יניב גינדי נ. הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ

10 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1387/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ר' רונן המערערים: 1. יניב גינדי 2. מיטל בן חמו נ ג ד המשיבה: הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"צ 11065-01-18 מיום 11.1.2023 שניתנה על ידי כב' השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: י"ז בכסלו התשפ"ד (30.11.2023) בשם המערערים: עו"ד ירון גולדין; עו"ד לירן דדו; עו"ד שלומי בן הרוש בשם המשיבה: עו"ד רונן קצף; עו"ד גל לוי פסק-דין השופטת ר' רונן: 1. עניינו של הערעור שלפנינו הוא בשאלת הגמול ושכר הטרחה שנפסק לזכות המערערים ובאי כוחם במסגרת הסדר פשרה בתביעה ייצוגית שהתנהלה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. מדובר בשני הליכים של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שאוחדו (ת"צ 11065-01-18 ות"צ 16628-01-18), ואשר הוגשו נגד המשיבה – המנהלת רשת מכוני כושר. הסדר הפשרה נושא הערעור אושר ביום 2.12.2022 על ידי כב' סגנית הנשיא השופטת צ' צפת; ואילו הגמול ושכר הטרחה נקבעו בהחלטה מיום 11.1.2023 על ידי כב' השופטת ר' ברקאי (לאחר שהשופטת צפת פרשה מכס השיפוט). בהחלטתו של בית המשפט מיום 11.1.2023, נפסק לזכות המערערים – המבקשים בשתי הבקשות לאישור התובענות הייצוגיות – גמול בשיעור של 20,000 ₪ לכל מערער; ולבאי כוחם נפסק שכר טרחה בשיעור של 300,000 ₪. 2. בקצירת האומר יובהר כי הבקשה לאישור התובענה הייצוגית התייחסה להפרה נטענת של הוראות חוק הגנת הצרכן התשמ"א – 1981, כאשר לפי הטענה המשיבה גבתה מלקוחותיה שביטלו את המנוי שלהם, דמי ביטול בשיעור העולה על המותר בחוק. חברי הקבוצה כוללים אם כן מי את שהיה מנוי אצל המשיבה וביטל את המנוי שלו. בהתאם להסדר הפשרה, המשיבה התחייבה לתקן את הסכם ההתקשרות שלה עם המנויים בעתיד (שאינם חלק מחברי הקבוצה), ולציין בו את הנתונים ההכרחיים לצורך קביעת דמי הביטול. מעבר לכך התחייבה המשיבה להעניק לחברי הקבוצה הטבה אחת לבחירתם מבין מספר הטבות חלופיות אפשריות, אשר שוויין הוערך על-ידי המשיבה בהתאם למחיר הממוצע שלהן לצרכן במועדוני הרשת: שובר המקנה 4 כניסות ליחיד או 2 כניסות זוגיות לכל מועדוני המשיבה וזכות להשתתף בשיעורים אשר הוערך בשווי של 400 ₪; שבועיים ראשונים ללא עלות ברכישת מנוי או – עבור מנוי קיים – שבועיים נוספים מעבר לתקופת המנוי אשר הוערך בשווי של 175 ₪; או פטור מלא מתשלום דמי רישום ברכישת מנוי ברשת המשיבה אשר הוערך בשווי של 250 ₪. הערך המקסימלי של כלל ההטבות הוערך על ידי המערערים בסכום של למעלה מ-16 מיליון ₪. עוד הוסכם כי אם לא כל ההטבות ימומשו, המשיבה תשלים את יתרת המימושים כך שהם יעמדו על 100%, על ידי תרומת אותו חלק מההטבות שלא מומש לאחד מהגופים שנמנו בהחלטה (ואשר הצדדים ביקשו לאחרונה, לאחר מאורעות יום 7.10.2023, להעבירם למפונים). 3. בהתייחס לסכומי הגמול ושכר הטרחה שיש לפסוק לזכותם, טענו המערערים בהליך קמא כי הסדר הפשרה הביא לפיצוי שיזכה את 41,148 חברי הקבוצה בהטבות בערך כספי יוצא דופן שעשוי להגיע לסכום של עד 16,459,200 ₪. זאת בהתאם למחיר של ההטבות לצרכן כפי שהן הוערכו לעיל. בערעור דנן טענו המערערים כי בהתבסס על הסכום האמור, סכום הגמול ושכר הטרחה שנפסק להם ולבאי כוחם הוא בשיעור נמוך מאוד לעומת הסכומים שבתי משפט נוהגים לפסוק. כך, הגמול עומד על סכום של 0.24% מהסעד שנפסק לזכות הקבוצה; ושכר הטרחה – על 1.8% מהסעד הזה. לטענת המערערים מדובר בשיעור החורג באופן קיצוני משיעורי הגמול ושכר הטרחה שנפסקים במקרים דומים אחרים. המערערים הדגישו כי הליך בקשת האישור היה מורכב וארך כחמש שנים; וכי במסגרתו אף התבקשה עמדתה של הרשות להגנת הצרכן. עוד נטען כי הסכומים שנפסקו אינם יוצרים תמריץ הולם למבקשים עתידיים; וכי מעבר להטבות המגולמות בהסדר הפשרה, ההסדר הועיל גם בהסדרה העתידית שנקבעה בו, שתחסוך לציבור סכומים של מאות אלפי שקלים. לאור כל אלה, כך נטען, נדרשת התערבות של ערכאת הערעור בסכומי הגמול ושכר הטרחה שפסק בית משפט קמא. 4. מנגד, המשיבה התנגדה לערעור. היא טענה כי אין מקום להתערבות של ערכאת הערעור בשיקול הדעת של בית משפט קמא בהתייחס לפסיקת הוצאות. היא הוסיפה כי השיקולים שבית המשפט רשאי לשקול בעת קביעת גמול ושכר טרחה הם מגוונים, כאשר שיקול הדעת הוא של הערכאה הדיונית. ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם נפל בו פגם מהותי, והמקרה דנן אינו אחד מהמקרים הללו. עוד נטען כי לתובעים המייצגים במקרה דנן כלל לא נגרם נזק – ולכן לו הייתה הבקשה נדונה לגופה, היו בקשותיהם נדחות. המשיבה הוסיפה וטענה כי בניגוד לטענת המערערים, ההליך בערכאה למטה לא היה מסובך. התקיימו בו רק שתי ישיבות קדם משפט, והמשא ומתן שהתנהל לאחר מכן התארך בשל כך שפרצה מגפת הקורונה. ההטבות שניתנו על ידי המשיבה – ניתנו לפנים משורת הדין, כאשר מבחינת המשיבה אין להן כמעט כל עלות. זאת בהינתן העובדה שאין למעשה משמעות לכך שאדם נוסף עושה שימוש במתקני המשיבה; ולאור העובדה שיש להטבות ערך גם כ"מקדם מכירות" עבורה. דיון והכרעה 5. לאחר שעיינו בטענות הצדדים בכתב ושמענו את טענותיהם גם בעל פה, אנו סבורים כי דין הערעור להידחות. 6. בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות התשס״ו-2006 (להלן: ״החוק״), נקבעו העקרונות בקביעת הגמול לתובע המייצג ושכר הטרחה לבאי כוחו. באשר לגמול קובע סעיף 22(ב) לחוק שלושה שיקולים: שיקולי תשומה – הטרחה והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה ובניהולה; שיקולי תפוקה – התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה המיוצגת; ושיקולי הכוונה – מידת החשיבות הציבורית של התובענה. בהתייחס לשכר הטרחה לבאי הכוח המייצגים קובע סעיף 23(ב) חמישה שיקולים: התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; מורכבות ההליך, הטרחה והסיכון שבא הכוח המייצג לקח על עצמו בהגשת התובענה ובניהולה וההוצאות שהוא הוציא לשם כך; מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; והפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית. בע"א 2046/10 עיזבון המנוח שמש נ' רייכרט (פ"ד סה(2) 681 פיסקה 2 (2012)) הבהיר בית המשפט כי הרשימה האמורה איננה ממצה. עוד הובהר בפסיקה כי קביעת הגמול ושכר הטרחה ואופן התשלום שלהם, מאפשרת לבית המשפט ליצור תמריצים לצדדים לפעול לטובת האינטרסים של הקבוצה. 7. באשר לערעור דנן, יש להזכיר קודם לכל כי ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת, שכפי שבית משפט זה אינו נוהג להתערב בפסיקת שכר טרחה בתביעות "רגילות", הוא נמנע בדרך כלל מהתערבות בקביעת גמול ושכר טרחה בהסדרי פשרה בתביעות ייצוגיות (ראו: ע"א 6121/21 כרמי נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, פסקה 7 (27.12.2021); רע"א 582/20 תלרז נ' שופרסל בע"מ, פסקה 7 (25.7.2021)). אכן, בפסיקה צוין כי לאור השלכות הרוחב של ההליכים הייצוגים, ייתכן שראוי כי מתחם ההתערבות בפסיקה של גמול ושכר טרחה בהליכים אלה יהיה רחב מעט בהשוואה להליכים "אזרחיים" (ע"א 689/16 נסאר נ' עיר השעשועים בע"מ, פסקה 15 (7.5.2018)); אולם, מכל מקום – התערבות בסוגיה זו היא החריג. השאלה היא אם כן האם המערערים הוכיחו כי המקרה דנן הוא אחד מהמקרים החריגים המצדיק התערבות בשיקול דעתה של הערכאה קמא ובהוספת גמול ושכר טרחה מעבר למה שנקבע על ידיה. אנו סבורים כי התשובה היא בשלילה. 8. הסדר הפשרה נושא הערעור הוא הסדר המכונה לעיתים גם "הסדר קופונים". זהו הסדר שבמסגרתו חברי הקבוצה אינם מקבלים פיצוי כספי בגין הנזק שלטענתם נגרם להם, אלא חלף זאת הם מקבלים פיצוי הדומה באופיו ל"קופון", קרי הטבה לשימוש אצל המשיבה – הנתבעת הפוטנציאלית בתביעה הייצוגית (ע"א 2398/22 שולץ נ' הוט מובייל בע"מ, פסקה 34 (30.11.2022) (להלן: עניין שולץ)). הערך של הסדר כזה הוא פעמים רבות מוגבל. ראשית, במקרים רבים ישנו הבדל משמעותי בין השווי הנטען של ההטבות במסגרת הסדר הפשרה, לבין העלות של הטבות אלה מבחינת המשיבה – הנתבעת, עניין המשליך על אחת המטרות החשובות בהליך של תביעות ייצוגיות, מטרת ההרתעה הכרוכה בהסדר; שנית, ההסדר משקף לעיתים הטבות שחברות מעניקות גם ללא קיומן של תביעות ייצוגיות, כחלק ממסעות פרסום ולצורך קידום מכירות (ובמקרה דנן – הגדלת מספר המנויים). גם עניין זה משליך על מידת ההרתעה שעשויה להיות גלומה בהסדר; ושלישית, מעבר לכל אלה – במקרים רבים (וכפי שנראה – המקרה דנן הוא אחד מהם), ישנו הבדל משמעותי בין מספר ההטבות המחולקות במסגרת הסדר הפשרה לבין מספר המימושים של הטבות אלה בפועל (לדיון נרחב בסוגיה זו ראו: אלון קלמנט "הפער בין שוויו הנחזה לשוויו הממומש של הסדר פשרה בתובענה ייצוגית" משפט ועסקים כ 1 (2017); ראו גם: אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 28-19 (2011)). לכן במקרים בהם חברי הקבוצה זוכים ב"קופונים" (כמו גם במקרים אחרים), נוהגים בתי משפט להתנות תשלום של חלק משכר הטרחה במימושן בפועל של ההטבות, כדי ליצור תמריץ אצל באי כוח התובע המייצג לוודא כי מספר גבוה ככל האפשר של ההטבות יתממש (ראו למשל: רע"א 9167/10 סמייל טלקום בע"מ נ' Myrna Mandap, פסקה 11 (26.5.2013)). יחד עם זאת יש להבהיר כי חרף הקשיים הכרוכים ככלל בהסדרי "קופונים", והגם שדרך המלך לקביעת מנגנון פיצוי היא במתן סעד כספי לחברי הקבוצה, ישנן נסיבות בהן לא ניתן לעשות כן, ומשכך בתי משפט מאשרים גם הסדרים מסוג זה במסגרת פשרות בתביעות ייצוגיות (ראו: עניין שולץ, פסקה 16). הסדרים כאלה אינם עשויים מקשה אחת, ובמכלול השיקולים ניתן להגיע למסקנה כי מדובר בהסדר סביר והוגן. את הבעיות האפשריות הכרוכות בהסדרים אלה שצוינו לעיל, יש לקחת בחשבון – הן בשלב אישור ההסדר (שלגביו לא הועלו טענות לפנינו בערעור דנן); והן בשלב קביעת הגמול ושכר הטרחה לתובע המייצג ולבאי כוחו. 9. בהתייחס להסדר הפשרה דנן, הבעיות שצוינו לעיל באות כולן לידי ביטוי: ראשית, אף שבית משפט קמא לא מינה בודק כדי לבחון מהו שווי ההטבה מבחינת המשיבה (נתון שהוא כאמור בעל משמעות כדי לבחון את מידת ההרתעה הגלומה בהסדר הפשרה); הרי שאין חולק – וגם ב"כ המשיבה אישר זאת בדיון לפנינו, כי העלות הכספית של ההטבות מבחינת המשיבה היא עלות שולית מאוד. המשיבה מקיימת את הפעילות במכוני הכושר שלה, והעובדה שבמסגרת זו ייכנס אדם נוסף למכון ויעשה שימוש במתקנים – היא כמעט חסרת חשיבות בהתייחס לעלויות הכוללות של המשיבה. ב"כ המשיבה ציין בהקשר זה בדיון לפנינו כי "השווי הכספי של המשיבה כאן נמוך מאוד [...] אם במועדון פלוני של המשיבה יש X מתעמלים ואם נכנסים עוד שניים ביום זה לא עולה לה". המשיבה אף אישרה כי ישנה מבחינתה תועלת בהטבות נושא הסדר הפשרה, המשמשות גם לקידום מכירות. ב"כ המשיבה הוסיף בהקשר זה וציין בדיון כי "מצד שני הדברים לא נאמרו בשבח המשיבים, לעיתים זה מביא קהל לקוחות. א' אולי לקוחות שהתאכזבו בעבר, ואולי גם לקוחות חדשים". בהקשר זה יש לציין כי חרף העובדה ש"מחיר המחירון" של ההטבות הוא כפי שציינו הצדדים בטענותיהם, אין זה מן הנמנע שהמשיבה עשויה להעניק אותן במחירים נמוכים הרבה יותר (או אף אולי ללא עלות) כחלק מניסיונותיה לקדם מכירות (היינו – ישנה קורלציה בין העלות של ההטבה מבחינת המשיבה לבין המחיר שהיא עשויה לדרוש עבורה גם מלקוח שאינו חלק מהקבוצה). 10. מעבר לכל אלה, במועד הדיון הבהירו באי כוח הצדדים כי שיעור ההטבות שמומש עד אותה עת עומד על כ-10% מכלל ההטבות שהובטחו במסגרת הסדר הפשרה. נתון זה אינו מפתיע – חברי הקבוצה הם כזכור מי שביקשו לבטל את המנוי שלהם ברשת מכוני הכושר של המשיבה. לכן, האפשרות שהטבות מהסוג נושא הסדר הפשרה יהיו רלוונטיות מבחינתם היא בעלת סבירות נמוכה. בהתייחס לאותם חברי קבוצה לא רבים שמימשו את ההטבה, חלים הדברים שנאמרו על ידי ב"כ המשיבה – כי מדובר בלקוחות שהתאכזבו בעבר ואשר אולי כתוצאה מן ההטבה ישובו לרכוש מנוי במועדוני המשיבה. גם העובדה שהמשיבה הסכימה לתרום את יתר ההטבות (היום – למפונים מן הדרום או מן הצפון), הגם שהיא כמובן מבורכת, אינה משנה באופן משמעותי את האמור לעיל. ראשית, גם ביחס להטבות הללו – אין מדובר בפיצוי כספי אלא ב"קופונים", וגם ביחס אליה אין זה ברור (ופסק הדין לא קבע מנגנון להבהיר זאת) כמה מהן אכן ימומשו. אין זה מן הנמנע שגם הטבות אלה ימומשו רק בשיעור קטן ולא משמעותי. כן אין זה מן הנמנע כי התרומה של המשיבה היא תרומה שהייתה נעשית ממילא, גם אלמלא הסדר הפשרה. ב"כ המשיבה אף אישר כי התרומה למפונים היא "תרומה פילנטרופית של המשיבה". עוד יש להוסיף כי גם לתרומה זו עשוי להיות ערך שיווקי. 11. המסקנה של כלל האמור לעיל היא כי הסדר הפשרה הוא בעל משמעות מצומצמת באופן משמעותי ביותר ממה שעולה מטענות המערערים. ויובהר – אין משמעות הדבר כי הסדר הפשרה איננו ראוי. כזכור, הוא אושר על ידי בית המשפט ככל הנראה לאור האופן בו הוא העריך את סיכויי התביעה, ובלא שמי מהצדדים העלה טענות ביחס לכך במסגרת הערעור שלפנינו. ואולם – וכפי שהבהרתי לעיל, כדי לקבוע את הגמול ושכר הטרחה, יש לבחון את המשמעות של הסדר הפשרה, ובין היתר לבחון את התועלת הממשית הגלומה בו מבחינת חברי הקבוצה ואת השפעתו על הרתעה עתידית מפני הפרת החוק. 12. חוק תובענות ייצוגיות מפרט את מטרותיו בסעיף 1 בו – ומטרות אלה כוללות בין היתר את המטרה של "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו" (סעיף 1(2) בחוק); ומתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין (סעיף 1(3) לחוק). מטרות אלה לא קודמו, ודאי לא באופן משמעותי, בהסדר הפשרה. מבחינת חברי הקבוצה – רק חלק מזערי מהם זכו לקבל סעד, שספק אם הוא "סעד הולם"; ומבחינת המשיבה – ההסדר יצר אצלה הרתעה מצומצמת מאוד אם בכלל; והוא אף לא סייע (ודאי לא באופן משמעותי) בהרתעה של נתבעים פוטנציאליים דומים בעתיד. 12. לכן אני סבורה כי אין בסיס לטענות המערערים בדבר השווי של ההטבות שהושג באמצעות הסדר הפשרה לחברי הקבוצה (שכזכור רק מיעוט קטן מהם מימשו את ההטבות בפועל). ודאי שאין קורלציה בין ההטבות הללו לבין ה"עלות" של הסדר הפשרה מבחינת המשיבה. בנסיבות אלה, שכר הטרחה שנפסק איננו נמוך – כפי שטענו המערערים, ולכן אין מקום לכך שערכאת הערעור תתערב בו ובגמול שנפסקו בבית משפט קמא לזכות המערערים ובאי כוחם. משכך, דין הערעור להידחות. 13. הערעור נדחה אפוא, והמערערים יישאו בהוצאות המשיבה בגינו בסכום כולל של 15,000 ₪. ש ו פ ט ת השופטת י' וילנר: 1. אני מצטרפת למסקנה אליה הגיעה חברתי השופטת ר' רונן, שלפיה דין הערעור להידחות, תוך חיוב המערערים בהוצאות המשיבה. הלכה היא עמנו כי אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לפסיקת גמול ושכר טרחת עורך-דין – אלא במקרים חריגים, אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם, אף לא בקירוב (ראו, מני רבים: ע"א 4714/13 דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ, פסקה 7 (29.9.2013)). לדידי, די בכך כדי לדחות את הערעור. אולם, מאחר שחברתי הרחיבה מעבר לכך, אוסיף מספר מילים משלי בעניין "הסדרי קופונים" והטבות. 2. אין מחלוקת, כי פיצוי כספי ישיר במסגרת הסדרי פשרה, מביא תועלת רבה יותר לחברי הקבוצה על-פני הסדר קופונים. הסדר כאמור מחייב כל אחד מחברי הקבוצה לנקוט בפעולה אקטיבית למימוש ההטבה, שאולי הוא כלל לא מעוניין בה; הוא עשוי להיות כרוך בהשקעת משאבים נוספים מצדו; והוא אף דורש ממנו להמשיך ולהתקשר עם העוסק המעוול (לעיתים, בניגוד לרצונו – כבענייננו, בו ביקשו חברי הקבוצה לבטל את המנוי שלהם אצל המשיבה) (ראו: אמיר ויצנבליט "ייצוג הולם בהסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות" משפטים מג 351, 403-394 (2013)). מנגד, העוסקים-הנתבעים, יעדיפו מצדם, במקרים רבים, להעניק את הפיצוי באמצעות קופונים, הנחות או שוברים – שכן, ככלל, העלות של הסדר כזה עבורם היא פחותה. זאת, בין היתר, משום שסביר להניח כי לא כל חברי הקבוצה יממשו את השוברים; כי שווי השובר יכול להיות נמוך מבחינת עלותו לעוסק, לעומת שוויו לצרכן; וכי לעיתים מדובר בהטבות המחולקות ממילא, בנסיבות שונות, לקהל הלקוחות, ואף ייתכן שהן יועילו לעוסק בהיבטי שיווק ומכירות (ראו: אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 671-666 (2017)). ואכן, גם בענייננו, מאופיין הסדר הקופונים בעלות נמוכה מבחינת המשיבה. 3. ואולם, אין בדברים אלו כדי לשלול את הסדרי הקופונים, או כדי לייחס באופן גורף למאפייניהם תווית בעייתית. כידוע, הערכת טיבו של הסדר פשרה, יהיה אשר יהיה, וכדאיותו לחברי הקבוצה, צריכה להיעשות לאור נסיבות המקרה הספציפי; ובפרט, ביחס לסיכויים והסיכונים הנשקפים לצדדים מהמשך ניהול ההליך. הטיבה לתאר זאת השופטת ע' ברון כך: "הסדר פשרה ראוי הוא כזה שמציע לקבוצה הטבה או פיצוי המשקפים נאמנה את הסיכויים והסיכונים הגלומים בהליך מבחינת כל אחד מהצדדים [...] לשון אחר: בבואו לבחון בקשה לאישור הסדר פשרה בהליך ייצוגי, שומה על בית משפט לתת דעתו לסיכויים ולסיכונים הגלומים בהמשך ניהול ההליך כפי שהוא מעריך אותם, ובאספקלריה זו לבחון אם ההסדר המוצע הוא 'ראוי, הוגן וסביר'" (ראו: בר"מ 2744/19 עיריית עכו נ' בריל תעשיות נעליים בע"מ, פסקה 16 לפסק דינה (10.3.2021); ההדגשה הוספה – י"ו). 4. אם כן, בשים לב למידת התועלת הצומחת לחברי הקבוצה מסוגי ההסדרים השונים, כמפורט לעיל, נראה, מבלי לקבוע מסמרות, כי, ככלל, ככל שסיכויי התביעה להתקבל גבוהים יותר, כך ישאף בית המשפט לאשר הסדר פשרה המגלם בחובו פיצוי כספי לחברי הקבוצה. לעומת זאת, במקום בו סיכויי התביעה אינם מן המשופרים – ייטה בית המשפט להסתפק באישור הסדרי קופונים, ככל שלא תושג הסכמה להסדר אחר המביא תועלת רבה יותר לחברי הקבוצה, כמו פיצוי כספי (כמובן, לאחר שמצא כי מתקיימים יתר התנאים המנויים בהוראת סעיף 19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006). ובמילים אחרות: כאשר עסקינן בתביעה שסיכוייה להתקבל נמוכים, פשרה בדמות הסדר קופונים עשויה להיות ראויה, ובוודאי מועילה יותר לחברי הקבוצה מאשר סיום ההליך כשידם על ראשם. במקרים כגון דא, התועלת הפחותה הגלומה בקופונים – אינה בבחינת קושי או חיסרון, אלא, היא משקפת כהלכה את הערכתו של בית המשפט ביחס לסיכויי התביעה. בכך אין כל פסול. 5. ונשוב לענייננו – מאחר שהסדר הפשרה דנן אושר על-ידי בית המשפט המחוזי (ולא נתבקשנו בגדרו של הערעור הנדון לבחון את הסדר הפשרה לגופו), אין לנו אלא להניח כי ההסדר, המהווה בעיקרו "הסדר קופונים", משקף כראוי את מכלול השיקולים הרלוונטיים ובעיקרם, הסיכויים-והסיכונים של שני הצדדים, כפי שציינה חברתי, השופטת רונן. ממילא, התועלת שהסדר הפשרה מביא לחברי הקבוצה נגזרת מסיכויים-סיכונים אלו. 6. לבסוף, אני מצטרפת לעמדתה של חברתי השופטת רונן, שלפיה התועלת הפחותה מהפשרה דנן, משתקפת כראוי בשיעור הגמול שנפסק למערערים ובשכר טרחת באי-כוחם, וממילא, כאמור בפתח הדברים, בעניינים אלו, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב. ש ו פ ט ת השופט י' עמית: אני מסכים. הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים משקף את סיכויי התביעה, וכפי שנאמר על ידי חברותי, הגמול ושכר הטרחה נגזרים מהשווי הנמוך יחסית של ההטבות. כשלעצמי, איני רואה לקבוע מסמרות בכל הנוגע להסדרי קופונים והטבות. אכן, מבחינת העוסק, עלות הקופונים וההטבות עשויה להיות נמוכה, אך התועלת מבחינת הצרכן עשויה להיות גדולה. כל מקרה ונסיבותיו, והסכמי הפשרה "נתפרים" בהתאם למידותיה של התובענה וסיכוייה. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ר' רונן. ניתן היום, ‏ו' בטבת התשפ"ד (‏18.12.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 23013870_P05.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1