ירדן ברוך נ. ג.י. על הים אחזקות בע"מ

7 1 בבית המשפט העליון רע"א 1389/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. ירדן ברוך 2. אופק דור גליפוליטי נ ג ד המשיבים: 1. ג.י. על הים אחזקות בע"מ 2. מעין שלו 3. צור גלבוע בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.2.2022 ברת"ק 7057-12-21 שניתנה על-ידי כבוד סגנית הנשיא א' כהן בשם המבקשים: בעצמם בשם המשיבים: עו"ד איל רז, עו"ד אודיל אדרי גינצברג פסק-דין 1. באילו נסיבות יהיה מזמין אירוע זכאי להחזר מקדמה ששילם במקרה שבו האירוע לא יכול היה להתקיים בשל הטלת מגבלות הנוגעות להתפשטותו של נגיף הקורונה? זו השאלה שעמדה ביסוד ההליך הנוכחי, על רקע מקרה של הזמנת אירוע חתונה שלא יכול היה לצאת לפועל, ואף חזר ונדחה בנסיבות דומות. 2. כבר בפתח הדברים יצוין כי לנוכח העובדה ששאלות מסוג זה חזרו ועלו בתקופת התפשטותו של נגיף הקורונה בישראל, ביום 24.12.2020 חוקקה הכנסת את חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020 (להלן: חוק החזר מקדמה או החוק). כך למעשה, השאלה שבפני התעוררה כשאלה פרשנית הנוגעת להוראותיו של חוק זה. על כן, ועוד בטרם אדרש לפרטי המקרה הקונקרטי שבפני, אקדים ואציג את עיקרי התשתית הנורמטיבית הרלוונטית לעניין. חוק החזר מקדמה: עיקרי ההסדרים 3. חוק החזר מקדמה נועד להתמודד עם השפעתן של ההגבלות השלטוניות שהוטלו על פעילות ציבורית ועסקית על חוזים בענף האירועים. החוק יצר הסדר מיוחד לגבי חוזים שנכרתו טרם הטלת המגבלות השלטוניות בגין התפשטותו של נגיף הקורונה ונסבו על עריכת אירועים. זאת, בשים לב לכך שהצדדים לחוזים מסוג זה לא צפו את מגפת הקורונה ואת השלכותיה. סעיף 1 לחוק מגדיר "אירוע" כך: "'אירוע' – אירוע משפחתי או אירוע פרטי אחר שמועדו המתוכנן היה מיום ט"ז באדר התש"ף (12 במרס 2020) ואילך והחוזה לגביו נכרת לפני המועד האמור". 4. הוראת החוק העיקרית קבועה בסעיף 2(א) לו, ומורה כי בנסיבות שבהן לא התקיים אירוע במועד המקורי שנקבע לו בשל הגבלות הנוגעות לנגיף הקורונה, ינהלו הצדדים משא ומתן בתום לב לקביעת מועד חדש לקיומו. סעיף 2(ב) לחוק מוסיף וקובע כי במקרה שבו אף המועד החדש שנקבע לקיומו של האירוע בוטל בשל ההגבלות האמורות, מפעיל אולם האירועים ישיב למזמין את כספי המקדמה ששילם בתוך חודש מהמועד החדש, בניכוי הוצאות מיוחדות עד לתקרה של 2,000 שקלים. אם כן – החוק קובע מנגנון שבמרכזו קביעת מועד חלופי לאירוע שבוטל – וזאת במחזוריות של פעם אחת, במובן זה שאין ציפייה כי הצדדים ינהלו משא ומתן לקביעתו של מועד נדחה נוסף. בנוסף, סעיף 3 לחוק מסמיך את בית המשפט לפסוק "פיצויים לדוגמה", כלומר פיצויים שאינם תלויים בהוכחת נזק, במקרה שבו לא הושבה המקדמה למזמין הזכאי לה בתוך חודש מיום הדרישה. 5. מעמדו של ההסדר החוקי האמור עוגן בסעיף 4(א) שכותרתו ״עדיפות החוק״, המציין כי ״הוראות חוק זה יחולו על אף האמור בכל דין או חוזה לעניין מקדמה״. בצד זאת, סעיף 4(ב) לחוק קובע חריג לתחולת החוק: "על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות חוק זה לא יחולו אם האירוע במועד המקורי בוטל כאמור בסעיף 2 והצדדים לחוזה הגיעו להסכמה אחרת ביניהם לעניין החזר מקדמה לאחר יום ט"ז באדר התש"ף (12 במרס 2020), ובלבד שההסכמה כאמור הייתה מפורשת, בכתב ובנפרד מכל הסכמה אחרת בין אותם צדדים". אם כן, הצדדים רשאים להגיע להסכמה חוזית אחרת ביניהם לעניין החזר המקדמה שתגבר על הוראות החוק, ובלבד שזו עומדת בתנאים המנויים שם, הכוללים התייחסות "מפורשת" לנושא המקדמה "בכתב ובנפרד". רקע עובדתי והליכים קודמים 6. מקורו של ההליך דנן הוא בחוזה מיום 29.12.2019 שנסב על עריכתה של חגיגת החתונה של המבקשים באולם השמחות שמפעילה המשיבה 1 (להלן: המשיבה), המנוהל על-ידי המשיבים 3-2. החתונה נועדה להתקיים ביום 30.6.2020 (להלן: המועד המקורי). במועד עריכת החוזה שילמו המבקשים למשיבה מקדמה על סך 21,180 שקלים וכן הפקידו בידיה שלוש המחאות דחויות בסכום כולל של 95,310 שקלים. יצוין כי סעיף 18.7 לחוזה קבע כי במקרים מסוימים שנמנו בו במפורש, ובכללם ביטול האירוע בשל כוח עליון שאינו תלוי בצדדים לחוזה, יבחר המזמין (במקרה זה, המבקשים) מועד אחר לקיום האירוע על בסיס מקום פנוי. עוד נקבע בו כי ככל שלא יימצא תאריך חלופי, תבוטל ההזמנה והחברה (כלומר המשיבה) תשיב את הסכומים שקיבלה. 7. בתמצית יצוין כי לנוכח התפשטותו של נגיף הקורונה בשבועות שקדמו למועד המקורי של האירוע, ביום 25.5.2020 הסכימו הצדדים על דחיית מועדו ליום 25.8.2020 (להלן: המועד החדש), תוך שמירת יתר תנאי החוזה המקורי. הסכמה זו עוגנה בכתב, במסגרת נספח שהוסף לחוזה המקורי. בהתאמה, ההמחאות המקוריות שניתנו הוחלפו בהמחאות שהותאמו למועד החדש. 8. ביום 9.9.2020, משהתברר כי לא ניתן יהיה לקיים את האירוע גם במועד החדש בשל הגבלות שהוסיפו לחול בעקבות התפשטותו של נגיף הקורונה, הודיעו המבקשים למשיבים על ביטול החוזה ודרשו לקבל בחזרה את כספי המקדמה בצירוף ההמחאות הדחויות. המשיבה מצדה סירבה לבקשה, והודיעה למבקשים על כך במכתב מיום 15.10.2020. לטענת המשיבה, בהתאם להסכמות החדשות בין הצדדים היה על המבקשים לפעול פעם נוספת לאיתורו של מועד חלופי לאירוע, וביטול החוזה כדין יתאפשר רק אם לא יימצא מועד כאמור. 9. עם כניסתו של חוק החזר מקדמה לתוקף, ביום 1.1.2021 שלחו המבקשים למשיבה מכתב נוסף שבו חזרו על דרישותיהם. גם זו הפעם הם נענו בשלילה. 10. ביום 22.3.2021 הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו, שבה עתרו להצהרה כי החוזה בין הצדדים בוטל כדין ודרשו כי יושבו להם כספי המקדמה ששילמו, כמו גם ההמחאות הדחויות שמסרו. בנוסף, המבקשים טענו כי הם זכאים לקבל פיצויים לדוגמה בסכום המרבי הקבוע בחוק (10,000 שקלים) וכן פיצויים נוספים בסך 2,620 שקלים בגין טרחה, השחתת זמן, עגמת נפש והוצאות משפט. כך, הסכום הכולל שתבעו המבקשים עמד על 33,800 שקלים. 11. לאחר שניסיונות גישור ופשרה בין הצדדים לא צלחו, ביום 19.11.2021 דחה בית המשפט לתביעות קטנות את תביעתם של המבקשים, בקבעו כי חוק החזר מקדמה אינו חל בנסיבות המקרה דנן (ת״ק 49600-03-21, הרשמת הבכירה ח' ברוך אלון). בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי לנוכח הסכמות הצדדים מיום 25.5.2020, חל בענייננו החריג הקבוע בסעיף 4(ב) לחוק החזר מקדמה – דהיינו, כי הצדדים התנו על ברירת המחדל שנקבעה בחוק האמור. על רקע זה, בית המשפט לתביעות קטנות בחן את ההסכמות החוזיות בין הצדדים וקבע כי המבקשים לא עמדו בהתחייבותם למצוא מועד חלופי לאירוע. על כן, כך נקבע, ביטול החוזה נעשה שלא כדין והוא עולה כדי הפרתו. בסופו של דבר, בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה על כל ראשיה, וחייב את המבקשים בהוצאות משפט בסך של 1,000 שקלים. 12. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, וזו נדחתה ביום 8.2.2021 (רת״ק 7057-12-21, סגנית הנשיא א' כהן). בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קיבל באופן מלא את עמדתו של בית המשפט לתביעות קטנות באשר לאי-תחולתו של חוק החזר מקדמה במקרה הנדון. לפיכך, בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וחייב את המבקשים בתשלום הוצאות בסך של 4,000 שקלים. בקשת רשות הערעור והתגובה לה 13. בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקשים, שהם עורכי דין המייצגים את עצמם, טוענים בבקשה כי התוצאה שאליה הגיעו הערכאות הקודמות, אשר יש בה כדי לפטור את המשיבה מהחזרת דמי המקדמה בנסיבות העניין, גורמת להם עוול קשה. לטענתם, בקשת רשות הערעור מעלה לדיון שאלות משפטיות חשובות באשר ללשונו, לתכליתו ולהיקף תחולתו של חוק החזר מקדמה, וכן לפרשנות המונח "כוח עליון" בדיני החוזים. 14. בתשובתם טענו המשיבים כי הבקשה אינה עומדת ברף המחמיר לקבלת ערעור ב"גלגול שלישי", בפרט לנוכח העובדה שמקורו של ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות. נוסף על כך, בתשובה נטען כי בקשת רשות הערעור כוללת טענות שעולות כדי הרחבת חזית אסורה. לגופו של עניין, המשיבים טוענים כי ההסכמות מיום 25.5.2020 כוללות הסכמה מפורשת, נפרדת ובכתב, כמצוות סעיף 4(ב) לחוק החזר מקדמה, ולפיכך בנסיבות העניין החוק אינו חל ויש לפעול בהתאם להוראתו של סעיף 18.7 לחוזה המקורי. המבקשים טוענים כי סעיף 4(ב) נועד לאפשר לצדדים להגיע ביניהם להסכמות אחרות, מתוך הנחה שבשלב זה הם כבר למודי ניסיון ומודעים להשלכותיה של מגפת הקורונה ולסיכון הכרוך בכך. לבסוף, המשיבים טוענים כי יש מקום להתחשב בכך שהם סבלו הפסדים כבדים בעטיה של מגפת הקורונה, וכי ההליכים המשפטיים המתמשכים לוו בהוצאות משמעותיות עבורם. דיון והכרעה 15. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובתוקף סמכותי לפי תקנה 149(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, מצאתי כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור בשאלה הפרשנית הנוגעת להיקף החריג הקבוע בסעיף 4(ב) לחוק, וכן הוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. בהמשך לכך, אקדים ואציין כי הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור עצמו ולהחזיר את התיק להשלמת הדיון בו לבית המשפט לתביעות קטנות, הכול כמפורט להלן. 16. כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק מקום שבו מתעוררת שאלה כללית ועקרונית, החורגת מדל"ת אמותיו של הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים, כאשר מדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית או כאשר קיים חשש שמא ייגרם עיוות דין חמור ללא התערבותו של בית משפט זה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). אמת מידה מחמירה זו נכונה ביתר שאת במקרה שבו מדובר בבקשת רשות לערער בגלגול שלישי בהליך שמקורו בתביעה קטנה, בשים לב לתכליות שביסודו – ניהול הליך מהיר, זול ויעיל (רע"א 8190/14 רוזנברג נ' בזק בינלאומי בע"מ, פסקה 29 (3.6.2015); רע"א 4331/15 הופטמן נ' שטרן, פסקה 5 (23.6.2015)). בנסיבות העניין, אני סבורה כי מתקיימת אמת מידה זו. 17. הטעם להענקתה של רשות ערעור במקרה זה נעוץ בכך שמדובר בפרשנותו של דבר חקיקה שנועד לתת מענה לבעיה "רוחבית" שהתעוררה בתקופת הקורונה. בתור שכזו, הסוגיה הניצבת ביסוד בקשת רשות הערעור חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, ועל כן היא בעלת חשיבות ציבורית ועקרונית, ויש לה פוטנציאל השפעה על מקרים נוספים. מדובר בשאלה משפטית הנוגעת לפרשנותו של דבר חקיקה חדש, שטרם זכה לדיון של ממש בבית משפט זה (ראו והשוו: בג"ץ 129/21 התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים בישראל נ' כנסת ישראל (21.2.2021)). בפרט, שאלת היקף התחולה של סעיף 4(ב) לחוק לא זכתה לבירור מעמיק עד כה, ונראה כי קיים לפחות מקרה אחד שבו הגיע בית המשפט לתביעות קטנות לתוצאה אחרת מהתוצאה שאליה הגיע בגלגול הראשון בענייננו (ראו: ת"ק 8151-01-21 בקל נ' אביגדור 22 בע"מ, פסקה 10 (10.8.2021)). על כך יש להוסיף, כי אופן פרשנותו של חוק זה עשוי להשליך גם על הוראות דומות בחקיקה צרכנית אחרת. 18. כאמור, במוקד המקרה הנדון ניצבת השאלה הפרשנית הנוגעת לתחימת היקפו של החריג לתחולת החוק הקבוע בסעיף 4(ב) לו. התשובה לשאלה זו משליכה באופן ישיר על זכאותו של מזמין אירוע להשבת המקדמה ששילם תמורת אירוע שלא ניתן היה לקיים. מהי, אם כן, פרשנותם של התנאים המנויים בסעיף זה? 19. החריג לתחולת החוק בסעיף 4(ב) קובע כי הוראות החוק לא יחולו כאשר "הצדדים לחוזה הגיעו להסכמה אחרת ביניהם לעניין החזר מקדמה לאחר יום ט"ז באדר התש"ף (12 במרס 2020), ובלבד שההסכמה כאמור הייתה מפורשת, בכתב ובנפרד מכל הסכמה אחרת בין אותם צדדים". לשונו הפשוטה של הסעיף מלמדת על החשיבות העליונה שייחס המחוקק לאופייה המפורש של הסכמת הצדדים לדחות את ההסדר הבסיסי שנקבע בחוק, וזאת במספר מישורים. ראשית, ההסכמה המפורשת צריכה לעסוק באופן ממוקד בנושא של החזר המקדמה. שנית, על ההסכמה להיערך בכתב. שלישית, הסכמה זו צריכה לעמוד בפני עצמה ולהינתן בנפרד מכל הסכמה אחרת בין הצדדים. הנה כי כן, לשון הסעיף מטה את הכף לכיוון פרשנות מצמצמת, הדורשת הקפדה דווקנית על התנאים המצטברים המנויים בו, ובכך מצרה את טווח המקרים שיימצאו מחוץ לגדר החוק. 20. המסקנה לפיה יש לפרש את חריג התחולה בצמצום עולה גם מניתוח תכליתי של החוק. כאמור בראשית הדברים, חוק החזר מקדמה נחקק במטרה להיטיב עם מי שתכננו לערוך אירועים פרטיים ושמחות משפחתיות, ובכלל זה זוגות צעירים שביקשו להינשא, ונאלצו לדחות את האירוע או אף לבטלו כליל בשל התפרצותו של נגיף הקורונה והשלכותיו על הפעילות החברתית והמשקית. במלים אחרות, החוק הוא בראש ובראשונה חוק צרכני השואף לשפר את מצבם של מזמיני האירוע ולהגדיל את כוחם היחסי למול מפעילי האולמות. הסדרי החוק יצרו איזון בין האינטרסים של שני צדדים אלו, אשר אינם עולים תמיד בקנה אחד זה עם זה. החוק ביקש לצמצם את פערי הכוחות בין הצדדים במקרים מסוג זה, בשים לב ליתרונו היחסי של מפעיל אולם האירועים שלרוב כבר מחזיק בידיו סכום מקדמה ששולם ואף המחאות דחויות, כפי שקרה גם במקרה דנן. בפרט, החוק ביקש לתמרץ את הצדדים לנהל משא ומתן בתום לב ולמצוא מועד חלופי מוסכם לקיום האירוע שבשל ההגבלות לא ניתן היה לקיימו (כפי שעולה גם מדברי ההסבר להצעת חוק החזר מקדמה בשל ביטול אירוע (נגיף הקורונה החדש), התשפ"א-2020). 21. חשוב במיוחד לשים לב לכך שהחוק אינו כובל את הצדדים זה לזה באופן מתמשך, אלא מחיל את ההסדר הקבוע בו פעם אחת על כל אירוע – כך שלאחר שהצדדים הגיעו להסכמה בנוגע למועד חדש לאירוע וקיומו לא התאפשר פעם נוספת, יחזיר מפעיל האולם את המקדמה למזמין והצדדים לא יידרשו למצוא מועד שלישי. ביסוד מתכונת זו של ההסדר ניצבת ההבנה שדחייה חוזרת ונשנית של אירועים מסוג זה כרוכה בעגמת נפש ובצער, ועל כן אין מקום להמשיך ולתמרץ את הצדדים לקיים משא ומתן למציאת מועד אחר לאירוע גם בפעם השלישית והרביעית. 22. הוראות החוק אם כן הן בבחינת "ברירת מחדל" המסדירה את יחסיהם החוזיים של מזמין האירוע ומפעיל האולם במקרים שבהם לא ניתן לקיים את האירוע במועדו המקורי בשל הגבלות הנוגעות לנגיף הקורונה. בצד זאת, החוק מותיר לצדדים פתח להגיע להסכמות אחרות לעניין החזר המקדמה, אך זאת בכפוף להתקיימות תנאי המפורשות המפורטים בסעיף זה. תכליתו של המנגנון שנקבע בסעיף 4(ב) היא לאפשר לצדדים להתנות על ההסדר הבסיסי של החוק, ובה בעת להבטיח שכל הסכמה על סטייה ממנו תינתן בהתבסס על הרצון ההדדי המשותף לשני הצדדים, ללא כל כפייה או לחץ מצד מפעיל האולם כלפי המזמין. פרשנות תכליתית זו של הסעיף מלמדת אף היא על כך שראוי לפרש את החריג הקבוע בו בצמצום, כך שייכנסו לגדרו רק מקרים שבהם התמלאו בבירור כלל התנאים המנויים בסעיף. 23. מעבר לכך, פרשנות זו של החוק מתיישבת באופן רחב יותר עם השתלבותו של החוק במערך החקיקה הצרכנית בישראל. כאמור, חוק החזר מקדמה הוא חוק צרכני, שענייננו בהטבת מצבם של מזמיני אירוע למול מפעיל האולם, מקום שקיום האירוע לא התאפשר כתוצאה מהגבלות הקורונה. מודל חקיקתי מעין זה המעוגן בסעיף 4 לחוק, שבו קובע המחוקק הסדר בסיסי ומאפשר לצדדים לסטות ממנו בהסכמה מפורשת ונפרדת, מוכר מהקשרים אחרים בחקיקה הצרכנית בישראל. כך למשל, חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996, קובע בסעיף 9(ב)(1) כי מתווך במקרקעין רשאי להסכים עם לקוחו בדבר מתן עסקה מסוימת לטיפולו הבלעדי, בין היתר בתנאי שמתן הבלעדיות ותקופתה יאושרו בחתימת הלקוח על גבי מסמך נפרד. סעיף זה הוכר בפסיקה כמבוסס על "תכלית צרכנית, היינו הבטחת האינטרסים של הלקוח המתקשר בהסכם בלעדיות ומניעת ניצולו" (רע"א 4036/16 קבוצת בראל נכסים בע"מ נ' בנימין, פסקה 18 לפסק דיני (20.7.2016). כן ראו: כלל 18 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, והדיון בו בע"א 7493/98 שרון נ' פקיד שומה - יחידה ארצית לשומה, פסקה 6 (15.12.2003)). החשיבות הנודעת לעיגונן של הסכמות מסוימות במסמך כתוב נפרד זכתה לביטוי אף בהקשרים אחרים במסגרת חוקים צרכניים נוספים. כך, סעיף 4א לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, מסמיך את השר לקבוע בתקנות הוראות לעניין חוזים אחידים, ובין היתר מונה את האפשרות לקבוע חובה לצרף לחוזה האחיד מסמך נפרד לגבי תנאים מהותיים מסוימים. הוראות דומות קבועות גם בסעיף 88ה5(ב) לחוק הדואר, התשמ"ו-1986, בסעיף 39 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 ובסעיף 5(ב) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. 24. אשר על כן, אני סבורה כי יש לפרש את היקפו של חריג התחולה בסעיף 4(ב) לחוק באופן מצמצם, ולייחד אותו למקרים בהם הגיעו הצדדים להסכמות ברורות ומפורשות לעניין החזר המקדמה באופן בלתי-תלוי בחוזה הראשוני שכרתו. זאת לנוכח לשונו הברורה של הסעיף ותכליתו כחוק צרכני, ובפרט על רקע הנסיבות המיוחדות שבעקבותיהן נחקק החוק ושעמן הוא ביקש להתמודד. 25. בענייננו, החוזה המקורי בין המבקשים למשיבה, שנכרת ביום 29.12.2019, כלל הסכמות והתחייבויות לעריכת האירוע ביום 30.6.2020. משהגיעו הצדדים ביום 25.5.2020 להסכמה על המועד החדש, הרי שאין מקום לחייבם לנהל משא ומתן לקביעת מועד חלופי נוסף בפעם השלישית. בהקשר זה, חשוב להטעים כי אין לראות את הסכמת הצדדים בענייננו לדחיית מועד האירוע כהסכמה "מפורשת, בכתב ובנפרד מכל הסכמה אחרת" לעניין החזר מקדמה, כהוראת סעיף 4(ב) לחוק. הסכמה זו כללה בסעיף 2 תניה כללית לפיה "מוסכם על הצדדים כי מלבד שינוי במועד האירוע כל יתר הוראות ההסכם המקורי מיום 29.12.2020 ימשיכו לחול ולחייב את הצדדים". תניה זו מפנה בבירור לחוזה המקורי, ואיננה נפרדת ממנו. על כך יש להוסיף כי כותרת המסמך מיום 25.5.2020 היא "נספח להסכם התקשרות – דחיית מועד אירוע בשל וירוס הקורונה", עובדה המדגישה אף היא את הקשר בין החוזה המקורי ובין ההסכמות הנוספות באשר למועד החדש. עוד ראוי לציין כי בהתאם ללשונה המפורשת, ההסכמה הנוספת אינה נוגעת במישרין לעניין החזר המקדמה. כך, חרף קיומו של סעיף 18.7 בחוזה המקורי, אשר עוסק כאמור בביטול האירוע בשל כוח עליון, ההסכמה מיום 25.5.2020 אינה מזכירה סעיף זה במפורש או מפנה אליו "ברחל בתך הקטנה". לנוכח לשונו של סעיף 4(ב) לחוק ובהתאם לפרשנות המצמצמת שרצוי לנקוט במקרים אלו, ובהתחשב בכך שמדובר בחוק צרכני מובהק, אין להכניס את המקרה הנדון לגדרו של חריג התחולה. 26. לא למותר לציין, כי העובדה שהסכמת הצדדים לעניין המועד החדש התגבשה יותר מחצי שנה לפני שנחקק החוק אינה משנה את המסקנה האמורה, שכן החוק חל גם על חוזים שנחתמו טרם מועד התחילה הקבוע בסעיף 6. 27. אשר על כן, יש מקום לקבל את הערעור. אני מורה אפוא על החזרת הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות, לשם השלמת הדיון בתיק לגופו – הן באשר להיקף המקדמה שיש להחזיר (בהתחשב בטענות שעלו בנוגע ל"ארוחת הטעימות") והן באשר לפסיקת פיצויים, והכול מבלי לטעת מסמרות. 28. סוף דבר: הערעור מתקבל כמפורט בפסקה 27 לעיל. המשיבה תשלם למבקשים הוצאות משפט בסך 5,000 שקלים בבית משפט זה. ניתן היום, ‏כ"ד בניסן התשפ"ב (‏25.4.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22013890_A03.docx תא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1