מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1369/23 ע"א 1403/23 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז המערערת בע"א 1369/23: המערער בע"א 1403/23: מנורה חברה לביטוח בע"מ פלוני נגד המשיבים בע"א 1369/23: המשיבים בע"א 1403/23: 1. קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים 2. פלוני 3. רפעת אלסייד 4. טל-הל יסכה בע"מ 5. רונטראק שירותי מלגזות בע"מ 1. רפעת אלסייד 2. טל-הל יסכה בע"מ 3. קמאל אסעד (נמחק) 4. קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים 5. מנורה חברה לביטוח בע"מ ערעורים על פסקי דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 49057-03-14 מיום 21.12.0222 ומיום 5.2.2023 שניתנו על ידי כב' השופטת חדוה וינבאום וולצקי תאריך ישיבה: י"ג סיוון תשפ"ה (9 יוני 2025) בשם המערערת בע"א 1369/23 והמשיבה 5 בע"א 1403/23: בשם המערער בע"א 1403/23 והמשיב 2 בע"א 1369/23: בשם המשיבה 1 בע"א 1369/23 והמשיבה 4 בע"א 1403/23: בשם המשיבה 4 בע"א 1369/23 והמשיבה 2 בע"א 1403/23: עו"ד גלית גורן עו"ד רון פסקא עו"ד אלון בלגה עו"ד אלדד משען פסק-דין הנשיא יצחק עמית: 1. שני הערעורים שלפנינו נסבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבמסגרתו נדונה תביעתו של המערער בע"א 1403/23 (להלן: המערער) על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) לאחר שנפגע כהולך רגל על ידי מלגזה שמחצה את רגלו הימנית בתאונה שהוכרה גם כתאונת עבודה. חלקו הראשון של פסק הדין הוקדש לשאלת החבות לאור מחלוקת שהתגלעה בין מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: מנורה) לבין קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית), הן באשר לזהותה של המלגזה הפוגעת והן לאור טענת מנורה כי הנהג היה חסר רישיון נהיגה ועל כן הביטוח אינו מכסה את המקרה. 2. במישור האחריות: בית משפט קמא סקר את הראיות שהובאו בפניו והגיע למסקנה כי המלגזה ממנה נפגע המערער הינה אחת משלוש המלגזות שהושכרו לטל-הל יסכה בע"מ (בעלת המפעל בו עבד המערער) על ידי רונטראק שירותי מלגזות בע"מ ובוטחו על ידי מנורה. בהמשך עמד בית משפט קמא על הוראת סעיף 7(3) לחוק הפיצויים ועל הפסיקה לפיה על המבטחת להוכיח כי הנהג שנהג ללא רישיון, ידע ידיעה פוזיטיבית של ממש כי רישיונו נשלל (ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ממו ז"ל (20.6.2007); ע"א 7602/06 עזבון חאדג'ג' ז"ל נ' מלכה (11.10.2011)). במקרה דנן, רישיונו של נהג המלגזה (שלא התייצב למתן עדות ולא הגיש כתב הגנה) נשלל כתוצאה מצבירת נקודות ורישיונו נלקח ממנו על ידי שוטר ביום 14.7.2010 לתקופה של שלושה חודשים. נהג המלגזה פנה למנהלת משרד הרישוי בבאר שבע, אשר החליטה לצמצם את תקופת הפסילה ל-67 ימים החל מיום 8.8.2010 כך שעונש הפסילה הסתיים ביום 16.10.2010 ובנוסף הוא חוייב בביצוע מבחן עיוני. בהמשך בוטלה הדרישה למבחן עיוני והנהג קיבל את רישיון הנהיגה שלו חזרה ביום 27.1.14. כאמור, התאונה ארעה ביום 27.1.2012 כך שביום התאונה היה נהג המלגזה מעבר לתקופת הפסילה שהושתה עליו, ונותר לו לעבור מבחן תיאוריה על מנת לקבל הרישיון פיזית חזרה. נקבע כי בנסיבות העניין לא עמדה מנורה בנטל להוכיח שהנהג ידע כי לאחר סיום ריצוי עונש הפסילה, הוא נדרש לעבור גם מבחן תאוריה על מנת לקבל רישיון הנהיגה חזרה לאחר תום תקופת הפסילה. במישור הנזק: המערער, יליד 3.6.1995, היה קטין כבן 16 וחצי בעת התאונה. ד"ר בורנשטיין, המומחה בתחום האורתופדי, העריך את נכותו של המערער בשיעור של 50% לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1965. במהלך חקירתו הנגדית, ולאחר שהוצגו בפניו עובדות הנוגעות למערער וסרטוני מעקב אחר המערער, העמיד את נכותו הרפואית של המערער על 45%. בית משפט קמא העמיד את נכותו התפקודית של המערער ואת הפגיעה בכושר השתכרותו על 25% בלבד. זאת, לאחר שהמומחה אישר בחקירתו כי מהממצאים שהוצגו בפניו עולה שתפקודו של המערער טוב בהרבה מזה שיכול היה לצפות מאדם עם פגיעה מהסוג ממנה סבל המערער. בית המשפט לקח בחשבון עובדות שונות שמהן הסיק על תפקודו של המערער. כך, כשנתיים לאחר התאונה, המערער עלה על גג, פרץ למחסן, גנב פטיש קונגו, ונמלט משוטרים למרחק של לפחות כ-100 מטרים עד שנתפס. המערער אינו יודע קרוא וכתוב, אך בהיותו קטין בעת התאונה ובהתאם לפסיקה, העמיד בית משפט קמא את שכרו לעתיד על השכר הממוצע במשק לצורך חישוב הפסד השתכרותו בעתיד. לסופו של יום העמיד בית המשפט את נזקו של המערער על 1,286,383 ₪ ובהינתן כי תגמולי המל"ל עומדים על 1,261,328 ₪, פסק לזכות המערער 25% מסכום הנזק (בהינתן שאין מדובר ברכב בשירות המעביד) – קרי, הסך של 321,595 ₪. 3. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבים שני הערעורים שלפנינו. המערער מלין על מיעוט הפיצוי שנפסק לזכותו; ומנורה טענה בערעורה כי היה מקום להשית את החבות על קרנית. 4. לא מצאתי ממש בערעור מנורה. מסקנתו של בית משפט קמא לגבי זהות המלגזה הפוגעת מעוגנת היטב בחומר הראיות (לדוגמה, מספר עדים העידו כי במשמרת שבה עבד המערער עבדה רק מלגזה אחת). כך גם לגבי הטענה כי נהג המלגזה ידע שהוא נוהג ללא רישיון נהיגה בתוקף. מנורה הצביעה על פסק הדין שניתן ברע"א 8690/22 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (2.8.2023), אך פסק דין זה אינו יפה לענייננו ולו מן הטעם שלא נטען, וממילא לא הוכח, כי נשלח דואר רשום אל נהג המלגזה. 5. כך גם לגבי ערעור המערער על גובה הנזק. אכן, אין לכחד כי במצב הדברים הרגיל, וכאשר בנכות אורטופדית בקטינים עסקינן, בהיעדר אינדיקציות סותרות, יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואית או קרוב לכך (ראו, לדוגמה, ע"א 7548/13 שפורן נ' תורגמן, פסקה 4 והאסמכתאות שם (27.1.2014) (להלן: עניין שפורן)). ברם, המדובר במעין חזקה הניתנת לסתירה, ובית המשפט וגם המומחה בתחום האורטופדי, התרשמו במקרה דנן כי קיים פער של ממש בין הנכות הרפואית לבין תפקודו בפועל של המערער בשנים שחלפו מאז התאונה. הלכה עמנו כי הערכת הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות מצויות בליבת שיקול דעתה של הערכאה המבררת, ששמעה את הצדדים והתרשמה באופן ישיר מהנפגע (ראו, מיני רבים, ע"א 3450/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (‏18.1.2022); ע"א 9703/10 סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 5 (12.6.2011); ע"א 4767/13 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ. נתן, פסקה 11 (26.11.2013); עניין שפורן, פסקה 4). גם אם הערכאה הדיונית קמצה ידה בראשי הנזק של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד (100,000 ₪) וניידות (50,000 ₪), הרי שיש לזכור כי גם תוספת של 100,000 ₪ בכל אחד משני ראשי נזק אלה הייתה מביאה בפועל לתוספת של 50,000 ₪ בלבד (25%) בשל תגמולי המל"ל, ובסכומים כגון דא אין מקום להתערבות בית משפט זה כערכאת ערעור. 6. סיכומו של דבר, שאנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט קמא מכוח סמכותנו לפי סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הערעורים נדחים אפוא, ובנסיבות העניין ולנוכח התוצאה אליה הגענו, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו סיוון תשפ"ה (22 יוני 2025). יצחק עמית נשיא נעם סולברג משנה לנשיא דפנה ברק-ארז שופטת