שלמה יחזקאל נ. המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין בתיק בג"ץ 1354/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1354/06 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות העותר: שלמה יחזקאל נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יעל פורת-קוצר פסק-דין השופטת א' חיות: עתירה זו עניינה בקשתו של העותר כי נורה על ביטול פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה בעב"ל 1437/04. בפסק דין זה נתקבל ערעורו של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) על פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, לפיו הוכר כתאונת עבודה אירוע אוטם שריר הלב שעבר העותר. 1. במועדים הרלבנטיים לעתירתו עבד העותר כקבלן הסעות של מפעל "ארד בע"מ" בקיבוץ דליה (להלן: המפעל). לטענת העותר, ביום 17.2.1996 (יום שבת) היה הוא נתון ללחץ חריג הקשור בעבודתו ולחץ זה הוא שגרם לו לאוטם חריף בשריר הלב. לפיכך פנה למוסד בתביעה להכיר באירוע האוטם כתאונת עבודה. משנדחתה תביעתו פנה העותר אל בית הדין האזורי לעבודה בחיפה וביקש להכיר באירוע האוטם, בניתוח המעקפים שעבר וכן במחלת הסוכרת בה לקה לטענתו בעקבות האוטם, כתאונות עבודה. בית הדין האזורי לעבודה קבע כמימצא כי ביום 17.2.1996 נתבקש העותר להסיע אורחים של המפעל מנתב"ג לחיפה וכי הוא לא הצליח למלא משימה זו בשל תקלה שאירעה ברכבו. לאחר שניסה במשך כשעתיים להתניע את הרכב ולאחר שניסה ללא הצלחה לארגן הסעה חלופית ולהודיע למעסיקיו על הבעיה שנוצרה, חש העותר ברע וסמוך לחצות הובא לבית החולים "כרמל" ואושפז עקב אוטם חריף בשריר הלב. בית הדין קבע עוד כי מאורעות יום 17.2.1996 היו בגדר אירוע חריג בעבודתו של העותר וכי קיים קשר סיבתי בין אירוע חריג זה ובין האוטם שבו לקה. משכך הוחלט כי מדובר בתאונת עבודה המזכה את העותר בתשלום דמי פגיעה כחוק. יתר ראשי תביעתו של העותר נדחו. 2. המוסד וגם העותר ערערו לבית הדין הארצי על פסק דינו של בית הדין האזורי. בית הדין הארצי דחה את ערעור העותר וקיבל את ערעור המוסד בקובעו כי הגרסה לפיה התרחש ביום 17.2.1996 אירוע חריג הקשור לעבודתו של העותר אינה מבוססת ועל כן לא היה מקום לקבלה. בית הדין הארצי נדרש בהקשר זה לטופס התביעה שהגיש העותר למוסד ולהודעה שמסר לחוקר המוסד בהם טען כי האירוע אשר גרם לאוטם אירע ביום 18.2.1996 (יום ראשון), לאחר שחזר מהסעת פועלים למקום העבודה וזאת בניגוד גמור לגרסה העובדתית שמסר בתצהיר המשלים, אותה אימץ בית הדין האזורי. כמו כן הסתמך בית הדין הארצי על מסמכי בית החולים, לפיהם סבל העותר מלחץ קל בעת מאמץ מספר חודשים לפני שאושפז, וכן החל לסבול מכאבים בחזה ארבע שעות טרם קבלתו ובמנוחה מוחלטת. כל אלה, כך נקבע, "מפריכים בעליל את גירסתו המאוחרת" של העותר ומובילים למסקנה לפיה לא הוכח כל אירוע חריג בסמוך לפני קרות האוטם. 3. בעתירה שבפנינו טוען העותר כי לא היה כל מקום להתערבותו של בית הדין הארצי בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, כי התערבות זו התבססה על נתון עובדתי שגוי וכי פסק הדין חסר הנמקה ואין בו התמודדות עם עובדות המקרה. אכן, העותר הודה בפני בית הדין האזורי כי בתביעתו למוסד מסר דיווח שאינו אמת לפיו אירע האוטם ביום א', 18.2.1996, ולא ביום שבת, 17.2.1996, אך הסביר כי הדבר נעשה בשל "עצה" שקיבל מפקידת המוסד, אשר הציעה לו להימנע מלדווח על תאונת עבודה שאירעה ביום שבת משום שתביעה כזו מעוררת קושי. העותר מוסיף ומציין כי בית הדין האזורי היה מודע להשתלשלות עניינים זו ואף איפשר לו להגיש תצהיר משלים בנדון והאמין לגרסתו. לטענתו, קביעות בית הדין הארצי אינן מתיישבות עם מסמכי האשפוז ואף לא עם חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה בית הדין האזורי. 4. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא מלפנינו, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו מתוחמת למקרים בהם נתגלתה טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב התערבות בה לאור נסיבות העניין (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673; בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - ועד כבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810). הטענות שמעלה העותר כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי הינן טענות ערעוריות מובהקות הנוגעות לפרשה הנדונה ואליה בלבד, ואין בהן כל טענה משפטית מהותית המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום‏, ‏כ"ט שבט, תשס"ו (27.02.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06013540_V01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il