פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 1365/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1365/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית 4. פלונית 5. פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט ג' גרמן) מיום 28.1.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתיקי עזבונות תע 101940/06 ו-תע 102750/06 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופט ג' גרמן), מיום 28.1.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתע 101940/06 ותע 102750/06. 1. המערער ומשיבים 1, 4 ו-5 הם אחים, שהינם יורשים על פי צוואה של מגרש ובניין העומד עליו בתל אביב (להלן: הנכס). הנכס לא רשום כבית משותף, אלא כחטיבה אחת על שם הוריהם המנוחים של היורשים, בחלקים שווים. משיבים 2-3 רכשו ממשיב 1 את חלקו בנכס. בין הצדדים מתנהלים שני הליכים בבית המשפט קמא: האחד, תביעת משיבים 2-3, בה עתרו לצו עשה שיורה על רישום הצוואה, על מנת לאפשר רישום עסקת המכר בינם לבין משיב 1 (תז 101940/06). ההליך השני הוא תובענה לחלוקת הנכס בין היורשים בדרך של רישום בית משותף, שהגישו המערער ומשיבה 4 (תע 102750/06). במקביל להגשת התביעה, ביקשו המערער ומשיבה 4 לאחד את הדיון בשתי התובענות. בבקשה זו ניתנה החלטה לפיה יש להגיש בקשה בכתב כדין. בפועל נקבעו שני התיקים לקדם משפט באותו מועד. במסגרת תביעתם, הגישו משיבים 2-3 שתי בקשות: האחת, בקשה למנות שמאי/אדריכל שיערוך תשריט של הבית ויציין בכמה מהחלקים זוכים היורשים על פי הצוואה. לבקשה זו התנגד המערער, בין היתר משום שסבר כי אין מקום להעניק למודד סמכות לקבוע מה חלקם של היורשים על פי הצוואה. במקום זאת, חזר המערער על בקשתו בתביעה שהגיש, למנות מודד שיבצע מדידות של הנכס, ובית המשפט הוא שיקבע את חלקיהם של היורשים ויישום הצוואה. הבקשה השניה שהגישו משיבים 2-3 היא בקשה למתן צו מניעה זמני וצו ניהול זמני. בבקשה זו עתרו לצו מניעה על פיו מנוע משיב 1 מלבצע כל עסקה בחלקו בנכס, וכן לרשום לטובתם הערה בדבר ניהול זמני בלשכת רישום המקרקעין על זכויותיו של משיב 1 בנכס. בקשה זו לא הועברה לתגובת יתר היורשים. כל שהוחלט בה הוא כי יש לאמת חתימת משיב 1 על הסכמתו, וכי היא תידון בדיון קדם המשפט שקבוע בתיקים. ביום 14.9.2006 התקיים דיון קדם משפט בשני התיקים. בדיון נודע למערער ולמשיבים 4 ו-5 על הבקשה לצו מניעה. כשמחו בפני בית המשפט על כך שלא יודעו על הבקשה מראש, השיב להם השופט כי הבקשה הופנתה רק כלפי משיב 1, ולכן הם משיבים פורמלים. באותו דיון החליט בית המשפט ליתן צו מניעה זמני כנגד משיב 1, כמבוקש. צוין כי אין בהחלטה כדי להתייחס לניהול העזבון. בהמשך, צוין בפרוטוקול כי הצדדים הסכימו ביניהם שבית המשפט ימנה מודד מוסמך אשר יוציא תשריט של הנכס, לצורך רישום בית משותף, בו יציין את חלקיהם של היורשים בהתאם לצוואה. בית המשפט אישר את ההסכמה האמורה ונתן לה תוקף של החלטה. את פרוטוקול הדיון קיבלו הצדדים לאחר המתנה מחוץ לאולם. ביום 21.9.2006 הגיש המערער בקשה לתיקון הפרוטוקול, בין היתר, ככל שהוא מייחס לו הסכמה לכך שהמודד יקבע את חלקיהם של היורשים על פי הצוואה. כמו כן, ביקש להוסיף בפרוטוקול את הפתעתם של היורשים מקיומה של הבקשה בעניין צו המניעה, מחאתם על אי יידועם אודותיה, והתנגדותם לדון בה באותו מועד. בהחלטה מיום 29.1.2007 דחה בית המשפט את הבקשה ככל שהיא נוגעת לתיקונים האמורים. 2. ביום 5.10.2006 הגיש המערער את בקשת הפסילה. בבקשה הלין המערער על שורת החלטות של בית המשפט, ביניהן ההחלטה שלא להעביר את הבקשה לצו מניעה וצו ניהול לתגובת המערער ומשיבים 4 ו-5, הקביעה כי אותם יורשים הם משיבים פורמליים בבקשה, אי מתן החלטה בבקשה לאיחוד תיקים, וההחלטה למנות מודד שיקבע את חלקיהם של היורשים בנכס על פי הצוואה. בבקשה ייחס המערער לבית המשפט נטילת חלק בהסתרת הבקשה לצו מניעה וצו ניהול מיתר היורשים, כאשר בעניין צו הניהול לא יודעו יתר היורשים גם בדיון. לטענת המערער, מדובר בהתנהלות בלתי חוקית מצד השופט, הנגועה בהטיית משפט קשה. בנוסף, הלין המערער על כך שלמרות ששני התיקים נקבעו לדיון בישיבת קדם המשפט, למעשה הסיט בית המשפט החוצה מהדיון את התובענה לחלוקת עזבון שהגישו המערער ומשיבה 4, ולא דן בה כלל בישיבה. אשר להסכמה המיוחסת לצדדים בעניין המודד, טען המערער כי הרישום בעניין זה בפרוטוקול הינו מלאכותי וכוזב. לטענתו, ההסכמה המיוחסת לו ולמשיבה 4 אינה נכונה ורישומה בפרוטוקול נעשה ללא ידיעתם. בהקשר זה המשיך המערער וטען כי ייחוס ההסכמה שלא היתה משרת את האינטרסים של משיבים 2-3 ומשיב 1 להגדיל את חלקו של משיב 1 בנכס באמצעות מניפולציה עם המודד. לטענת המערער, ייחוס ההסכמה לו ולמשיבה 4 היא פרי משוא הפנים של השופט. המערער סבר כי התנהגותו והחלטותיו של בית המשפט הינן חד צדדיות, חסרות תום לב ומוטות לטובת משיבים 2-3. הוא כינה את ישיבת קדם המשפט כהליך הונאתי, פגום ומוליך שולל, הנגוע בחוסר הגינות. בנסיבות אלו, כך נטען, איבד המערער את אמונו בשופט. 3. בית המשפט, בהחלטה מיום 28.1.2007, דחה את בקשת הפסלות. בהחלטתו העיר בית המשפט למערער על הלשון הבוטה של הבקשה, העושה שימוש בביטויים עולבים כלפי בית המשפט וכלפי ב"כ הצדדים שכנגד. לגופו של עניין נקבע כי אין בבקשה דבר המצביע על משוא פנים או חשש למשוא פנים בניהול המשפט. בהחלטתו הסביר בית המשפט את ההחלטות השונות וההתנהלות עליהן נסבה בקשת הפסלות: הובהר כי הבקשה לצו מניעה וצו ניהול הופנתה כלפי משיב 1 בלבד, וצו המניעה ניתן רק כנגדו, ולכן לא היה צורך להמציאה ליתר היורשים; לעניין הסכמת הצדדים בנושא המודד, נקבע כי ההסכמה נרשמה בהסכמת הצדדים ובנוכחותם; בניגוד לעמדת המערער, הובהר כי לא הוענקו למודד סמכויות של בית משפט; אשר לאיחוד התיקים צוין כי הבקשה לאיחוד תיקים הוגשה שלא כדין, ולכן לא היה ראוי ליתן בה החלטה. יחד עם זאת, נוכח הסכמת הצדדים לאיחוד לא דקדק בית המשפט עם המערער, ובפועל נקבעו התיקים לדיון באותו מועד, ואף הסעד שניתן בהסכמת הצדדים, כאמור בפרוטוקול, ניתן בשני התיקים שעניינם אחד. 4. על ההחלטה לדחות את בקשת הפסילה הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות, ומוסיף כי העיכוב במתן החלטות בבקשת הפסלות והבקשה לתיקון פרוטוקול (כארבעה חודשים) מצביע על זלזול מצידו של בית המשפט כלפי המערער, ועוינות כלפיו. כך, גם ההוצאות שנפסקו בהחלטות בבקשת הפסלות ובבקשה לתיקון הפרוטוקול (5,000 ₪ בכל אחת בתוספת מע"מ) הינן, לטענת המערער, בגדר עונש ונקמה של בית המשפט בעקבות תלונה שהגיש כנגד השופט לנציבת תלונות הציבור על שופטים בשל הדברים עליהם מבוססת גם בקשת הפסלות. זאת ועוד, המערער מלין על כך שההחלטה בבקשה לתיקון פרוטוקול ניתנה שלא כדין, שכן היא ניתנה לאחר שהמערער הודיע לבית המשפט כי בכוונתו לערער על דחיית בקשת הפסלות, מבלי שניתנו טעמים להמשך הדיון בתיק על אף הכוונה להגיש ערעור. צוין, כי בעת שניתנה ההחלטה בבקשה לתיקון פרוטוקול טרם הוגש הערעור, אולם זאת רק מאחר ובית המשפט דחה את בקשת הפסלות ונתן נימוקים רק חודשים לאחר מכן, כך שהמערער לא יכול היה להגיש את הערעור עד למתן הנימוקים. גם לגופו של עניין סבור המערער כי ההחלטה בעניין תיקון הפרוטוקול מוטה, וחלקית. לטענתו נועדה ההחלטה לגונן על השופט ולכסות על מחדליו ברישום הפרוטוקול, וזאת כדי להקים בחיפזון עובדה מוגמרת ביחס לערעור הפסלות. לבסוף, מעלה המערער בערעורו חשד, כי היכרות מוקדמת בין השופט ובא-כוח משיבים 2-3 ו/או התרחשויות מאחורי הקלעים הם העומדים בבסיס היחס המועדף לו זוכה בא-כוח משיבים 2-3. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, חלק גדול מטענותיו של המערער אינו ראוי כלל להישמע, מפאת הלשון הבוטה בה נוקט המערער. כך נהג בבית משפט קמא וכך גם בערעור. סגנון בוטה והשתלחות ללא בסיס בשופט ובהחלטות שיפוטיות אינה מאפשרת לקיים בדיקה עניינית ורצינית של טענה ואינה ראויה להישמע. זאת ועוד, כלל הוא כי על הראיות המובאות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות, והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 10721/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 85-84). על כן, טענות המערער לפיהן ישנה קרבה בין השופט ובא-כוח משיבים 2-3, כמו גם הטענה כי ישנו שיתוף פעולה בין השניים וכי שונו דברים בפרוטוקול בעת שהצדדים המתינו מחוץ לאולם, שהינן נעדרות כל בסיס עובדתי מעבר לעצם אמירתן, אין בהן כדי להקים עילת פסלות. 6. עיון בערעור מעלה כי בקשת הפסילה נובעת בעיקרה מחוסר שביעות רצון מאופן ניהול הדיון ומהחלטות בית המשפט. הלכה היא כי השגות על עניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לעניין החלטות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 178-174). דבר זה נכון גם בכל הנוגע לטענותיו של המערער בערעור, בעניין עיכוב במתן החלטות, ההחלטה בבקשה לתיקון פרוטוקול וההוצאות שנפסקו כנגד המערער בהחלטות בבקשת הפסלות ובבקשה לתיקון הפרוטוקול. בנסיבות העניין לא מצאתי יסוד לטענה כי אופן ניהול הדיון וההחלטות שקיבל בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, מקימים עילת פסלות ומעוררים את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי התנהלות ההליך והחלטות שקיבל בית המשפט יש בהם כדי להצביע על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ה בסיון התשס"ז (11.6.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07013650_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il