אדיב משאיח נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1357/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1357/14 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון המערער: אדיב משאיח נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 08.01.2014 בתיק פ"ח 2611-10-12 תאריך הישיבה: ז' באדר התשע"ה (26.02.15) בשם המערער: עו"ד ג'לג'ולי איהאב בשם המשיבה: עו"ד עידית פרג'ון פסק-דין המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (אב"ד השופטת (כתארה אז) ר' לורך, השופט צ' דותן, והשופטת ע' וינברג-נוטוביץ) בתפ"ח 2611-10-12 מיום 8.1.14, במסגרתו נגזרו על המערער, בגין הרשעתו בארבעה אישומים, העונשים הבאים: מאסר בפועל של שמונה שנים וארבעה חודשים; 12 חודשי מאסר אם יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו עבירת אלימות מסוג פשע; 6 חודשי מאסר אם יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו עבירת אלימות מסוג עוון; פיצוי של 15,000 ₪ לכל אחד מנפגעי העבירה באישום השני והשלישי; ופיצוי של 1,500 ₪ לנפגע העבירה באישום הרביעי. במוקד הפרשה עבירות אלימות ושימוש בנשק חם, בין היתר, במסגרת סכסוך משפחות בעיר טירה. רקע והליכים קודמים ב. ביום 4.10.12 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד כתב אישום אשר ייחס למערער ארבעה אישומים שונים: על פי האישום הראשון, ביום 5.5.11 בסביבות השעה 18:30 קשר עם שניים אחרים לרצוח את ותיק חייט, אחד מבני החבורה היריבה בעיר טירה, כנקמה על רציחתו של אחד מבני חבורתו שלו. לשם כך בירר המערער את מקום הימצאו המדויק של חייט – ולשם הגיעו מאוחר יותר אותם שניים ורצחוהו. בגין אירוע זה הואשם המערער ברצח ובקשירת קשר לביצוע פשע. על פי האישום השני שבכתב האישום, ושוב במסגרת היריבות בין שתי החבורות בעיר טירה, ירה המערער, ביום 6.10.10 בסביבות השעה 2:00 בלילה, במחמוד עבאסיון. בגין אירוע זה הואשם בחבלה בכוונה מחמירה, ובנשיאת נשק ותחמושת שלא כדין. על פי האישום השלישי, ביום 4.11.10 בסמוך לשעה 22:30 תקף המערער יחד עם שניים נוספים את אדהם חאסקיה, וזאת באמצעות מוט ברזל באורך של כ-30 ס"מ ובירי אקדח. בגין אירוע זה הואשם המערער בחבלה בכוונה מחמירה, ובנשיאת נשק ותחמושת שלא כדין. על פי האישום הרביעי ביום 29.8.10 תקף המערער יחד עם אחר את דורון נחמני באמצעות מכות אגרוף בפניו, וזאת בשל עניין של מה בכך – התמהמהותו שעה שתידלק את רכבו. בשל אירוע זה הואשם המערער בתקיפה בנסיבות מחמירות. ג. ביום 8.9.13 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון, לפיו יודה המערער בעובדות כתב אישום מתוקן. בכתב האישום המתוקן נערכו מספר שינויים: במסגרת האישום הראשון, הושמטה עבירת הרצח, והושארה אך העבירה של קשירת קשר לביצוע פשע; ובמסגרת האישומים השני והשלישי, הוחלפו העבירות של חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק ותחמושת שלא כדין, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (קרי, סעיפים 333 + 335(א)(1) תחת סעיף 329(א)(1)). לא היתה הסכמה לעניין העונש סוכם כי: המערער יישלח לתסקיר שירות המבחן, התביעה תבקש עונש של 11 שנות מאסר, מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעים, ואילו המערער יוכל לטעון לעונש באופן פתוח. כן צויין, כי ככל שבית המשפט יפסוק פיצויים, אלה ישולמו לאחר ריצוי העונש. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון והרשיע את המערער בעבירות אשר בכתב האישום המתוקן. ד. בתסקיר שירות המבחן נכתב, כי המערער אמנם מבין את חומרת העבירות המיוחסות לו, אך מתקשה לגלות אמפתיה לנפגעי העבירה. צויין כי נוכח הרקע ממנו הוא מגיע ומאפייני אישיותו, סיכויי השיקום בעת הזאת נמוכים מאוד, וישנו סיכון גבוה כי ישוב במהרה להתנהלותו האלימה. לפיכך, ציין שירות המבחן כי אין מקום להמליץ בעניינו של המערער על ענישה שיקומית, ויש לגזור את עונשו כך שישקף מסר של גמול והרתעה. ה. בגזר הדין קבע בית המשפט תחילה את מתחמי הענישה של האישומים השונים בהם הורשע המערער. זאת עשה בהתחשב בערכים שנפגעו ממעשיו, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות האירוע. בעבור האישום הראשון, בגדרו הורשע המערער בקשירת קשר לביצוע פשע, קבע בית המשפט, כי מתחם הענישה הוא בין 8 ל-24 חודשי מאסר בפועל. בעבור האישומים השני והשלישי, בגדרם הורשע המערער בשתי עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, קבע בית המשפט, כי מתחם הענישה ההולם לכל אחת מהעבירות הללו הוא בין 18 ל-48 חודשי מאסר. בעבור האישום הרביעי, בגדרו הורשע המערער בתקיפה בנסיבות מחמירות, קבע בית המשפט, כי מתחם הענישה הוא בין 3 ל-12 חודשי מאסר בפועל. בגזירת העונש, ולאחר שבית המשפט נתן דעתו לתסקיר הלא חיובי של שירות המבחן, אך גם לגילו הצעיר של המערער (19 בעת ביצוע העבירות, 22 במועד גזר הדין), גזר את עונשו כך: בעבור האישום הראשון ירצה המערער 10 חודשי מאסר; בשל האישום השני 40 חודשי מאסר; בגין האישום השלישי 40 חודשי מאסר; ובעבור האישום הרביעי 10 חודשי מאסר – ובסך הכל 8 שנים ו- 4 חודשים של מאסר בפועל. בנוסף גזר כאמור בית המשפט על המערער עונשי מאסר על תנאי ופיצויים לנפגעי העבירה. הערעור ו. המערער גורס, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התחשב כיאות בגילו הצעיר ובעובדה שהודה בכתב האישום המתוקן, שיתף פעולה בחקירתו – חרף הסיכון שנבע מכך לחייו – ובכך חסך זמן שיפוטי יקר וסייע למשטרה בחקר האמת. כן טוען המערער, כי שגה בית המשפט משלא התחשב די הצורך בעובדה שרוב העבירות שביצע היו כנגד עבריינים מוכרים, אשר ניסו להתנקש במשפחתו, וכי ברוב האירועים היה תפקידו שולי ביותר – הוא נגרר אחר עבריינים אחרים, מנוסים ממנו. לבסוף טוען המערער אף כנגד גובה הפיצוי שהוטל עליו. לדידו, שגה בית המשפט כשהטיל עליו סכום פיצוי כה גבוה, וזאת במיוחד נוכח תקופת המאסר הארוכה שנגזרה עליו, והמצב הכלכלי הקשה בו שרויה משפחתו. ז. בתסקיר משלים בו עיינו מתואר כיצד מזה מחצית השנה משולב המערער בנגריית שירות בתי הסוהר, וכן יוצא ללימודים; המערער אינו משולב בסבב חופשות, ובשנתיים האחרונות נרשמו לחובתו 4 עבירות משמעת. המערער פנה מספר פעמים להשתלב בטיפול במסגרת מאסרו, אך בכל הפעמים נמצא לא מתאים, בשל התנהגותו הלא טובה במאסר. לבסוף צויין, כי לאחרונה החל המערער לגלות רצינות ואחריות, ולכן עתיד הוא להשתתף בקבוצה לשליטה בכעסים שאמורה להיפתח. הדיון ח. לפנינו בא כוח המערער הדגיש את שיתוף הפעולה של המערער עם גורמי החקירה, שהוביל להרשעתם של אחרים, ואת העובדה ששותפו לאישום הראשון, ואשר הביא בפועל למותו של אדם, נענש באופן שאינו חמור בהרבה מעונשו של המערער. בנוסף, הדגיש בא כוח המערער בדיון את הרקע המשפחתי הקשה ממנו מגיע המערער, וביקש התחשבות בית המשפט. בא כוח המדינה ציין, כי שיתוף הפעולה של המערער לא בא מרצונו הטוב, אלא כחלק מתרגיל חקירה, ולכן אין מקום להתחשב בכך. בנוסף, ציין בא כוח המדינה, כי המערער היה מעורב בסדרה של אירועים אלימים, המלמדים על דפוס התנהגות בעייתי בלשון המעטה, ולפיכך העונש שהוטל עליו ראוי. הכרעה ט. לאחר העיון לא ראינו להיעתר לערעור. נציין כי משלא צורפו המתלוננים כדין לא ניתן לדון בעניין הפיצוי. אשר לעונש, פירוט כתב האישום המתוקן, כפי שהובא מעלה, מדבר בעדו. המדובר בבריונות קשה שגבתה מחיר כבד, ברובה אל מול יריבי פשע ובמקרה אחד אל מול עובר אורח שחטא במילוי דלק איטי רחמנא ליצלן, והעונש צריך שיתן ביטוי לכך. כאמור, הסניגור הבליט בעיקר את שיתוף הפעולה של המערער עם שלטונות החוק, שהביא גם לחשיפת העבירות. מנגד, באת כוח המדינה אמרה, כי לא רצונו של המערער הביא לחשיפה, אלא תרגיל חקירה שבמסגרתו אמר את שאמר. כך או אחרת, ראש וראשון לשיקולים הוא הצטברות העבירות שיש בהן חומרה רבה, והמסר מבית משפט זה צריך שיהא בהיר ולחומרה. עוד יצוין כי עונשו של המערער נטוע בליבת הסדר הטיעון, והנטל לשכנע כנגד עונש מעין זה הוא כבד מטבעו. התסקיר העדכני אינו מלהיב, אך פותח פתח תקוה לעתיד; אנו מקוים שהמערער יעשה שימוש באפשרויות אשר מציע בית הסוהר כדי להשתקם. מכל מקום איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, ‏י"א באדר התשע"ה (‏2.3.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14013570_T04.doc יש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il