת הסמכות לדון בערעור זה, כבר נקבע בעבר כי האופי השיפוטי של תפקיד המפקח על רישום המקרקעין בדונו בסכסוך בין בעלי דירות מקים סמכות לבית משפט זה לדון בערעור על החלטתו שלא לפסול עצמו (ראה ע"א 5086/07 נורית ענבר פולק ואח' נ' מני בן מאור (לא פורסם, 7.2.2008) והאסמכתאות שם). שנית, אכן במקרה דנן ההחלטה בבקשת הפסלות לא ניתנה מייד לאחר הגשתה, כאמור בסעיף 77 א(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), לפיו חובה על מי שקיבל לידיו בקשת פסילה לדון בה לאלתר ולהחליט בה לפני מתן כל החלטה אחרת. ויודגש: אי מתן ההחלטה היא מחדל דיוני שאין מקומה במסגרת דיני הפסלות, שהרי ערעור הפסלות בא לדון רק בשאלת כשירותו הקונקרטית של השופט (או המפקחת במקרה דנן) ולא בהחלטותיו (י' מרזל, דיני פסלות שופט 316-317 (2006)). 6. כאמור, משניתנה החלטה בבקשת הפסלות הרי שאדרש לגופה. המפקחת קבעה כי אינה זוכרת את המקרה הספציפי אליו כיוון המערער אשר בו ניהל הליך נגד אדם שמונה לנציגות ממונה בשכר על ידי המפקחת ואין מניעה מלקבל קביעתה בעניין זה. אשר לפסק הדין שנתנה המפקחת בת/119/08, שבו יש טעויות רבות, לדעת המערער, הרי גם המערער מסכים כי דין השגות על פסק הדין בהליך של ערעור, אשר הגיש, ואין מקום לטענת פסלות על יסוד הליך שהסתיים זה מכבר. מכאן, שאין גם מקום להתייחס לאמור בתצהיר בא כוחו של המערער המתייחס ליחס המפקחת למרשו בישיבה שנערכה בתיק זה, שנסגר, ובקשה וערעור פסלות לא הוגשו בשעתו על הדברים המיוחסים למפקחת. מכל מקום, הלכה פסוקה היא כי עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים, אין בה כשלעצמה, כדי לפסול את השופט מלדון בעניינו של אותו צד פעם נוספת (ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן דוד, פ"ד נא(4), 673 , 676; י' מרזל, לעיל בע' 262) והדברים יפים לענייננו. אכן, תחושה סובייקטיבית של מתדיין, לפיה הופעותיו הקודמות בפני בית המשפט יוצרות חשש ממשי למשוא פנים, אינה מהווה כשלעצמה עילה לפסילת השופט. יש צורך בקיומו של חשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות. בנסיבות העניין, לא הצליח המערער לבסס חשש זה (ע"א 385/02 יצחק הדר נ' חזן ישראל (לא פורסם, 3.2.2002)). 7. משהגעתי למסקנה בדבר דחיית הערעור, בוודאי שאין מקום להעביר את התיקים בעניינו של המערער למפקח במחוז אחר לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב, התשמ"ד-1984, וגם לא ניתן להכריע כאמור לגבי תיקים עתידיים של המערער שיוגשו, אם יוגשו, למפקח על רישום המקרקעין בתל-אביב. מדובר בעניין תיאורטי שאין להידרש לו. הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, ז' באדר התשס"ט (3.3.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09013900_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il