זנגורי יובל נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1369/96 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל המערער: זנגורי יובל נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 1.1.96 בת"פ 44/94 שניתן על ידי כבוד השופט גלעדי תאריך הישיבה: ל' בכסלו התשנ"ח (29.12.97) בשם המערער: עו"ד איל חובב בשם המשיבה: עו"ד אפרת ברזילי פסק-דין 1. המערער הורשע בעבירות הריגה, פציעה בנסיבות מחמירות ומסירת הודעה כוזבת ונדון לעשר שנות מאסר. כן הופעל נגדו מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, לריצוי בחופף למאסר שהוטל עליו. עקב סכסוך על רקע מקום עגינה לסירה במאגן סירות אשר באילת, הגיעו שלום אביטן (להלן: המנוח) ובן דודו אברהם אביטל (להלן: אביטל) למקום המעגן, שם היו אותה עת לורנס נריה (להלן: נריה) ומערער. המערער הורשע בכך שהוא דקר שלוש דקירות בחזהו ובבטנו של המנוח, לאחר שהלה דחף את נריה למים. כן הורשע בכך שפצע, תוך שימוש בסכין, את אביטל במפשעתו. לאחר האירוע עזב המערער את אילת צפונה. הוא התייצב בבית חולים שיבא בגין חתכים שנגרמו לו בצוארו. בהודעה שמסר לאחר מכן במשטרת יפו, טען שנפצע תוך כדי תקיפה שהותקף על ידי ערבים, עובדה שאינה אמת והוא, כמובן, ידע על כך. ערעור המערער - ככל שהוא מתייחס להכרעת הדין - הוא על הרשעתו בהריגה ובפציעה בנסיבות מחמירות. לטענתו, לא הוא שדקר את המנוח ואת אביטל. לחילופין, הוא מערער על חומרת העונש. 2. דין הערעור, ככל שהוא נוגע לעבירת ההריגה, להדחות. באה בפני בפני בית המשפט עדות של עד ראיה, על פיה היה בידו של המערער סכין - דבר שהוכחש על ידו - וכי הוא הפעילה כלפי גופו של המנוח, לאחר שהמנוח דחף את נריה למים. בית המשפט המחוזי היה ער לכך שמדובר בעדות של עד תמהוני, ומטעמי זהירות החליט שלא להסתמך עליה אלא אם תסתייע בראיות אחרות. לאחר בחינת כלל ראיות המקרה, הגיע בית המשפט למסקנה שניתן להסתמך על עדות אותו עד, העד וודוורד. אכן, עיון בעדות מלמד על הגיונה והשתלבותה בראיות אחרות אשר באו בפני בית המשפט. ראשית, היא נתמכת בעדות אביטל, אשר לא ראה אמנם איך נדקר המנוח, אך ראה במהלך האירועים סכין בידו של המערער, עובדה לה התכחש המערער. מסתבר גם, שהסכין נמצאה זרוקה במסלול בריחתו של המערער ממקום המקרה. האדם הנוסף מבין אלה שנוכחו במקום, אשר, תאורטית, ניתן לייחס לו את המעשה, היה נריה. אך על פי ראיות שבאו בפני בית המשפט, מיד עם בואם של המנוח ואביטל למקום, דחף המנוח את נריה וזה נפל מהמזח המימה,ללא שהיתה לו כל אפשרות או הזדמנות לדקור את המנוח עם סכין. מה גם, שעם בוא המנוח למקום, היה נריה עסוק בפעולת קשירה, ללא שיש ראיה כלשהי שהיתה לו סכין בידו. הוכח, שלאחר המקרה נריה יעץ למערער שיברח מהמקום, עובדה העולה גם היא בקנה אחד עם אחריותו של המערער, ולא של נריה, לתקיפת המנוח עם סכין. העובדה שהמערער ברח מאילת צפונה, ובדה דברים על האופן בו נפצע, תומכת בהרגשת האשם שהיתה למערער ובנסיון להרחיק עצמו מאחריות למקרה. שקלנו את כל השגותיו של סנגור המערער, אשר התבססו בעיקר על מקום כתמי דם שנמצאו. נחה דעתנו, שמקום כתמי הדם אינו שולל את המסקנה המרשיעה. סיכומם של דברים, אין יסוד שנתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, כי המערער הוא זה שדקר למוות את המנוח. 3. אשר לאשמה בדבר פציעת המערער את אביטל בסכין, בית המשפט אינו מפרט בהכרעת דינו את העובדות אשר יש בהן להביא למסקנה, מעבר לכל ספק, שכך אירע. יתכן ותנועה עם סכין לעברו של אביטל, אותה ראה העד וודוורד, מסייעת מסקנה זו. אך עדותו של וודוורד עומדת לבדה בעניין זה. נוכח העובדה שבנסיבות המקרה קיימת אפשרות שאביטל נחבל עקב בקבוקים שהוא שבר והתנפצו - אפשרות אולי רחוקה אך לא בלתי אפשרית מבחינת סבירותה - מוכנים אנו להנות את המערער מן הספק בעניין זה ולזכותו מעבירה זו. 4. על אף שהחלטנו לזכות את המערער מעבירת הפציעה בנסיבות מחמירות, אין, לדעתנו, להתערב בעונש שהוטל עליו. מדובר במעשה הריגה תוך דקירת המנוח שלוש דקירות, אשר שתיים מהן היו קטלניות. כל זאת, כתגמול או נקמה במנוח על רקע דחיפת נריה למים. למערער הרשעות קודמות רבות, כולל במעשי אלימות, ובעבר כבר ריצה עונשי מאסר. את העבירה ביצע כשתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי. נזכיר גם, שהמאסר על תנאי לתקופה של שנתיים אשר הופעל, הופעל בחופף. גם עונש מאסר לתקופה של חצי שנה, אשר נגזר עליו בגין עבירות אחרות (אותן עבר קודם העבירה שבתיק זה), נקבע בחופף לעונש שבתיק זה. בנסיבות אלה, העונש של עשר שנות מאסר אינו חמור במידה שתצדיק התערבות. אם אכן חל שינוי משמעותי בתיפקוד המערער, כפי העולה מתסקיר קצין המבחן, ימצא הדבר את ביטויו כשתבוא ועדת השחרורים לדון בעניינו. 5. התוצאה היא, שהערעור מתקבל במובן זה שהמערער מזוכה מהעבירה של פציעתו בנסיבות מחמירות של אביטל. עם זאת, העונש שהוטל עליו - ישאר בעינו. ניתן היום, ל' בכסלו התשנ"ח (29.12.97). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי עכב/ 96013690.E01