פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

רע"א 1390/02

אור לילד( ע"ר 58-005077-1) נ. פקיד שומה ירושלים

ערעור על דחיית ערעור מס בשל הגשתו באיחור רב לאחר הסכם פשרה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 25/06/2003 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק רע"א — רשות ערעור אזרחי.
מספר התיק 1390/02 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה מס הכנסה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על דחיית ערעור מס בשל הגשתו באיחור רב לאחר הסכם פשרה.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

רע"א 1390/02

אור לילד( ע"ר 58-005077-1) נ. פקיד שומה ירושלים

ערעור על דחיית ערעור מס בשל הגשתו באיחור רב לאחר הסכם פשרה.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערערת, עמותת 'אור לילד', הגישה ערעור על שומות מס שנקבעו לה על ידי פקיד השומה. בעבר הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו המערערת תמציא מסמכים, ואם תיוותר מחלוקת, תוכל להגיש ערעור לבית המשפט תוך זמן קצוב. המערערת הגישה את הערעור באיחור של למעלה משנתיים מהמועד שנקבע. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על הסף בשל האיחור. בערעור לבית המשפט העליון, נקבע כי המערערת לא פעלה כנדרש ולא יכלה להמתין באפס מעשה להחלטת פקיד השומה, שכן הצווים נותרו בתוקף. הערעור נדחה, תוך ציון כי דרכה של המערערת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור (עם עילה ראויה) לא נחסמה.

סוג הליך רשות ערעור אזרחי (רע"א)
הרכב השופטים א' ברק, י' טירקל, א' א' לוי
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אור לילד

נתבעים

  • פקיד שומה ירושלים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הערעור הוגש באיחור רב ללא נטילת רשות.
  • היה על המערערת להגיש את הערעור מיד בתום 8 החודשים שנקבעו בהסכם הפשרה.
  • הצווים המקוריים נותרו בתוקף והמערערת ישבה באפס מעשה.
טיעוני ההגנה
  • המערערת מילאה אחר ההסכם והמציאה את המסמכים.
  • לא נקבע מועד מוגדר לסיום המו"מ ולהגשת הערעור.
  • יש לראות במשיב כמי שנתן הסכמה מכללא להגשת הערעור באיחור.
מחלוקות עובדתיות
  • האם המערערת עמדה בלוחות הזמנים שנקבעו בהסכם הפשרה.
  • האם הייתה הסכמה מכללא להארכת המועד להגשת הערעור.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 29.12.97

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
עמ"ה 511/01
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בירושלים

תגיות נושא

  • מס הכנסה
  • הסכם פשרה
  • התיישנות
  • איחור בהגשת ערעור

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

הוראות וסעדים אופרטיביים

  • הערעור נדחה
  • לא נחסמה דרכה של המערערת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"א 1390/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1390/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' א' לוי המערערת: אור לילד ( ע"ר 58-005077-1) נ ג ד המשיב: פקיד שומה ירושלים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 16.12.2001, בתיק עמ"ה 511/01, שניתן על ידי כבוד השופט מ' גל תאריך הישיבה: כ"ה בסיון תשס"ג (25.6.2003) בשם המערער: עו"ד עדי מלמד בשם המשיב: עו"ד גיא מיכלין פסק-דין השופט א' א' לוי: מכוח סמכותו לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה, ולאחר שהגיע למסקנה כי המערערת מסרבת לשתף פעולה ולהציג תיעוד על פעילותה, קבע המשיב, פקיד השומה בירושלים, בצווים, את שיעור המס בו חייבת המערערת לשנים 1994-1990. במסגרת ערעור שהגישה המערערת על אותם צווים בשנת 1996 לבית המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים להסכם לפיו תמציא המערערת למשיב את התיעוד הנדרש ממנה. הצדדים גם הסכימו כי אם לאחר 8 חודשים עדיין תהיה מחלוקת בשאלת שיעור המס, תוכל המערערת להגיש ערעור לבית משפט קמא. אותו הסכם קיבל תוקף של פסק-דין ביום 29.12.97, והמערערת חזרה ופנתה לבית המשפט בערעור נוסף אותו הגישה ביום 27.3.01, היינו, למעלה משנתיים לאחר שחלף המועד הנזכר בהסכם הפשרה. השקפת המשיב שעתר לדחיית הערעור היתה שהערעור הוגש באיחור וללא נטילת רשות, הואיל ומכוח הסכמתם של הצדדים, היה על המערערת להגיש את ערעורה מיד לאחר שחלפו 8 החודשים עליהם הוסכם, ולחלופין, בתום התקופה הקבועה בתקנה 2 של תקנות בית משפט (ערעורים בענייני מס הכנסה) התשל"ט-1978 (30 ימים), שמניינה החל בתום 8 החודשים. מנגד, טענה המערערת, כי היא מילאה אחר ההסכם כלשונו, המציאה למשיב את המסמכים הדרושים, והמתינה להחלטתו. כן נטען, כי חרף האמור בהסכם הפשרה, לא קבעו הצדדים מועד מוגדר לסיום המו"מ ביניהם ולהגשתו של ערעור, ולחלופין, יש לראות את המשיב כמי שנתן הסכמה מכללא להגשתו של הערעור באיחור. את טענות המערערת דחה בית המשפט המחוזי, ולאחר שעיינו בפסק-דינו לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערבותנו. אף אנו סבורים כי מלשונו של הסכם הפשרה לא יכולה הייתה המערערת להבין, גם אם אכן הגישה במועד את המסמכים למשיב, כטענתה, כי היא רשאית לשבת באפס מעשה בכל אותן שנים שחלפו ולהמתין להחלטת המשיב. למערערת היה נהיר כי הצווים שניתנו בעניינה לאותן שנות שומה נותרו בתוקף, ולפיכך, ומשלא קיבלה מענה, היה עליה ליזום פנייה למשיב או לחילופין לבית המשפט. את שני אלה היא לא עשתה, ומכאן דעתנו, כי התוצאה אליה הגיעה הערכאה הראשונה, בדין יסודה. לעניין זה נדגיש את אשר אמר בית המשפט המחוזי בפסק-דינו, לאמור, הוא הסתפק במחיקת הערעור, ולכאורה לא נחסמה דרכה של המערערת להשיג על החלטת המשיב, ובלבד שתקדים ותעתור להארכת מועד להגשתו של ערעור, ותהיה בידה עילה ראויה לעשות זאת. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה בסיון תשס"ג (25.6.2003). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02013900_O09.doc /שב מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il