קפלן את לוי נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון

פסק-דין בתיק ע"פ 1355/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1355/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערערים: 1. קפלן את לוי בע"מ 2. לוי אבי נ ג ד המשיבה: הוועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון ערעור על החלטתו של בית המשפט לענינים מקומיים בכפר סבא מיום 14.02.2013 בתיק תו"ב 30493-11-11 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' פרייז בשם המערערים: עו"ד אורי נבו פסק-דין 1. לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בכפר סבא (כבוד השופט ע' פרייז) מיום 14.2.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בתו"ב 30493-11-11. 2. לבית המשפט לעניינים מקומיים בכפר סבא הוגש כתב אישום נגד מספר נאשמים, ובהם המערערת והמערער, שהוא אחד ממנהליה (להלן – המערערים). כתב האישום מייחס להם עבירות לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. ביום 14.2.2013, בתחילת ישיבה שהתקיימה בתיק, ביקשו המערערים מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשת הפסלות טענו המערערים כי בית המשפט לא נתן למערערת את יומה, משום שהרשיע אותה בהתבסס על הודאה שנתן בא כוחה הקודם מבלי שהייתה נוכחת, ולא איפשר לה לחזור מן ההודאה. זאת, על אף שבא כוחה הקודם הודיע בשלב מאוחר יותר כי הודאת המערערת ניתנה מבלי שהייתה מודעת לכך שמדובר בהרשעה פלילית ולמלוא ההשלכות הכרוכות בכך. המערערים אף טענו כי הנאשמת לא חתמה על בקשה לשפיטה בלי נוכחותה, ועל כן הרשעתה בטלה. אשר למערער, טענו המערערים כי בית המשפט לא התיר למערער לנהל הוכחות. אף החלטה זו התבססה על הודעת בא כוחו הקודם, לפיה לא ינהל המערער הוכחות. לסיום, ציינו המערערים כי המערער הופיע כעד בפני כבוד השופט פרייז בתיק אחר, וכי בעת עדותו זיהה אותו בית המשפט עם התיק נשוא בקשת הפסלות, בו הוא נאשם. נוכח דברים אלו, טענו המערערים כי נפגעה הגנתם, וכי הם חשים שלא יזכו למשפט צדק. 3. ביום 14.2.2013, היום בו נתבקש בית המשפט לפסול עצמו, דחה בית משפט קמא את הבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי אי-שביעות הרצון של המערערים מהחלטות בית המשפט אינה מקימה עילת פסלות. לגופם של דברים, ציין בית המשפט כי איפשר למערערים להעלות טענותיהם ואף נתן החלטות מפורטות בעניין, וזאת על אף ששינו את עמדתם המקורית ביחס לכתב האישום (שהובאה על-ידי בא כוחם הקודם). עוד ציין בית המשפט כי ניכר שהמערערים אינם מקבלים את עקרון סופיות הדיון ומנסים לפתוח לדיון סוגיות שהוכרעו כבר פעמיים בפני בית משפט קמא. אשר לעדותו של המערער בהליך האחר, ציין בית המשפט כי מדובר בהליך בעניין שונה לחלוטין, וקבע כי אין בעדות המערער בתיק האחר כדי להשפיע על תוצאת ההליך נשוא בקשת הפסלות. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורם חזרו המערערים על הטענות שהועלו בפני בית משפט קמא, והדגישו כי עצם הרשעתה של המערערת פוגעת בהגנתו של המערער. בנוסף, העלו המערערים טענות שונות אשר לשיטתם תומכות בביטול הרשעתה של המערערת ובכך שרשאית היא לחזור מהודאתה. 5. דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי אין בהחלטה דיונית של בית המשפט, ואף ברצף של החלטות כאלה, כשלעצמן, כדי לבסס עילה לפסילתו (ראו למשל: ע"פ 3374/09 פקירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.5.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). הטענות אותן העלו המערערים – ובתוכן סוגיית חזרת המערערת מהודאתה וסוגיית שמיעת הראיות בעניינו של המערער – הן ערעוריות באופן מובהק, ומקומן להתברר בגדרי ההליך הפלילי. למעלה מן הצורך, ומבלי להביע עמדה לגבי טענות המערערים גופן, יצוין כי מן החומר שלפניי עולה כי בית משפט קמא התייחס באריכות וברצינות הראויה לטענות המערערים. יוער, כי תחושתם הסובייקטיבית של המערערים כי בית המשפט גיבש דעתו ביחס אליהם, אינה מהווה כשלעצמה עילה לפסילתו של בית המשפט. על מנת שתקום עילת פסלות על המערערים להראות כי מתעורר, בנסיבות העניין, חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים (ראו למשל: ע"פ 1479/07 נומדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.3.2007)). 6. סיכומם של דברים, המבחן הכללי בשאלת פסלות שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הינו קיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". הערעור אינו מגלה, ולו במעט, חשש למשוא פנים בניהול המשפט. 7. הערעור נדחה אפוא מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב. ניתן היום, ט"ו באדר התשע"ג (25.2.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13013550_S01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il