עיריית קרית שמונה ואח' נ' ישראל ואח'

10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 13726-02-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופטת יעל וילנר העותרים: 1. עיריית קרית שמונה 2. גולן בוכריס נגד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. משרד החינוך עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ב בשבט התשפ"ה (20 פברואר 2025); ה' באדר התשפ"ה (05 מרץ 2025) בשם העותרים: עו"ד רונן שקלרש; עו"ד אבי גבאי בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון מוזס; עו"ד מעיין עופר מנדל פסק-דין השופט דוד מינץ: עניינה של העתירה שלפנינו במתווה שנקבע בהחלטת ממשלת ישראל 2677 מיום 12.1.2025 ביחס לחזרתם לבתיהם של תושבי הצפון בכלל ולתושבי קרית שמונה בפרט, אשר פונו מבתיהם על רקע מלחמת "חרבות ברזל". הרקע לעתירה ביום 7.10.2023 נפתחה מתקפה רצחנית ואכזרית על מדינת ישראל מצד ארגוני טרור מרצועת עזה. בעקבות מתקפה זו נאלצה המדינה לנהל מלחמה רב-זירתית, שכללה גם לחימה עצימה בגבול הצפון. על רקע זה קיבלה ממשלת ישראל שורת החלטות לפינוי האוכלוסייה המתגוררת בסמוך לאזורי העימות. בכל הנוגע לגזרה הצפונית, ביום 18.10.2023 קיבלה הממשלה החלטה על פינוי אוכלוסייה המתגוררת ברשימת ישובים שפורטה בה, המצויים בטווח של עד 5 ק"מ מהגבול. במסגרת החלטה זו והחלטות ממשלה נוספות נקבע מתווה פינוי אחיד לתושבי הצפון ולתושבי הדרום, אשר נוכח התמשכות הלחימה הוארך מעת לעת. על פי המתווה האמור, לאחר שפונו התושבים למתקני קליטה במימון המדינה, ניתנה להם האפשרות להחליט אם להישאר במתקני הקליטה או להיקלט באופן עצמאי במסגרת אחרת. לתושבים אשר בחרו בחלופה השנייה, ניתן עבור כל יום לחימה מענק אכלוס עצמאי בסך של 200 ש"ח למבוגר ו-100 ש"ח לילד עד גיל 18. נוסף על האמור נקבע בהחלטה מיום 18.10.2023 כי משרד החינוך יגבש בתיאום עם משרד האוצר תכנית למתן מענה חינוכי לתלמידים המפונים. בהתאם לכך פעל משרד החינוך למתן שירותי חינוך חלופיים באמצעות שלוש אפשרויות, שהבחירה ביניהן ניתנה להורים: שיבוצם של תלמידים מפונים במוסדות חינוך קיימים ברשויות המקומיות ברחבי הארץ; הקמת בתי ספר ארעיים לאוכלוסיית המפונים, בעיקר במקומות שבהם היה ריכוז גדול של מפונים ועל מנת לאחד קהילות שונות; ופעילות חינוכית ב"מרכזי יחד" שהוקמו בחלק מהמלונות. על פי האמור בתגובת המשיבים, מהנתונים שבידיהם עולה כי כ-25% מהתלמידים המפונים מקרית שמונה (גילאי גן עד כיתה י"ב) בחרו בחלופה של בתי הספר הארעיים (שהוקמו בתל אביב, אילת וטבריה), והיתר שולבו במוסדות אחרים ברשויות אליהן התפנו או במעונות ובגנים שנפתחו במלונות או מחוץ להם. כמו כן, מרבית אנשי הצוות החינוכי בבתי הספר הארעיים המשמשים את תושבי העיר הם צוותי חינוך שפונו אף הם מבתיהם ועבדו קודם לכן במוסדות החינוך בקרית שמונה. יצוין כי העותרים אינן חולקים על נתון זה, אך לטענתם שיעור התלמידים הלומדים בבתי הספר הארעיים עומד על 40%. ביום 6.11.2024 נחתם הסכם להפסקת אש קצובה בין ממשלת ישראל ללבנון. בעקבות זאת, קיבלה הממשלה החלטות שונות בעניין ההיערכות לשיבתם של תושבי היישובים המפונים בצפון לבתיהם. בהחלטות אלה נקבע בין היתר כי תקופת הפינוי תוארך עד ליום 28.2.2025; כי יוקצה לרשויות תקציב של 200 מיליון ש"ח לצורך היערכות לשיבתם של תושבי הצפון המפונים לבתיהם ולטובת קידום וסיוע בהיערכותן של הרשויות המקומיות ומערכת החינוך לחזרת התושבים; וכי יוקצה למשרד החינוך תקציב של 149 מיליון ש"ח לצורך פתיחת ותפעול מוסדות החינוך עוד בשנת הלימודים התשפ"ה. בהמשך לכך, ביום 12.1.2025 התקבלה החלטת הממשלה מושא העתירה בה נקבע מתווה להחזרת תושבי הצפון לבתיהם. מדובר במתווה הדומה במהותו למתווה שנקבע אשתקד ביחס לתושבים שפונו מיישובים בדרום הארץ. על פי המתווה, תושב יישוב ששהה על פי בחירתו במתקן קליטה במימון המדינה, יהיה זכאי למענק חד-פעמי החל מהיום שבו תקבע הממשלה שאין עוד מניעה ביטחונית לשוב ליישוב, בסכום שייקבע בהתאם למועד הפסקת שהייתו במתקן הקליטה. כך, תושב ששהותו במתקן קליטה תסתיים עד ליום 7.3.2025, יקבל מענק חד פעמי בסך של 15,360 ש"ח למבוגר ו-7,860 ש"ח לילד (להלן: המענק המלא); תושב ששהותו במתקן קליטה תסתיים עד ליום 1.4.2025 יקבל 50% מהמענק המלא; תושב ששהותו תסתיים עד ליום 1.5.2025 יקבל 25% מהמענק המלא; ותושב ששהותו תסתיים עד ליום 1.6.2025 יקבל כ-12.5% מהמענק המלא. לעומת זאת, תושב שבחר להיקלט באופן עצמאי במסגרת אחרת שאינה מתקן קליטה במימון המדינה וקיבל מענק אכלוס עצמאי, יהיה זכאי למענק חד-פעמי החל מהיום שבו תקבע הממשלה שאין עוד מניעה ביטחונית לשוב ליישוב, בסך של 15,360 ש"ח למבוגר ו-7,680 ש"ח לילד (המהווה כ-60% מגובה מענק האכלוס העצמאי לתקופה של 4 חודשים). מכאן נולדה העתירה שלפנינו אשר הוגשה על ידי עיריית קרית שמונה ואחד מתושבי העיר המכהן כיו"ר הנהגת ההורים בעיר. במוקד העתירה ניצבת בקשת העותרים להאריך את מתווה הפינוי ואת פעילותם של בתי הספר הארעיים שהוקמו עבור תושבי העיר המפונים עד סוף שנת הלימודים הנוכחית. לטענת העותרים, החלטת הממשלה, הלכה למעשה, מאלצת את תושבי קרית שמונה לחזור לבתיהם בניגוד לרצונם. בעקבות החלטת הממשלה הודיע משרד החינוך שיסגור את המסגרות הייעודיות, שכן אין באפשרותו להפעיל מסגרות אלה במקביל לחידוש הפעילות החינוכית בקרית שמונה. כפועל יוצא מכך ייאלצו המפונים שילדיהם רשומים במסגרות הללו לשוב לקרית שמונה, וזאת חרף העובדה שמערכת החינוך בעיר כלל לא ערוכה לקלוט אותם. לטענתם, בתום הלחימה לא נותרו בעיר מבני חינוך ראויים לשימוש ועד לאחרונה כולם סבלו מנזקים של ממש כתוצאה מפגיעות, עזובה ושימוש על ידי צה"ל שהותיר אותם במצב גרוע ביותר. אמנם בעקבות החלטת הממשלה החלו עבודות לתיקון ושיפוץ מבני החינוך בעיר, אולם גם לאחר סיום העבודות יחלוף זמן רב עד שמבני החינוך יהיו ראויים לשימוש, וזאת בשל מחסור בציוד ונזקים שנגרמו לתשתיות המים, הביוב והחשמל בעיר. בנוסף, בחלק גדול מבתי הספר לא יהיו די מורים ואנשי צוות לצורך פתיחת הלימודים, וככל הנראה אף לא צוותי תמך, כגון מטפלים רגשיים, קלינאיות תקשורת וכיוצא באלה. לכך יש להוסיף כי גם שירותי הרווחה בעיר לא מתפקדים נכון להיום והעירייה לא תספיק לחדש את פעילותם עד למועד החזרה המתוכנן. עוד טענו העותרים כי רק בשנת הלימודים תשפ"ה עלה בידי העירייה לייצב את המערכת מבחינת מבני חינוך הולמים, להשלים את מצבת עובדי חינוך שהיו חסרים ולהביא את המערכת לתפקוד סביר. לעמדתם, כל גורמי המקצוע שמלווים את התלמידים מסכימים שחזרתם לביתם תסב להם פגיעה רגשית ופדגוגית חמורה ומוטב יהיה אם יסיימו את שנת הלימודים הנוכחית במסגרות שהם נמצאים בהן כעת. על כן, גם אם מערכת החינוך תהיה ערוכה לקלוט את ילדי המפונים במועד שנקבע בהחלטת הממשלה ולתת להם מענה סביר, אין הצדקה לכפות על המפונים לעבור מסגרת חינוכית באמצע שנת הלימודים לאחר כל שעבר עליהם בשנה וחצי האחרונות. זאת בפרט בהתחשב בזמן הקצר שנותר עד סוף שנת הלימודים, ובכך שאנשי הצוות החינוכי יידרשו לתקופת התארגנות משמעותית ולא יוכלו להתחיל לעבוד במועד המצופה. נוסף על כך, רוב תושבי העיר שוהים בפתרונות דיור חלופיים הממומנים על ידי מענקי אכלוס וייאלצו לשלם מחיר כלכלי כבד אם יחליטו שלא לחזור לקרית שמונה בתחילת חודש מרץ. חלק גדול מתושבי העיר הם מעוטי יכולת ויתקשו להרשות לעצמם לשאת בעול הכלכלי הכרוך בחזרה לעיר בשלב מאוחר יותר. לכן רבים יידחקו לקבל החלטות הפוגעות בילדיהם מטעמים כלכליים. ולבסוף, ההחלטה להחזיר את התלמידים המפונים לבתיהם לפני תום שנת הלימודים היא החלטה שיוצרת עיוותים קשים, ומפלה בין מפונים השוהים במלונות לבין מפונים השוהים בדיור חלופי; ובין הורים מעוטי יכולת לבין הורים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. בתגובתם לעתירה טענו המשיבים כי אין מקום להתערב בהחלטת הממשלה ובמתווה החזרה שנקבע בה. לטענתם, מתווה החזרה מאפשר לכל משפחה לבחור בין חזרה לביתם במועד קרוב לבין הישארות במגורים זמניים ברשויות המקומיות הקולטות, תוך סיום שנת הלימודים במסגרות החינוך הקיימות. לשם כך הוחלט על מתן מענק כספי לתושבים שחזרו לבתיהם, ובמקביל על מתווה להפעלת מערכת החינוך בחודשים שנותרו עד סוף שנת הלימודים. במסגרת זו ראו המשיבים לנגד עיניהם את טובתם של כלל התושבים המפונים וילדיהם, הן אלה שמעוניינים לשוב לבתיהם והן אלה שטרם החליטו לעשות כן ומעוניינים לאפשר לילדיהם רציפות לימודית במסגרת החינוכית שבה הם נמצאים כעת. בהתאם לכך קיבל משרד החינוך החלטות פרטניות ביחס להמשך הפעלתם של חלק ממוסדות החינוך הארעיים, וזאת על סמך נתונים עדכניים בדבר רצונם של התלמידים הרשומים במוסד ובדבר זמינות צוות ההוראה במוסד. מדובר במתווה מקצועי המבקש לשמור על האיזון העדין בין כלל הרצונות והאינטרסים הצריכים לעניין, ואשר לא נפל בו פגם המצדיק את התערבות בית משפט זה. ביום 20.2.2025 קיימנו דיון בעתירה, במהלכו נשמעו טענות הצדדים מזה ומזה, בנוגע להיקף המשפחות המעוניינות לשוב לקרית שמונה, למוכנותם של מבני מוסדות החינוך לקליטה ולתקופת ההתארגנות הנדרשת לתושבים המפונים לצורך החזרה לצפון. כן נשמעה עמדתו של ראש העיר שהביע חששות כבדים לגבי יישום המתווה. בתום הדיון הודיעו המשיבים כי הממשלה עתידה לקבל בקרוב החלטה על היעדר מניעה ביטחונית לחזרה לצפון, ועל כן הורינו להם להגיש הודעה מעדכנת בעניין בתוך מספר ימים. ואכן, ביום 26.2.2025 הודיעו המשיבים כי ביום 24.2.2025 קבעה הממשלה שאין מניעה ביטחונית לחזרת תושבי היישובים שפונו מצפון הארץ החל מיום 1.3.2025. ביום 5.3.2025 קיימנו דיון נוסף בעתירה, במהלכו נשמעו באי-כוח הצדדים אשר עמדו כל אחד על תמונת המצב העדכנית על פי הנתונים המצויים בידיו. בא-כוח המשיבים ציין כי כ-75% מצוות המורים חזר לקרית שמונה, וכך גם אחוז גבוה של תלמידים. עוד צוין כי בית ספר אחד כבר החל לפעול, כאשר יתר המוסדות צפויים להיפתח ביום 9.3.2025, וכי מופעל מערך הסעות לטובת בתי הספר האמורים. בא-כוח העותרים מצדו טען כי הנתונים שהוצגו על ידי המשיבים עוסקים בתלמידים שנרשמו ללימודים, בעוד ששיעור התלמידים שחזרו בפועל לקרית שמונה נמוך ביותר. זאת על בסיס מידע שקיבלה העירייה המצויה בקשר רציף עם ועד ההורים. עוד טען כי רוב מבני החינוך מוכנים למסירה ראשונית ולבדיקת ליקויים, אך אינם מוכנים לקליטת תלמידים. גם מוסדות התמך כגון מערכת הרווחה אינם מוכנים, ואין כוח אדם שיוכל לאייש אותם. ובנוסף, אין מספיק הסעות על מנת לאפשר הגעתם ללימודים של תלמידים שנשארו להתגורר באזור הצפון אך לא בקרית שמונה. על רקע חשיבות הסוגיות והמחלוקות הרבות בין הצדדים אִפשרנו את שמיעתם של גורמים נוספים מטעמם ובהם מנכ"ל משרד הנגב והגליל; חה"כ זאב אלקין, שר במשרד האוצר ואחראי על מנהלת תקומה ומנהלת שיקום הצפון; מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך; ראש עיריית קרית שמונה; מנהלת אגף החינוך בעיריית קרית שמונה; ועותר 2. כל אחד מגורמים אלה שפך אור על העניין מנקודת מבטו. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר ששמענו בקשב רב את טיעוני באי-כוחם בדיונים שהתקיימו לפנינו, כמו גם את דבריהם של הגורמים הרלוונטיים ונציגי העותרים, לא מצאנו מקום להתערבות בית משפט זה בשיקול דעתה של הממשלה במתווה החזרה שנקבע. תחילה ייאמר כי אין ספק שתושבי הצפון בכלל, ותושבי קרית שמונה בפרט, שילמו מחיר יקר בעקירתם ממקום מגוריהם. הללו נשאו בעבר, נושאים בהווה ויישאו בעתיד בנטל מכביד למשך זמן ניכר. ללא קשר לתוצאת פסק הדין, הלב עם תושבי הצפון ואנו מאחלים להם שיבה קלה לבתיהם עד כמה שניתן וחזרה לשגרה במהרה. אין חולק כי המלחמה עמה נאלצת המדינה להתמודד מייצרת מצבים מורכבים ביותר. פינוי אוכלוסייה בהיקף נרחב מאזורי עימות כרוך במשאבים רבים ונושא עמו השלכות משמעותיות על האוכלוסייה המפונה, המתווספות על ההשלכות הנובעות מעצם המלחמה. החזרת אוכלוסייה זו למקום מגוריה המקורי עם שוך הסערה נושא עמו אף הוא השלכות משמעותיות. כלכליות, רגשיות, אישיות וחינוכיות. השלכות אלה לא נעלמו מעיניהם של המשיבים, אשר פעלו ליצירת מתווה המאזן בין הרצון והצורך לאפשר את חזרתם של תושבי הצפון לבתיהם בהקדם, לבין הרצון לאפשר לאלה המעוניינים להשלים את שנת הלימודים הנוכחית במקומות אליהם פונו לעשות כן. אכן, מתווה זה אינו חף מקשיים, אך להתרשמותנו הוא משקלל בין כלל השיקולים השונים הצריכים לעניין. משאלה הם פני הדברים, אין החלטות הממשלה או המתווה שנקבע במסגרתן מגלים עילה להתערבות בשיקול הדעת הרחב הנתון למשיבים בכגון דא (ראו והשוו: בג"ץ 8350/23 דינין נ' שר האוצר, פסקה 17 (28.8.2024); בג"ץ 3017/12 ארגון נפגעי פעולות איבה הארגון היציג נ' ראש הממשלה, פסקה 10 (4.2.2013); בג"ץ 61641-08-24‏ התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פסקה 9 (1.12.2024); בג"ץ 10578/08 משל"ט – מכון משפטי לחקר טרור נ' ממשלת ישראל, פסקה 6 (3.11.2009)). הנחת היסוד העומדת בבסיס החלטות הממשלה ומתווה החזרה שנקבע, היא כי משעה שהוסרה המניעה הביטחונית להתגורר בצפון, יש לאפשר את חזרתם המיידית של התושבים המעוניינים בכך לבתיהם. דומה כי העותרים אינם חולקים על הנחת יסוד זו, וטענותיהם מתמקדות באופן שבו תתאפשר חזרה כאמור. הגם שאין כל ספק כי בראש מעייניהם של העותרים ניצבת טובת תושבי קרית שמונה ותלמידיה, לא שוכנענו שיש בטענותיהם כדי להצדיק את התערבותנו. נפתח במתווה החינוכי, בו מתמקדות עיקר טענות העותרים. אין חולק כי הסדרת מוסדות החינוך הכרחית לצורך חזרתם הביתה של תושבי הצפון. לא בכדי הביעו המשיבים מחויבות להסדרת והיערכות מערכת החינוך ברשויות המקומיות הרלוונטיות כבר בהחלטת הממשלה מיום 15.12.2024, בה הוקצה תקציב לרשויות תוך שנקבע כי תינתן עדיפות לשיקומם ופיתוחם של מוסדות החינוך; וכך גם בהחלטת הממשלה מיום 29.12.2024 בה הוקצה תקציב ייעודי למשרד החינוך לטובת פיתוח ותפעול מוסדות החינוך בשנת הלימודים הנוכחית לקראת חזרתם הביתה של תושבי הצפון. מאז החלטות אלה פעל משרד החינוך לגיבוש מתווה הולם, מתוך נקודת מוצא של מחויבות מלאה לספק פתרון חינוכי, פדגוגי ורגשי הולם לכל תלמיד ותלמידה, בהתאם לבחירת הוריו בדבר מקום מגוריו עד לתום שנת הלימודים. לצד זאת, התחדדה ההבנה שמטעמי תקציב ובשים לב לעובדה שמרבית אנשי הצוות החינוכי בבתי הספר הארעיים המשמשים את תושבי קרית שמונה הם צוותי חינוך שפונו אף הם מבתיהם ועבדו קודם לכן במוסדות החינוך בעיר, לא ניתן להמשיך ולהפעיל את מערכת החינוך בצפון הארץ במקביל לכלל מוסדות החינוך הארעיים שנפתחו לאוכלוסיות המפונות. על כן פעל משרד החינוך לאיסוף מידע רלוונטי שיסייע בקבלת ההחלטה אילו מוסדות ימשיכו לפעול במתכונת ארעית ואילו ישובו לפעילות בקרית שמונה. במסגרת איסוף המידע ערך משרד החינוך סקרים להורים ולעובדי ההוראה המפונים, בהם נשאלו האם בכוונתם לחזור לביתם בתחילת מרץ, האם בכוונתם לחזור רק לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה או האם בכוונתם לא לחזור כלל. ממצאי הסקרים לימדו שכ-75% מהמורים שפונו מקרית שמונה הודיעו על חזרתם לעיר בתחילת מרץ, וכ-50% מהתלמידים הביעו את כוונתם לשוב לעיר להשלים בה את שנת הלימודים הנוכחית (יצוין כי העותרים חלקו על נתונים אלה, אולם טענותיהם התבססו על מידע שנאסף בקבוצות וואטס-אפ והתקבל מוועד ההורים בלבד). על סמך סקרים אלה נבחנו ונקבעו המענים החינוכיים שיינתנו לאלה שיבחרו לחזור לביתם ולאלה שיבחרו להשלים את שנת הלימודים ברשויות הקולטות. בתוך כך הוחלט על סגירה של חלק מבתי הספר הארעיים שהוקמו עבור תלמידי קרית שמונה (בתל אביב ובפוריה), ואילו ביחס למוסדות ארעיים אחרים הוחלט על המשך הפעלתם (בתל אביב ובאילת). כן התקבלו החלטות בנוגע להמשך פעילותם של מוסדות חינוך מיוחד, ואף הוחלט על פתיחת בתי ספר נוספים שנסגרו בתקופת המלחמה המיועדים גם לתלמידי החינוך הממלכתי דתי וחרדי, ועל פתיחת גני ילדים בהתאם לצרכי התושבים. לצד זאת, משרד החינוך הבהיר כי התלמידים המשולבים במוסדות חינוך ברשויות המקומיות ברחבי הארץ יוכלו להמשיך וללמוד בהם עד לסוף שנת הלימודים, וכי אלה שלמדו במוסדות הארעיים שנסגרו ויבקשו שלא להעתיק את מקום מגוריהם יוכלו להשתלב במוסדות הקיימים. מכל האמור עולה אפוא כי משרד החינוך אכן פועל בהתאם למחויבותו ליתן לכל תלמיד בקרית שמונה מענה חינוכי הולם בהתאם לבחירת הוריו. אמנם, אין חולק כי כתוצאה ממתווה זה יידרשו תלמידים מסוימים לשנות את מוסד לימודיהם במהלך שנת הלימודים, והדבר אינו אידיאלי. ברם כפי שציינו המשיבים, מדובר בתוצאה בלתי נמנעת הנובעת ממצבת כוח האדם החינוכי ומהצורך לפתוח מוסדות חינוך בצפון. החלופה אותה מבקשים העותרים, בדמות דחיית הפעלת מערכת החינוך לשנה הבאה, תביא בהכרח לפגיעה ביכולתם של תושבי הצפון המבקשים לחזור כבר עתה לבתיהם (שחלקם מקרב תושבי העיר אינו מבוטל, כאמור) לעשות כן בהיעדר מסגרות חינוכיות מתאימות. באשר לתשתיות מבני החינוך, בתגובת המשיבים לעתירה צוין שמתוך התקציב שהוקצה בהחלטת ממשלה 2568 לרשויות המקומיות לצורך היערכות לחזרת תושבים, הוקצה לקרית שמונה סך של כ-62 מיליון ש"ח. סכום זה שימש לשיפוצם של מוסדות החינוך בעיר (אשר לא היו מיועדים להריסה גם קודם למלחמה) בשיתוף פעולה מלא עם גורמי העירייה, וההערכה הייתה שהמבנים יהיו מוכנים לשימוש התלמידים בזמן. בדיון השני שהתקיים לפנינו ביום 5.3.2025 מסר מנכ"ל משרד הנגב והגליל כי אכן כל מוסדות החינוך הרלוונטיים שופצו, נצבעו ונוקו והם מוכנים לאכלוס תלמידים באופן מיידי. דברים דומים נמסרו גם על ידי מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך, שפירטה על שיתוף הפעולה הרציף עם נציגי הרשות ומהנדסת העיר, ועל כמות מוסדות החינוך הערוכים לקליטה. יצוין כי גם בסוגיה זו חלקו העותרים על המידע שהוצג מטעם המשיבים, אולם אף לטענתם כמחצית ממוסדות החינוך בעיר ערוכים לשימוש בעת הזו, כאשר אין חולק כי כבר לפני המלחמה חלק ממוסדות החינוך היו רוויי ליקויים. בכל מקרה, המשיבים ציינו בתגובתם כי משרד החינוך נערך לאפשרות של מתן מענים חינוכיים חלופיים במקומות שבהם עבודות השיפוץ לא יסתיימו בזמן באמצעות מבני ציבור אחרים שיוקצו לתקופה מוגבלת, וחזקה כי יפעלו לכך מקום שהדבר יידרש. כמו כן, באשר לטענת העותרים כי לצוותי החינוך נדרשת תקופת היערכות שלא נלקחה בחשבון, מתגובת המשיבים עלה כי לשם ביצוע המתווה נדרשים צוותי ההוראה לשבוע היערכות אחד במהלכו ילמדו בלמידה מקוונת, וגנים ומעונות ישובו באופן מיידי כאשר במקרים חריגים ניתן יהיה לקיים שני ימי היערכות. בשים לב לאמור, אין לקבל את הטענה שהמערכת אינה ערוכה לקבלת התלמידים במועד שנקבע לכך על ידי הממשלה. ובאשר לשירותי הרווחה. על פי הנמסר מהמשיבים, המחסור בעובדי רווחה היה קיים עוד קודם למלחמה. על אף האמור, ומתוך הבנה למצוקה הרגשית והנפשית אליה נקלעו תושבי העיר ותלמידיה על רקע המלחמה ופינויים מביתם, פעלו המשיבים להקצאת תקציבים ייעודיים עבור מענים רגשיים, חברתיים ופדגוגיים בדרכים שונות בתוך בתי הספר ומחוצה להם. לכך יש להוסיף כי מדבריו של השר אלקין בדיון שהתקיים לפנינו עלה שביום 4.3.2025 התקבלה החלטת ממשלה העוסקת בין היתר בקידום מענים בתחום החוסן הקהילתי והרווחה ליישובים המפונים בצפון, לרבות תוספות שכר לעובדי רווחה והקצאת תקציבים לצורך גיוס כוח אדם נוסף. על כן גם מטעם זה אין הצדקה להתערבותנו. מכאן לטענות בנוגע למענק הכספי שניתן במתווה. לא מצאנו ממש בטענת העותרים כי המתווה מפלה שלא בצדק בין תושבי קרית שמונה השוהים במלונות לבין מפונים השוהים בדיור חלופי. טענתם בעניין זה היא כי הראשונים יוכלו להשהות את חזרתם לקרית שמונה עד חודש יולי מבלי לשלם על כך מחיר משמעותי, והאחרונים ייאלצו לשלם מחיר כלכלי כבד אם יבחרו בכך. ברם, ראשית, המענק החד-פעמי הניתן למפונים השוהים בדיור חלופי, המשקף כאמור הוצאות דיור שחושבו על בסיס שכר דירה ממוצע והוצאות מחייה סבירות, אינו מותנה בחזרתם לביתם. שנית, המנגנונים השונים למתן המענק שניתנו ביחס לכל אחת מהקבוצות נובעים מהשוני הרלוונטי ביניהן ומהרצון לתמרץ תושבים לעזוב את מתקני הקליטה שבמימון המדינה, ואין בו משום הפליה פסולה. זאת ועוד, גם לא מצאנו לקבל את הטענה כי המענק הכספי מפלה בין הורים מעוטי יכולת לבין הורים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. בעניין זה נטען כי מעוטי יכולת כלכלית יעדיפו את התמריץ הכספי שהוצע להם על פני הפגיעה בילדיהם הנובעת משינוי מוסד לימודים באמצע שנת הלימודים, ואילו בעלי יכולת יעדיפו להשאיר את ילדיהם במוסדות החינוך בהם הם נמצאים. ברם טענה זו נטענה ללא יסוד מבורר, ובכל מקרה מקובלת עלינו הטענה כי תכלית המענק היא דווקא לאפשר להורים את יכולת הבחירה אם לשוב לביתם מיד כשהדבר מתאפשר, אם לאו. ולבסוף, באשר לתקופת ההתארגנות שניתנה לתושבים. החלטת הממשלה הראשונה בעניין ההיערכות לחזרה הביתה ניתנה כבר בחודש דצמבר 2024, וההחלטה מושא העתירה בה נקבע המתווה התקבלה ביום 12.1.2025. לאחר החלטות אלה התקיימו פגישות שונות בין נציגי העירייה לבין גורמי המשיבים, וביום 12.2.2025 פרסם משרד החינוך הודעה לעיתונות בדבר היערכות מערכת החינוך לפתיחת הלימודים בצפון בתחילת חודש מרץ. אמנם, מימוש מתווה החזרה ופתיחת הלימודים בפועל היו כפופים לקביעה של הממשלה כי אין עוד מניעה ביטחונית לשוב ליישובי הצפון. עם זאת, מקובלת עלינו עמדת המשיבים שהובעה מפי השר אלקין בדיון שהתקיים לפנינו, לפיה המידע שהועבר לציבור שידר מסר של "ודאות מקסימלית" של חזרה לצפון, בכפוף למציאות הביטחונית הקיימת, ונתן להם שהות מספקת לצורך ההיערכות. סיכומו של דבר, המלחמה הביאה לפתחה של המדינה מציאות מורכבת המחייבת לא אחת איזון בין אינטרסים מנוגדים ומציאת פתרונות שאינם נקיים מקשיים. המתווה שלפנינו, הגם שהוא טומן בחובו קשיים, מאזן בין השיקולים השונים ובין האינטרסים המנוגדים של אלה המעוניינים לחזור לבתיהם, לבין אלה המעוניינים לסיים את שנת הלימודים במקום מגוריהם החלופי. שוכנענו אפוא כי המשיבים פועלים בדרכים רבות כדי להקל עד כמה שניתן על הכאב ועל הקשיים הכלכליים, הרגשיים, החברתיים והחינוכיים הכרוכים במלחמה ובחזרה הביתה, ואף אם ניתן היה לשרטט את קו הגבול לפינוי התושבים במועד אחר, אין בכך כדי להצדיק את התערבותנו (וראו גם: בג"ץ 574/24 ועד אגודת מושב יושיביה נ' ממשלת ישראל, פסקה 11 (18.8.2024); בג"ץ 659/07‏ התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר הביטחון, פסקה 3 (29.1.2007)). יישום המתווה אכן מצריך אורך רוח מצד כל הנוגעים בדבר, אך אין כל ספק כי טובת התושבים העומדת בראש מעייניהם תסייע במציאת הדרך להשבת התושבים לביתם בצורה החלקה ביותר. העתירה נדחית. ניתן היום, ט' אדר תשפ"ה (09 מרץ 2025). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט יעל וילנר שופטת