עיריית אלבירה נ. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1376/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט יחיאל כשר העותרים: 1. עיריית אלבירה 3. מועצת כפרית עין יברוד 4. מחמד חמדאן עבד אלעזיז 5. סמיר נסים אלחטיב 6. ליילא מחמד ג'וגמה 7. עודה מחמד פרחאת נגד המשיב: המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי תאריך ישיבה: י"ז בחשוון תשפ"ה (18.11.2024) בשם העותרים: עו"ד סלימאן שאהין בשם המשיב: עו"ד יונתן ברמן; עו"ד גיא ורדי פסק-דין לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, המורה למשיב לבוא וליתן טעם מדוע לא יבוטל צו תפיסת מקרקעין מס' 41/23/מ.ד (יהודה ושומרון), התשפ"ג-2023 (להלן: צו התפיסה או הצו) מיום 13.12.2023, שהוצא לשם סלילת ציר חירום ביטחוני לצורך הגעה למרחב אוגדת איו"ש, חטמ"ר בנימין והישוב בית אל. 1. כעולה מתגובת המשיב, אל אוגדת איו"ש, חטמ"ר בנימין ובית אל, מוביל ציר כניסה יחיד – כביש 466. בשל אירועי פח"ע שאירעו במרחב ובשל שינוי באיומי הייחוס בגזרה, עלה הצורך בסלילת ציר חירום, שיחבר בין האוגדה, החטמ"ר והיישוב לבין כביש 60 במקרה שבו ייווצר צורך ביטחוני, והציר היחיד ייחסם לתנועה בשל אירוע ביטחוני או בשל עומסי תנועה משמעותיים. לשם כך הוציא המשיב את צו התפיסה, שבגדרו נתפסו 7.256 דונם מקרקעין הסמוכים לתוואי דרך קיים, ובכללם אדמותיהם של העותרים 6-3, אשר נמצאות בשטחן המוניציפלי של העותרות 2-1. ביום 21.12.2023 פורסם צו התפיסה במשרדי המת"ק הגזרתי. ביום 31.12.2023 הגיש ב"כ העותרים התנגדות ראשונית לצו התפיסה, בה נטען כי הצו נועד למטרה בלתי חוקית ופוגע פגיעה קשה באפשרות ההתרחבות של העותרות 2-1 ובזכויות הקנייניות של בעלי הקרקעות שהציר המתוכנן יעבור באדמותיהם. עוד נטען כי הציר נועד לשימוש אזרחי, באופן שיגרום לפגיעה קשה בזכויותיהם של התושבים המוגנים. ביום 1.1.2024 ניתן מענה להתנגדות הראשונית מטעם הפרקליטות הצבאית, ובו הובהר כי תכלית הצו היא סלילת ציר ביטחון למצבי חירום לשימוש כוחות הביטחון בלבד. ביום 4.1.2024 נערך סיור בשטח התוואי המתוכנן, במהלכו התברר כי נפלה טעות בתרגום צו התפיסה – בעוד בעברית צוין כי ניתן להגיש התנגדות לצו תוך 24 שעות מקיום הסיור, בערבית צוין כי פרק הזמן לכך הוא 24 ימים. ביום 7.1.2024 שלח ב"כ העותרים לפרקליטות הצבאית סיכום של הסיור ושאלות נוספות. בתגובה מטעם הפרקליטות הצבאית, ניתן מענה לשאלות וניתנה לעותרים הזכות להגיש השגה על הצו בתוך שבעה ימים. ביום 18.1.2024 הגיש ב"כ העותרים השגה נגד צו התפיסה בטענה כי הוא מהווה הפרה של חובות המשיב לפי הדין הבינלאומי. ביום 28.1.2024 דחתה הפרקליטות הצבאית את ההשגה, בטענה כי החלטת המשיב התקבלה כדין. על מנת לאפשר לעותרים להגיש עתירה, נמסר כי צו התפיסה לא ימומש במשך 14 ימים. לאחר מתן ארכה למימוש הצו, ביום 15.2.2024 הוגשה העתירה למתן צו על תנאי. 2. בעתירה נטען, בין היתר, כי בבסיס צו התפיסה עומדים שיקולים זרים, ובראשם רצונו של המשיב לאפשר לתושבי בית אל גישה ישירה לכביש 60. לפי העותרים, כשנה לפני פרסום הצו, פרצו תושבים ישראלים דרכים בלתי-חוקיות בקרקעות בבעלות פלסטינית במטרה לשפר את גישתם לכביש 60. לדעת העותרים, תזמון הוצאת צו התפיסה, החפיפה הכמעט מוחלטת בין הציר המתוכנן מכוחו לבין הדרכים הבלתי חוקיות והיעדר התייחסות מצד המשיב לתוואים חלופיים שנשקלו – מהווים אינדיקציה לכך שהצורך הביטחוני הוא כסות למטרת הצו. עוד טוענים העותרים כי מהטעמים שצוינו לעיל ובשל חוסר היכולת או הנכונות לאכוף איסור על נסיעת תושבים ישראלים – אין לקבל את הטענה כי הציר ישמש גורמי ביטחון בלבד. בנוסף, העותרים סבורים כי המשיב לא הוכיח מבחינה עובדתית את הטענה לקיומו של צורך ביטחוני הכרחי ודחוף המצדיק את הוצאת צו התפיסה, שכן לדעת העותרים, השימוש בציר יהיה במקרים נדירים והנסיעה בו תהיה איטית באופן המנוגד לתכלית הצו. כמו כן, העותרים מוסיפים כי תפיסת המקרקעין איננה מידתית ואיננה סבירה, נוכח הנזק הבלתי הפיך שצפוי להיגרם להם. 3. המשיב סבור כי דין העתירה להידחות. לשיטתו, סמכותו של המפקד הצבאי לתפוס מקרקעין לצרכים ביטחוניים תואמת את המשפט הבינלאומי ואת הפסיקה בישראל. במקרה דנן, נטען כי הצו הוצא לשם סלילת ציר גישה ביטחוני חלופי למקרה שבו ייחסם ציר הגישה היחיד. עוד נטען כי נוכח שיקול הדעת המקצועי הרחב המסור למפקד הצבאי, אין עילה להתערבות שיפוטית על אף הפגיעה במקרקעין פרטיים, שמתחייבת מתוואי הציר. המשיב טוען כי בגיבוש התוואי ניתן דגש לכך שלא ייפגעו היבטים מהותיים של חיי תושבי העותרות 2-1, ובכלל כך לא יינזקו גידולים חקלאיים. עוד הדגיש המשיב כי בעלי המקרקעין יוכלו להגיש בקשה לקבלת דמי שימוש בגין התפיסה וכי לא תימנע גישה לאדמות פרטיות שמסביב לציר. באשר לשקילת תוואים חלופיים, נטען כי שתי חלופות שנשקלו נשללו בשל תוואי השטח ובשל שיקולים מבצעיים. בכל הנוגע לטענה בדבר שיקולים זרים, הבהיר המשיב כי הציר לא נועד לשימוש של תושבים ישראלים במרחב והוא יהיה חסום בשערים משני עבריו. 4. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות. כידוע, המפקד הצבאי מוסמך להוציא צווי תפיסה כדי להגשים מטרות ביטחוניות מתוקף סמכותו להבטיח את ביטחון האזור ותושביו, סמכות המעוגנת במשפט הבינלאומי והישראלי (ראו, למשל, בג"ץ 8452/19 עירית חברון נ' מדינת ישראל, פסקאות 32-30 (28.2.2022) (להלן: עניין עיריית חברון); בג"ץ 1412/18 אבו עלאן נ' מפקד פיקוד המרכז, פסקה 31-28 (1.11.2020); בג"ץ 3412/21 ח'ליל נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 5 (5.9.2021) (להלן: עניין ח'ליל); בג"ץ 4330/17 עיריית חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.9.2017)). שיקול דעתו המקצועי של המפקד הצבאי הוא רחב, שכן מדובר בקבלת החלטות שבבסיסן אחריותו לביטחון האזור, ידיעתו הנרחבת בתחום הביטחוני ויכולתו לאזן בין צרכי הצבא לבין צרכי האוכלוסייה המקומית (עניין עיריית חברון, פסקה 31). על המפקד הצבאי להשתמש בסמכותו באופן סביר, תוך קיום איזון מידתי בין השיקולים השונים ומבלי לשקול שיקולים זרים, כמו אינטרסים פוליטיים (עניין ח'ליל, פסקה 5)). בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתו של המפקד הצבאי בשיקול דעתו-שלו, אלא בוחן אם נפל פגם היורד לשורש הפעלת הסמכות על ידי המפקד הצבאי (עניין עיריית חברון, פסקה 32). 5. בענייננו הוצהר והוסבר כי תפיסת המקרקעין נעשתה מטעמים ביטחוניים מובהקים. המשיב הדגיש כי הצו הוצא לשם סלילת ציר שיבטיח אפשרות תנועה מאוגדת איו"ש, מחטמ"ר בנימין ומבית אל. הציר נועד למצבי חירום, בהם כביש 466 ייחסם, ולא יתאפשר ניוד של כוחות או פינוי של אוכלוסייה. עוד הדגיש המשיב כי הצורך בסלילת הציר התחדד בעקבות אירועי טרור באזור וכחלק מהפקת לקחים מאירועי השבעה באוקטובר. עוד התרשמנו כי תפיסת המקרקעין בוצעה באופן מידתי וסביר, באופן שלא מקים עילה להתערבותנו. המשיב התייחס לחלופות אחרות שנשקלו ונפסלו בשל שיקולים ענייניים, כדוגמת טופוגרפיה והגנה על כוחות. שיקולים אלו קשורים לניתוח הגזרה – מיומנות הנמצאת בלב עיסוקו של המפקד הצבאי ובליבת סמכותו. עוד התייחס המשיב לפגיעה המינימאלית שהתוואי הנבחר יוצר, בדגש על הבטחת גישה לשטחים החקלאיים ושימור מרקם החיים במרחב, כך שהפגיעה בזכויות היא מידתית. בכל הנוגע לטענת העותרים לעניין שיקולים זרים להוצאת הצו, העותרים מונים צבר של אינדיקציות, שלשיטתם מוכיח שתוואי הציר הנבחר נועד להכשיר דרכים בלתי חוקיות שנפרצו על ידי תושבים ישראלים לשימוש אזרחי. עם זאת, לא מצאנו שעלה בידי העותרים לעמוד בנטל הכבד להוכחת שיקולים זרים. למסקנה זו תרמה הבהרתו של המשיב כי הציר יהיה חסום באמצעות שערים נעולים, כך שייעשה בו שימוש רק על ידי גורמי צבא. בהקשר זה, רשמנו לפנינו את האמור בפסקה 24 לתגובה המקדמית, בה התחייב המשיב כי הציר לא נועד לשמש את התושבים הישראלים במרחב. 6. צו התפיסה הוצא אפוא בסמכות ובהתאם לשיקול הדעת המסור למשיב, ולא נפל בו פגם כלשהו המצריך את התערבותנו. משכך, העתירה נדחית בזה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י' בכסלו התשפ"ה (‏11.12.2024). יצחק עמית ממלא מקום הנשיא יעל וילנר שופטת יחיאל כשר שופט