פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק עע"מ 1374/14
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
עע"מ 1374/14
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המערער:
ג'אבר ג'בארין
נ ג ד
המשיבות:
1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה
2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה עירון
3. המועצה המקומית מעלה עירון
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים חיפה בתיק עתמ 000786-06-13 שניתן ביום 19.01.2014 על ידי כבוד השופט רון שפירא
תאריך הישיבה:
י' בטבת התשע"ה
(01.01.2015)
בשם המערער:
עו"ד עאהד אגבארייה
בשם המשיבה 1:
עו"ד אבי מיליקובסקי
בשם המשיבה 2:
פטור מהתייצבות
בשם המשיבה 3:
עו"ד עודד פלוס
פסק-דין
השופט י' עמית:
1. בערעור שבפנינו מלין המערער על כך שבמסגרת הליך אישור תוכנית מתאר ענ/960 שהופקדה ביום 21.1.2007 - ואושרה ביום 26.6.2011 - הוכנס שינוי בתוכנית מבלי שניתנה לו הזדמנות להתנגד לשינוי כמצוות סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.
2. בית משפט קמא מצא כי המערער אכן לא היה מודע לשינויים שהוכנסו בתוכנית המופקדת ולא ניתנה לו הזדמנות של ממש להתנגד לשינויים אלה. עם זאת, מצא בית משפט קמא שלא להיעתר לסעד של ביטול חלק מתוכנית כפי שנתבקש על ידי המערער, וחלף זאת הורה לאפשר למערער להגיש התנגדותו תוך פרק הזמן שקצב בפסק דינו, וכי ככל שתוגש התנגדות היא תידון לגופה על ידי הועדה המחוזית.
3. על כך נסב הערעור שבפנינו. טענתו המרכזית של המערער היא, שנוכח הפגם שנפל בהליך אישורה של התכנית בכך שנשללה ממנו האפשרות להתנגד, היה על בית המשפט להורות על ביטול חלק מהתכנית.
נספר לקורא, כי ביני לביני, ולאחר שבקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה, הגיש המערער התנגדותו לתכנית בהתאם לאפשרות שניתנה לו על ידי בית משפט קמא, אך התנגדותו נדחתה על ידי הועדה המחוזית בהחלטתה מיום 19.5.2014 (להלן: ההחלטה החדשה).
4. דין הערעור להידחות.
אנו נכונים להניח כי אכן נפל פגם במהלך אישור התוכנית, כאמור בפסק דינו של בית משפט קמא. עם זאת, הסעד של ביטול חלק מהתוכנית הוא סעד קיצוני בנסיבות העניין ועלול לפגוע בצדדים שלישיים שכבר הסתמכו על אישור התכנית. לטעמנו, בסעד שניתן למערער על ידי בית משפט קמא יש כדי לרפא את הפגם.
5. למעלה מן הצורך, נצביע על כך שהלכה למעשה המערער מבקש ליהנות מכל העולמות. טרם אישור התוכנית השטח שבבעלות המערער היה בייעוד חקלאי, ורק בעקבות אישור התוכנית שינה ייעודו למגורים. השטח שבבעלות המערער הוא 1,350 מ"ר כטענתו, ומתוך השטח המיועד כיום לאיחוד וחלוקה מחדש עם חלקות אחרות הוקצה שטח של 750 מ"ר לצרכי ציבור. כפי ששמענו מפי ב"כ המשיבה 3, קיימת סבירות גבוהה כי בסופו של יום, השטח לצרכי ציבור שיוקצה מתוך השטח שבבעלות המערער לא יעלה ככל הנראה על כ-100 מ"ר. דהיינו, המערער מנסה להגיע לתוצאה לפיה השטח שבבעלותו יישנה ייעודו מחקלאי למגורים, מבלי שיהיה עליו להפריש ולו מ"ר אחד לצרכי ציבור. באספקלריה זו, דומה כי תוצאת פסק הדין ראויה גם במישור המעשי.
6. סופו של דבר, שאנו דוחים את הערעור, והמערער ישא בהוצאות המשיב 1 והמשיבה 3 בסך 10,000 ₪ כל אחד.
לפנים משורת הדין, אנו מאריכים למערער את המועד להגשת עתירה מינהלית כנגד ההחלטה החדשה, ככל שיבחר לעשות כן, עד ליום 1.3.2015.
ניתן היום, כ' בטבת התשע"ה (11.1.2015).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14013740_E13.doc עכב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il