מ.א אל קסום נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1353/24 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ר' רונן העותרת: מועצה אזורית אל קסום נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. מדינת ישראל - משרד הפנים 3. איאד אבו סולב עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד חן אביטן פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. בעתירה דנן מבקשת העותרת (להלן: המועצה) שני סעדים: האחד – ביטול פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ל' גליקסמן ו-ר' פוליאק, ונציגי הציבור הגב' ו' אדוארדס ומר ד' בן חיים) מיום 4.2.2024 בע"ע 51761-06-23, בגדרו נדחה ערעור המועצה על פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה באר שבע (השופטת ר' גרוס, ונציגי הציבור מר א' חדד והגב' א' מסד) מיום 28.5.2023 בסע"ש 37570-11-19, במסגרתו בוטלה החלטת המועצה להעביר את המשיב 3 (להלן: המשיב) מתפקידו במועצה לתפקיד אחר. השני – להורות למשיב 2 (להלן: משרד הפנים) לבטל את מינויו של המשיב לתפקיד. 2. המשיב הועסק כמנהל מחלקת משאבי אנוש במועצה החל מחודש ספטמבר 2017. ביום 4.11.2019, לאחר שני דיוני שימוע שהתקיימו בעניינו, החליטה המועצה על העברת המשיב מתפקידו הנ"ל לתפקידו הקודם במחלקת החינוך במועצה – זאת, בגין אי-התאמה לתפקיד (להלן: החלטת הניוד). בהמשך לכך, הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי לעבודה שבה עתר לביטול החלטת הניוד ולפיצויים בגין התנהלות המועצה בעניינו. בפסק-דין מפורט ומנומק, לאחר התדיינות בת מספר שנים, קיבל בית הדין האזורי את התביעה, והורה על ביטול החלטת הניוד, מאחר שההחלטה "הייתה מונעת משיקולים אישיים, זרים ופסולים"; וכתוצאה מכך, הורה בית הדין האזורי על החזרת המשיב לתפקידו כמנהל מחלקת משאבי אנוש. בהקשר זה, נקבע כי המשיב עומד בתנאי הסף הנדרשים לתפקיד האמור (להלן: תנאי הסף). עוד נקבע כי המועצה תשלם למשיב פיצויים בסך 100,000 ש"ח. על פסק-דין זה הגישה המועצה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אשר דחה את הערעור מאחר שלא מצא טעם להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי. בפסק-דינו קבע בית הדין הארצי כי על המועצה להחזיר את המשיב לתפקידו כמנהל מחלקת משאבי אנוש במועצה עד ליום 11.2.2024. בהמשך, לבקשת המועצה, דחה בית הדין הארצי את המועד לחזרתו של המשיב לתפקידו עד ליום 25.2.2024, זאת על-מנת לאפשר למועצה שהות להגשת העתירה דנן. 3. לאחר מתן פסק-דינו של בית הדין הארצי, פנתה המועצה למשרד הפנים בבקשה כי יפעל לביטול מינויו של המשיב כמנהל מחלקת משאבי אנוש. זאת, בהתאם לסמכות המסורה למשרד הפנים, על-פי הוראת סעיף 26(ב) לצו המועצות המקומיות (שירות עובדים), התשכ"ב-1962 (להלן: צו שירות עובדים), "לדרוש ביטול מינוי שנעשה בניגוד לתקנות העיריות [...] או לצו המועצות [...]". בתשובתו לפניית המועצה, ציין משרד הפנים, כי בשים לב לפסקי הדין שניתנו בעניינו של המשיב "הוא לא מוצא מקום לפעול בעניין זה" (להלן: החלטת משרד הפנים). 4. בעתירה שלפנינו, טוענת המועצה, בעיקרו של דבר, כי בית הדין האזורי, כמו גם בית הדין הארצי, שגו כאשר קבעו כי יש להחזיר את המשיב לתפקידו, בניגוד לעמדתם המקצועית של המועצה ומשרד הפנים, שלפיה המשיב אינו ממלא אחר תנאי הסף הנדרשים לתפקיד. לטענת המועצה, קביעה זו פוגעת בעקרונות דיני המכרזים, ובפרט בעיקרון השוויון בין משתתפי המכרז (הם יתר המועמדים אשר הציעו עצמם לתפקיד). עוד טוענת המועצה, כי בית הדין האזורי לא העניק בפסק-דינו משקל מספק לכשלים שנפלו בעבודת המשיב. המועצה הוסיפה, כי עמדתו העקבית של משרד הפנים במסגרת ההליכים בבית הדין, הייתה (ועודנה) כי המשיב אינו עומד בתנאי הסף – ובנסיבות אלו, לשיטתה, חלה על משרד הפנים חובה לדרוש את ביטול המינוי שנעשה שלא כדין (ראו: סעיף 26(ב) לצו שירות עובדים), זאת, אף אם נפלו פגמים בהתנהלות המועצה. 5. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. 6. העתירה כורכת שני סעדים שונים, המופנים כלפי משיבים שונים, ומבוססים על תשתית משפטית מובחנת. כידוע, בית משפט זה לא יידרש לעתירה העוסקת בעניינים שונים, אף אם נושאם משותף, ודי בכך כדי לדחות את העתירה על הסף (ראו, מני רבים: בג"ץ 2221/21 אני ואתה - מפלגת העם הישראלית נ' גנץ, פס' 10 (12.4.2021)). 7. מעבר לנדרש, אוסיף את הדברים הבאים. באשר להשגותיה של המועצה על פסק-דינו של בית הדין הארצי – הלכה היא עמנו, כי בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי הדין של בתי הדין לעבודה, וכי ההתערבות בהם מוגבלת אך למקרים חריגים, שבהם נתגלתה טעות מהותית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, וכאשר ההתערבות נדרשת לשם עשיית צדק (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 8686/18 חלפון נ' מדינת ישראל, פס' 6 (24.12.2018)). חרף ניסיונה של המועצה לשוות לעתירה נופך עקרוני, הרי שטענותיה הן טענות ערעוריות מובהקות, המתייחסות לקביעותיו של בית הדין האזורי בדבר עמידתו של המשיב בתנאי הסף, לאור מאפייניו הפרטניים ובשים לב לנסיבות הספציפיות של העניין הנדון. משכך, המקרה דנן רחוק מלבוא בגדר המקרים החריגים אשר מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. אף טענות המועצה המופנות כלפי החלטת משרד הפנים דינן להידחות, בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. עמדתו של משרד הפנים, כפי שהובעה בתשובתו לפניית המועצה, לאחר מתן פסק-דינו של בית הדין הארצי, היא כי בשים לב לפסקי הדין שניתנו בעניינו של המשיב, אין מקום לפעול לביטול מינויו. עמדה זו הובעה אף קודם לכן, במסגרת ההליך בבית הדין הארצי, שם ציין כדלקמן: "בנסיבות הפרשה כולה, וביניהן קביעות בית הדין קמא בדבר התעמרות המועצה במשיב, מאחר והכרעת פס"ד קמא בנושא העמידה בדרישת הניסיון מוגדרת לנסיבות המקרה הקונקרטי שהוכחו, ונוכח שינוי מסוים שעשה משרד הפנים באוגדן הגדרת התפקיד בעקבות פסק הדין קמא – משרד הפנים לא מתכוון במצב הדברים הנוכחי לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 26(ב) בצו המועצות המקומיות (שירות עובדים), תשכ"ב-1962, המאפשר לראש מינהל השירות במשרד הפנים לדרוש ביטול מינוי שנעשה בניגוד לדין" (העמדה מטעם משרד הפנים מיום 19.12.2023, ס' 6). כידוע, בית משפט זה לא יחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו שלו, ואינו מתערב בהחלטה העומדת בכללי המינהל התקין אשר אינה לוקה בפגם היורד לשורש העניין (ראו, למשל: בג"ץ 5787/18 רובינשטיין נ' לשכת הסיוע המשפטי מחוז ת"א, פס' 6 (21.11.2018)). המועצה לא הציגה כל טעם מבורר המצדיק התערבות בשיקול דעתו של משרד הפנים בעניינו של המשיב. כך, למשל, לא נטען כי משרד הפנים שקל שיקולים זרים, כן לא נטען כי החלטתו שלא להפעיל את סמכותו חורגת ממתחם הסבירות באופן קיצוני ובולט. זאת ועוד, אף לגופם של דברים, סבורני, כי החלטת משרד הפנים שלא לפעול בניגוד לפסקי דין חלוטים, אשר דחו את הטענה כי המשיב אינו עומד בתנאי הסף – היא החלטה עניינית ומתבקשת בנסיבות העניין. 8. אשר על כן, העתירה נדחית בזאת. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג באדר א התשפ"ד (‏22.2.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 24013530_R02.docx ימ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il