יצחק בוזגלו נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1360/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת מ' נאור המערער: יצחק בוזגלו נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 6.11.2000 בת.פ 467/98 שניתן על-ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ', כבוד סגן הנשיא מ' בן-דוד וכבוד השופט נ' ממן תאריך הישיבה: כ"ז באדר תשס"ב (11.3.02) בשם המערער: עו"ד ש' ליבוביץ בשם המשיבה: עו"ד ד' ברלינר פ ס ק - ד ין המערער עמד לדין לפני בית המשפט המחוזי בנצרת. לאחר שמיעת ראיות, פסק בית המשפט לזכותו מן העבירות שיוחסו לו. לאחר כמה חודשים, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי - שלא באמצעות עורך-דין - בקשה לפסיקת הוצאות ההגנה במשפטו. לאחר שביקש וקיבל תגובה בכתב מטעם פרקליטות המחוז, הועיד בית המשפט את שמיעת הבקשה ליום 30.10.2000. במועד זה לא התייצב המערער לפני בית המשפט. בפרוטוקול בית המשפט צוין, כי "המבקש הוזמן ולא הופיע". לאחר שבא-כוח המדינה הצהיר כי אין לו מה להוסיף על האמור בתגובה שבכתב, דחה בית המשפט את התיק לעיון. ביום 6.11.2000 החליט בית המשפט, בהיעדר הצדדים, לדחות את בקשת המערער. נגד החלטה זו מופנה הערעור שלפנינו. הסניגור טען לפנינו, כי בניגוד לאמור בפרוטוקול הדיון של בית המשפט המחוזי, שולחו כלל לא הוזמן למועד שנקבע, וכי על מתן ההחלטה הדוחה את בקשתו נודע לו רק בדיעבד. על רקע זה נטען כי מן הדין להחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי, על-מנת שיידון במעמד שני הצדדים. תקנה 3 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב1982-, קובעת ביחס לשיטת הבירור של בקשה לפסיקת פיצויים כי "תקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג1963-, יחולו על הדיון בבקשה, בשנויים המחוייבים לפי תקנות אלה". הדרך המקובלת להגשת בקשה מסוג זה לבית המשפט, כעולה מתקנה 4 רישא לתקנות הנ"ל, היא "בדרך המרצה". בתקנות לא נאמר כי בידי בית המשפט המתבקש לפסוק הוצאות להחליט בבקשה זו על יסוד טיעון שבכתב, היינו מבלי לקיים שמיעה פרונטלית במעמד הצדדים. בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו איננו רואים צורך לפסוק, שככלל חייב אמנם בית המשפט לקיים שמיעה על-פה; וזאת נוכל להשאיר בצריך עיון. לצורך ההכרעה בערעור שלפנינו די לנו לומר, כי בנסיבותיו של המקרה היה על בית המשפט לקיים דיון על-פה. הלוא בית המשפט עצמו סבר כי שמיעה כזו דרושה, ולכן הועיד את הבקשה לשמיעת טיעון לפניו. בישיבה שנקבעה לדיון, כאמור, המערער לא התייצב, ובפרוטוקול נאמר כי הוא הוזמן לדיון. אלא שמן העיון בתיק בית המשפט המחוזי לא עולה כי המערער אכן קיבל את ההזמנה. גם באת-כוח המדינה, בהגינותה, הסכימה כי אין הוכחה מספקת להזמנתו של המערער למועד הדיון. אשר על כן, ומבלי לנקוט כל עמדה לגבי הבקשה לגופה, או לגבי צדקת נימוקיו של בית המשפט המחוזי לדחותה, אנו מחליטים לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהחזיר את ההליך לבית המשפט המחוזי, על-מנת שישוב ויידון לפניו במעמד הצדדים. משהורינו להחזיר את ההליך מוצאים אנו טעם להפנות את תשומת-לבו של בית המשפט המחוזי לפסק הדין שניתן בבית משפט זה בהרכב רחב בע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל, העוסק בהרחבה בסוגיה נשוא הדיון. ניתן היום, כ"ז באדר תשס"ב (11.3.02). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 01013600.F03 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il /עכ.