רגבים (ע"ר) נ. שר הביטחון

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1368-04-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: תנועת רגבים נגד המשיבים: 1. שר הביטחון, מר ישראל כ"ץ 2. השר במשרד הביטחון, מר בצלאל סמוטריץ' 3. מפקד פיקוד מרכז, האלוף אבי בלוט 4. ראש המינהל האזרחי 5. קמ"ט איכות הסביבה 6. הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש 7. משטרת ישראל, מחוז ש"י 8. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד בועז ארזי בשם המשיבים: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: עניינה של העתירה, שהוגשה ביום 1.4.2025, בבקשת העותרת כי נוציא מלפנינו צו על-תנאי, המורה למשיבים 7-1 (להלן: המשיבים) לבוא ולנמק מדוע אינם מבצעים פעולות אכיפה שונות נגד פעילותה של "מגרטת רכבים מזהמת אשר הוקמה בסמוך לצומת עופרים ובצמוד לכביש 446"; ומדוע המשיבה 7, משטרת ישראל, אינה פותחת בחקירה פלילית בגין "העבירות הפליליות הכרוכות בהפעלת המגרטה ובגין הבנייה והשימוש במבנים הבלתי חוקיים". ביום 9.11.2025, לאחר התדיינות מקדימה שהתנהלה לגבי טענות סף, הוגשה בקשה מוסכמת למחיקת העתירה. בבקשה דוּוח, כי ביום 4.8.2025, ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, בעתירה מינהלית שהוגשה על-ידי מחזיק הבינוי מושא העתירה, באשר להליכי אכיפה המתנהלים בעניינו (עת"מ 32531-04-23). עוד צוין, כי ערעור שהוגש לבית משפט זה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי – עודנו תלוי ועומד (עע"מ 44915-08-25). נוכח האמור, הודיעו הצדדים כי הם "מסכימים כי העתירה התייתרה ויש להורות על מחיקתה". העותרת ביקשה להגיב בנפרד לגבי ההוצאות. נטען, כי קיומו של ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי לגבי המגרטה מושא העתירה, נודע לעותרת שלא באמצעות המשיבים, והיא אף זו שפנתה מיוזמתה לב"כ המשיבים בעניין, מה שהביא למחיקה המוסכמת של העתירה. עוד טענה העותרת, כי כבר בחודש אפריל 2024 פנתה אל המשיבים בעניין המגרטה, אולם מאז העת ההיא, ועד להגשת העתירה כשנה לאחר מכן, לא הודיעו המשיבים לעותרת כי ישנו הליך משפטי תלוי ועומד לגבי אותה מגרטה. נטען אפוא, כי "ברור כי לו היתה העותרת יודעת על קיומו של ההליך בבית המשפט המחוזי – היתה נמנעת מהגשת העתירה ולמעשה, אי מסירת המידע, כמחויב על פי חוק ההנמקות – הובילה את העותרת להגיש את העתירה, לבזבז זמן שיפוטי יקר ולהוציא הוצאות ושכ"ט – ללא צורך". נוכח האמור, סבורה העותרת כי יש לפסוק הוצאות לטובתה. אכן, הדין עם העותרת. מאליו מובן, כי המידע בדבר קיומו של ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי היה מצוי בידי המשיבים, שחלקם היו משיבים גם בעתירה המינהלית. אף על-פי כן, לא רק שהמשיבים לא הודיעו לעותרת על דבר קיומו של ההליך במענה לפניותיה המוקדמות, אלא שגם במסגרת העתירה דנן, המתנהלת מזה למעלה מ-7 חודשים, לא דיווחו המשיבים על כך – לא לעותרת, גם לא לבית המשפט. ברי, כי אם היו המשיבים מעבירים את המידע כנדרש, "היתה נמנעת, בסבירות גבוהה, הגשת העתירה, והיו נחסכים משאבים בלתי מבוטלים, הן לצדדים, הן לבית המשפט" (בג"ץ 22891-06-25 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' משרד הבריאות (18.9.2025); ראו גם: בג"ץ 1317/24 עיריית נתיבות נ' ממשלת ישראל (23.10.2025)). דברים אלה נכונים באשר למענה לפניותיה המקדימות של העותרת, טרם הגשת העתירה; ויפים, מקל וחומר, לפרק הזמן שחלף מאז הגשת העתירה, שבו אף הגישו המשיבים בקשה לדחיית העתירה על הסף, מבלי שהזכירו את ההליך האמור. בנסיבות אלה, קיימת הצדקה לפסיקת הוצאות לטובת העותרת. אם כן, כמבוקש וכמוסכם, העתירה נמחקת בזאת. המשיבים יִשאו בהוצאות העותרת בסך של 7,000 ש"ח. ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ו (27 נובמבר 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דוד מינץ שופט חאלד כבוב שופט